תפארת יעקב על חולין חלק ב קמב

רק סימן אחד של טהרה וזה דורס וזה אינו דורס א"כ עורב נמי שמא אינו דורס וסימן אחד בגופו הוי הנך תרי דידיה, ועוד דאי עורב דורס היכי קאמר ר"נ והוא שיכיר עורב דהא ע"כ הנך ב' סימנים דקאמר אחד אינו דורס דאי דורס טמא, וליכא למימר דב' דקאמר היינו ב' בגופו ודורס לא ידעינן ליה כלל הילכך כל שמכיר עורב לא חיישינן ליה דדריס א"כ סימן אחד דקאמר היינו ג"כ בגופו ואינו דורס לא ידעינן ליה א"כ לא פליג על אמימר כלל דלאמימר נמי בהא טמא ובגמ' קאמר דאמימר פליג על ר"נ דר"נ חושש לפרס ועזניה ואמימר אינו חושש א"כ ר"נ נמי באינו דורס וודאי מיירי ולמה קאמר בב' טהור והוא שיכיר עורב הא עורב דורס ועוד שאין לו רק ב' וזה יש לו ג', ועוד דאפי' נפרש ב' היינו אינו דורס וחד בגופו ג"כ קשה הא היינו דאמימר רק צריך להכיר עורב ואמימר קאמר דר"נ לא שמיע ליה מאי אמרת פרס ועזניה הא לפרס ועזניה לא חייש כלל רק לעורב ועל זה לא השיב אמימר כלל ואדרבא בסימן אחד דחייש ר"נ לפרס ועזניה בהא לא פליג אמימר כלל דהא ר"נ מיירי בחד סימן בלבד לא באינו דורס ג"כ דא"כ היינו ב', ואי הפי' בר"נ סימן אחד היינו חוץ אינו דורס כמו סימן אחד דאמימר וחייש לפרס ועזניה וב' ג"כ הכוונה חוץ אינו דורס, א"כ קשה חדא היכי חייש לעורב הא אית ליה תלת ועוד דא"כ עורב אינו דורס ולמה לא חייש אמימר באינו דורס וחד בגופו לעורב והוא תמוה מאד לפע"ד, כללו של דבר שאי איפשר לפרש דברי אמימר לקמן רק או כפירש"י לקמן או כדברי התוס' שם אבל לפרש דברי אמימר דבעינן ב' סימנים אינו דורס וסימן בגופו הוא דבר תמוה מאד:

ואשר אחזה אנכי בביאור דברי הרמב"ם ז"ל בפשיטות הוא כך והוא לפי שראה הרב ז"ל כל אלה הפליאות שנולדו בעיקר הסוגיא לפי פירש"י ותוס' כי מנשר ילפינן דוקא בד' סימנים כמותו טמא ומיניה יליף רבי חייא דבא בסימן אחד טהור ודבר זה תמוה מאד דהיכי איפשר דנשר גלי רק בד' סימנין כיוצא בו כיון דבדורס בלבד טמא, ואי איפשר ג"כ לפרש דברי ר"ח ור"נ עוף הבא בסימן אחד סתמא שיהא כוונתם דוקא אותו סימן שאינו דורס והרי כללא אמרו עוף הבא בסימן אחד יהא מי שיהא, גם בכל הסוגיא קודם אמימר לא הוזכר שיהא מעלה בסימן הדרוסה יתר על חבירו עד שיהא הוא העיקר ואדרבא משמע דכולן שווין ומלבד זה קשה כל מה שהקשיתי לעיל. לכן סובר הרמב"ם דוודאי פשטא דמתניתין דקתני כל הדורס טמא וכל שיש לו ג' בגופו טהור מורה דשני כללים אלו מחליטין בהחלט דכל הדורס ע"כ טמא והשתא הנך שלשה בגופו לטהרה אי איפשר שנפרש שהוא דורס דא"כ בטלת הכלל דכל הדורס טמא רק הכוונה אינו דורס ויש לו שלשה בגופו טהור והשתא תיקשי כיון דד' סימנים בעינן לטהרה למה אמרו כל הדורס טמא והרי כל שאין קורקבנו נקלף וכן מי שאין לו זפק וכן מי שאין לו אצבע ג"כ טמא ואין הפרש בין דרוסה לשאר סימנים כלל כיון דכלהו צריכי, ובהכרח הכוונה דאינו דורס וחד מהני תלתא שבגופו סגי א"כ מבואר בהדיא כדברי אמימר דבסימן אחד והוא דלא דריס ג"כ מותר, אמנם יש להקשות על זה דוודאי משמע במתניתין דכ"ש אינו דורס ותרי מהני תלתא דטהור דלא שייך לומר דיאמר התנא דוקא בחד סימן מהני ג' ולא בב', ועוד דא"כ ה"ה בשלשה והרי יש לו כל סימני טהרה כתורין ופשיטא דטהור וע"כ דהכוונה בחד מהנך תלתא מטהרין וכ"ש בתרי ותלת, והשתא ע"כ דכלהו חוץ פרס ועזניה דורסין וסימני טהרה שלהם בגופם נינהו דאי אין דורסין הרי יש להם סימני טהרה בגופם ואינן דורסין ונסתר הכלל השנוי במשנה דכל אינו דורס ויש לו סימן טהרה בגופו או ב' טהור וע"כ דכלהו דורסין ואותן תלתא בגופם נינהו, והשתא כמו כן פרס ועזניה דאית להו חד חד מהני תלתא ג"כ בגופם הוא [כמו שאפרש לקמן דאין בהו סימן חדש כלל וכן משמע בגמרא דתלתא הדרי בכלהו היינו בכלהו כ"ד עשרים מהם יש להם כל השלשה עורב תרי פרס ועזניה חד חד והסוגיא מתיישבת שפיר לפי' זה] א"כ אי פרס ועזניה ג"כ דורסים א"כ יש כאן סימן טהרה אינו דורס בלבד ולא הוי ליה לתנא לומר רק דורס טמא אינו דורס טהור דכיון דכלהו דורסין מאיזה צד נימא דיש אינו דורס טמא ואדרבא כיון דהיה מקובל להם כל הדורס טמא והנך טמאים כלהו דורסין בוודאי כל אינו דורס טהור, ועוד דהא ליכא רק כ"ד טמאים וכיון דכלהו דורסין הרי אינו דורס טהור וע"כ דפרס ועזניה אינן דורסין ויש להם סימני טהרה בגופם או אחד מהם עכ"פ אינו דורס, ומ"מ אתי שפיר הברייתא דנשר דמ"מ ליכא בכלהו שיהא להם חד סימן טהרה בגופו רק עשרים יש להם ג' ועורב ב' ופרס ועזניה חד חד ושפיר צריך נשר לטהר בדומה לחד מהנך בחד סימן טהרה בגופו, אך לפי זה יקשה היכי אמרו כללא דאינו דורס וסימן בגופו טהור הא יש מהנך פרס ועזניה דע"כ לפי שיטה זו הוא אינו דורס ויש לו סימן בגופו וטמא וצ"ל דפרס ועזניה לא שכיחי בישוב א"כ דברי אמימר היינו ממש פירושא דמתניתין והוא מוכרח במשנתנו:

אך אכתי קשיא כיון דכולן דורסין רק פרס ועזניה אינן דורסין ולא שכיחי בישוב א"כ באינו דורס בלבד יהא טהור, דמי הוא מן הטמאים, כלהו דורסין ופרס ועזניה מלבד דלא שכיחי בישוב הרי יש להם סימן טהרה בגופם וזה שאין לו רק אינו דורס הרי אינו מכלהו כ"ד וטהור ולמה בעי במתניתין סימן בגופו, ואדרבא זה גרע דצריך לסמוך על מה דלא שכיחי פרס ועזניה בישוב אבל באינו דורס בלי שום סימן יצא מחשש כל כ"ד עופות, גם לא נתבאר מאיזה צד פליג ר"נ על אמימר כיון שדבריו מוכרחין במשנה, גם לא נתיישב עדיין מה ששנו בברייתא דנשר דבעינן ד' סימנים כנשר והרי בדורס בלבד טמא, גם קשה למה לא ניחוש לעורב ואי עורב דורס היכי קאמר ר"נ והוא שיכיר עורב דהא זה שבא לפנינו ע"כ אינו דורס ועורב דורס וזהו הכל מוכרח במשנה כמו שבארנו:

לכן נראה לי ברור דכולה סוגיא דמעיקרא דמקשה מברייתא על מה שאמרה המשנה סימני העוף, לא נתפרשו והא תניא שנתפרשו אבל לא מקשה שיש סתירה במשנה דכל הדורס טמא וג' בגופו טהור והרי הברייתא אמרה שאין טומאה רק בד' סימנים כנשר ש"מ דאין דורס בלבד טמא רק אפי' בסימן אחד טהור, ונהי דכללא דסיפא יש לומר למי שאינו מכיר וכללא דברייתא למי שמכיר אבל עכ"פ לא כל הדורס טמא, וע"כ דהוי ס"ל שזה שנאמר במשנה סימנים לאו כללים הן לידע כל עוף אי טהור או טמא רק ארבעה סימנים אתי לאשמועינן וכמו דבסיפא מיירי שיש לו ג' בגופו ואינו דורס כן ברישא מיירי שאינו רק דורס ואין לו אותן השנויים בסיפא, והיינו דאותן הד' סימנים הם ד' חיובים וד' שלילות וכל שיש לו ג' חיובים בגופו טהור וכל שיש לו חיוב אחד בטבעו טמא וממילא ברישא יש לו חיוב אחד בטבעו וג' שלילות בגופו שאין לו רק אותו חיוב שדורס א"כ ממילא יש לו ד' סימני טומאה ובסיפא שאין לו מן החיובים רק ג' בגופו א"כ ממילא אינו דורס שאין לו רק ג' חיובים זה בוודאי טהור ונקט אותו שהוא טמא בוודאי כנשר ואותו שהוא טהור בוודאי כתורין, וכעין שכתבו התוס' באחרונה דלא אתי רק לאשמועינן ד' סימני טהרה כמו כן ברישא לא בא רק לאשמועינן ארבעה סימני טומאה והוי מתניתין וברייתא דבר אחד רק במתניתין משמע דחכמים חדשו זה ולא נתפרש בתורה וברייתא יליף מקרא דנשר ומשני דאינן מפורשין בתורה, ובוודאי דבין במתניתין בין בברייתא קשיא דרישא בעי לטומאה ד' סימני טומאה וסיפא בעי לטהר ד' סימני טהרה וע"כ יש דרך ממוצע ביניהם והוא מה שחדשו ר' חייא ור"נ לחלק בין בקי ואינו בקי ובא בסימן אחד ובא בב' וג' ושקלינן וטרינן עלה ומסיק כ"ד עופות עשרים של שלשה שלשה סימנין ועורב תרי פרס ועזניה חד חד והיינו שלשה בגופו הדרי בכלהו עשרים יש להם כל השלשה ועורב חרי מהם ועורב ועזניה חד חד ויש בזה מה שאין בזה ואתי נשר להורות דבא בסימן אחד בגופו כפרס או כעזניה טהור, ולפי זה הנך כלהו דורסין הם דאל"כ העשרים יש להם כל הסימנין של טהרה וכן עורב דורס, ובא ר"נ ואמר דבא בסימן אחד בבקי בכולם טהור מכח נשר דבא למעוטי עוף הדומה לפרס או עזניה ולפי מה דס"ל השתא אפי' הוא דורס טהור שאין דורס סימן טומאה יותר משאר סימני טומאה של נשר ובעינן דוקא ד' סימני טומאה ובכל סימן טהרה מהם כל שאינו מן הכ"ד טהור ובאינו בקי בסימן אחד טמא שמא פרס ועזניה הוא דהשתא אין לנו הכרח דפרס ועזניה אינן דורסין [רק לפי פירושו של אמימר במשנה מוכרח לומר כן כמו שבארנו לעיל וכמו שאבאר עוד], ובב' סימנים ומכיר עורב טהור והכל אפילו הוא דורס, ועל זה בא אמימר וחידש דדרוסה בעצמה הוי סימן טומאה כפשטא דמתניתין כל הדורס טמא אפי' יש לו סימני טהרה בגופו, ואינו דורס ויש לו סימן אחד מסימני טהרה שבגופו טהור וזה מוכרח במשנה כל שנפרש עוף הדורס טמא אפי' בסימני טהרה, משום דאי איפשר לומר דבעינן כלהו סימני טהרה שבגופו א"כ למה אמר כל הדורס טמא כל שאין לו אחד מארבעה סימני טהרה טמא וע"כ כל הדורס טמא וודאי ואינו דורס וסימן טהרה אחד משלשה שבגופו טהור, והיינו דהיה ידוע להם שאין בכל הטמאים שיהא אינו דורס ויהא לו סימן טהרה בגופו, אמנם אי איפשר לומר דכל הטמאים דורסין כיון שיש להם סימני טהרה בגופם דא"כ יהא אינו דורס בלבד טהור ובמשנה אמרו כל הדורס טמא ולא כל אינו דורס טהור רק ביש לו סימן טהרה בגופו ואי אין בטמאים שום דורס יהא אינו דורס בלבד טהור, וע"כ משום דפרס ועזניה נהי שיש להם בגופם חד חד בגופו אבל יש מהם אינו דורס ג"כ ומ"מ צריך נשר למעט בסימן טהרה אחד בגופו כמותם כיון שאין בכל הטמאים שלא יהא להם רק סימן אחד בגופו ומ"מ לא חיישינן להו דלא שכיחי בישוב ושאר עופות כלהו דורסין, ואי קשיא כיון דלא חיישינן לפרס ועזניה בבא לפנינו אינו דורס בלבד נתיר אותו דהא אין בכל הטמאים אינו דורס, הא לאו קושיא הוא דלפי דעת אמימר לית הלכתא כהך ברייתא כלל דהא הך ברייתא אמרה דנשר אתי למעוטי עוף הבא בסימן אחד ודוקא ד' סימני טומאה בעינן ומשנתנו באה להורות כל עוף הדורס בלבד טמא, ולפי תנא דברייתא ע"כ אתי