תפארת יעקב על חולין חלק ב קמד

בגמרא תני ר"ח עוף הבא בסימן אחד טהור. פירש"י ז"ל וכ"ש אי בא בשנים או שלשה ובלבד שיכיר בו שאינו מעשרים וארבעה הכתובים, ואיני יודע לכוין דבריו בזה שאם כוונתו לומר דר"ח דוקא מיירי שמכיר בו שאינו מעשרים וארבעה דהא וודאי ליתא כיון שבא בסימן אחד ע"כ אינו מאותן שיש להן שלשה ושנים ואין חשש רק על פרס ועזניה, ואם נתכוין לומר על מה שכתב וכ"ש ב' וג' וכתב על כלהו ובלבד שיכיר בו שאינו מן כ"ד דהיינו כל חד לפי ענינו דחד צריך לידע שאינו פרס ועזניה וב' שאינו עורב ומינו וג' שאינו מן י"ט עופות, אבל מ"מ קשה בעיני מי הכריחו לפי' זה דילמא דוקא קאמר ר"ח בא בסימן אחד דכיון שאינו כנשר בכלהו ד' סימני טומאה טהור דמהנך כ"ד ע"כ אינו כיון שאין לו רק אחד ופרס ועזניה לא שכיחי ומיירי שפיר באינו מכיר כלל לכך דוקא סימן אחד טהור ולא ב' וג' ולמה החליט הרב ז"ל דכ"ח ב' וג' וכתב על זה ובלבד שיכיר וכו' ואם נתכוין הרב ז"ל בהך וכ"ש לומר דכ"ש ב' וג' ובלבד שיכיר אבל באינו מכיר באמת אינו כ"ש רק חד דוקא דהיכי שייך לומר וכ"ש מה שיש בו תנאי דלולא התנאי הוי בהיפוך, ואיפשר לומר דכוונתו דהיכא דמכיר הוי תרי ותלת כ"ש מחד ואינו מכיר דבחד ואינו מכיר אנו צריכין לסמוך על מה דפרס ועזניה לא שכיחי אבל תרי ותלת ומכיר אנו מטהרין בלא"ה ואין צריך לסמוך על מה דלא שכיח דפרס ועזניה לית להו רק חד והנך שאר מכיר שאינו מהם, מיהו לישנא מעשרים וארבעה לא משמע דכוונתו חוץ פרס ועזניה דהנך בכלל כ"ד נינהו ומשמע דמכיר ג"כ שאינו מהם וע"כ דקאי גם על חד דצריך להכיר דוקא ושפיר נקט עשרים וארבעה כדי שיכלול היתר בחד ותרי ותלת, וצ"ל דכוונת רש"י ז"ל כיון דנחלקו אמימר ור"נ לקמן ולר"נ חיישינן לפרס ועזניה לכן פירש"י ז"ל שיהיו דברי ר"ח קיימין גם אליבא דר"נ לכן פי' דמיירי שמכיר הילכך ממילא הוי כ"ש בתרי ותלת, ומ"מ אינו מדוייק שפיר הך כ"ש כיון שיש יותר טמאים שיש להם תלת ותרי מחד לא שייך כ"ש רק דלפי דבתרי ותלת הוא יותר קרוב לתורים מחד נקט כ"ש:

ונראה לי לומר עוד בכוונת רש"י ז"ל בפשיטות והוא דוודאי הך בא בסימן אחד מה טיבו אי הכוונה שאין לו רק סימן אחד בוודאי דידוע דיש לו שלשה סימני טומאה א"כ היכי קאמר הבא בסימן אחד דמשמע איזה סימן שהוא ובאמת אי איפשר רק בסימן שאינו דורס בלבד דבסימן אחר היאך איפשר שיהא טהור הא כל עוף הדורס טמא, ובהכרח הכוונה כל שאנו רואין סימן אחד של טהרה די בכך וטהור ואין צריך לבדוק יותר, והשתא יפה פירש"י ז"ל דבלבד שיכיר שאינו מכ"ד עופות דאפי' תימא דלא חיישינן לפרס ועזניה ניחוש שמא יש לו עוד סימן טהרה או ב' והוא משאר עופות טמאים וע"כ שמכיר שאינו מכולם א"כ הוי תרי ותלת כ"ש מחד, ולפי זה לפי מה שפירשתי לעיל דהך כל הדורס טמא אינו דורס ואוכל השנוי בברייתא דהך דברייתא אין לו שום יתרון על שאר סימני טומאה והך בא בסימן אחד הכוונה אפילו אין לו וודאי רק סימן אחד יהא איזה סימן שהוא טהור, א"כ שפיר יש לפרש שאינו מכיר כלל ומ"מ בסימן אחד טהור דלא חיישינן לפרס ועזניה ותליא בפלוגתא דאמימר ור"ח, וכמו כן לפי מה שפירשתי לדעת הרמב"ם הנ"ל ג"כ לר"ח ור"נ לפי ברייתא דנשר אין מעלה לדורס על שאר סימנים ואתי שפיר בפשיטות:

שם א"כ שאר עופות טמאים למה לי ונילף מינייהו וכו' עד סוף הסוגיא. הקושיות בסוגיא זו רבו למעלה חדא ב' קושיות התוס' בד"ה מה התם דהוי ליה לתרץ דהוי ב' כתובים גם היכי שייך להקשות ונילף מינייהו דא"כ כלהו מיותרין כדקאמר מעיקרא שאר עופות טמאים למה לי, גם בתר הכי דמקשה ונילף מעורב מלבד דקשה דהוי שני כתובים עם למינו אבל בלא"ה אי ס"ד דילפינן מעורב א"כ עורב למה לי והוי ילפינן עורב ודדמי ליה בק"ו, וכן הא דמקשה ונילף מפרס ועזניה קשה אי ס"ד דילפינן מינייהו למה לי דכתיבי אי לא הוי כתיבי הוי ילפינן אינהו ודכוותייהו בק"ו, והנה אפרש הכל בס"ד ולא יקשה כלום והוא דבס"ד דלא ידע דהלימוד מנשר מצד דנשר מיותר רק דילפינן מבנין אב מנשר, ואהא מקשה מנא לך למילף בנין אב מנשר נילף מתורין דבעינן ד' של טהרה ומשני אי מתורין ילפינן שאר עופות טמאים למה לי פי' אבל נשר וודאי צריך דאי לא הוי כתיבי שאר עופות ונשר ג"כ לא הוי כתיב מנא הוי ידעינן שלא לאכול רק דומה לתורים באלה הסימנים רק עכ"פ לא היה צריך למיכתב רק נשר ושפיר הוי ידעינן דאלו סימני טהרה וכל שאינו כתורין טמא, והדר פריך כיון דלא ידעינן הך בנין אב אם ללמדו מנשר או מתורין א"כ נילף משאר עופות לטמא בתלתא וכ"ש תרי וחד, ואי קשיא למה לי דכתיבי הא ליתא דילמא לולא דכתיבי הוי ילפינן מנשר שלא לטמא רק בד' סימני טומאה לכך כתיב הנך לטמא בתלתא סימני טהרה וכ"ש תרי וחד, והשתא לא קשיא ג"כ דהוי ליה לתרץ דהוי י"ט כתובים דמ"מ תינח בתלתא אבל תרי וחד דיש ק"ו לטמא אותם מנא לן דאפי' ק"ו לא ילפינן מי"ט כתובים, ואהא משני א"כ עורב למה לי הא נלמד ג"כ בק"ו וע"כ דאפי' ק"ו לא ילפינן מינייהו והדר פריך ונילף מעורב לאסור תרי מבנין אב [וממילא כ"ש חד מק"ו] ואי קשיא א"כ עורב למה לי ונילף הכל בק"ו הא ליתא דמנא לן דילפינן ק"ו מב' כתובים [שהרי התוס' בד"ה מכדי נסתפקו אי ילפינן ק"ו מב' כתובים ובזה באמת נסתפקו בש"ס] דילמא לא ילפינן ולולא דכתיב עורב לא הוי ילפינן לא בנין אב ולא ק"ו מב' כתובים לכך כתיב עורב והשתא דכתיב נילף בנין אב לטמא בב' וכ"ש חד ומנא לן למילף מנשר והיינו דלא משני דעורב הוי ב' כתובים עם למינו משום דאכתי הוי קשיא ליה תינח בנין אב אבל אכתי נילף ק"ו לאסור חד ומנא לן להתיר חד מבנין אב מנשר דילמא ק"ו ילפינן מב' כתובים ולכך גלי קרא עורב דלא נילף תרי בק"ו מן י"ט אבל חד שפיר ילפינן מק"ו מעורב דק"ו ילפינן מב' כתובים כל כמה דלא כתיב קרא דלא נילף, והיינו דמשני דא"כ פרס ועזניה למה לי והשתא מוכח דלא נילף מעורב אפי' ק"ו דאל"כ לא איצטריך פרס ועזניה, והיינו דמקשה וליגמר מפרס ועזניה מבנין אב דליכא לאקשויי למה לי דכתיבי נילף ק"ו מעורב דילמא לכך כתיבי דלולא דכתבינהו קרא אפי' ק"ו מב' כתובים לא הוי ילפינן, ואהא משני א"כ נשר למה לי הא אתיא בק"ו וע"כ דדוקא כלהו בעינן לטמא אבל בסימן אחד של טהרה טהור ועוד אבאר לקמן ע"ב בס"ד בזה:

בתוס' בד"ה מה התם תלתא וכו' הוי מצי לשנויי וכו' ומיהו קשה וכו'. כבר כתבתי דהשתא מקשה בתרתי דנילף תלתא מבנין אב ותרי וחד בק"ו לכך אין זה מספיק לתרץ דהוי י"ט כתובים דאכתי נילף ק"ו לכך משני ליה עורב למה לי דמזה מוכח דגלי קרא דאפי' ק"ו לא נילף מהנך דאית בהו תלתא דלא ברירא לן הא מילתא גופיה אי ילפינן ק"ו מי"ט כתובים אי לא ורוצה להכריח כל דבר בהכרח וכמו כן לא ברירא ליה למילף מתורין דילמא מנשר לכך פריך דנילף משאר עופות טמאין דחזינן מינייהו דנשר עכ"פ וודאי לאו דוקא אבל לולא דכתבינהו קרא הוי ילפינן מנשר והשתא דכתיבי לא נילף רק כל תלתא טמא וכ"ש תרי וחד וזה ברור:

ע"ב בגמרא ונילף מעורב. כבר כתבתי לפרש סוגיא זו לעיל בגמרא, אך עדיין יש לדקדק בזה לרבנן דפליגי אר"א בזרזיר וס"ל דלמינו אתי לרבות בדומה לו בסימנים א"כ היכי קאמר ונילף מעורב מה התם תרי לא אף כל תרי לא הא באמת כל תרי איתרבי לאיסור מלמינו כיון דלא ס"ל לרבנן שכן רק נדמה, ובאמת רש"י ז"ל פי' לקמן נדמה במראה ולפי זה כל שאינו דומה במראה טהור ושפיר מקשה לילף מעורב לטמא אבל להרשב"א דסובר דזרזיר דמי במראה לעורב ופליגי רבנן דנדמה בסימנין בעינן א"כ כל שיש לו תרי סימנים כעורב באמת טמא ויתבאר לקמן דס"ב בפלוגתא דר"א ורבנן בס"ד:

שם ואלא טעמא דכתב רחמנא נשר וכו'. פשוט הוא דאין הכוונה להקשות למה לי נשר דבלא"ה לא נילף מב' כתובים דא"כ איצטריך נשר לגופיה לאסור בבא בד' סימני טומאה כיון דכלהו לא ילפינן מינייהו, והשתא ס"ל דאפי' ק"ו לא ילפינן מב' כתובים כמ"ש לעיל א"כ צריך נשר רק הקושיא על ר"ח דיליף לטהר סימן אחד מנשר הא בלא"ה מאיזה צד נימא שהוא טמא כיון דפרס ועזניה הוי ב' כתובים:

שם מכדי עשרים וארבעה וכו'. פירש"י ובכלהו איכא ג' סימנים טהרה וכו' דאיצטריך נשר למישרייה, ויש לתמוה כיון דהנך דאית בהו תלת ותרי כלהו דוקא וכיוצא בהם בתלת ותרי טהור א"כ איצטריך הנך דחד חד לטמאם, וצריך לומר דכוונתו דמ"מ לא צריכי דנהי דכיוצא בהם טהור אבל חד חד היינו מטמאים מק"ו מתלת ותרי וכיון דכתיבי הנך דחד חד ש"מ דכיוצא בהם טהור ולמה לי נשר, מיהו קשה הא מעיקרא קאמר ונילף מעורב דתרי לא ומשני א"כ פרס ועזניה למה לי א"כ פשיטא דחד מהני תרי או פרס או עזניה איצטריך דלא לטמאות תרי מבנין אב מעורב א"כ חד מהנך וודאי לא הוי ב' כתובים עם הנך דתרי ותלת וא"כ לא שייך להקשות רק על אחד מהן א"כ צריך נשר להתיר אותו שאינו ב' כתובים עם י"ט עופות דאותו נכתב שלא לאסור תרי מבנין אב מעורב א"כ ס"ד למילף מיניה לאסור חד כיוצא בו לכך כתיב נשר, וצריך לומר דסובר רש"י ז"ל כיון דע"כ אחד מהן הוי ב' כתובים וכיוצא בו מותר ממילא ע"כ אידך ג"כ מותר כיון דלא גלי קרא איזה מהן נכתב להוציא מבנין אב דעורב ואיזה מהן נכתב שלא לטמא כיוצא בו וע"כ דהתיר הכתוב בשניהם כיוצא בם, אבל מ"מ אין זה מוכח כלל דשפיר יש לומר דפרס הנכתב ראשונה בכתוב נכתב להוציא מבנין אב דנשר ועזניה נכתב שלא לטמא כיוצא בו ושפיר צריך נשר להתיר גם כיוצא בו דפרס, ועוד יש להקשות לפי מה שכתבתי לעיל והוכחתי דס"ל דאפי' ק"ו לא ילפינן מי"ט עופות מדפריך לעיל ולילף מעורב וקשה אי ס"ד דילפינן מעורב עורב למה לי הא כל תרי ילפינן מק"ו מי"ט עופות וע"כ דהקושיא דילמא לא ילפינן אפי' ק"ו מי"ט עופות וצריך עורב לטמא תרי ושפיר נילף כיוצא בו א"כ היכי מקשה הכא למה לי נשר להתיר הא שפיר צריך נשר דלולא הוא הוי מטמאין כל חד חד, ואי משום דהוי ב' כתובים עם י"ט הא ליתא דלולא דכתיבי לא הוי ילפינן להו מי"ט עופות דאפי' ק"ו לא ילפינן כמו דלא ילפינן עורב, ועוד יש