תפארת יעקב על חולין חלק ב קנח

שאין אנו מכירין אותו דהנך רובא נינהו א"כ אי היה העוף שנולד ממנו לפנינו לא היינו אוכלין אותו פשיטא דגם הביצה אסורה וזה ברור:

דף ס"ד ע"א בגמרא וכה"ג מי זבינן וכו' לפיכך אין לוקחין מהם ביצים טרופות בקערה. פירש"י ז"ל דילמא דטרפה הואי וזבנה ישראל ניהליה ע"כ, והר"ן ז"ל הקשה למה לי האי טעמא תיפוק ליה דטרופות אינו ניכר ומאי מהני של עוף פלוני ותירץ דהכא מיירי היכא דלא שכיחי טמאים כולי האי דאזלינן בתר רובא, ודברי תימה הם דהא משני מעיקרא בטרופות בקערה אהך ברייתא דמצרכינן בה שיאמר מעוף פלוני הם והיינו כמ"ש הר"ן ז"ל מדקתני בכל מקום א"כ תיקשי היכי מהני טרופות הא אי איפשר להכיר, מיהו בהא יש לומר דהר"ן ז"ל לא היה גורס לעיל מן הנכרים וכן מוכח עוד בר"ן למעיין שם, מיהו בסוף פרק כל הבשר מוכח דהגירסא מן הנכרים עי"ש, אמנם מלבד זה אני תמה על פירש"י ז"ל דהיכי איפשר לפרש הך לפיכך מכח דיש לחוש לטריפה דמאי נ"מ לענין טרפה שלימה או טרופה כיון דלא חיישינן לנבלות וטרפות דמיעוטא נינהו מאיזה צד ניחוש בטרופות טפי מבשלימות, ואמת דיש לפרש דלא שכיח שהנכרי ימכור ביצים טרופות בקערה וכיון דחזינן דטרופה היא דנין דלקחה מישראל, אבל הוא תמוה דמאי נפקא מינה לישראל למכור טרופה או שלימה וע"כ דלכך מכר לו טרופה לפי שהיתה ביצת טרפה והיה ירא למוכרה לנכרי שמא יקח ישראל ממנו ומכרה לו טרופה לפי שאין לוקחין טרופה והרי זה תלי תניא בדלא תניא שהרי זה הדין שאין לוקחין טרופה מנכרים יוצא מהך דמעיקרא והרי הך דינא דמעיקרא דמותר למכור לו ביצה טרופה בקערה הוא משום דטרופה אין חשש שיקנה הישראל דאסור לקנות טרופות ולמה אסור לקנות טרופות משום דהישראל מותר למכור לו טרופות ולמה מותר למכור טרופות משום שאסור לקנות טרופות וכל זה דבר שאין הדעת סובלתו כלל, וע"כ דין אחד ראוי מצד עצמו והשני ממילא הוי מכח זה אבל לא שייך שיהא זה מחמת זה וזה מחמת זה וכה"ג דייקינן פרק המפקיד גבי לפיכך אם אבדו ע"ש, ומה דמשני התם לא שייך כאן, ועוד דהוי לן למישרי חתוכה ג"כ לפי שאין דרך למכור חתוכה ומסתמא מישראל לקחה שהיתה של טרפה ומכרה לנכרי חתוכה לפי שאין לוקחין חתוכה ולמה אמרו דוקא טרופות בקערה:

לכן ברור לפע"ד דכך הכוונה דהתרצן דמשני מעיקרא בטרופות בקערה היה דעתו דאפי' טרופות יש לסמוך על מאמר הנכרי מעוף פלוני הם דמירתת דיכול להביא מאותו עוף ולטרוף אותם ג"כ ויראה שאינן דומין כמו שכתב הר"ן שיש מי שרוצה לומר כך וכ"כ הרשב"א ז"ל ג"כ, ועל זה בא המקשה ומקשה דכה"ג כשהן ערוכות אסור ליקח ואין סומכין על עוף פלוני ולא על ט"ע שאינו ניכר כלל ויש לחוש לעוף טמא, ומייתי הך ברייתא דאין מוכרין ביצה טרפה לנכרים שלימה רק טרופה ומה הפרש יש בין שלימה לטרופה לענין טרפות וע"כ משום דכשהן טרופות נהי דאין לחוש בהם שהם מטרפה כמו בשלימות אבל מ"מ לא יקנה הישראל מן הנכרי טרופות מחשש עוף טמא כי אי איפשר להכיר כלל ואין סומכין בזה על מאמר מעוף פלוני ולא על היכר בט"ע נגד אחרים, והך לפיכך דקתני בברייתא ג"כ כך הכוונה דכיון שאמרו שמותר למכור ביצה טרפה טרופה בקער' לנכרי ש"מ שאין היכר בטרופו' אם אינן מעוף טמא הילכך ממילא אין לוקחין ביצים טרופות מהם מחשש עוף טמא כיון שהתירו למכור להם ביצה טרפה טרופה בקערה, וזו ההלכה הראשונה היתה הלכה קדומה ולמדו מזה שאין סומכין להכיר בטרופות שאינן מעוף טמא על שום היכר ואפילו ידמה באמת לביצי עוף הטהור שמכירם לא מהני כיון שהן טרופות בקערה אי איפשר להכיר דאל"כ לא היו מתירין למכור להם טרופה בקערה ביצת טרפה:

ובהכי ניחא לי מה שהקשה הלח"מ לשיטת הרמב"ם דבנכרי לא מהני מעוף פלוני רק בישראל שאינו מוחזק בכשרות סומכין על זה והך ברייתא דלעיל לוקחין ביצים היינו מישראל ולא גרסינן מן הנכרים, או כמו שכתבתי לעיל לפרש דהכוונה שבאין מן הנכרים [ונקט לה משום דאפ"ה אין חוששין שהן מנבלות וטרפות אף שמצויין הן אצל נכרים ויש לחוש שמא הן מטרפה או נבלה מ"מ לא חיישינן למיעוט דרוב ביצים נולדין ואין נמצאין בגוף העוף ורוב עופות אינן טרפות], והשתא היכי מקשה על מה דמשני בטרופות מהך ברייתא דאין לוקחין טרופות מן הנכרים דוקא מן הנכרים אין לוקחין שמא ישראל מכר לו טרפה ומכרה לו טרופה כדי שלא יקנה הישראל, אבל מישראל שפיר לוקחין טרופות דמה יש לחוש ולטמאות מהני מעוף פלוני וטהור, ולהנ"ל לק"מ דע"כ הך דינא דאין לוקחין טרופות לאו מכח חשש טרפה הוא דמה נפקא מינה לענין טרפה טרופה או שלימה כיון דלא חיישינן למיעוט כמו שכתבתי לעיל רק הטעם דחוששין שמא מעוף טמא הן ולא מהני להכיר בזה בט"ע ע"י דמיון לטרוף אחרים והיינו דמותר למכור ביצה טרפה טרופה בקערה דליכא למיחש שישראל יקנה אותה דיחוש שמא טמאה היא ולא חיישינן שמא יכיר בט"ע ע"י דימוי לביצים טרופות מעוף טהור שיאמר לו הנכרי שאין לסמוך בטרופות על שום היכר דאי ס"ד שיש היכר בטרופות למה יהא מותר למכור ביצה טרפה טרופה בקערה לנכרי שמא יקנה הישראל, ונהי דאין לסמוך על הנכרי במה שיאמר מעוף פלוני הם מכח מירתת אבל שמא יקנה ע"י ט"ט ודימוי שידמה לביצים מאותו עוף טהור שיאמר לו הנכרי, והרי במכיר בט"ע שהן מביצי עוף פלוני הטהור מודה הרמב"ם שמותר ליקח אפי' מן הנכרי א"כ שמא יקח טרופות ממנו, וע"כ דאין בטרופות שום היכר א"כ ממילא לא שייך מירתת אפילו בישראל לסמוך על מה שיאמר מעוף פלוני הם וזה ברור:

שם סימנין לאו דאורייתא. משמע דכלהו לאו דאוריית' בין לאיסור בין להיתר דאל"כ כיון דלאו הלכה למשה מסיני הם מנא ידעו וכי קניגי ובליסטרי היו שבדקו כל ביצי עופות הטהורים וראו שאין שום טהור שיהא לו ביצה ב' ראשין כדין או חדין כמו שהקשו התוס' לעיל לענין עוף הדורס, ואי דהיה להם קבלה מנח א"כ דבר ברור הוא ולא שייך לומר דלאיסור היה ברור ולהיתר לא היה ברור, ודוחק לומר דנח לא בדק רק הטהורים דהקריב מהם קרבן וידע שכולם אין להם ב' ראשין כדין או חדין אבל טמאים לא בדק הילכך כששני ראשין כדין או חדין בוודאי טמא ואחד כד ואחד חד אינו וודאי דשמא נמצא גם בטמאים זה דוחק דלמה בדק ביצי הטהורים יותר מן הטמאים שלא הוצרך לקרבן רק העוף עצמו ועוד כיון שלא שמשו בתיבה לא שייך שבדק ביציהן שהיו כולם מעוברות מקודם שבאו אל התיבה, לכן ברור דאין כאן בירור כלל רק שבדקו באותן העופות המצויין ומצאו אלה הסימנים נתנו סימנים הללו להחמיר ולא להקל, תדע דמייתי ראיה משמונה ספיקות דלא בדקו בסימנים וקשה דילמא לבר מאותן ספיקות שהיו כולם ידועים וודאי טהור וגם וודאי טמא ובהו ראו אותן הסימנים ואי היו אותן הספיקות וודאים איפשר דבאמת היה מתנגד לסימנים רק אותן הן ספיקות וטמאים מספק ויש לביציהן סימני טמאים ומ"מ אין להוכיח מזה שהם טמאים שאם הם טהורים באמת אין אלו סימנים רק לפי שנשארו מספק טמאים יש להם סימנים מבוררין להבדיל בביצים, וע"כ דעיקר ההוכחה דלא שייך שידעו בבירור מצד הבדיקה דאטו קניגי ובליסטרי היו כנ"ל רק דהיה מקובל הלכה למשה מסיני סימנים הללו א"כ ליבדוק בספיקות בביצים וע"כ דאינה הלכה א"כ ממילא ע"כ אינו דבר ברור דפשיטא שלא בדקו כל הטהורים וכל הטמאים וזה ברור:

אלא שיש לדקדק דקאמר בתר הכי דאי ב' ראשון כדין או וודאי טמאה דמנא ידעו דוודאי טמאה דילמא איכא טהור ג"כ דיש לו ביצים כאילו ולא הוי רק ספק טמאים, וצריך לומר לפי שבדקו באותן העופות הנמצאים בינינו השכיחים ומצאו להם סימנים הללו וכיון שאותן הטהורים המצויין בינינו אין לביציהם כך ממילא יש להחזיק לוודאי טמא ואין לתלות בטהור שאינו מצוי ולא ידעינן ליה, אבל להיפוך אי נמצא בסימני טהרה אין לאוכלו ע"י כך שאין דנין בדברים הללו בתר רוב להקל דאל"כ כיון דעופות טהורים מרובין למה לא נכשיר כל עוף שהוא טהור אפי' אינו ידוע דמטהורים הוא או שנכשיר עוף שנראה ביציו שהם ראשו אחד כד אפי' לא ידענו אותו ואין בקיאין בהן ובשמותיהן, וע"כ כמש"ל דקרא כתיב להבדיל הרי דהקפידה תורה שלא נאכל עד שנדע שהוא טהור ע"י סימנים ברורים, ומזה ראיה דלא כמ"ש התוס' והר"ן לעיל דמשמע מדבריהם דאזלינן כה"ג בתר רובא כל דלא שכיחי טמאים טובא ולהנ"ל זה אינו, תדע דאפילו אי שכיחי טמאים טובי מה בכך כיון דחכמים נתנו אלה הסימנים ש"מ דעכ"פ רובם כך הוא ולא שיהא מצוי ושכיח היפוך הסימנים שנתנו הם א"כ אכתי ניזיל בתר רובא כיון דוודאי אפי' נמצא טמא שביציו משונים מכפי מה שנתנו חכמים מ"מ פשיטא דמיעוטא נינהו דלא שייך שיאמרו סימנים מה שהרוב הוא בהיפוך וע"כ דלא מהני בהא מילתא רובא להקל רק להחמיר שפיר אזלינן בתר רובא להחזיק לוודאי טמא, ובזה מיושב קושיית התוס' בד"ה סימנים כמו שאבאר בתוס' בס"ד:

שם ואמר לך של עוף פלוני וטהור הוא סמוך עליהם. פירש"י ז"ל סייעתא הוי הנך סימנים לנכרי לדבריו אי אמר לך של עוף פלוני טהור סמוך עליה דקא מסייע ליה סימנים ע"כ, משמע בהדיא דלא מהני סברא דמירתת רק בצירוף סימנים, ואף דמעיקרא דמשני מעוף פלוני הם בוודאי היתה הכוונה בלי סימנים מ"מ כיון דמייתי ברייתא בהנך סימנים ולמאי הלכתא זכרה הברייתא סימני טהרה כיון דלאו דאורייתא וע"כ משום דבעינן להו לצירוף בהדי עוף פלוני וטהור הוא, ולפי זה להרמב"ם דלא מהני בנכרי מעוף פלוני וכולה סוגיא בישראל שאינו מוחזק בכשרות א"כ ממילא אפי' בישראל בעינן דוקא תרווייהו שיאמר מעוף פלוני וגם סייעתא דסימנים וכמו כן בסימני דגים, וכ"כ הרמב"ם להדיא בפרק ג' הלכה י"ח י"ט כ' עיי"ש [ודברי הרב בעל לח"מ סוף הלכה כ' שהניח דברי הרמב"ם בצ"ע תמוהין בזה עיי"ש], מיהו יש לדקדק מ"ש דבעוף עצמו אמרינן לעיל דנאמן הצייד לומר עוף זה מסר לי רבי צייד שהוא טהור כל שהוחזק שבקי בהן ובשמותיהן ולא הוזכר שם שום חנאי שיהא מוחזק בכשרות ומ"ש בביצה דבעינן אפילו בישראל