תפארת יעקב על חולין חלק ב קמא

יש לומר דהיה הלכה למשה מסיני כשנאמר טרפות דרוסה שאין טהור דורס רק טמא, וכמו כן כל שיש לו ג' סימנים בגופו ידעו שאינו דורס ומזיק או שהם הכירו כל הכ"ד מינים וידעו שאין להם שלשה בגופן, ומה שהקשו התוס' דא"כ פרס ועזניה דלית להו רק חד חד ע"כ אחד מהם דורס ולמה לי אותו שדורס הא בלא"ה כל הדורס טמא הא לא קשיא כלל דרק דורס ומזיק טמא אבל פרס ועזניה נהי דחד מינייהו דורס ואוכל אבל אינו דורס ומזיק ושפיר צריך קרא לטמאו, וכאשר תדקדק היטב תראה שנתפשטו כמעט כל עקמומיות שבסוגיא זו לפי הנ"ל ועוד יתבאר כל אחד במקומו בס"ד, ועמ"ש בסמוך דמיושב מה שהקשה ר"ת מתרנגולת:

בד"ה הדורס וכו' דהא אפילו תרנגולת עושה כן. מלשון רש"י לקמן משמע דהכוונה שאוחז הדבר שאוכל בציפרניו ודורס עליו על הקרקע שלא ינוד הנה והנה ובפיו מגביה מה שאוכל, ולפי מה שכתבתי לעיל בלא"ה אין ראיה מן התרנגולת דכיון שאינה מכ"ד מיני הטמאים אפילו יש לה ג' סימני טומאה טהורה וכ"ש שאינה טמאה בסימן זה של דורס ואוכל בלבד שאין זה אותו שאמרו כל הדורס טמא דזהו דורס ומזיק בארסו אבל דורס ואוכל אין לו יתרון על שאר סימני טומאה וכל שאין לו ד' סימני טומאה טהור, ומה שהביא ר"ת ראיה מפרק אלו עוברין יש לדחות לפע"ד דשני דברים הן דורס ואוכל וכמו כן אינו ממתין עד שתמות וכן בע"ה מכה ובועל וגם אינו ממתין ולשון דורס הכוונה על אחיזת הציפרנים דאינו אוכל בפיו עד שמכה בציפרניו או אוחז בציפרניו, וטרף ואכל הכוונה שאוכל הדבר כמות שהוא בלי אחיזה והכאה בציפרנים והיינו שלא הוזכר במשנה דורס ואוכל רק דורס בלבד והיינו מה שמכה בציפרניו, אך בברייתא דקתני דורס ואוכל יש מקום לומר כר"ת שאוכל מחיים וכמה טהורים ג"כ אוכלין בריות חיים כדרך בר אווזות וכדומה והוצרכו לדחוק ולחלק ביניהם ולמ"ש לעיל ניחא דאין זה כללא דמתני' כל עוף הדורס טמא וכיון שיש לה שאר סימני טהרה טהורה אבל דורס שהוזכר במתניתין הוא מה שהוזכר ריש פירקין שמכה בציפרניו ומטיל ארס ושורף כנ"ל:

בד"ה וכל שיש לו אצבע יתירה בגמ' קתני וכו' ופי' שם בקונ' וכו' ואין לשון הברייתא משמע כן. מדבריהם משמע דבלשון המשנה הוי ניחא להו לפרש כן ואין כאן משמעות דלא כפי' רש"י רק לשון הברייתא לא משמע להו לפרש כך וזהו לפי גירסתם דר"ג הוזכר רק בסיפא דברייתא לכך לא משמע להו דסמיך ארישא, אבל לפי הגירסא שלפנינו ר"ג עצמו קאמר כולה ברייתא דורס ואוכל בידוע שהוא טמא וכל שיש לו אצבע יתירה וכו' בידוע שהוא טהור א"כ שפיר אין משמעות בברייתא דלא כרש"י כמו במתני', מיהו כבר כתבתי דדורס ואוכל שהוזכר בברייתא לא גרסינן לכ"ע רק כל הדורס טמא כמו במתניתין, וכן הוא בתוספתא להדיא כמו שביארנו לעיל:

בא"ד ויש ללמוד מתוך כך וכו'. בפשיטות הוי להו להוכיח דאי הנך י"ט דורסין א"כ למה לי דכתיב קרא כלהו והיינו כדי שיהיו י"ט כתובים ואין למידין לשכמותם לכך הוצרכו לכתוב כלהו דדוקא שהוזכרו טמאין ולא אחרים כמותן טמאים באותן סימנים א"כ אי דורסין הן פשיטא דבאמת כל הדורס טמא, ואפי' לפי מה שכתב מהרש"א דכל דורס שאינו מן כ"ד עופות יש לו כל סימני טומאה א"כ פשיטא דלא הוצרכו לכתוב כלהו דכל הדורס טמא בלא"ה שיש לו כל סימני טומאה ואחרים חוץ מהם אינן במציאות כמותם שיהא דורס עם ג' סימני טהרה ואי ישנו במציאות הרי באמת טמא, וביותר תימה דהיכי פריך ונילף מינייהו דכיון דדורסין הן באמת כל הדורס טמא:

בא"ד וא"ת ולמה לי למינקט הכא כל ג' וכו'. משמע דקושייתם רק לפי מה שהקדימו לר"ת די"ט עופות אינן דורסין, ולכאורה בלא"ה קשיא דוודאי סגי בסימן החדש ואחד מהנך דליכא שום עוף שיהא בהו ב' סימני טהרה ובתוכם סימן החדש, אבל באמת ניחא דאי דורסין הן סימן החדש הוא שאינו דורס א"כ לא שייך להקשות דבאינו דורס וחד מהנך סגי דהא עיקר כוונת המשנה דבאותן ג' נדע שאינו דורס אבל בידוע שאינו דורס באמת סגי בסימן אחד מאלה השלשה לזה הקדימו לומר דיש ללמוד שאינן דורסין א"כ סימן החדש בגופו הוא א"כ בתרי בגופו סגי ולמה לי תלת:

אך יש לתמוה מה זה שהקשו כך לפיר"ת דוקא אדרבא לפירש"י קשה יותר דאפילו תימא דלא ידעו איזהו סימן החדש מ"מ קשה אי דורסין הן באינו דורס וחד בגופו סגי דע"כ אינו מן י"ט ואי אינן דורסין בתלת בגופו סגי דהא י"ט אין להם רק תרי בגופם כיון שאין דורסין, מיהו בהא י"ל דספוקי מספקא לן אי דורסין הן או לא לכך בג' בגופם בלבד לא סגי דשמא דורסין ובאינו דורס וחד או תרי בגופם לא סגי דשמא אינן דורסין ומן י"ט הוא לכך בעינן ארבעה, אבל מ"מ לפי מה שהקשו לר"ת והכריחו דהיו מכירין י"ט עופות בוודאי גם לרש"י קשה דעכ"פ באינו דורס וסימן החדש סגי ובמתני' לפירש"י צריך אינו דורס וג' בגופו:

מיהו נראה לי לומר דוודאי כיון דכללא הוא כל עוף הדורס טמא ואי איפשר לומר דהכוונה דוודאי יש לו כל ד' סימני טומאה א"כ מה טיבו של כלל זה הא בלא"ה נטמא אותו שדורס כיון שיש לו גם ג' סימני טומאה בגופו וע"כ דבדורס בלבד טמא אפילו אין לו כולם ומה שלמדו מנשר היינו לאפוקי ג' סימני טומאה בגופו דלא מהני רק אי דורס ג"כ כנשר אז טמא, והשתא כמו דאמרינן ביש לו ד' סימני טומאה דהוי מין נשר ולהתוס' לעיל מין טמא אחר שאינו מן כ"ד מינים כלל ה"ה בדורס לרש"י ע"כ הוי מין ממיני הטמאים ואף דלא נמצא דומה לו בסימניו לא איכפת לן דאין פרטי המין שווין דעורב ומינו אינן שווין בסימנים לפירש"י כמו שאבאר לקמן, והשתא ממילא לפירש"י לא קשיא כלל דס"ל שפיר די"ט אינן דורסין ומ"מ בג' בגופם לא סגי דנהי דאינן מן י"ט עופות שמא אחר הוא ודורס לכך צריך כלהו דאז כיון שיש לו ארבעה בוודאי טהור כתורין, אבל לפיר"ת קשיא להו שפיר כיון דסובר ר"ת דג' בגופם ראיה שאינו דורס א"כ אי איפשר די"ט עופות דורסין אף שיש להם ג' בגופם רק עוף אחר שאינו מהם כל שיש לו ג' בגופו ידוע שאינו דורס יקשה וכי קניגי היה או בליסטרי כמו שהקשו התוס', וליכא למימר בהא דהיה קבלה מנח דזה לא שייך רק לידע דטהור אינו דורס שבדק הטהורים שהקריב מהם אבל מנין שאין טמא שדורס שלא יהא לו ג' בגופו דהא לא הקריב מן הטמאים וע"כ דסובר דאין שום עוף טמא חוץ הכ"ד בשום פנים וי"ט עופות אינן דורסין ויש להם ב' בגופם הילכך כל שיש לו שלשה בגופם ע"כ אינו מן הכ"ד עופות וממילא מוכרח שאינו דורס וטהור דאי דורס וטמא הרי יש טמא חוץ הכ"ד טמאים, והשתא שפיר קשיא להו דבאינו דורס וסימן החדש סגי להוציאו מכלל כ"ד הטמאים וממילא טהור הוא [והנה לפירש"י לפי מה שכתבתי מיושב לשון הברייתא דכיון דמנשר יליף דבעינן ארבעה לטומאה למה מזכיר תורין בהיפוך לארבעה לטהרה דוקא, ואף דמסיק דקרא אתי לקרבן אבל תנא דברייתא למה אמר כך, ולהנ"ל יש לומר דנשר אתי אפי' יש לו ג' סימני טומאה בגופו כל שאינו דורס טהור ותורין אתי אפי' יש לו ג' סימני טהרה בגופו כל שדורס טמא דע"כ מין ממיני הטמאים הוא שאינו דומה להן בסימנים ובעינן דוקא שיהא אינו דורס ג"כ ואי אינו דורס בלבד אי מכיר כל הטמאים טהור ואי אינו מכיר בוודאי יש לחוש לו שהוא מן הטמאים שאינן דורסין], ומ"מ עיקר דברי התוס' נבנו על זה היסוד דסימן חדש איתא בפרס או בעזניה, אבל לקמן אבאר בס"ד שאין צורך לזה כלל ופרס ועזניה לית להו סימן חדש כלל, והשתא ממילא לק"מ קושיית התוס' ויתבאר לקמן בס"ד במקומו:

