תפארת יעקב על חולין חלק ב קמג

נשר לגלויי שאין שום דומה לאלו שיהא טמא רק דומה לנשר בד' סימנים מין נשר הוא אבל דומה בג' סימני טהרה או ב' או אחד טהור שאין טמא רק הם ולא נמצא מין עוד שאינו ידוע לנו שיהא מין נץ או בת היענה דרק נשר יש מיני נשר בד' סימנים שאינם ידועים לנו אבל תנא דמתניתין סובר דלכל אחד מהטמאים יש מינים ויש מין נץ וכן מין בת היענה רבים ונשר לא אתי לשום דבר דלא נתכוונה התורה להורות ענין הסימנין רק הכתוב פרט אלה הטמאים ולא יותר ויכול להיות שיש מין נץ בתכונות שונות, [וכמו כן כלהו דכתיב למינו למינהו רק לפי הברייתא דנשר אי איפשר דנשר אתי להורות דרק מין נשר נמצא אחר בד' סימני טומאה אבל שאר טמאים לא נמצא רק הם], וכן הך ברייתא דלקמן לפיכך מנה הכתוב בטמאים הוי דלא כהך ברייתא דנשר דמוכח דליכא רק כ"ד וכלהו כתיבי לגופן וצריכי ולפי זה יכול להיות דיש מיני נץ הרבה ויש שאינו דומה בסימנים ג"כ ונקרא נץ וכיון שאינו בקי בהן ושמותיהן לא יוכל לסמוך על מה שאינו דורס בלבד שאינו טמא רק אינו דורם וסימן טהרה היה מקובל שאין בכל הטמאים כיוצא בו, ואי קשיא דא"כ אין הכרח מתנא דמתניתין דפרס ועזניה אינו דורס ומנא ליה לאמימר דהטעם הוא דפרס ועזניה לא שכיח לימא משום דכלהו דורסין ואי משום דיהא סגי באינו דורס בלבד הא בלא"ה ע"כ חיישינן למין אחר הנקרא נץ ואינו דורס, הא ליתא דדוקא אי יש בהנך טמאים אינו דורם ג"כ שפיר יש לחוש שמא אפי' אותן שדורסין יש מין אחר הנקרא כך בשם זה ואינו דורס אבל אי כלהו דורסין ממילא לא היה לנו לחוש כלל לטמא שאינו דורס כיון דכלהו כ"ד דורסין אבל לפי שפרס ועזניה אינן דורסין א"כ נהי דלא שכיחי יש לנו לחוש למין משאר המינים הנקרא בשם כמותם ואינו דורם אבל מי שבקי בהן ושמותיהן כמו שפירש"י שיודע כל השמות ממילא אוכל כל עוף היודע שאין זה מן הכ"ד וגם אין שמו כשם הכ"ד, וכמו כן לאמימר בעינן שנדע שאינו דורס דכיון דאינו בקי בהן ובשמותיהן אין לסמוך על מה דפרס ועזניה לא שכיח לאכול עוף בסימן אחד דכיון דלא שכיח פרס ועזניה הרי אין בכל העופות טמאים בסימן אחד בגופו חוץ פרס ועזניה, הא ליתא דכיון שאינו בקי בהן ושמותיהן יש לחוש לעוף ששמו כך שאינו דומה לאלו בסימנים והוא דורס ויש לו סימן אחד בגופו רק אי אינו דורס ויש לו סימן אחד בגופו זה וודאי טהור דהיה קבלה בידם שאין שום טמא שלא יהא דורס ויהא לו סימן אחד של טהרה בגופו:

ומעתה מחלוקת ר"נ ואמימר הוא כך דר"נ פוסק כברייתא דנשר וברייתא דר"ח ומפרש מתניתין ג"כ כך כמש"ל והיינו דכל ארבעה סימני טהרה וטומאה שווין הן אין יתרון לסימן דרוסה על חביריו כלל שהרי נשר דורס וגלי קרא דוקא ביש לו עוד ג' סימני טומאה אבל כל שיש לו סימן טהרה אחד בגופו אפי' דורס טהור רק באינו בקי יש לחוש לפרס ועזניה ובבא בב' סימנים טהור אפילו דורס והוא שיכיר עורב דשמא עורב הוא ואמימר חולק בכל זה דאין הלכה כברייתא דנשר ולא כר"ח דנשר לא אתי להכי כלל דדורס בלבד טמא ולא אמרה תורה מפורש אלה הטמאים אלא משום דליכא רק הם והדומה להן שהוא מינן או שיש לו שם כמותן ומי שאינו מהם וגם אין שמו כך זה וודאי טהור וממילא אינו דורס וודאי ולפי דעתו יש בהם שהם משונין בסימן מאלו