תפארת יעקב על חולין חלק ב קנג

ועוד קשה דקאמר והני נקלף בסכינא וקשה במה נפשך אי כל הטמאים אין קורקבנן נקלף כלל א"כ איזה ספק יש כאן כיון דכל אלה כל המין כולו קורקבן נקלף בסכין עכ"פ והטמאים אין קורקבנן נקלף כלל א"כ הרי ע"כ אין העופות הללו מן הטמאים ואי הטמאים ג"כ קורקבנן נקלף בסכין א"כ ע"כ דאין זה קילוף דאי קילוף הוא הרי יש לכל הטמאים ד' סימני טהרה, ואי משום דשפיר נאמר דקילוף הוא ומ"מ הנך טמאים אין להם רק ג' שאין להם רק שנים חוץ הקילוף, א"כ ע"כ אין אלו הח' עופות מן הטמאים שהרי יש להם שלשה מבוררים חוץ הקילוף שאנו מסופקין ועופות טמאים אין להם רק ב' חוץ הקילוף:

לכן ברור דכך הכוונה דוודאי עופות טמאים יש להם ג' סימני טהרה בלא קילוף ואנו מסופקין אי זה חשיב קילוף א"כ ע"כ אינהו אין להם קילוף כלל ואי זה אינו חשיב קילוף יש לחוש דעופות טמאים ג"כ יש להם קילוף זה ולא חשיב קילוף ואין להם ד' סימני טהרה רק ג' וא"כ יש לחוש דאלה הח' עופות מן הטמאים הם כי יש להם ג' סימני טהרה כטמאים ויש להם קילוף כזה כטמאים שאינו קילוף והכי קאמר עופות טהורים שיש להם ד' סימני טהרה כתורים ודכוותייהו קורקבנן נקלף לגמרי וטמאים אין קורקבנן נקלף ומספקא לן אי זה חשיב קילוף א"כ טמאים אין קורקבנן נקלף כלל ואלה הח' ע"כ טהורין שהרי יש להם ד' סימנים או דלא חשיב קילוף וטמאים הם דהם ג"כ קורקבנן נקלף בסכין ולא חשיב קילוף אך הא וודאי קשיא כיון דבכלהו ליכא רק ג' וסימן החדש בפרס ועזניה ועורב יש לו תרי מהנך ג' דאיתא בי"ט עופות וזפק אין לו ודורס לשיטת רש"י א"כ הנך תרי דידי' היינו אצבע וקורקבנו נקלף א"כ ע"כ כלהו קורקבן נקלף דהנך דעורב מן ג' די"ט הן א"כ במה נפשך למאי ניחוש אי חשיב קילוף הרי יש להם ד' סימני טהרה ואי לא חשיב קילוף פשיטא שאין לחוש לשאר עופות דהא הני י"ט קורקבן נקלף דהא אחד הוא מג' סימני טהרה שיש להם ואלו אין קורקבנן נקלף. ועל כל אלה אני אומר דס"ל לרש"י ז"ל בפי' סוגיא זו כמ"ש לעיל באריכות דפשיטא דכולה סוגיא דמעיקרא דמסיק אליבא דר"ח וברייתא דנשר דסימן הרביעי ליתא בכלהו רק או בפרס או בעזניה וכלהו י"ט דאית בהו תלתא שווין הן היינו משום דס"ל דברייתא דנשר להורות דוקא בד' סימנים של טומאה טמא אבל בא בסימן א' של טהרה טהור ואקשינן עלה ומסקינן בהכרח דהוי גמירי שיש סימן חדש בפרס ועזניה מה שאין בכולם, אבל לפי מה דמסיק אמימר כפי פשטא דמתניתין דידן דכל הדורס טמא שאין שום טהור דורס אי איפשר לומר כלל דנשר אתי להתיר בא בסימן אחד שהרי אפי' אין לו רק סימן הדרוסה טמא, רק כך הכוונה דדוקא כלהו דאית להו סימני טהרה ג' וב' וחד אין למידין מהן לטמא כיוצא בהן לא בג' ולא בב' ולא בחד, וכן ק"ו אין למידין מהם דהוי ב' כתובים ואין כאן סימן חדש כלל ולכך צריך נשר לטמא בד' סימני טומאה לפי שאין בכלהו כך וק"ו אין למידין וממילא כיון דנשר אינו רק כתוב אחד למידין לטמא כיוצא בו בד' סימני טומאה דע"כ מין נשר הוא ועלה קאמר ר"ח בברייתא שלו עוף הבא בסימן אחד שאינו מאלו [או משום דפרס ועזניה לא שכיח] והיינו דדוקא נשר למידין כיוצא בו לטמא דלא הוי רק כתוב אחד אבל בחד סימן של טהרה הוי ב' כתובים ואין למידין, ולדברי אמימר ר"ח נמי מיירי דלא ידעינן ליה דדריס דאי דורס ע"כ פרס ועזניה הוא שאין עוף טהור דורס ואפילו יש לו ב' וג' ע"כ מן הטמאים הוא ולא בא ר"ח לומר רק דלא נימא כיון שיש בטמאים שיש להם חד של טהרה נילף כיוצא בהם לטמא כמו דילפינן מנשר לטמא כיוצא בו קמ"ל דוקא נשר דלית ליה כלל דליכא בכלהו והוי רק חד כתוב ילפינן כיוצא בו לטמא, אבל הנך דאית להו חד לא ילפינן כיוצא בהו דהוי ב' כתובים, וכלהו כללא דאסיקנא מעיקרא היינו לפום מה דהוי ס"ל דכוונת ר"ח דנשר אתי להורות דרק בד' טמא ולא בחד והוקשה לו כל מה שהקשה והוצרך לומר דאיתא בהא ליתא בהא וכלהו שווין בג' סימני טהרה שלהם וסימן הרביעי ליתא בכלהו רק בפרס או בעזניה כדי שלא יהיו שני כתובים, אבל לפי שיטתו של אמימר דפסק כל הדורס טמא וודאי אי איפשר שיבוא נשר למעט דרק בד' סימני טומאה טמא ולא בחד דהא ליתא שהרי באחד מהן דהיינו דורס טמא וודאי רק מעיקרא הוי ס"ל דפירושא דמתניתין כל הדורס טמא היינו דורס ואין לו סימן טהרה וודאי טמא וכל שיש לו סימני טהרה ואינו דורס וודאי טהור ורישא הוי נשר וסיפא תורין כמו הברייתא הכל כמו שפירשתי לעיל באריכות אבל אמימר מחדש דהלכתא דבא בסימן אחד. לא מהני רק בלא דריס דאי דורס וודאי טמא ואפילו יש לו ג' סימני טהרה או ב' וכ"ש חד [דע"כ פרס ועזניה הוא] ומתניתין דמצריך אינו דורס וג' סימני טהרה משום דמיירי לאינו בקי ובאתרא דשכיח פרס ועזניה לכך לא סגי רק באינו דורס וג' סימני טהרה הכל כמו שבארנו לעיל, ולדידיה ע"כ ברייתא מתפרשת דלא בא נשר רק לטמא עצמו שאינו נלמד בק"ו וכן לטמא כיוצא בו שאינו רק כתוב אחד אבל כל שיש לו סימן טהרה ואינו מן כ"ד עופות טהור חוץ הדורס דע"כ פרס ועזניה הוא ואי יש לו ב' ע"כ עורב הוא ואי יש לו ג' ע"כ מן י"ט עופות הוא רק אי בא בסימן אחד או אותו סימן שאינו דורס או אפי' בסימן אחר רק דאינו דורס דשוב ליכא למיחש למידי דעורב שיש לו ב' דורס:

והשתא אתי שפיר הכל דוודאי לעיל דהוי ס"ד דיש סימן חדש בפרס ועזניה א"כ ע"כ עורב דדורס ואין לו זפק יש לו אצבע וקורקבן נקלף א"כ כלהו י"ט קורקבנן נקלף דבס"ד כלהו שווין, אבל לפי המסקנא ליכא סימן חדש כלל ולאו כלהו שווין בסימנים שלהם ושפיר מספקא ליה לרב אסי בהנך שמנה עופות דעופות טהורים שהם טהורים לגמרי בד' סימני טהרה קורקבנן נקלף וטמאים כנשר וכיוצא בו בכל ד' סימני טומאה אין קורקבנן נקלף כלל והני נקלף בסכינא מספקא לן אי זה חשיב קילוף ע"כ כל הטמאים אין להם קילוף זה ג"כ ואי יש להם ע"כ יש להם סימן טומאה אחר או לא חשיב קילוף וחיישינן שיש טמאים שיש להם ג' חוץ הקילוף הזה ולא חשיב קילוף וטמאים ואלה הח' מהם הן, ועורב יש לו באמת קילוף גמור וטמא לפי שיש לו ב' סימני טומאה אבל הנך שיש להם שלשה יש להם ג' סימני טהרה וגם קילוף בסכין ולכך נשארו הני שמנה בספק, והיינו דאמרו לעיל גבי סנונית דקורקבנו נקלף לכך אינו למינו דנץ דסנונית נקלף קילוף גמור ונץ אינו נקלף רק בסכין ובס"ד הוי ס"ל בהכרח דאפי' קילוף בסכין הוי קילוף שהרי מג' סימני טהרה הוא בהכרח כיון דעורב דורס ואין לו זפק הרי שני סימני טהרה שלו אצבע וקורקבנו נקלף והם מכלל אותן השלשה שיש בי"ט עופות ש"מ דקורקבנו נקלף רק דרבנן אמרו לו דע"כ אין סנונית מינא דנץ דנץ נקלף רק בסכין וסנונית נקלף לגמרי ולמסקנא אליבא דאמימר ממילא מספקא לן אי זה חשיב קילוף כמו שבארנו, ולשיטת הרמב"ם ז"ל שבארנו לעיל דלפי המסקנא לאמימר דוקא באינו דורס וסימן אחד בגופו יצא מכלל הספק אבל אינו דורס בלבד או בסימן אחד בגופו לא יצא מכלל הספק מיירי הכא דאינו דורס ויש להם קילוף זה דאי הוי קילוף יצא מכלל הטמאים ואי אינו קילוף אכתי הוי ספק טמא, והפי' בגמרא ג"כ עופות טהורים שהם טהורים בכתוב כגון תורים קורקבנן נקלף לגמרי וטמאים היינו בד' סימנים כנשר אינו נקלף ואלו הח' נקלף בסכין מספקא לן אי הוי קילוף, ועיין מ"ש בתוס' בד"ה מאי ספיקייהו:

בתוס' בד"ה כרזי דבי חילפי פ"ה וכו'. והנה קושיא השנייה רמזה רש"י ז"ל בלשונו שכתב בד"ה ומלקינן עלייהו משום שרץ העוף דלאו ספק נינהו אלא וודאי טמאים, והיינו דקשיא ליה מקמ"ל דלוקה על חגבים טמאים לזה פירש דס"ד דספיקי נינהו ואסורין כמו עוף טמא למי שאינו בקי קמ"ל דהני וודאי טמאים נינהו ולקי עלייהו, ואולי כוונת התוס' להקשות דעכ"פ לא הוי ליה לרבינא להזכיר דהמלקות הם משום שרץ העוף ולא הוי ליה לומר רק דלוקה ופשיטא דהמלקות משום שרץ העוף הוא, ומ"מ נראין דברי רש"י ז"ל דקרא דשרץ העוף בהולך על ארבע משתעי וכיון דבי כרבי אסירי ולוקה משום שרץ העוף בוודאי מהלכי ארבע נינהו וא"כ הני דבי חילפי ג"כ כך הם, ואי איפשר שהולך על ארבע יהא מותר רק בחגבים שאין שום עוף טהור הולך על ארבע זולתי חגבים טהורים, ונראה לי שאותן מיני חגבים לא היו ידועים ונכרין אם הם מיני עוף או מיני חגבים שהם דומים בקצת דברים לעופות ובקצתן לחגבים וקמ"ל רבינא דלוקה משום שרץ העוף דמיני חגבים הם וחגב טמא לוקה משום שרץ העוף ור"י נמי קמ"ל דאסורין דס"ד למי שבקי בכ"ד עופות ויודע שאינו מהן ממילא יוכל לאוכלם בלי בדיקה כלל קמ"ל דהני דבי כרבי אסירי ועלה קאמר רבינא דמלקינן עלייהו משום שרץ העוף דמיני חגבים נינהו כנ"ל, וכה"ג מבואר בדברי הרמב"ם ספ"ב מהמ"א דמפרש צירעה לוקה שש לפי שיש בה מצורת העוף ומצורת שרץ העוף עיי"ש:

בד"ה מאי ספיקייהו וכו' דג' סימני טהרה של י"ט עופות היינו אצבע וזפק ואינו דורס. ואף דס"ל להתוס' לעיל שהיו בקיאין בהרבה מן העופות הטמאים א"כ ניחזי אי טמאים קורקבנם אינו נקלף כלל א"כ ע"כ אין אלו מן הטמאים ואי קורקבנם נקלף בסכין א"כ ע"כ אין זה קילוף דאל"כ הרי יש לי"ט עופות ד' סימני טהרה, דיש לומר דאותן שהיו בקיאין בהם לא היה קורקבנן נקלף כלל ומ"מ נהי דכולין שווין בג' סימני טהרה אבל אין הכרח שיהא סימן הרביעי של טומאה שוה בכולן ויכול להיות שלזה קורקבנו אינו נקלף כלל ולזה נקלף ומ"מ לא חשיב קילוף ואי חשיב קילוף באמת ע"כ כולם אין קורקבנן נקלף כלל:

בא"ד והכא כגון דאיכא להנך ספקות ב' סימני טהרה. פירוש דפשיטא דאי י"ט קורקבנן נקלף אי איפשר לאוקמא באותו אופן שפירש"י שיש להם ג' סימני טהרה חוץ הקילוף דא"כ במה נפשך טהורים אי חשיב קילוף הרי יש להם ד' סימני טהרה ואי לא חשיב קילוף הרי הנך י"ט קורקבנן נקלף וע"כ אינן מהם וטהורים רק אפי' בב' סימני טהרה חוץ הקילוף אי איפשר לאוקמא