בא"ד וא"כ ליבדוק שני סימני טהרה דעורב וכו' דליתנהו בעורב ליתכשרו כלהו וכו'. לכאורה תמוה כיון דעורב אינו דורס כמו שהוכיחו מקודם א"כ בהנך דליתנהו ע"כ דורס וטמא, ועוד אי עורב דורס א"כ הנך דליתנהו אינו דורס א"כ מאי קושיא הא הנך ג' דצריכי בגופן הוא לידע מהם שאינו דורס ומה זו עצה לידע שאינו דורס, וברור דכוונת התוס' דכל שנמצא שני סימנים דליתנהו בעורב מתכשרו כלהו אפי' לא נבדק ויכול להיות דיש לו יותר והוא מן י"ט עופות מ"מ כשירין דתרי דעורב איתנהו בי"ט עופות וכיון דחזינן ליה תרי דליתנהו בעורב שוב ליכא למיחש לשום עוף טמא ובוודאי איכא תרי דליתנהו בעורב שהן בגופו דאי הנך תרי דעורב בגופו א"כ ע"כ דורס ובאמת אינו דורס וע"כ דחד יש לו בגופו א"כ בב' הנשארים ליתכשרו כלהו ולחנם האריך מהרש"א בזה ודו"ק:

בא"ד וכי תימא דמתניתין לאו כל שלשה וכו' רק או או קתני אי איפשר לומר כן כלל וכו'. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות מ"א מבואר להדיא דכל שאינו דורס ויש לו אחד מג' סימנים שבגופו טהור וביאר הטעם לפי שאין בכל כ"ד עופות שיהא אינו דורס ויהא לו סימן אחד בגופו רק פרס ועזניה ולא שכיחי, והיינו דמפרש דברי אמימר לקמן כפשוטו עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס ולפ"ז עורב דורס הוא לדעתו, ודבריו תמוהין מאד חדא דכבר הוכיחו התוס' בהדיא דעורב לאו דורס, ומלבד זה תמוה מאד דעתו דמשמע מדבריו בהדיא דכ"ש אי יש לו ב' בגופו או ג' טהור שהרי לא זכר דין העוף שאינו דורס ויש לו ב' בגופו שיהא טמא ואדרבא כתב שאין לך עוף מן כ"ד שאינו דורס ויש לו סימן טהרה א"כ ע"כ סובר די"ט עופות יש להן שלשה בגופן ודורסין דאל"כ הרי נמצא בהם אינו דורס וסימני טהרה, והרמב"ם מיירי התם להדיא במי שאינו מכיר שום עוף טמא והשתא תיקשי למה לי עוד סימן בגופו באינו דורס סגי כי י"ט דורסין ועורב דורס ופרס ועזניה לא שכיחי בישוב, גם תימה מאד שכתב דלא חיישינן לפרס ועזניה דלא שכיחי בישוב תיפוק ליה אפילו שכיחי הא לית להו רק חד סי' טהרה וזה יש לו ב', בשלמא בדברי אמימר עצמו יש לפרש כפירש"י לקמן או כפי' התוס' לקמן אבל להרמב"ם דמפרש שיש לו ב' סימני טהרה אינו דורס וסימן בגופו וודאי קשיא:

וראיתי להרב בעל לח"מ שם שהביא בשם הריב"ש הך קושיא על הרמב"ם דפרס ועזניה אין להם רק חד סימן והאריך שם ליישב על פי שיטת הר"ר משה בר יוסף ז"ל וגירסתו ע"ש, ועם כל דבריו אין בזה מעלה ארוכה דמ"מ למה לא ניחוש לעורב כיון דהנך תלתא דהדרי בכלהו היינו אינו דורס ותרי בגופו וכל י"ט אין להם