ומ"מ שמם כך, רק לפי תנא דברייתא דנשר גלי קרא שאין טמא רק בד' סימנין או הנך עשרים בג' ועורב תרי ופרס ועזניה חד חד וכל חוץ מהם ליכא טמא כלל בסימנים משונים מאלה א"כ אי איפשר שיהא טמא בב' סימנים חוץ עורב וכן בסימן אחד חוץ פרס ועזניה דאי איכא מה בא נשר למעט שהרי בארבע סימני טומאה כנשר טמא אף שאינו נשר והיינו דע"כ מין נשר הוא א"כ כמו כן בסימן אחד נימא דמין פרס הוא וב' מין עורב הוא אף שמכירם, וע"כ דנשר אתי להורות דרק בד' סימני טומאה כמותו נמצא מין נשר אף שאינו נשר זה הידוע אצלנו אבל עופות האחרים אין בעולם רק הם הידועים ואין לחוש שמא יש בעולם עוד מין מאלה כמו שיש מין נשר שהרי אפי' בקי בהן ושמותיהן אינו אוכל עוף בד' סימנים של טומאה כנשר דמין נשר הוא שאינו ידוע א"כ עוף הבא בסימן אחד וב' וג' ניחוש שמא הוא מן אותן המינין שאינו ידוע, וע"כ דזה מורה נשר שלא לחוש לזה כלל שאין מין אחר בעולם בסימן אחד או ב' או ג' שיהא מין של הכ"ג חוץ נשר הילכך כל שמכיר אותם ושמותיהן הרי עוף זה שבא לפניו ואינו מכירו ואין לו ד' סימני טומאה הרי אינו מהם בשום פנים ואינו בקי צריך ב' דחייש לפרס ועזניה וגם צריך שיכיר עורב וכל שמכיר עורב הרי יודע שאין מין עורב אחר בעולם חוץ זה דכך גלי קרא נשר, ואמימר סובר דהך ברייתא דנשר ודר' חייא נדחית היא מהלכה דפשטא דמתניתין כל עוף הדורס טמא אפי' יש לו סימני טהרה והרי אינו דומה לנשר ועכ"פ בבקי יהא מותר אפי' דורם וע"כ דדורס בלבד קבלו שהוא טמא וודאי ולא הוזכרו הנך כ"ד רק שאי בא עוף שיודע אותו שאינו מהם שהוא בקי בהן ושמותיהן ויודע שעוף זה אין שמו כך כמו אל זה וודאי מותר, אבל אי בא עוף שאינו מכירו אף שמכיר הן ושמותיהן מ"מ יכול להיות שמא זה ג"כ שמו כך ואפי' אינו דומה לאלו טמא ולא מהני רק שידע שאינו דורם דזה היה מקובל לחכמים שאין שום אינו דורס ויהא לו סימן טהרה רק פרס ועזניה בלבד ולא שכיחי, והיינו דמקשה לאמימר הא דר"נ מאי חדא דר"נ קאמר עוף הבא בסימן אחד טהור ולא נתן תנאי הדרוסה כלל, גם באינו בקי סובר בסימן אחד טמא ש"מ דחייש לפרס ועזניה א"כ לדידך ג"כ כיון דע"כ פרס ועזניה אינו דורם ויש לו סימן טהרה בגופו דאי כלהו דורסין לא היה לנו לחוש לאינו דורס שיהא טמא וע"כ דפרס ועזניה אינו דורס א"כ כמו דחייש ר"נ כן יש לו לאמימר לחוש, ומהא גופא יש ראיה דאין כוונת המשנה רק כמו הברייתא דעוף דורס היינו בד' סימני טומאה ואינו דורס וג' בגופו היינו ד' סימני טהרה וממילא אין לדרוסה יתרון על שאר סימני טומאה וכל בקי אוכל בסימן אחד אפי' דורס ואינו בקי ומכיר עורב אוכל בב' סימנים ואפי' דורס אבל בסימן אחד לא שמא פרס ועזניה הוא ועל זה אמר מאי אמרת הא איכא פרס ועזניה לא שכיחי בישוב, נמצא לדעת אמימר דהלכתא כתנא דמתניתין ע"כ כל אלו הטמאים שהוזכרו לאו לענין סימנים הוזכרו לומר שאין טמא רק כיוצא בו דנשר בד' סימני טומאה שהרי דורס בלבד טמא רק שאין מין טמא בעולם רק בשמות אלו וכל עוף שיודע אותו שאינו מהם שאין שמו כך ואינו זה ממש הידוע לו יכול לאוכלו ואינו צריך לבדוק כלל, אבל אי בא עוף שאינו מכירו אפי' בקי בהן ושמותיהן מ"מ אסור לאוכלו דלא שייך בקי בזה כלל דכי היה מסוף העולם ועד סופו עד שיודע שלא נמצא שם זה בתכונה אחרת מאלו ולא אמרה תורה אלו רק לגלות שכל עוף שיודע שאינו מהם שמכיר אותו בשמו שאין שמו נץ וכן כולם אז יכול לאוכלו בלי בדיקה אבל באינו מכיר אותו העוף הבא לפניו אין חילוק בין בקי לאינו בקי רק כל שיש לו סימני טהרה וגם אינו דורס יכול לאוכלו שאין בכל הטמאים אינו דורס עם סימני טהרה רק פרס ועזניה ולא שכיחי:

והן הן דברי הרמב"ם ז"ל שכתב פ"א מה' מ"א הלכה ט"ו וז"ל כל מי שהוא בקי במינין אלו ובשמותיהן ה"ז אוכל כל עוף שאינו מהם ואינו צריך בדיקה ועוף טהור נאכל במסורת וכו' ונאמן צייד וכו', והדבר תמוה מאחר דבהלכה זו בבקי מיירי מאי ענין המסורת לכאן זה שייך בהלכה ט"ז למי שאינו בקי דצריך מסורת, ודבר ברור הוא דהכוונה דמה שכתב כל עוף שאינו מהם היינו שיודע שאינו אחד מאלו וגם אין שמו כשמות אלו אז אוכל בלי בדיקה אבל אי אינו מכיר העוף שבא לפניו הרי אינו יודע שמא שמו כך כמו אלו ולתנא דמתניתין לא גלי נשר כלל שאין עוף טמא אחר חוץ אלו רק שאין עוף אחר שאינו הם ולא שמם של אלו שיהא טמא, והיינו דקאמר דאפי' אינו מכיר אותו העוף בעצמו יכול לאוכלו במסורת, ובהלכה ע"ז כתב מי שאינו מכירן ואינו יודע שמותיהן בודק בסימנים אלו שנתנו חכמים כל עוף שהוא דורס ואוכל בידוע שהוא מאלו המינין וטמא ושאינו דורס ואוכל אם יש בו אחד משלשה סימנין אלו הרי זה עוף טהור ואלו הן אצבע יתירה או זפק או שהיה קורקבנו נקלף ביד והיינו ממש כפי מה דסתם לן תנא דמתניתין כפי פירושו של אמימר וכהך תנא דברייתא לקמן דלכך מנה בטמאים לפי שהטהורים מרובין ש"מ שאין מין בד' סימני טומאה שיהא טמא כיוצא דנשר, וזהו דלא כהברייתא דנשר ופסק הרמב"ם כאמימר וכמתניתין וכל זה ברור לפע"ד, ודע דעיקר דברי התוס' בסופן תמוהין לפע"ד חדא דהיכי ס"ד לפרש או זה או זה דתינח במתניתין אבל בברייתא לא שייך לומר כן דלא הוזכר אינו דורם בדברי ר"ג דמהאי טעמא דחו לעיל פירש"י דאין לשון הברייתא משמע כך, מיהו בהא יש לומר דדוקא אי הכוונה כלהו לא משמע כפירש"י דלמה לא זכר רק ג' אבל אי הכוונה או או אין זו קושיא דבעינן אינו דורס עם כל חד מהם ולא שייך להזכירו עם אלו הג' דאינו דורס צריך לכל אחד ואחד אך מה שסיימו דלא בא לומר רק ד' סימני טהרה הא וודאי לא שייך בברייתא בלישנא דר"ג וצ"ע ואין להאריך:

בד"ה לא נאמר פירושן פי' בקונטרס וכו' וקשה לפירושו וכו' ומיהו מפרס ועזניה לחודייהו וכו'. דבריהם תמוהין לפע"ד דהיכי מקשה בסמוך אלא טעמא דכתב רחמנא נשר הא לא"ה ס"ד לילף מפרס ועזניה הא הוי ליה ב' כתובים, והשתא היכי הוי ס"ד דפרס ועזניה הוי ב' כתובים א"כ אפי' אי ב' כתובים מלמדין קשה מנא לן להתיר סימן אחד הא נשר אתי לגופיה לאורויי סימני טהרה, לכן נראה לי דעיקר הקושיא לק"מ דוודאי אפי' לא כתיב נשר והוי ילפינן מפרס ועזניה א"כ עכ"פ נשר טמא מק"ו דהא לית ליה כלל סימני טהרה א"כ ממילא הוי ידעינן מיניה סימני טומאה אפילו לא הוי כתיב, ועיקר כוונת רש"י דכיון דחזינן דנשר טמא ותורין טהור והן חלוקין בד' סימנין ידעינן שפיר מינייהו דהן הן סימני טהרה ואין נ"מ אי ידעינן מכח דכתיבי או דידעינן שזה טהור וזה טמא מק"ו ג"כ ידעינן סימנים שבניהם, ועיין מ"ש לקמן בגמרא: