תפארת יעקב על חולין חלק ב קמו

ופליגי רבנן י"ל דתרתי בעינן מראה וסימנים, או דכוונת התוס' אליבא דר"א ולפי' ריב"ם לקמן דזרזיר נמי אית ליה תרי כעורב רק הראיה דלפי שהיו מכירין עורב לא חשו לשאר עוף ולקמן יתבאר עוד בס"ד ועיקר קושיית התוס' כבר כתבתי בגמ' ליישב בפשיטות. בד"ה מכדי וכו' וא"ת וכו'. תמוה לי דפשיטא דליכא ק"ו כלל דהא הני תרי דדמיין לפרס ועזניה ג"כ אתיין בק"ו ומ"מ טהורין א"כ עכ"פ הויין תוכיח לק"ו לשלישי ונהי דהוי פרס ועזניה ב' כתובים אבל מ"מ סימנים דידהו תוכיח הם שלא נוכל ללמוד ק"ו לשלישי, ונראה לי דס"ל בקושייתם כיון דחזינן דכתיבי פרס ועזניה אף דתרווייהו ישנן בי"ט עופות כדי דלא נילף ק"ו לכל חד בדכוותייהו ומדכתיבי תרווייהו ש"מ דאי הוי כתיב חד אכתי הוי ילפינן אידך בק"ו ולא אמרינן דהוי חד תוכיח לחבריה א"כ ממילא שלישי נלמוד בק"ו ולא הוי הנך תוכיח לשלישי כמו דראשון לא הוי תוכיח לשני, ואין לומר דבאמת הוי תוכיח ולכך כתיב השני כדי לטמא אותו שלא יהא באיפשר ללמדו בק"ו מי"ט עופות דאותו דכתיב הוי תוכיח, הא ליתא דא"כ אכתי צריך נשר דלולא נשר הוינן מטמאין דכוותא של זה שאינו ב' כתובים כלל שהרי אנו צריכין אותו לעצמו דלולא דכתיב לא הוינן מטמאין אותו מק"ו מכח תוכיח דכיוצא דאידך, וליכא למימר מ"מ בלי נשר ג"כ היינו מטהרין כל בא בסימן אחד משום דאין אנו יודעין איזהו מהן לטמא ושניהם ע"כ אינן טמאין כיוצא בהם דא"כ לא ליכתבו שניהם וע"כ נתכוין הכתוב לטהר כל דדמי להו בסימן אחד, הא ליתא דוודאי אותו דכתיב קרא מעיקרא דהיינו פרס איצטריך דלא נטמא מק"ו מאינך י"ט עופות ועזניה כתיב לגופיה דלא נוכל לטמא אותו מק"ו דכיוצא בו של פרס הוי תוכיח ולא הוי עזניה עם י"ט ב' כתובים ושפיר היינו מטמאים כיוצא בו דעזניה לולא דכתיב נשר, מיהו הא וודאי קשיא למה באמת לא יהא חד עכ"פ תוכיח לחבריה וכמו כן הנך דאית בהו תרי דדמיין לעורב וטהורין אף דיש ק"ו מהנך דאית בהו תלתא א"כ למה לא יהא תוכיח לפרס ועזניה שלא נוכל ללמוד אותם בק"ו לולא דכתיבי ולא הוי ב' כתובים כלל עם י"ט עופות וכבר פירשתי בגמ' מה שנראה לפע"ד בזה. בא"ד אי הוי האי סימן שלישי בעורב ניחא. תמוה לי דאכתי יש לחלק בין ב' סימני טהרה לאחד דדוקא בב' סימני טהרה גלי קרא ב' כתובים דדוקא הנך טמאים ולא אחרים אבל בסימן אחד שפיר יש ללמוד ק"ו לטמא באותו סימן השלישי כשהוא לבדו דכמו שאנו מחלקים בין סימן זה לסימן זה כ"ש שיש לחלק בין היכא שהסימן השלישי הוא עם עוד אחד הוי ב' כתובים לטהרו אבל כשהוא לבדו יש לטמאות מק"ו:

ונראה לי דס"ד דתוס' דכלהו י"ט עופות כיון דצריכי דלא למילף מינייהו בנין אב כלהו כחד כתוב חשיבי וממילא ילפינן מינייהו ק"ו דכן משמע פשטות הסוגיא כפי פירש"י דפרס ועזניה הוי ב' כתובים כל אחד עם י"ט ש"מ די"ט כתובים חשיבי חד ופרס חד וכן עזניה, ואהא קשיא להו נילף שלישי בק"ו מן י"ט ואהא כתבו דאי שלישי בעורב ניחא ואף דבעורב יש עוד סימן אחד מ"מ לא ילפינן ק"ו רק כשיוצא רק מכתוב אחד אבל כשיוצא מב' כתובים לא וסימן שלישי זה יוצא בק"ו מעורב ומן י"ט וזהו שלא כתבו דעורב עצמו הוי ב' כתובים עם למינו כמ"ש בפשיטות לעיל משום דהשתא בקושיא ס"ד דתוס' דכלהו י"ט כחד חשיבי א"כ כלהו דעורב נמי כחד ולא כתבו לעיל דהוי י"ט עופות י"ט כתובים רק דלא נילף במה מצינו אבל כיון דלא ילפינן במה מצינו ודוקא הנך שוב הוי כחד וה"ה עורב עם למינו אבל עכ"פ הוי עורב כתוב אחד וי"ט כתוב אחד דכל אחד נכתב לענין במה מצינו אחר, ואהא כתבו עוד דבלא"ה לק"מ דהני י"ט עופות הוויין י"ט כתובים לענין ק"ו ג"כ דסוף סוף הק"ו יוצא מכל אחד מן הי"ט בפני עצמו ואין למידין ק"ו מן י"ט כתובים:

אך הא וודאי קשיא כיון דשלישי לא ילפינן מן י"ט עופות דהוי י"ט כתובים א"כ פרס ועזניה למה הוי ב' כתובים הא לולא דכתבינהו קרא לא הוי ילפינן להו לטמא מן י"ט עופות דהוי ב' כתובים, מיהו י"ל נהי דתרווייהו לא הוי ב' כתובים דאי לא כתיבי לא הוי ילפינן להו בק"ו מן י"ט אבל כיון דכתיב ראשון שפיר שני לא צריך דנוכל ללמדו במה מצינו מראשון דאי משום שהוא סימן אחר מ"מ בהא אהני ק"ו שלא ליתן לו מעלה יותר מראשון כיון דחזינן דאפילו עם עוד תרי אין לו מעלה כ"ש בלבדו ושפיר יש ללמדו במה מצינו מראשון אבל שלישי שאין ללמדו במה מצינו כלל דהא יש ב' כתובים ראשון ושני ואין כאן רק ק"ו בלבד ושפיר לא ילפינן ק"ו מן י"ט כתובים, ועמ"ש בגמרא בזה במה שהקשיתי על פירש"י:

בא"ד בההוא סימן. דבריהם תמוהין לפי מה שכתבו לעיל דכלהו י"ט עופות אינן דורסין א"כ ע"כ אותו שיש בו סימן רביעי דורס א"כ מה צורך נשר להתיר כיוצא בו דכיון דדורס וודאי טמא, גם על פירש"י יש לתמוה דהא ע"כ האי סימן החדש היינו שאינו דורס דאי דורס היכי בא נשר להתיר דורס וכיון שאין לו רק חד הרי זה הוא סימן החדש ועמ"ש בגמרא:

בא"ד וא"ת והיכי הוי מצי למילף וכו'. תמוה לי דשפיר צריך סימן הישן כדי לטהר בדומה לו דאי בדומה לו טמא למה לי דכתיב הא נלמד בק"ו הוא והדומה לו באותו סימן ומדכתיב ע"כ הוא טמא ואין אחר באותו סימן טמא אבל מחדש שפיר י"ל דנילף דבדומה לו טמא וצריך נשר להתיר גם דומה לחדש:

בא"ד ולהכי נמי פרט לעורב דלא ילפינן מיניה כלל. ביאור דבריהם משום דלעיל קאמר דנילף מי"ט עופות לטמא תלתא וכ"ש תרי ומשני עורב למה לי א"כ משמע דעורב אתי למילף מדכתיב לטהר תלת ותרי דאי לא הוי כתיב הוינן מטמאין תלת ותרי מק"ו מי"ט עופות, אבל השתא שהכריחו מכח קושייתם דאין ללמוד כלל ק"ו מי"ט כתובים ולכך כתיב הישן לעצמו דאי לא הוי כתיב לא היינו למידין אותו לטמאו, ואהא כתבו דעורב נמי להכי פרטיה רחמנא בשביל עצמו דאי לא הוי כתיב לא היינו מטמאין אותו, דלא ילפינן מיניה כלל לטהר אחרים בתרי ותלת דאי לא הוי כתיב עורב ג"כ לא היינו מטמאים תרי ותלת מכח י"ט עופות דהוויין ב' כתובים רק דפרטיה רחמנא בשביל עצמו כמו דפרט סימן הישן בפרס או בעזניה בשביל עצמו, ודברי מהרש"א בזה לא נתבררו לי:

בא"ד וא"ת ומאחר וכו'. כוונתם דקשיא להו לפי האמת אף דכתיב נשר מנא לן לטהר דומה לישן הא צריך נשר לטהר דומה לחדש אבל דומה לישן טמא דכיון דלא הוי ב' כתובים דמן י"ט עופות לא נלמד ושפיר נילף מיניה לטמא בדומה לו, מיהו בלא"ה יש להקשות היכי נלמד מנשר לטהר בסימן אחד הא צריך נשר לגופיה לטמאות עצמו דמק"ו לא אתי מפרס ועזניה דהוי ב' כתובים דלענין נשר שאין לו כלל הוי כלהו כתובים ואין נ"מ ישן וחדש והוא יוצא בק"ו משניהם וכמו כן מכלהו י"ט אתי והוי כלהו הרבה כתובים לגבי נשר א"כ צריך נשר לעצמו ושפיר יש לטמאות דומה לפרס או עזניה ובזה לא יועיל תירוץ התוס' כלל, וצריך לומר דמ"מ יש ללמוד במה מצינו מנשר דרק כיוצא בו טמא שאין לו כלל אבל יש לו אחד טהור או דמ"מ כיון דסימן החדש צריך לעצמו נוכל ללמוד נשר ממנו מק"ו אף שיש ללמדו עוד ממקום אחר כיון דתרווייהו צריכי וצ"ע:

בא"ד חבל מההוא וודאי שיש בו סימן החדש לא הוי ילפינן, ואינו מוכרח לפע"ד דיש לומר דישן אתי לטהר בדומה לו אבל דומה לחדש טמא דליכא למימר כיון דישן גרוע מחדש כ"ש דומה לחדש דמנא לן דילמא חדש גרוע שבכולן ואי קשיא למה נכתב משום דאי לא כתיב הוי אמינא דהוא חשוב ובזה נדחה ג"כ ומיהו קשה דבסמוך:

בא"ד ומיהו קשה דאי מאותו וכו'. תמוה לי דפשיטא דלא קשיא כלל דשפיר איצטריך ישן דאז אמרינן דחדש טהור בדומה לו אבל אי לא הוי כתיב רק חדש היה באמת הכל טמא, גם עיקר סברתם אינו מוכרח דאי לא הוי כתיב רק חדש הוי אמינא חדש גרוע מכולם והוא בדומה לו טמא אבל ישן עדיף:

בא"ד ומיהו קשה לפי' הקונטרס. ולדעתי יש ליישב כמש"ל דשפיר מצי למילף חד מחבריה ותרתי למה לי דאי משום דלא שוו בסימני טהרה עכ"פ בהא אהני ק"ו לסלק חשיבותו וממילא נלמד במה מצינו מחבריה, והנה כל אלה הקושיות והדקדוקים הוא לפי דעתם דפרס ועזניה יש להם סימן חדש וכבר כתבתי בגמרא מה שנראה לי בזה. דף ס"ב ע"א בגמרא אמר ר"נ היה בקי בהן ובשמותיהן. פירש"י ז"ל בפרס ועזניה ויודע מי קרוי פרס ועזניה, פי' שבא הרב ז"ל לפרש היה בקי בהן ובשמותיהן דבהן היינו שהוא מכיר אותם בטוב ומ"מ צריך לידע שמותיהן מי שקרוי בשם זה פרס והיינו דכל אותן שנקראו פרס אפילו אינם דומים במראה כלהו פרס הן, דאף דלעיל אמרינן דרק נשר יש מין נשר בד' סימני טומאה ולא טמאים אחרים היינו דמין בד' סימני טומאה יש שהוא באמת מין נשר ואין שמו כך כלל ומ"מ כיון שיש לו ד' סימני טומאה ע"כ מין נשר הוא אבל בטמאים האחרים כל שאינו זה ממש ואין שמו כשל זה ע"כ לאו מינו הוא הילכך אי לאו שהוא בקי מי קרוי פרס ועזניה אף שהוא בקי בפרס ועזניה מ"מ יש פרס ועזניה אחר בשם זה ואינו דומה לזה והוא ג"כ ממינו כיון ששמו פרס כמו שפירש"י בד"ה עוף הבא בסימן אחד, מיהו אינו מובן לי לשון זה בקי בהן ובשמותיהן דאי על שמות פרס ועזניה קאמר היכי שייך בקיאות בזה כיון שהוא מכיר פרס ועזניה הטמאים והוא צריך רק להכיר אותו עוף שרוצה לאכול שאין שמו פרס ועזניה ואין צריך שיהא בקי רק בשם העופות שרוצה לאכול ולא שייך לומר ובשמותיהן דמשמע דעל פרס ועזניה קאי, לכן נראה לי דכך הכוונה דוודאי כל עוף טמא יש לו הרבה שמות כמו שאמרו לקמן גבי חגבים ארבה זה גובאי סלעם זה רשון חרגול זה ניפול וכו' ובכל מקום משתנה שמו וצריך שיהא בקי בכל השמות שלהם דאי אינו יודע רק מפרס ועזניה בלבד אם אותו עוף שבא לאכול שמו כשם האחר שיש לפרס ועזניה גם כן יש לחוש לו דפרס הוא דכל ששווין בשם הוי מין אחד לכך צריך שיהא בקי בהן ובשמותיהן ואולי גם רש"י ז"ל נתכוין כך ודו"ק: