תפארת יעקב על חולין חלק ב קנב

דבתר מעיקרא אזלינן ומין בני יונה הוא וכשר משום בני יונה ופסול משום תורין, וכן משמע לי מפירש"י דפירש"י משום תורין כשמזקין ומשום בני יונה בקטנות ולכאורה אפי' אי היה הדין דשניהם כשרים בין בקטנות בין בגדלות ג"כ ניחא דאי נדר להביא תורין אינו יוצא בהם ואי נדר בני יונה יוצא בהם אלא שהרב ז"ל בא לפרש דעיקר חידוש דר"י אף דהכשר תורין משיזקין ואז דומה לתורין מ"מ מין יונה הוא ופסול לתורין כנ"ל:

בתוס' בד"ה אמר רחבה היינו ר"י סתמא וכו' והוי ליה למימר אצטוונית. הנה אף שדבריהם נכונים מ"מ יש לי לדון במה שאמרו דהוי ליה לומר ספיקי דגברי גריס שאין בלשון הזה שקראו רבי במשמע ספיקי דגברי ואדרבא משמע דר"י שהוא תנא קאמר, ומ"מ דבריהם עיקר וכן דייק רש"י בברכות ובביצה שם, אך מה שכתבו דהדיוק הוא שאומר לשון משונה והוי ליה לומר אצטוונית אינו נראה לפע"ד נכון רק כך הכוונה דר"י אמר הר הבית סטיו כפול ולפי שחשש שלא יחשבו זה על גבי זה פירש דבריו סטיו לפנים מסטיו אבל רחבה שאמר משמו ששמע ממנו שניהם לא היה לו להזכיר רק סטיו לפנים מסטיו ופשיטא שהוא כפול רק לפי שכך שמע מר"י דקדק לומר כפי מה ששמע ממש כנ"ל:

ע"ב בגמרא ליתני חוץ מיונה ותסיל. יש לתמוה לכאורה כיון דתסיל מין יונה ממש היא דהא קרא כתיב בני יונה ומכשרינן תסיל והרי ר"נ דאמר לעיל והוא שיכיר עורב אקשינן עליה מזרזיר ומתרצינן עורב וכל מין עורב ומ"ש דקשיא ליה כאן על התנא שאמר חוץ מן היונה דג"כ פשיטא דיש לומר כוונתו חוץ מן היונה וכל מין יונה, מיהו איכא למימר כיון דתנא קאמר טעמא מפני שמוצצת אלמא דלא סמיך התנא דנדע דמוצצת רק רצה להודיע לנו א"כ היה לו להודיע דתסיל נמי מוצצת דשמא דוקא יונה בטבעה למצוץ אבל תסיל אינה מוצצת ואינה מין יונה כלל, תדע דבלא"ה קשה מאי מקשה כיון דבפירוש אמרו מפני שמוצצת א"כ קשה במה נפשך אי תסיל אינה מוצצת היכי יאמר חוץ מתסיל דהא בפירוש נתן טעם ביונה מפני שמוצצת, ואי תסיל מוצצת א"כ לעולם קשה דהוי ליה לומר חוץ מיונה ותסיל אפילו אינה מין יונה דכיון דמוצצת אינה פוסלת כיונה, ובהכרח דאנן לא ידעינן אי תסיל מוצצת ומייתי ראיה כיון דלא קאמר חוץ מיונה ותסיל מפני שמוצצין וע"כ דתסיל אינה מוצצת וא"כ כיון שאין טבעה כיונה למצוץ לאו מין יונה היא, והשתא ממילא לא קשיא דלימא דהכוונה יונה וכל מין יונה דמ"מ כיון שמודיע לנו מפני שמוצצת מנין נדע דתסיל מוצצת שתהא בכלל יונה שמא אינה מוצצת ומזה מכריח דבאמת אינה מוצצת א"כ ממילא לאו מין יונה היא, ואהא משני דיונה ותסיל תרווייהו מוצצין והוי שפיר מינו ומ"מ תסיל מקיאה ויונה אינה מקיאה וזהו שפירש"י ואפי' מין יונה היא דהא מוצצת ש"מ דעיקר דהוי מין יונה מחמת טבעה שהיא כיונה שמוצצת:

שם הני כופשני צוצייני וכו' ולא אזוב יון. פירש"י ז"ל והאי מקשה סבר דצוצייני שם לווי הוא ולא על שם מקומן ומעיקרא בד"ה צוצייני פירש"י ז"ל על שם מקומן ולפי זה יפרש הרב ז"ל דאביי ורבא נחלקו בהא דאביי ס"ל דשם לווי הוא ולא על שם מקומן לכך הוצרך לחלק בין נשתנה קודם מתן תורה או אחר מתן תורה ורבא סובר דעל שם מקומן נקראו כך, ובאמת קשה לפרש כן דלמה לו לרבא לומר הני כופשני צוצייני באתרייהו סתמא קרי להו הוי ליה לומר דנקראו על שם מקומן וכל שנקראו על שם מקומן שוב לא קשה מידי ופשיטא דבמקומן אינן נקראין צוצייני, לכן נראה לי דסובר אביי דכל שהם משונים אלו מאלו עד שמחמת השינוי מבדילין אותן מתורין סתם בשם לווי אף שהשם הוא על שם המקום הוי שם לווי דמסתמא באותו מקום שהם ג"כ מבדילין אותם בשם אחר שהשינוי שיש ביניהם גורם שיקראו בשם אחר נלוה לו כדי להבדיל ביניהם לתורין סתם ולכך משני לחלק בין קודם מתן תורה לאחר מתן תורה, ונראה דגם האזוב יון ומדברי וודאי משמע ג"כ על שם מקומו ומ"מ הוי שם לווי שמחמת שהוא משונה בהפרש גדול מאזוב סתם נקרא בשם לווי ובמקומו ג"כ יש לו שם לווי רק כאן סגי במה שקורין אזוב יון ורומי ומדברי, ולזה בא רבא ומשני דבאתרייהו תורין סתמא קרי להו ואין מבדילין כלל רק כאן ממילא כיון שבאו משם נקראין כך ואין זה שם לווי ולכך בסוכה גבי מרריתא דאגמא דלא שייך לתרץ דבאתרייהו סתמא קרי להו דהא באותו מקום גדילין באגם משני שם רבא דלאו מחמת השינוי קורין אותן כך רק מחמת דמשתכחי באגמא ואי היו גדילין בבית לא היו נותנין להם שם לווי כלל והיינו ממש כמו שכתבתי, גם נראה לי עוד דאותן כופשני הם גדילין באמת כאן רק שהראשונים באו משם ונקראו מחמת השינוי צוצייני לכך הוי ס"ל לאביי דהוי שם לווי כיון שנולדו כאן ונקראין בשם לווי ולכך במרריתא דאגמא ג"כ סובר אביי דלולא דנשתנו אחר מתן תורה הוי שם לווי ורבא סובר דמ"מ כיון דבצוצייני עצמו אין להם שם לווי כשירין וכן במרריתא אף שגדילין כאן ונקראו בשם לווי מ"מ לא נקראו כך רק מחמת דשכיחי באגמא כנ"ל:

שם הני כרזי דבי חילפי. פירש"י חגבים דבי חילפי, ובד"ה ומלקינן עלייהו משום שרץ העוף פירש דלאו ספק נינהו אלא ודאי טמאין, ונראה לי שבא הרב ז"ל ליישב קושיית התוס' בד"ה כרזי ומה שהכריחו לרש"י ז"ל לפרש כן יתבאר גם כן בתוס' בד"ה כרזי בס"ד:

שם מאי ספיקייהו עופות טהורים קורקבנן נקלף וטמאים אין קורקבנן נקלף והני קורקבנן נקלף בסכינא. פירש"י ז"ל ושאר שלשת הסימנים מבוררין בהם ומספקא לן אי קילוף הוא הרי יש להן ארבעה סימני טהרה ואי אינו קילוף אין כאן אלא שלשה ובספק שאר עופות טמאין שיש להן שלשה סימנים ע"כ, ויש לתמוה לכאורה כיון שיש להם ג' סימנים חוץ הקילוף הרי התיר אמימר לעיל בבא בסימן אחד ולא ידעינן אי דריס וכ"ש היכא דידעינן דלא דריס כיון שכל השלשה מבוררין בהן, ונהי דנראה מדברי רש"י ז"ל לעיל דאמימר לא התיר רק בסימן אחד דוקא אבל בב' סימנים וג' לא התיר שמא הוא מאותן שיש לו ב' וג' רק באחד התיר משום דפרס ועזניה לא שכיח [דלא כנראה מדברי הרמב"ם שהבאתי לעיל דכ"ש ב"י וג' כל שאינו דורס ויש לו סימן טהרה מותר], והשתא הכא דאית להו ג' שפיר חיישינן לי"ט עופות אבל מ"מ לאיזה צורך פירש דהיה להם שלשה מבוררים הא מצי לפרש דלא היה להם רק אותו סימן ואינו דורס או דלא ידעינן דדריס ואי קורקבנו נקלף הרי בא בסימן אחד דלא חיישינן לפרס ועזניה ואי אינו נקלף טמא דלית ליה אפי' סימן אחד ואפי' לא ידעינן אי דריס שמא דורס הוא וטמא, מיהו הא נמי לא קשיא דמשמע ליה מדקאמר מאי ספיקייהו קורקבנן נקלף משמע דליכא בהו ספק אחר רק זה, והשתא במה נפשך אי דורס וודאי הרי טמא ואי אינו דורס וודאי מה בכך דאין קורקבנו נקלף מ"מ הרי בא בסימן אחד וטהור דלא חיישינן לפרס ועזניה, והא דאמר אמימר לעיל והוא דלא דריס לאו למימרא דדוקא בסימן אחד בגופו טהור רק כללא אמר כל סימן אחד טהור לא מיבעיא בסימן שאינו דורס אלא אפי' בסימן אחר רק דעכ"פ לא נדע דדריס דאז ע"כ טמא דכל הדורס טמא, או כמו שכתבתי לעיל דכיון דלא שכיח טהור דורס ע"כ פרס ועזניה הוא אבל בהך סימן שאינו דורס בבירור בוודאי סגי ג"כ כיון דלא חיישינן לפרס ועזניה, א"כ הכא נמי למה לי סימן הקילוף וע"כ שאינו מבורר אצלנו אי דריס או לא ולכך בעינן סימן הקילוף א"כ למה מזכיר בכלל הספק רק סימן הקילוף הא יש ג"כ הספק של דריסה, ומלבד זה כיון שהיה העוף ידוע להם וידעו מקורקבנו בוודאי היו יכולין לידע אי דריס ולא היה בהם ספק דאי דריס וודאי טמא ואי אינו דורס בוודאי טהור, ולזה הוכרח רש"י ז"ל לפרש דשאר הג' היו מבוררין בהם והיה הספק על הקילוף אי יש לו ארבעה או שלשה, אלא שיש לדקדק עדיין מה זה ששואל מאי ספיקייהו וקאמר מצד הספק אי הוי קילוף הא אפי' אי הוי פשיטא להו דלא מיקרי קילוף ג"כ הוי ספק דאטו עוף הבא בשלשה סימנים וודאי טמא רק מספק טמא שמא מי"ט עופות הוא, מיהו יש לומר כיון דאמר רב אסי שמונה ספיקות הן ואי מצד דאית להו תלתא ולא ידעינן אי הם מכלל הי"ט עופות א"כ טובא איכא וכל שאינו בקי בי"ט עופות כל שיש לו שלשה סימני טהרה ספק הוא וע"כ שנתחדש באלה השמנה ספק אחר מה שאינו בשאר עופות שיש להם שלשה והיינו שנולד ספק בעצם סימן הרביעי אי הוא קילוף או לא, ואע"ג דהוי ספק ספיקא ספק שמא קורקבנו נקלף ואת"ל אינו נקלף שמא מ"מ עוף טהור הוא שאינו מן י"ט עופות, מ"מ לא הוי רק ספק אחד ספק טהור ספק טמא זהו מה שנראה לי בדעתו של רש"י ז"ל:

אבל הדבר הקשה הוא מאד דהיכי ס"ד לחוש לעוף שיש לו ג' סימני טהרה ואין קורקבנו נקלף שהוא מן י"ט עופות שהרי כל י"ט שווין בסימנין כמו שפירש רש"י ז"ל בהדיא לעיל דאי אינן שווין ע"כ יש באחד מהן סימן הרביעי והרי אינו רק או בפרס או בעזניה וע"כ דכולן בג' סימנים שווין הן א"כ ע"כ כיון דעורב יש לו שנים מהם ודורס כמו שפירש"י לעיל בהדיא גם מדלא חייש לעיל לאמימר לעורב כיון דבא בסימן אחד ולא דריס וע"כ דעורב דורס א"כ יש לו ב' סימנים זפק ואצבע דהא קורקבן נקלף ליכא בכלהו דהא חיישינן כאן להנהו שמנה שהם מן י"ט עופות לפי שאין קורקבנן נקלף והרי רש"י ז"ל פירש בהדיא לעיל דעורב אין לו זפק דהיינו דהשיבו חכמים לר"א שאומר דמינו דעורב הוא זרזיר שאינו כן לפי שיש לו זפק ועורב אין לו, הן אמת דבלא"ה קשה מאד לפירש"י דעורב דורס ואין לו זפק א"כ ע"כ תרי סימנים דיליה הוא אצבע וקורקבנו נקלף א"כ כל י"ט עופות קורקבנן נקלף דהא תרי דעורב מהני ג' די"ט הן והיכי קאמר הכא טהורין קורקבנן נקלף טמאין אין קורקבנן נקלף כיון דכלהו כ"א עופות קורקבנן נקלף בוודאי חוץ נשר שאין קורקבנו נקלף ופרס ועזניה שיכול להיות שאין קורקבנן נקלף והיכי קאמר כללא טמאין אין קורקבנן נקלף טהורין קורקבנן נקלף ואדרבא כמה טהורין אין קורקבנן נקלף שהרי עוף הבא בסימן אחד טהור ואפילו קורקבנו נקלף כל דלא חזינן ליה דדריס, או כמו שפירשו התוס' לעיל דבהך סימן דלא דריס מתירין אותו והרי אין קורקבנו נקלף וטמאים כולן קורקבנן נקלף