תפארת יעקב על חולין חלק ב קמז

מיהו אכתי יש לדקדק במה שפירש"י דהך היה בקי בהן קחי על פרס ועזניה והרי לעיל גבי מילתא דר"ח דקאמר ג"כ עוף הבא בסימן אחד טהור ופירש"י ז"ל ומיירי שמכיר כל הכ"ד עופות וכ"ש תרי ותלת ולמה לא פירש גם דברי ר"נ כך שהיה בקי בכולם ועוף הבא באחד טהור וכ"ש תרי ותלת, אבל באמת דבריו נכונים דדברי ר"נ ע"כ לא יתפרשו כך דהיכי קאמר בתר הכי לחלק בין סימן אחד לב' בלא היה בקי בהן ובשמותיהן דהא אין הפרש ביניהם כלל דכמו בב' טהור כשמכיר עורב כמו כן בחד סימן טהור כשמכיר פרס ועזניה וכיון דמעיקרא בקי בכולם מיירי ובתר הכי שאינו בקי בכולם רק עורב מכיר כמו כן במכיר פרס ועזניה בסימן אחד טהור, ועוד דאי בבקי בכולם מיירי א"כ רישא עוף הבא בסימן אחד הכוונה שרואה סימן אחד אף שיכול להיות שיש לו עוד דכ"ש ב' וג' כיון שמכיר כולם, ואולם סיפא דקאמר לא היה בקי בב' סימנים טהור ע"כ הכוונה שיודע שאין שם רק ב' לא יותר דאל"כ אכתי טמא שמא יש לו עוד סימן טהרה והוא מן י"ט עופות דאית להו תלתא כיון שאינו בקי בהנך דתלתא, לזה הוכרח לפרש דהיה בקי קאי על פרס ועזניה ולא היה בקי היינו שלא היה בקי בפרס ועזניה בסימן אחד טמא ולא שייך לומר עכשיו והוא שיכיר פרס ועזניה דהא בלא היה בקי בהן משתעי ולכך בב' סימנים טהור והוא שיכיר עורב משום דאף שאינו בקי בפרס ועזניה מ"מ אין להם רק סימן אחד וזה יש לו ב' ועורב מכיר שאינו עורב לכך טהור, מירי אכתי קשיא לי כיון דרק על פרס ועזניה קאי א"כ ברישא הוי ליה לומר בהיפוך בב' סימנים טמא כיון דאינו מכיר רק פרס ועזניה וכמו דקאמר בסיפא בסימן אחד טמא בב' טהור משום דמכיר עורב ואינו מכיר פרס ועזניה כמו כן הוי ליה לומר ברישא בהיפוך כיון שמכיר פרס ועזניה ואינו מכיר עורב:

לכן נראה לי דבלא"ה יש להבין דקאמר והוא שמכיר עורב למה מעיקרא קאמר בקי בהן ובשמותיהן ובתר הכי הכרה בעלמא ואי דהיינו הך עכ"פ הוי ליה לומר בפשיטות היה מכיר פרס ועזניה עוף הבא בסימן אחד טהור היה מכיר עורב עוף הבא בב' סימנים טהור:

ונראה לי דדוקא בפרס ועזניה לפי שאינן מצויין בישוב ואף דר"נ חייש להו אבל מ"מ לא יכחיש שאינם בנמצא כמו עורב וכדומה, הילכך לא מהני בהו הכרה בעלמא דיש לחוש לטעות ובעינן בקיאות גמור דוקא, והיינו דקאמר היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טהור אבל בשני סימנים לא יוכל להחליט שהוא טמא דאפי' אינו בקי בעורב ושמותיו כ"כ כיון שהעורב מצוי דיו בהכרה בעלמא כל שמכיר אותו, וזהו שאמר בסיפא לא היה בקי בפרס ועזניה אף שמכיר אותם הבא בסימן אחד טמא ובב' סימנים טהור אף שאינו בקי בהן ובשמותיהן והוא שיכיר עורב עכ"פ, ולפי זה היה איפשר לומר דהיינו נמי דלא זכר בא בג' סימנים טהור והוא שיכיר הי"ט עופות משום דבהני כיון דנפישי לא מהני בהו הכרה ולא מהני רק בקי בהן ובשמותיהן ולא הוזכר דבבקי בהן טהור דפשיטא ולא הוצרך להזכיר רק דפרס ועזניה לא מהני בהו הכרה דלא שכיחי, וכן עורב קמ"ל דלא בעינן ביה בקי רק הכרה בעלמא כמו שבארנו כנ"ל, ועמ"ש בתוס' בד"ה בקי ובד"ה בסימן אחד:

איברא הא וודאי יש לתמוה אי ס"ד דהך היה בקי קאי על פרס ועזניה בלבד א"כ ע"כ הך בא בסימן אחד היינו הכוונה שיודע שאין לו רק סימן אחד ולא יותר דאל"כ דילמא עורב הוא או יש לו ג' ומן י"ט עופות הוא א"כ היכי קאמר בסימן אחד טהור הא אותו סימן ע"כ רק שאינו דורס דאי סימן אחר ע"כ יש לו ב' סימנים דכל הדורס טמא והיכי שייך לומר עוף הבא בסימן אחד טהור מה שאינו רק אותו סימן שאינו דורס, וכמו כן קשה אפי' אי נפרש היה בקי בכולם וסימן אחד היינו וכ"ש ב' וג' רק אפי' סימן אחד והשתא היה איפשר לומר דהכוונה אפילו בסימן אחד טהור דהיינו אינו דורס וכ"ש כשיש לו סימן אחר דהיינו ב' סימנים טהור, אבל מ"מ קשה סיפא דקאמר בסימן אחד טמא בב' טהור והוא שיכיר עורב והיכי קאמר בב' סימנים טהור כיון דלא משכחת לה רק באינו דורס וחד בגופו דתרווייהו אחריני הרי דורס טמא ואי אינו דורס הרי תלתא נינהו ולא תרי, ויתבאר דבר זה באריכות לקמן בדברי אמימר בס"ד:

שם והא תניא עורב זה עורב למינו ר"א אומר להביא את הזרזיר יש לדקדק דהוי ליה להקשות מקרא גופיה דכתיב כל עורב למינו אלמא דאיכא תרי מינים בעורב, תדע שהרי כתבו התוס' דלכ"ע למינו אתי לרבויי שאר עופות הדומין לו, וזה באמת מפורש בכתוב שאי איפשר שלא יהא עורב רק מין אחד כיון דכתיב למינו, ואיפשר לומר דמקרא הוי ס"ד דהך למינו דעורב יש לו ג' סימני טהרה ומ"מ מין עורב הוא אבל כיון דפליגי רבנן אר"א מפני שיש לו זפק והיינו שאינו דומה לעורב בסימנין אין זה עורב א"כ ע"כ דלמינו היינו דדמי ליה בב' סימנין א"כ לא מהני שיכיר עורב כיון דאיכא עוד מינא בב' סימנים, אבל לולא הך ברייתא הוי איפשר לומר דאית ליה למינא דעורב תלתא והיינו דאמרינן לעיל עשרים מהם שלשה שלשה דע"כ מינא דעורב בכלל העשרים, והיינו דלא ס"ל כרבנן אלא כר"א דיש לו נמי זפק ומ"מ הוי מינא דעורב, מיהו רש"י ז"ל פי' דזרזיר ג"כ רק תרי אית ליה רק לא תרי כעורב ועכ"פ בלי הברייתא לא הוי קשיא דאיכא למימר ג' אית ליה, אבל מהברייתא מקשה בין לר"א בין לרבנן דעכ"פ תרי אית ליה והיכי קאמר בב' טהור דהיינו כל ב' שהם והא אינו כשר רק תרי כעורב כשמכיר עורב דתרי אחריני דילמא זרזיר הוא, מיהו איכא למימר ג"כ דבלי הברייתא הוי איפשר לומר כיון דבעינן דדמי ליה דוקא א"כ הוי בכלל והוא שיכיר עורב דכל דדמי ליה עורב הוא וממילא מכיר כל עורב ולמינו נמי עורב הוא רק הקושיא מר"א דסובר להביא הזרזיר שאינו עורב כלל רק שוכן עמו וזה ס"ד דלא נכלל בדברי ר"נ והוא שיכיר עורב, ואהא משני דהכוונה עורב וכל מין עורב אף שאינו עורב רק התורה כללתו בלמינו דעורב כנ"ל:

והנה הרמב"ם ז"ל פסק בזרזיר כר"א, ונראה לי טעמו משום דכללא הוא לקמן דעופות טמאים רק כ"ד מינים נינהו, והשתא בשלמא לר"א דהך למינו להביא זרזיר השוכן עמו שפיר ליכא רק כ"ד אבל לרבנן כיון דס"ל דלמינו להביא הדומים לו א"כ כמו דחשיב עורב עם למינו ב' כמו כן יכול להיות עוד דומים לו ולמה קי"ל דכ"ד הוויין ותו לא וע"כ דהלכה כר"א, וכמו כן יש לומר מדסתם גמרא לעיל עשרים תלתא תלתא ש"מ דלא הוי למינו דומה לעורב דאין לו רק תרי וע"כ דשכן בלבד הוי למינו ואית ליה תלתא דהיינו זפק ג"כ כנ"ל:

אמנם בסנונית דפליגי לא זכר כלל, ונראה דהך פלוגתא לאו בעורב הוא דבעורב למינו כתיב לא למינהו ובמינא דנץ פליגי והכי משמע להדיא בפירש"י לקמן דבלמינהו פליגי בהא והיינו בנץ, והך דבר אחר הכוונה דלאו בזרזיר פליגי רבנן על ר"א רק בנץ ובסנונית נחלקו ובהא לרבנן נמי יש מין מיוחד והיינו שירנקא דאמרינן דירוקה אסור לכ"ע כלישנא בתרא דמר זוטרא בסמוך והלכה כרבנן לכך לא זכר רק שירנקא, והשתא וודאי ניחא דפסק זרזיר אסור משום דכיון דמנו כ"ד ש"מ דתפסו לעיקר לישנא בתרא דלא פליגי עליה בזרזיר כלל רק בסנונית בנץ ולרבנן נמי יש מין מיוחד כנ"ל אבל בזרזיר לא פליגי כלל ואפי' פליגי הלכה כר"א:

אמנם הא קשיא לכאורה מה שהקשה הכ"מ דפסק שכן ונדמה טמא ולקמן אמרינן שכן עם הטמאים טמא כמאן כר"א וקאמר אפי' תימא רבנן שכן ונדמה קאמרינן א"כ כיון דפסק כר"א בזרזיר למה בעי שכן ונדמה דזהו לרבנן, ובאמת לא קשיא ולא מידי דתיקשי בלא"ה הא לרבנן לא בעי שכן רק נדמה ולמה בעי לאחרים שכן ונדמה וע"כ דדוקא בעורב דכתיב קרא יתירא למינו ע"כ או שכן או נדמה מרבה דאי שכן ונדמה הא בכלהו דלא כתיב למינו נמי הכי דינא דהוי ממש הם הילכך לר"א שכן עדיף ליה לרבויי ולרבנן נדמה עדיף להו אבל שאר טמאים בעינן שכן ונדמה הילכך לר"א נמי דוקא בעורב סגי בשכן אבל בשאר טמאים בעינן שכן ונדמה שאי איפשר שיהא עורב דכתיב ביה למינו שוה לשאר טמאים דלמה הנך דעורב חשיבי תרי במנין הכ"ד וכלהו רק חדא, רק לס"ד דשכן בלבד קאמר ע"כ כר"א ומיירי בהנך ד' טמאים דכתיב בהו למינה למינו למינהו למינהו אבל למאי דמסיק שכן ונדמה קאמרינן ומיירי בכל הטמאים ע"כ לר"א ג"כ בשאר טמאים בעינן שכן ונדמה וזה ברור:

בתוס' בד"ה בקי בהן ובשמותיהן תרווייהו בעינן דלא ליתי למיטעי. נראה לי דכוונתם דוודאי כיון שמכיר פרס ועזניה הטמאים כל שאינו דומה להם כלל ולא שוכן עמהם אף ששמו פרס טהור הוא שאין טמאים רק כ"ד, ודוקא נשר יש עוד מין נשר לפירש"י לעיל ולהתוס' לעיל אפילו אינו מין נשר טמא בד' סימנין אבל כל שאין לו ד' סימני טומאה אין טמא רק בכ"ד מינים וכל שאינו דומה להם טהור ודלא כפירש"י דפי' דאף שאינו דומה כל ששמו פרס טמא, לזה פירשו הם דהכוונה שכל ששמו כך טמא מדרבנן דלא ליתי למיטעי להתיר פרס שהוא טמא כיון דשווין בשמא כנ"ל ועמ"ש בגמרא, ואיפשר לפרש ג"כ כוונת התוס' דאפי' הוא בקי בהן או בשמותיהן חיישינן שמא הוא טועה בדמיונו אבל אי בקי בתרווייהו לא חיישינן, וכבר כתבתי בגמרא שנראה לי דדוקא בפרס ועזניה לא מהני הכרה ובעינן בקי אבל בעורב מהני הכרה כיון דליכא רק ב' עורב ומינו אבל פרס ועזניה כיון דלא שכיחי בעינן בקי דוקא וכן כלהו כ"ג בעינן בקי דוקא עיי"ש:

בד"ה בסימן אחד טמא הוי מצי למימר טהור והוא שיכיר פרס ועזניה. לכאורה תמוה דכבר אמר היה בקי בהן ובשמותיהן הבא בסימן אחד טהור והיינו דמכיר פרס ועזניה, ואפי' אי יפרשו התוס' דהיה בקי היינו בכולן אבל עכ"פ כבר זכר דבסימן אחד טהור מכח שמכיר פרס ועזניה גם כן, ועוד דאי הכוונה היה בקי בכולן אם כן ע"כ הכוונה אפי' בסימן אחד וכ"ש בב' אם כן בב' סימנים ג"כ כבר הוזכר והוי להו להקשות כך דלמה פליג בתרי בבי בקי ואינו בקי ומכיר הוי ליה לומר עוף הבא בסימן אחד טהור והוא שיכיר פרס ועזניה בב' סימנים