תפארת יעקב על חולין חלק ב קמט

בהכרח, אבל מ"מ אין זה במשמע בפירש"י כיון שלא זכר כלל הכרה דר"נ ומשמע דלאמימר לא בעינן שיכיר עורב כלל ויתבאר עוד בסמוך], אבל מ"מ נראה לי דלא קשיא כלל לפירש"י דשפיר יש לומר דזרזיר אינו שוה בסימנים לעורב ומ"מ אין ביניהם סימן החדש דרק בזפק בלבד מחולקין, ואי קשיא מסנונית לא קשיא כלל דהך פלוגתא דסנונית לאו בעורב הוא רק בלמינהו דנץ, והשתא ס"ל לרש"י דכיון דלא מצינו שיאמר ר"א לא לחנם הלכה סנונית אצל נץ ש"מ דלאו מטעם זה אוסר ר"א סנונית רק דסובר דסנונית דומה בסימנים לנץ ואף דסנונית קורקבנה נקלף נץ נמי נקלף ורבנן סברי דנץ אינו נקלף כמו סנונית רק בסכין לכך לאו מינא דנץ היא משא"כ בפלוגתייהו בעורב ליכא למימר דפליגי דאין זפק שלו דומה ור"א סובר דמ"מ מינו הוא כיון שיש לו זפק דהא בפירוש אמר ר"א דטעמו דלא לחנם הלך זרזיר אצל עורב ש"מ דמטעם שכן בלבד אוסרו לכך הוצרך לפרש דטעמייהו דרבנן בפשיטות שזה יש לו זפק ועורב אין לו ור"א סובר דמ"מ כיון דשוכן עמו טמא, אבל בסנונית טעמו של ר"א דתרווייהו קורקבנן נקלף ואף שזה ביד וזה בסכין לא איכפת ליה והוי שפיר מינו, ולפי זה ממילא שפיר יש לומר דעורב קורקבנו נקלף ויש לו אצבע ודורס ואין לו זפק וסימן החדש שפיר אינו רק בפרס או בעזניה וזה ברור לפע"ד בכוונת רש"י ז"ל ועמ"ש בסמוך:

בגמרא אמר אמימר הלכתא עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס וכו' לא שכיחי בישוב. פירש"י ז"ל דמחזקינן ליה בטהור כל כמה דלא חזינן ליה דדריס והוא תמוה כמו שהקשו התוס' דליחוש לעורב, ואמת דרש"י פירש לקמן דעורב דורס אבל זה תמוה יותר דהא קאמר לעיל והוא שיכיר עורב וע"כ באינו דורס מיירי דדורס טמא ש"מ דגם עורב אינו דורס, אך מה שהקשו התוס' למה קאמר דלא שכיחי בישוב אפי' שכיחי הא לית להו רק חד סימן טהרה והא וודאי יש ליישב דלכך מחזקינן ליה דלא דריס דאי דורס בסימן אחד ע"כ מפרס ועזניה הוא והרי לא שכיחי בישוב אבל אי פרס ועזניה שכיחי הוי חיישינן ליה דדריס, אך הא וודאי קשיא אי דריס הרי טמא וודאי ואי אינו דורס ניחוש לעורב דיש לו ב' ואי עורב דורס היכי אמר לעיל והוא שיכיר עורב ואמת דיש לומר דמה שפירש"י בתר הכי וכן דרך העורבים הגדילים בבתים דדורסין לאו היינו עורב דכתיב בקרא דאותו וודאי אינו דורס כדמוכח מדברי ר"נ לעיל רק הנך הגדילים בבתים הוא שאנו קורין אותן עורבים ואיפשר דזרזיר הן ודורס כמו שכתב ריב"א והוא מין עורב אבל עורב אינו דורס, ומ"מ לא קשיא ניחוש לעורב דקאי על דברי ר"נ דקאמר לא היה בקי בא בסימן אחד טמא ואי איפשר לומר בדורס דמקמ"ל פשיטא דדורס טמא וע"כ דלא ידעינן אי דריס ומ"מ חיישינן ליה דילמא דריס ופרס ועזניה הוא ובב' סימנים טהור והוא שיכיר עורב, ועל זה חולק אמימר דבסימן אחד ג"כ סגי להכיר עורב דלפרס ועזניה לא חיישינן ולא חיישינן דילמא דריס דא"כ פרס ועזניה הוא ולא שכיחי אבל הכרת עורב שפיר צריך רק אמימר לא מחלק בין סימן אחד לב' בלא ידעינן דדריס ובין בסימן אחד בין בב' טהור והוא שיכיר עורב, מיהו מלבד מה דלא משמע בפירש"י דאמימר מצריך הכרת עורב, אבל בלא"ה אי ר"נ לעיל מיירי דבא בסימן אחד ולא ידעינן אי דריס דחיישינן דילמא דורס ופרס ועזניה הוא ובב' סימנים טהור במכיר עורב וקשה כיון דלא ידעינן אי דריס במה נפשך אי דורס הוא וודאי טמא ואי אינו דורס ניחוש שמא מן י"ט עופות הוא דאית להו תלתא וע"כ דבב' סימנים ולא יותר קאמר וסימן אחד ג"כ סימן אחד ולא יותר א"כ דורס הוא ואפילו לאמימר חיישינן, ואף שיש לפרש דברי ר"נ דהך בא בסימן אחד ע"כ היינו שאינו דורס דאי דורס טמא, וכמו כן סיפא בא בסימן אחד טמא היינו אינו דורס דאי דורס פשיטא דטמא ואפי' בא בב', ואי דאינו ידוע אי דורס א"כ אפילו בא בב' ניחוש דמן י"ט עופות הוא וע"כ ג"כ דהך סימן הוא דאינו דורס, ואהא פליג אמימר דכל בא בסימן אחד כל דלא ידעינן דדריס סגי במכיר עורב והיינו דאי בא בסימן שאינו דורס לחוד הרי ע"כ טהור הוא דלפרס ועזניה לא חיישינן ואי בסימן אחר בגופו מ"מ ע"כ לא דריס דאי דריס אכתי ע"כ פרס ועזניה הוא ולא חיישינן להו ועורב מכיר ושוב אין לחוש לכלום, אבל מ"מ אין זה מספיק דהא גופא קשיא היכי יאמר ר"נ היה בקי וכו' בא בסימן אחד טהור כיון דלא מהני שום סימן רק אינו דורס, בשלמא לישנא דאמימר ניחא דקאמר. והוא דלא ידעינן אי דריס א"כ שפיר קאמר בא בסימן אחד דהיינו. כל סימן שהוא כל דלא דריס אבל ר"נ דמיירי שאין לו רק סימן אחד בבירור לא יותר דאי דלא ידעינן יותר א"כ ב' סימנים טהור כשמכיר עורב למה טהור דילמא יש לו עוד סימן והוי מן י"ט וע"כ דאין לו רק סימן אחד א"כ אינו טהור רק בסימן דלא דריס לכן דברי רש"י ז"ל צ"ע לכאורה:

אבל באמת נראין לי דברי רש"י ז"ל ברורים על פי מה שכתבתי לעיל והוכחתי בראיות ברורות בכולה סוגיא דפשטא דברייתא דנשר וכן מדברי ר"ח ור"נ מוכח להדיא שאין לסימן דורס ואוכל שום מעלה על שאר סימני הטומאה ומתניתין לא באה לומר רק לגלות שיש ארבעה סימנים חיובים וממילא יש ארבעה שלילות וכל מי שיש לו סימני הדריסה ואין לו יותר טמא שהרי יש לו סימן הטומאה ואין לו סימני טהרה וכמו כן מי שיש לו ג' חיובים של טהרה ולא יותר וסימן טומאה אין לו טהור בוודאי והוי ממש כמו נשר ותורים דברייתא, והוצרכו כל אלה דלמי שבקי בהן ושמותיהן אינו טמא רק כנשר בארבעה סימני טומאה דהיינו סימן טומאה של דרוסה ומשולל מסימני טהרה ולמי שאינו בקי בשום אחד מהן צריך שלשה סימני טהרה ומשולל מסימן הטומאה ומי שבקי בזה ואינו בקי בזה זהו דינו של ר"נ ואמימר, והשתא שפיר י"ל דעורב דורס ובא ר"נ ואמר דכל שבקי בא בסימן אחד טהור ואי בקי בכולם הכל טהור זולתי בד' של טומאה דהיינו חיוב של טומאה ומשולל מסימני טהרה כולם, ויהא איזה סימן שהוא דאפילו דורס טהור כיון שיש לו סימן אחד, ובב' סימנים טמא וכן ג' זולתי כשמכיר כולם ואי אינו בקי בפרס ועזניה ומכיר עורב אז בא בסימן אחד טמא דחיישינן לפרס ועזניה ובא בב' טהור כיון שמכיר עורב ואותן ב' בגופו דאפילו דורס טהור, ובא אמימר ואמר דאפילו אינו בקי בפרס ועזניה מ"מ בא בסימן אחד טהור כל דלא ידענו דדריס דאי ידעינן דדריס נהי דלא איכפת לן דורס יותר משאר סימני טומאה אבל מ"מ חיישינן לפרס ועזניה ואף דלא שכיחי מ"מ טהור הדורס ואוכל ג"כ לא שכיחי [תדע דלדברי מי שאומר דכללא הוא כל הדור טמא פשיטא שלא יכחישו החוש הנראה לעין שהעופות הטהורים המסורים לנו במסורות שהם טהורים דורסים ואוכלים וע"כ דבאמת לא נמצא אצלנו עוף טהור דורס ואוכל] וממילא חיישינן לפרס ועזניה אבל אי לא ידעינן דדריס שוב לא חיישינן דילמא דורס וטמא דא"כ ע"כ פרס ועזניה הוא ולא שכיח ולעורב לא חיישינן דעורב דורס, ומ"מ מצריך ר"נ לעיל שיכיר עורב דב' סימנים הכוונה בגופו ואפי' דורס טהור כיון שמכיר שאינו עורב דלאו כללא הוא שכל הדורס עם סימני טהרה טמא רק הדורס ומשולל מסימני טהרה טמא כמפורש בברייתא דנשר דנשר דלית ליה כלל הוא דלא תיכול הא כל שיש לו אפי' חד תיכול כל שמכיר שאינו מן הכ"ד עופות וה"ה תרי כשמכיר עורב:

ומעתה לא נשאר עדיין שום תלונה על רש"י ז"ל רק במה שפירש בברייתא לקמן דקאמר ר"ג כל עוף הדורס בידוע שהוא טמא וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף בידוע שהוא טהור דהכוונה אינו דורס ויש לו כל ג' סימנים דלמה לי ג' באינו דורס ואחד סגי אפי' לאינו בקי כלל, אבל באמת לק"מ חדא דיש לומר דמתניתין וברייתא לא מעיילו נפשייהו בפלוגתא דר"א ורבנן בזרזיר ולר"א דזרזיר טמא יש לומר שאינו דורס ויש לו זפק א"כ באינו בקי לא מהני אינו דורס וסימן אחד כיון דמינו דעורב יכול להיות שאינו דומה לו בסימנים ויכול להיות אינו דורס ויש לו סימן טהרה בגופו אבל אמימר פסיק הלכתא כרבנן דר"א דלמינו דעורב דמי ליה בסימנים וממילא כל שאינו דורס ויש לו סימן אחד בגופו טהור ואפי' לא ידענו אי דורס דאי דורס ליכא טמא בחד סימן רק פרס ועזניה ולא שכיח רק אי חזינן דדריס כשם דפרס ועזניה לא שכיח כך עוף טהור דורס לא שכיח ושפיר חיישינן לפרס ועזניה, ואף דאמימר פסיק לקמן הלכתא כר"א היינו בסנונית לבנה בירוקה דהיינו בהך פלוגתא דפליגי בלמינהו דנץ אבל בזרזיר פסק כרבנן דהכי משמע לקמן דפריך כמאן כר"א ומשני אפי' תימא רבנן שכן ונדמה קאמרינן, ואדרבא משמע הכי בברייתא דוודאי קאי גם על שאר טמאים ואי בשכן בלבד מכח ר"א הא לא כתיב למינו רק בעורב א"כ בעורב שכן טמא ולמה יהא טמא בשאר טמאים וע"כ דשכן ונדמה קאמרינן ולרבנן דבעורב נדמה בלבד טמא ובשאר טמאים שכן ונדמה] הילכך כל בא בסימן אחד ולא חזינן דדריס שוב ליכא למיחש למידי:

אמנם יש לי לומר בזה בפשיטות טפי והוא דוודאי מה שאמרו לעיל גמירי דיש סימן הרביעי בפרס או בעזניה לאו למימרא דגמירי שאין לו רק סימן הרביעי בלבד דאין צריך לזה כלל דכל שיש לו סימן טהרה שלא נמצא בכולם שוב לא הוי ב' כתובים וצריך נשר למעוטי לטהר אחר אפי' בסימן טהרה זה ומעיקרא הוי ס"ד דפרס ועזניה יש להם סימן אחד בשניהם ומשני דיש בזה שאין בזה והדר ס"ד דעכ"פ בזה ובזה נמצאים סימנים כאילו בשאר הטמאים והוי ב' כתובים ומשני דגמירי דיש באחד מהם סימן אחד שאין בכולם אבל שפיר יש לומר דאותו שיש לו סימן הרביעי אינו דורס, ויש ראיה ברורה לזה מדקאמר לעיל פרס ועזניה חד חד דאיתא בהא ליתא בהא והשתא אי הכוונה דרק חד אית להו א"כ דסימן הרביעי ישנו באחד ע"כ דאיתא בהא ליתא בהא ופשיטא דלא שייך לומר דבמה שאמר דאיתא בהא ליתא בהא גילה דיש באחד סימן חדש דהא מעיקרא ג"כ קאמר כך ולא ס"ד סימן חדש וע"כ דבמה דקאמר וחד בעזניה היינו סימן חדש א"כ מה צורך שיאמר דאיתא בהא ליתא בהא פשיטא, וע"כ דאותו שיש לו סימן חדש יכול שיהא לו עוד סימן רק אינו אותו שיש בחבירו לכך במשנה וברייתא דמיירי ליתן כללא אפילו באתרא דשכיח פרס ועזניה הילכך לא מהני אינו דורס וסימן אחד אבל אמימר דמיירי באתרא דלא שכיח פרס ועזניה שוב סגי