תפארת יעקב על חולין חלק ב קנז

לכל אבל באמירה בעלמא איפשר דלא סמכינן אפי' על אדם כשר רק בצייד בקי בהן ובשמותיהן, ומה שאמר או שמסר לו רבו היינו ממה דבעי בתר הכי רבו חכם או רבו צייד ופשיט דרבו חכם אינו בקי בהן וע"כ רבו צייד וסובר רש"י ז"ל דרבו חכם לא בעינן שיהא בקי בהן רק כל שאומר לו מן הדין שהוא טהור אין צריך לחקור אחריו דמסתמא נתברר לו שהוא טהור רק ברבו צייד בעינן שיהא בקי בהן ובשמותיהן, ומה שאמר או צייד חכם היינו ממה דקאמר נאמן הצייד לומר עוף זה מסר לי רבי א"כ כ"ש שנאמן בעצמו כשהוא חכם דהיינו כשהוא בקי בהן ובשמותיהן, וכמו כן כיון דרבו חכם בתורה היה נאמן אפי' אינו בקי בהן ובשמותיהן א"כ כ"ש דאי רבו חכם לפנינו ואומר בעצמו שהוא טהור דסומכין עליו, לכך פירש"י ז"ל הך נאכל במסורת על ג' פנים דהיינו שאדם כשר אכלו ואפי' אינו לא רבו ולא צייד או שרבו מסר לו או צייד בקי מסר לו ובתר הכי קאמר דאפילו אותו הצייד אינו מתירו בעצמו רק מעיד בשם רבו בקי ג"כ נאמן ואפי' הוא עצמו אינו בקי, והך חכם שכתב רש"י על צייד היינו חכם באומנותו ובקי בהן ובשמותיהן כנ"ל:

שם ודילמא דעוף טמא נינהו. תמוה לי מאי קושיא הא הך ברייתא לא באה לומר רק דלא חיישינן לנבלות וטרפות אבל לענין טומאה לא מיירי כלל ולא באה להשמיענו בזה מידי שהרי אפי' לפי מה דמשני באומר של עוף פלוני לא שייך לומר דברייתא קמ"ל דסגי בהכי שהרי לא הוזכר בברייתא כלל מה שצריך הנכרי לומר ולא נפקא לן מהך ברייתא בטמאים מידי א"כ עיקר הקושיא לכאורה לק"מ דאיכא למימר שמכיר אותם בט"ע שהן טהורים או ע"י דימוי לביצים טהורים כמו שפירש"י בד"ה של עוף פלוני וקמ"ל שאין לחוש לנבלות וטרפות:

הן אמת שיש ליישב קושיא זו על פי מה שכתב הר"ן ז"ל ליישב הקושיא דניזיל בתר רוב טהורים דעיקר קושיית הש"ס מדקתני בכל מקום משמע אפילו היכא דטמאים שכיחי טפי ע"ש, והשתא שפיר מקשה דאי ידעינן בבירור גמור שהם טהורים מאי קמ"ל בכל מקום פשיטא כיון דידעינן דטהורים הן מאי נ"מ אי טמאים שכיחי טפי, וע"כ דבא לאשמועינן אף דלא ידעינן שהם מטהורים ושפיר פריך דילמא מעוף טמא נינהו ומשני דקמ"ל דסמכינן עליה דנכרי דמירתת, ובהכי הוי ניחא ג"כ מה שיש לתמוה בהא דפריך ולבדוק בסימנים דעל מי מקשה אי על הברייתא היכן הוזכר בברייתא דאין בודקין בסימנים הא לא קתני רק דאין חוששין לנבלות וטרפות ובהא ליכא בדיקת סימנים, ואי על אבוה דשמואל מקשה למה ליה לאוקמא באומר של עוף פלוני לוקמא בבדיקת סימנים א"כ מאי משני בחתוכות וטרופות דמ"מ למה ליה לאוקמא בהכי לוקמא בשלימות ובודק בסימנים, ולהנ"ל ניחא דאי דבודק בסימנים הך בכל מקום דקתני בברייתא להורות אפי' שכיחי טמאים למה לי כיון דבודק בסימנים פשיטא ובוודאי לא באה הברייתא בכאן לאשמועינן בדיקת סימני ביצים דאין זה ענין לנכרים דוקא ובמצא קן עם ביצים הוי ליה לאשמועינן דבודק בסימנים, ועוד שלא הוזכר בדיקת סימנים בברייתא שנאמר דבאה לאשמועינן סימני ביצים וע"כ דקמ"ל דסמכינן על הנכרים דמירתתי וקשה היכי שייך לסמוך על הנכרי כיון דאיכא בדיקה ולא שייך שיעצים עיניו ויסמוך על מאמר הנכרי ולא יראה מה שבידו לראות דהוא בירור גמור, ואהא משני דברייתא קמ"ל בטרופות יכול לסמוך על הנכרי, מיהו קשיא לי בעיקר דברי הר"ן מלבד דעיקר הקושיא למיזל בתר רובא לא קשיא כלל לפע"ד כמו שאבאר בס"ד בתוס' בד"ה ודילמא, אבל בלא"ה אי ס"ד דהיכא דלא שכיחי טמאים לא בעינן שיאמר מעוף פלוני הם א"כ כמו דקתני בברייתא דאין חוששין לנבלות וטרפות משום דמיעוטי נינהו כן הוי לה לומר דאי לא שכיחי רוב טמאים לא חיישינן למיעוט טמאים והוי רבותא טפי דאפי' למיעוט דכלהו לא חיישינן, שהרי הביא הר"ן ז"ל שיש מי שרוצה לומר דהיכי דיש לחוש למיעוט טמאים מצרפינן להו בהדי מיעוט נבלות וטרפות והר"ן חלק עליהם א"כ למה שביק מיעוט טמאים דמיירי בהו מעיקרא במה שאמר בכל מקום ונקט רק חשש נבלות וטרפות ופשיטא דהוי ליה לומר ג"כ דבסתם מקום אין חוששין לטמאים ואין צריך שיאמר מעוף פלוני, ואמת דיש לומר דס"ל להר"ן דדוקא בס"ד דלא ידע דאמר פלוני אזלינן בתר רובא והקושיא היתה היכא דשכיחי טמאים מאי איכא למימר, אבל בתר דמשני דאיכא תקנתא דעוף פלוני ממילא לא אזלינן בתר רובא כלל כיון דאיכא לברורי ע"י שיאמר מאיזה עוף הן ולכך לא קתני רק אין חוששין לנבלות וטרפות אבל לטמאים חיישינן בכל גווני, ובהכי ניחא טפי דמשני של עוף פלוני הם וקשה הא ברייתא סתמא קתני בכל מקום וכולל בין מקום דשכיחי טמאים טובא בין מקום דלא שכיחי טמאים, והשתא יהא הדבר חלוק ולאו בכל מקום בשוה דין אחד דהיכא דשכיחי טמאים צריך שיאמר מעוף פלוני ובסתם מקום אין צריך שיאמר, ולהנ"ל ניחא דלמסקנא בכל מקום צריך שיאמר, וכן נמי הא דמקשה ולבדוק בסימנים על גוף הברייתא מקשה דלמה נסמוך על מירתת כיון דאיכא לברורי בסימנים כיון דס"ד דהוי בירור גמור, אבל מ"מ כל זה אינו מספיק דאטו מיירי הכא דוקא שנולדו הנך ביצים אצל נכרי זה המוכרם הא פעמים שאין הנכרי יודע כלל מאיזה עוף הם ובהא וודאי תליא באתרא דשכיחי טמאים אסור ליקח ובסתם מקום מותר א"כ אכתי הוי ליה לתנא דברייתא להזכיר מיעוט טמאים ג"כ דלא חיישינן כמו שזכר מיעוט נבלות וטרפות והוי רבותא טפי דאפי' לכלהו מיעוטי ביחד לא חיישינן, כנ"ל:

לכן נראה דהא דקתני הכא אין לוקחין ביצים מן הנכרים בכל מקום לאו למימרא לקנות מן הנכרים בעצמן דהא קתני בכל מקום ומה הפרש יש בין מקום למקום לגבי נכרים רק דהכוונה ביצים הבאין מן הנכרים וקאמר דלוקחין אותן הביצים בכל מקום בין במקום המכיר אותן המוכרים שהם מוחזקין ומומחין או במקום שאינו מכיר אותן כלל ולא זכר נכרים אלא להורות שאין לחוש לנבלות וטרפות דאי נולדו אצל ישראלים בוודאי לא הוי חיישינן לזה רק אפילו באו מן הנכרים לא חיישינן להו שנמצאו בנבלה או טרפה, ואהא מקשה ודילמא דעוף טמא נינהו ולא סמכינן על סתם ישראל והיכי לוקחין בכל מקום ומשני באומר של עוף פלוני הם ובהא אפילו על סתם ישראל סמכינן דמירתת לשקר, אבל נכרי עצמו אינו נאמן אפילו בכה"ג דלא סמכינן באיסור דאורייתא על הנכרי בסברא דמירתת, והיינו דלא הוי מצי לאוקמא דהלוקח מכיר בט"ע שהוא מטהור דא"כ מקמ"ל בכל מקום הא אפי' מנכרי עצמו יכול ליקח אותם כיון שנתברר לו בט"ע שבאו מטהורים, והדר פריך וליבדוק בסימנים ואין צריך לסמוך על מירתת ואכתי למה קתני בכל מקום דאי משום טרפות ונבלות אפילו מנכרי יכול ליקח וע"כ דהך בכל מקום לענין טמאות וקשה ליבדוק הלוקח בסימנים ומשני בטרופות וחתוכות, והן הן דברי הרמב"ם ז"ל פ"ג מהמ"א דפסק בפשיטות דאין לוקחין מן הנכרים רק שיכיר בט"ע שהן מטהורים רק מישראל סתם יכול ליקח ע"י שיאמר מעוף פלוני הם והיינו ממש כמו שכתבתי, ומה שיש לדקדק לדעתו בקושיית הש"ס לקמן מברייתא כיון דהכא בישראל מיירי יתבאר לקמן בס"ד ע"ש:

בתוס' בד"ה ודילמא וכו' וא"ת וניזיל בתר רובא וכו' מינין הרבה. דברי התוס' הללו תמוהין לכאורה חדא דמאי קושיא הא אכתי יש לומר דיש מינין בטמאים שהם רבים מאד שכל מין יש בו הרבה עד שעולים יותר מכל מיני הטהורים, וראיתי למהר"ם שיף שהרגיש בזה וכתב דלאו דוקא נקטו התוס' מינין הרבה, ודבריו תמוהין שהרי הוצרכו התוס' להטריח להביא ראיה ממה שאמרו לעיל מאה עופות טמאים יש במזרח וכולן מין איה הן הילכך איפשר שיש בטמאים רוב ואי דסגי במין אחד למה טרחו לראיה דיש מינין הרבה במין אחד סגי אי נימא דיש בו הרבה עד שעולה יותר במספר מן הטהורים אלא וודאי דבדוקא אמרו מינין הרבה ולא מין אחד. אך נראה לי דהא לא קשיא כלל דכיון דכל מין עוף תואר ביצה שלו משונה מתואר מין האחר וכמו שהעוף עצמו משונה מין זה מזה כמו כן ביצי מין זה משונים ממין האחר הילכך ממילא כמו אי בא העוף לפנינו ואנו דנין עליו אי ממין טהור הוא או ממין טמא א"כ בוודאי אי רוב טהורים אמרינן מטהור הוא כמו כן בביצים אין משגיחין על ריבוי המין בעצמו רק על ריבוי המינין דכיון דרוב מינים טהורים מסתמא תואר זה ממיני הטהורים דרוב התוארים במיני הטהורים וזה ברור, ולכך הוצרכו התוס' לומר דיש כמה מינין טמאים בשם אחד שיש לביצתם תוארים משונים והוי רוב תוארים בטמאים ודוק היטב:

אלא שיש לתמוה בדברי התוס' הללו דמאי קשיא להו על ביצי העוף טפי מעוף עצמו והרי מפורש לעיל שאין לאכול שום עוף רק במכיר הן ושמותיהן או במסורת ולא אזלינן בתר רובא ומ"ש דבביצה קשיא להו דניזיל בתר רובא ומה נ"מ העוף או הביצה כיון דכל היוצא מן הטמא טמא, ובאמת הדבר צריך תלמוד מ"ש דלא ניזיל בעוף עצמו בתר רובא ואי משום דכמו דלא מהני ספק ספיקא בדבר התלוי בחסרון ידיעה כמו כן לא מהני רוב כה"ג מ"מ אי נחתכו רגליה והושלכו בני מעיו באופן שאי איפשר לידע בסימנים וכן שניטלה נוצתו או נחתך לחתיכות באופן שאי איפשר להכירו כלל ניזיל בתר רובא, ונראה לי דהיינו טעמא לפי שנאמר בכתוב והבדלתם בין עוף הטמא לטהור והיינו מצות עשה להבדיל בסימני העוף כמו שחשבו הרמב"ם ז"ל במצות עשה הרי שהקפידה תורה שכל עוד שלא נדע בבירור שהוא טהור לא נאכל אותו ולא מהני בזה רובא וכן התורה פרטה שמות העופות כדי לידע להכיר לכך לא מהני בזה רובא, ונראה שזאת היתה כוונת התוס' דכיון דלא ס"ד השתא שיש היכר בסימנים בביצים וכן במסקנא סימנין לאו דאורייתא אם כן ממילא קשיא להו כיון דבהו ליכא היכר ניזיל בתר רובא ואף דהיוצא מן הטמא טמא כאן דנין בהא גופא מכח הרוב דלא יצא מן הטמא, אבל מ"מ נראה לי דלא קשיא כלל כיון שאי היינו רואין הביצה נולד מן העוף שאין מכירין אותו פשיטא דלא הוי שייך לומר שהעוף אסור והביצה מותרת א"כ מאי נפקא מינה מה שאין אנו רואין ממי נולדה, ואי משום דתולין דמטהור שאנו מכירין אותו נולד הנך פשיטא דליכא בהו רובא נגד השאר שאין מכירין וממילא כיון שנולד מעוף