תפארת יעקב על חולין חלק ב קנד

דאי בתוך ב' הסימנים סימן החדש אפילו לא חשיב קילוף ליכא למיחש למידי ואי אין ביניהם סימן החדש אפילו אי חשיב קילוף שמא מן י"ט עופות הן, מיהו מה שכתבו ותשעה עשר עופות ועורב אין להם סימן החדש לא הוי להו להזכיר תשעה עשר עופות כיון דלא חשיב קילוף לית להו רק תרי וי"ט עופות אית להו תלתא, רק לפי שכתבו אפי' לא יחשב קילוף והיינו לא מיבעיא אי חשיב קילוף דלא חיישינן רק אפי' אי לא חשיב קילוף, והשתא אי חשיב קילוף היה מקום לחוש לי"ט עופות לכך הוצרכו להזכיר די"ט אין להם סימן חדש וכן עורב לכך בין אי חשיב קילוף בין אי לא חשיב קילוף ליכא למיחש למידי. בא"ד אי נמי סימן אחד יש להן עם זה הקילוף ויודעים היו שאין מין עורב. כתב מהרש"א דהוי מצי לומר דסימן חדש יש להם עם הקילוף ואין צריך לידע שאינן מין עורב דהא עורב אין לו סימן החדש, ואין זה כלום לפע"ד דהא ע"כ הך סימן שכתבו היינו אינו דורס דאי סימן אחר הרי דורס הוא וטמא, ואי סימן אחר וסימן דרוסה אין יודעין דא"כ אי חשיב קילוף במה נפשך אי דורס הרי טמא ואי אינו דורס הרי יש לו ג' ויש לחוש לי"ט עופות וע"כ הך סימן שכתבו עם הקילוף היינו שאינו דורס ומדכתבו לחוש לעורב רק דהיו יודעים שאינו מין עורב ע"כ דעורב אינו דורס דכך הכריחו התוס' לעיל כמה פעמים א"כ היכי יאמרו סימן החדש עם קילוף דאי סימן החדש אינו דורס זה אי איפשר דהא עורב אינו דורס וע"כ סימן אחר א"כ אי דורס וודאי טמא ואי אינו דורס הרי יש לו ב' חוץ הקילוף וזה כבר זכרו התוס' דאי יש לו ב' וסימן חדש בתוכם חוץ הקילוף אפי' לא יחשב קילוף ליכא למיחש למידי דפרס ועזניה אין להם רק סימן אחד, ואם כוונתו שיפרשו דיש להם סימן החדש עם הקילוף וסימן דרוסה אינו מבורר הא ג"כ לא קשיא כלל דכיון דקאמר דספיקייהו הוי הקילוף ש"מ דספק אחר לא היה בזה, ועוד דלא שייך לומר כיון שהיו בקיאין באותן הח' מינים דנשאר בספק ולא היה נתברר להם שום אחד אי דורס וזה ברור:

בא"ד היינו אותם הידועים וכו'. הא דלא כתבו בפשיטות דמיירי באתרא דשכיחי פרס ועזניה ושפיר נסתפקו בהם, משום דהנך ח' מינים בוודאי היו נמצאים גם באתרא דלא שכיחי פרס ועזניה ומדהתם לאו פרס ועזניה נינהו הכא נמי לאו אינהו הן ודוקא בעוף חדש הבא לפנינו שאין מכירין אותו שייך לומר דבאתרא דשכיח חיישינן משא"כ הני דמכירין אותן והם נמצאים בכ"מ:

בא"ד וגם אין לפרש שהיה להם סימן אחד עם זה וכו' לשונם מגומגם מאד כיון דכל הדורס טמא אי איפשר שיהא להם סימן אחד עם זה רק אינו דורס, דאי סימן אחד וגם אינו דורס הרי יש לספק בשלשה ובין אי חשיב קילוף או אינו חשיב קילוף יש להסתפק בהם שהם מן י"ט עופות או מעורב, ואי אינו דורם לא ידעינן מלבד דזה לא שייך הכא כלל כמש"ל אבל בלא"ה למה אי לא חשיב קילוף לא חיישינן במה נפשך אי דורס הרי ע"כ טמא ואי אינו דורס שמא עורב הוא שהרי יש לו ב', ואי איפשר לפרש בשום כנים רק שהוא אינו דורס עם הקילוף הזה ואי חשיב קילוף חיישינן לעורב ואי אינו חשיב קילוף ליכא למיחש למידי ולא הוי להו לומר סימן אחד עם זה כיון דלא משכחת לה רק בסימן שאינו דורס עם זה:

בא"ד קבלה בידינו מאבותינו שזה הסימן קורקבנו נקלף משמע שרוצה לומר וכו'. דברים אלו לא נתבררו לי דהיכי איפשר שהיתה קבלה דסימן זה הוא קורקבנו נקלף דהא פשיטא דבג' סימנים מן הד' בכל אחד יכול להיות טהור, אינו דורס דוודאי לא חיישינן רק לפרס ועזניה ולא שכיח, ואותו שאינו בעורב ולא ידעינן אי דריס ג"כ ע"כ טהור דליכא למיחש לעורב ולשמא דריס ליכא למיחש דפרס ועזניה לא שכיח, וכן הבא בסימן החדש ע"כ טהור והיכי יבוא הקבלה דרק בסימן קורקבנו נקלף טהור, אבל באמת דברי התוס' ברורים דכוונת הגאונים בזה שאין סומכין על סימן אחד להתיר מצד שאין טמא בסימן אחד רק פרס ועזניה ולא שכיח, משום שאם נתיר עוף בסימן אצבע יתירה יחשבו דאצבע יתירה הוא סימן טהרה ויטהרו ג"כ בבא באצבע יתירה אפי' יהא לו עוד סימן או ב' ואדרבא יחשבו דכ"ש דטהור שיש לו עוד סימן טהרה לכך לא סמכינן להתיר בא בסימן אחד רק בקורקבנו נקלף שזה הסימן אינו בשום עוף טמא בעולם זולתי בפרס ועזניה ולא שכיחי הילכך כל שבא בסימן קורקבנו נקלף [ולא ידעינן דדריס דאי דריס ע"כ פרס ועזניה הוא] מטהרין אותו דלא אתי למיטעי כלל להתיר אפי' יבוא עם עוד סימנים שזה אינו בנמצא כלל אבל סימן אחר שנמצא יחידי ונמצא בב' ובג' אין מתירין אותו אפילו יחידי שלא יתירו אותו אי יבוא עם עוד אחר, והשתא ניחא מה שהכריחו התוס' דקורקבנו נקלף הוי סימן החדש דליכא למימר משום שאינו בעורב א"כ היכי קאמר דוקא זה הא בסימן החדש ג"כ יש להתיר וכן בסימן אינו דורס בלבד דליכא למיחש למידי, ואי דחיישינן שמא יבוא סימן זה עם עוד סימן אחר או ב' ויתירו ג"כ א"כ קורקבנו נקלף ג"כ אינו מועיל שמא יבוא עם עוד סימנים ויש לחוש לי"ט עופות, וע"כ דקורקבנו נקלף הוא סימן החדש ואין מתירין רק בזה מפני שאי איפשר שיבוא רק יחידי ואי יבוא בצירוף ג"כ ע"כ טהור וכ"ש הוא שאין בשום עוף טמא קורקבן נקלף זולתי בפרס ועזניה דלא שכיחי ואין להם רק חד סימן וזה ברור:

וכן מוכח להדיא מדברי הרמב"ם פ"א מהמ"א שאחר שכתב דכל עוף שאינו דורס ויש לו סימן טהרה טהור בוודאי שאין בכל עופות הטמאים שיהא אינו דורס וסימן טהרה זולתי פרס ועזניה ולא שכיחי, וכתב אח"כ דיש מסורת ביד הגאונים שאין מתירין עוף הבא בסימן אחד רק בקורקבנו נקלף אבל באצבע או זפק אין מתירין, והדבר תמוה דהיכי יביא דברי הגאונים היפוך מה שכתב מעיקרא, ולהנ"ל ניחא דהך שאינו דורס אינו דבר ברור לסמוך על זה דחזינן תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בטהורה ואח"כ חזיוה דדורסת ואין לנו לסמוך רק על הסימן שבגופו שאין בכל הטמאים בסימן אחד רק פרס ועזניה וחששו שמא כשנתיר בסימן אחד נתיר עוף הבא באותו סימן אפי' יהא לו עוד סימנים שיחשבו דכ"ש דמותר ובאמת כשיהא לו ב' או ג' יש לחוש שפיר לי"ט עופות, ואף דנראה מהרמב"ם דליכא בהו אינו דורס עם סימני טהרה אפי' ב' וג' מ"מ שמא דורס הוא ואז הוא מעופות הטמאים, אבל בסימן קורקבנו נקלף היתה קבלה בידם שלא נמצא בכל הטמאים סימן זה רק בפרס ועזניה הילכך שפיר מתירין באותו סימן דליכא למיחש לטעות כלל דוודאי ממילא אינו דורס דאי דורס ע"כ פרס ועזניה הוא ולא שכיח ואי יבוא בב' וג' כ"ש דמותר דאין בשום טמא סימן זה של קורקבן נקלף רק בפרס ועזניה דלא שכיחי וגם אין להם רק סימן אחד וזה ברור:

בא"ד ולפי זה אין סברא לומר וכו' קורביל בלע"ז שיהא זה עורב וכו'. תמוה לי דהא אפי' לפי מה שכתבו מקודם דקורקבנו נקלף הוא סימן החדש ואותו עוף שקורין קיון טהור ג"כ ע"כ אותו קורביל לאו עורב הוא דהא עורב אינו דורס ואי זה הקורביל אינו דורס הרי יש לו ג' סימנים וע"כ אינו עורב, ודוחק לומר דעיקר באו לומר דאותו קורביל טהור דאי נימא קורקבן נקלף סימן החדש יש לומר שאינו דורס והוא מן תשעה עשר עופות, אבל השתא דזפק סימן החדש ע"כ טהור, דלא הוי להו לומר שיהא זה עורב רק שיהא טמא ומדכתבו שיהא זה עורב וסיימו אלא עוף טהור יהא שמע מינה דמעיקרא הוי אמרינן דעורב היא והשתא ע"כ אינו עורב וגם טהור הוא וזה אי איפשר דמעיקרא נמי ע"כ לאו עורב הוא במה נפשך אי הקורביל דורס אינו עורב דעורב אינו דורס וע"כ לא דריס ויש לו ג' סימנים א"כ פשיטא דאינו עורב, וצריך לומר דהתוס' ס"ל השתא דעורב י"ל דדורס וזהו שכתבו בסוף דבריהם מיהו לעיל פירשתי דעורב אינו דורס משמע דעד השתא ס"ל דדורס ועמ"ש בסמוך:

בא"ד ומיהו יש ליישב וכו' ואיפשר דאותו קיון טהור הוא או שמא מין עורב הוא וכו' ואותו קורביל לא יהא מין עורב וכו'. דבריהם תמוהין מאד לכאורה דמה בקשו בהך או שמא דאי לא ניישב הך דנדה כמו שכתבו ע"כ אותו קיון טמא הוא וקורקבן נקלף אינו סימן החדש רק זפק וקורביל טהור כמו שכתבו מקודם, ואי ניישב הך דנדה א"כ קורקבן נקלף הוא סימן החדש ע"כ קיון טהור ומה זה שכתבו או שמא מין עורב הוא, ונראה לי דכוונת התוס' כך דלפי מה שכתבו התוס' מעיקרא דקורקבן נקלף הוא סימן החדש היה לנו לומר בקורביל על שני פנים או דדורס ועורב הוא או אינו דורס ומן י"ט עופות הוא, ולפי מה שכתבו מהך דנדה דזפק הוא סימן החדש ע"כ קורביל אינו עורב וגם אינו מן י"ט דהא יש לו הזפק שהוא סימן החדש, ולזה כתבו שיש ליישב הך דנדה ואותו קיון איפשר דטהור א"כ אכתי יש בקורביל לומר שהוא עורב או מן י"ט עופות, ולזה כתבו דאם יתברר שהקיון דורס א"כ ע"כ עורב הוא א"כ אי איפשר שיהא הקורביל עורב דהא יש לו סימנים אחרים מקיון וזהו שכתבו לא יהא עורב והיינו דמעיקרא היה בספק דאי ידרוס בוודאי עורב הוא אבל אי יתברר דקיון דורס שוב אי איפשר שיהא הקורביל דורס ויהא עורב בשום פנים שהרי הקיון מין עורב הוא ואין לו זפק רק קורקבן נקלף ואצבע יתירה וקורביל יש לו זפק ואצבע יתירה, מיהו לפירש"י לעיל דעורב ומינו אינן שווין בסימנים כפשטות הסוגיא דלעיל דזרזיר יש לו זפק ועורב אין לו א"כ י"ל דקיון וקורביל הם עורב ומינו וסימן החדש הוא אינו דורס, וצריך לומר דפשיטא להו דקיון לאו עורב עצמו הוא רק מין עורב יכול להיות א"כ קורביל שיש לו זפק ע"כ אינו מין עורב והיינו שאי איפשר שיהא עורב עצמו דומה בלסתות לקריא וקיפופא דא"כ הוי ליה לומר בנדה עורב וע"כ רק מין עורב הוא א"כ ע"כ קורביל שיש לו זפק אינו לא עורב ולא מין עורב ודו"ק:

בגמרא תרנגולא דאגמא אסורה תרנגולתא דאגמא שריא וכו' הנה מפירש"י נדה דף נ' ע"ב משמע בהדיא דזו נקבה וזה זכר, והוא תמוה לכאורה שיהא שני ביצים מתרנגולת אחת ויהא מאחת טמא ומאחת טהור ופשיטא דטמא וטהור ב' מינים הן והיאך