תפארת יעקב על חולין חלק ב קמה

להקשות על פירש"י היכי ס"ד למילף פרס ועזניה בק"ו מי"ט עופות דהא איכא פירכא בצידה דחזינן דכתיב עורב ולמינו ומטהרין בתרי סימני טהרה חוץ עורב ומינו אף דהנך תרי איתנהו בכלל הי"ט בתוך התלתא אף שיש לטמא אותם מק"ו מתלת א"כ ממילא הוי פירכא להך ק"ו לטמא פרס ועזניה וכיון דליכא ק"ו דאית ליה פירכא ממילא צריכי למיכתב לטמאות אותם א"כ שפיר ס"ד לטמא כל חד כיוצא בם קמ"ל נשר דכיוצא בהם מותר, ועוד קשה לי היכי ס"ד דכה"ג הוי ב' כתובים א"כ היכי מקשה לעיל ולילף מעורב דהא הני תרי דעורב איתנהו בכלל הני דאית בהו תלתא והוי ליה עורב עם י"ט עופות ב' כתובים כמו דהוי פרס ב' כתובים עם י"ט עופות, ודוחק לומר דמעיקרא ס"ד דסימן החדש יש בעורב דמ"מ כיון דבאמת אינו כן מנא ליה להקשות והוי ליה עכ"פ לתרץ דהנך תרי דעור איתנהו בכלל הני דאית בהו תלתא והוי ליה ב' כתובים, גם עיקר פירושו תמוה לפע"ד שלא הוזכר בגמ' עיקר התירוץ שיש בהם סימן חדש ואדרבא מדקאמר תלתא הדרי בכלהו משמע דהנך כלהו קאי על כולם דהנך תלתא הדרי בכלהו בי"ט תלתא תלתא ובעורב תרי ופרס ועזניה חד חד וכלהו מהך תלתא נינהו והרי אומר בעורב תרי ופרס ועזניה חד חד ש"מ דהאי חד חד שווין כמו דעורב ופרס מהנך תלתא דמעיקרא הן כמו כן עזניה דהא חד חד קאמר וממילא חד זה כמו חד זה, וביותר אני תמה במה שפירש"י ז"ל דלא ידעינן מאן הוא אותו סימן רביעי והוא תמוה מאד שהרי ע"כ סימן הרביעי הוא שאינו דורס דאי דורס היכי כתיב נשר למישרי כיוצא בו דורס דהא כל הדורס טמא וודאי וע"כ שאינו דורס א"כ זהו סימן הרביעי דאי אחר הוא הרי ע"כ יש בו ב' סימני טהרה כיון דאינו דורס הוא וודאי, ובאמת דבר קשה הוא מאד כיון דע"כ לא צריך למישרי רק הבא בסימן שאינו דורס דאי דורס טמא והיכי קאמר ר"ח עוף הבא בסימן אחד טהור שאינו דומה לנשר דמשמע דבכל סימן אחד שהוא, מתיר מכח נשר וזה אינו לפי הכלל כל הדורס טמא:

לכן נראה לי ברור דעיקר הקושיא מכדי עשרים וארבעה וכו' היתה משום דס"ד דוודאי ידעו שיש בעופות טמאים תלתא שהרי היה מכירין הרבה מהם וכן עורב היה ידוע אצלם והיו מכירין אותו היטב לכך נאמר בפשיטות לעיל מה התם תלתא אף דאכתי לא אסיק מהך גמירי דהכא, וכן מקשה ולילף מעורב מה התם תרי רק דס"ד דאיכא בהו נמי חד חד וא"כ הוי פרס ועזניה ב' כתובים עם אותו שיש לו אחד כמו הם (וכ"ש דאתי שפיר לפי מה שפירשתי לעיל דלא היתה הקושיא נשר למה לי דצריך לגופיה כיון דלא ילפינן ק"ו מבנין אב מב' כתובים רק על הברייתא קשיא ליה דמשמע דלולא נשר הוינן מטמאין בא בסימן אחד מפרס ועזניה דהא הוי ב' כתובים דמשמע ליה דמסתמא כיון דכ"ד נינהו ויש בכולם סימני טהרה מסתמא יש בהם חד חד ג"כ, ומשני גמירי דליכא והיינו דנקט גמירי דאי אקרא קשיא ליה לא שייך לומר גמירי דמקרא מוכח דליכא וכן נמי מה דדייק עשרים וארבעה מורה כמ"ש ודו"ק], אבל הא סובר דלא ילפינן מב' כתובים כלל לא ק"ו ולא בנין אב, ואהא משני גמירי דתלתא הדרי בכלהו ועורב תרי פרס ועזניה חד חד א"כ לא הוי ב' כתובים כלל כיון דכלהו הנך דאית בהו תלתא צריכי לגופן כיון דכל כיוצא בהן טהור א"כ איצטריך לפרט הטמאים א"כ ממילא צריך פרס ועזניה לפרטם ולא הוי ב' כתובים כלל ושפיר יש ללמוד לכיוצא בהם לטמא וצריך נשר לטהר, ולא אמרינן דמ"מ הוי ב' כתובים דאי לא כתיבי הוי ידעינן להו מק"ו מהנך דאית בהו תלתא דלא ילפינן ק"ו מב' כתובים וכלהו י"ט עופות י"ט כתובים הם ולא ילפינן מינייהו כלל ושפיר צריך פרס ועזניה לגופייהו ושפיר ס"ד למילף מינייהו לטמא בחד כיוצא בהם לכך כתיב נשר דבא אחד לבר פרס ועזניה טהור ולפי שאין פרס ועזניה מצויין בישוב לא ידענו איזה סימן יש להם והוי ס"ד דכל הבא בסימן אחד טמא כמוהם לכך קמ"ל ר"ח דבא בסימן אחד טהור, ועמ"ש עוד בתוס' בד"ה מכדי:

ולענין מה דקשיא לן דהא ע"כ באינו דורס מתיר ר"ח דדורס טמא ולא הוי ליה לומר הבא בסימן אחד שאי איפשר לטהור בסימן אחד רק באותו סימן שאינו דורס, נראה לי ברור ג"כ דמזה ראיה לפי מה שכתבתי לעיל לשיטת הרמב"ם דלר"ח ור"נ לקמן וכן לפום הך ברייתא דנשר אין לדרוסה שום מעלה על שאר הסימנים ומשנתנו מתפרשת לפי דעתם שיש בכאן רק ארבעה סימנים ולא נקרא סימנים רק החיובים אחד מהם הוא סימן טומאה ושלשה סימני טהרה, אבל אינו דורס אינו סימן רק שאין לו סימן טומאה וכן מי שאין לו זפק ואין קורקבנו נקלף ואין לו אצבע יתירה אין זה סימן טומאה רק שאין לו סימני טהרה ולא באה המשנה לומר רק דסימני העוף לא נתפרשו וחכמים אמרו ארבעה סימנים שכל עוף שיש לו אחד מהארבעה דהיינו סימן דרוסה טמא שכל שאין לו סימני טהרה ויש לו סימן הטומאה טמא וכן עוף שיש לו ג' סימנים מהם של טהרה בוודאי טהור והיינו ממש כמו בברייתא דכיוצא דנשר וודאי טמא וכיוצא דתורים וודאי טהור והדרך הממוצע ביניהם דהיינו מי שאין לו לא סימן טומאה ולא טהרה כלל או מי שיש לו סימן טומאה ויש לו מסימני טהרה ג"כ זה תלוי לפי הבקיאות בכ"ד עופות והם דברי ר"ח ור"נ לקמן והיינו דקאמר הכא דארבעה סימנים יש תלתא מהם דהיינו אותן של טהרה הדרי בכלהו ופרס ועזניה חד חד מהם ועורב תרי וכלהו תלתא ואותן שיש להו תלתא וודאי דורסים דכיון שיש להם ג' של טהרה ואין להם סימן טומאה אי איפשר שיהיו טמאים אבל עורב ופרס ועזניה שאין להם רק שני סימני טהרה יכול להיות שדורסים ויכול להיות שאין דורסין שזה שאינו דורס לא חשיב סימן רק שאין לו סימן טומאה ואנן מן הסימנים החיובים איירינן לא בשלילות [רק עורב ע"כ דורס לפי פירושו של אמימר במשנה דאינו דורס וסימן טהרה אין בכל העופות זולתי בפרס ועזניה] ושפיר קאמרי ר"ח ור"נ עוף הבא בסימן אחד של טהרה טהור וכן לר"נ בב' יהיו מי שיהיו שאפילו הוא דורס טהור שלא אמרו במתניתין כל עוף הדורס טמא רק שאין לו רק סימן זה בלבד ואין לו שום סימן של טהרה ובסיפא שיש לו סימני טהרה ואין לו סימן הטומאה שזה טהור וודאי וזה טמא וודאי ומשנתנו לא באה רק להורות ד' סימנים אחד של טומאה ושלש של טהרה ובהיפוך השלילות לא נקראו סימנים רק שאין לו סימן טומאה ואין לו סימן טהרה זו הוא שיטת ר"ח ור"נ לפי הברייתא דנשר ומפרשים מתניתין ג"כ כמ"ש ולפי דעתם גלי נשר שאין שום מציאות למין עוף טמא חוץ כ"ד אלו זולתי נשר יש בנמצא עוד מין נשר כמוהו או הרבה מינים כמוהו אבל שיהא לו סימן טהרה אחד או ב' או שלש ויהא טמא לא נמצא כלל, אבל אמימר לקמן פסיק הלכתא בענין אחר דמפרש מתניתין כפשטא דכל עוף הדורס טמא אפילו יש לו סימני טהרה וכל שאינו דורס ויש לו אחד מסימני טהרה טהור שאין עוף בעולם שלא יהא לו סימן טומאה ויהא לו סימן טהרה ויהא טמא זולתי פרס ועזניה ולא שכיחי בישוב אבל שלא יהא לו סימן טומאה ולא יהא לו סימן טהרה ג"כ זה אפשר שיש בעולם כיון דלית הלכתא כהך ברייתא דנשר רק התורה פרטה הטמאים שאין טמאים רק הם ומי שמכיר עוף בשמו שאינו מהם מותר אבל עוף שאינו ידוע יכול להיות שהוא מין ממיני הטמאים אף שאינו דומה בסימנים שהרי הזרזיר אינו דומה לעורב והוא מינו וכמו כן יכול להיות בכל הני דכתיב למינהו הרבה מינים ששמם כך ואינן דומין בסימנים לאותן הידועים אצלנו כיון שלא בא נשר למעט שאין שום מין אחר בנמצא רק כ"ד בסימנים הללו רק יכול להיות מין נץ שאין לו סימן טומאה ולא סימן טהרה רק זה היה מקובל אצלם שאין שום עוף טמא שלא יהא לו סימן טומאה כלל ויהא לו סימן טהרה וכל שנמצא כך טהור וודאי כי לא נמצא רק ממיני הפרס ועזניה ואינן בישוב ועוד אבאר לקמן בס"ד בפלוגתא דאמימר ור"נ ע"ש:

מיהו אכתי איכא למידק בהא דקאמר עשרים שלשה שלשה דהא ליכא רק י"ט דעורב ומינו תרי נינהו כדמוכח מדברי ר"נ לקמן, ונראה לי דדוקא לרבנן דר"א לקמן דבעינן דמי ליה בסימנין הוי עורב ומינו תרי, אבל לר"א דמפרש למינו זרזיר אפי' אינו דומה בסימנים הואיל ושוכן עמו הוי עורב שפיר יש לומר דלמינו יש בו ג' והיינו דהיה אוכלין אותו אנשי כפר תמרתא לפי שהיה קורקבנו נקלף ואית ליה תלתא ולא הוי מינא דעורב, אבל ר"א סובר דמ"מ הוי מינא דעורב וכאן אליבא דר"א קאמר דקי"ל כוותיה, והא לר"נ לקמן לרבנן פריך דמינא דעורב תרי אית ליה, כנ"ל:

שם ואלא תורים למאי כתביה רחמנא וכו' לקרבן. באמת שיש לתמוה בזה מה ס"ד להקשות כך אטו שור וכשב ועז לא כתיבי אף שסימני בהמה וחיה נתפרשו והיכן הוזכר בקרא תורין מיותר עד שיקשה למאי כתביה רחמנא ועכ"פ הו"ל לסתם גמרא לומר ותורין אתי לקרבן לא לתרץ בשם אמורא כאילו חידש דבר לתרץ, לכן נראה כפי הגירסא שהביא רש"י ז"ל דעל תנא דברייתא קשיא לן למה אמר כיוצא בו טהור הא לא בעינן לטהרה רק סימן אחד ואהא משני רבי חנינא דהכוונה לקרבן והיינו דחזינן בעורב שכל ששוכן עם העורב ונדמה לו הוי מין עורב ולר"א דקי"ל כוותיה אפי' אינו שוה בסימנים ועל זה קמ"ל תנא דתורים המה מהופכין מנשר לגמרי בסימנים וכל שאין לו ד' סימני טהרה כתורין פסול לקרבן דלאו מין תורין הם אפי' שוכן ונדמה להם במראה שאין כשר לקרבן רק בד' סימנים והם תורין וזה ברור לפע"ד, ויש לומר עוד שיכול טהור להוליד כמין טמא בלי סימנין וכל היוצא מן הטהור טהור ומ"מ לקרבן פסול שאינו לשר רק בד' סימנים:

בתוס' בד"ה ונילף מעורב הוי מצי למימר למינו למה לי. קושייתם הוא לרבנן לקמן דס"ל למינו מרבה בדומה לו אבל לר"א דאתי לרבות זרזיר אינו דומה כלל לעורב בסימנים ולא הוי ב' כתובים כלל וכן משמע בגמ' לקמן דקאמר עשרים מהם תלתא תלתא ש"מ דעורב תרי ומינו תלתא כמ"ש לעיל, מיהו יש להקשות אי לרבנן כיון דמרבינן בדומה לו בסימנים א"כ ממילא כל דאית ליה תרי כעורב טמא והיכי מקשה ונילף מעורב הא באמת כל תרי כעורב טמא אם לא דהתוס' מפרשים דלת"ק בעינן דדמי ליה במראה כמו שפירש"י לקמן, ואף דהרשב"א ז"ל כתב דזרזיר נמי דמי במראה