תפארת יעקב על חולין חלק ב קלט

ועזניה שאינן מן הישוב, ומזה נראה דנתכוין להפריד נשר משאר עופות דזה מהופך מן תורין בכל הסימנים וכל כיוצא בו טמא ובתר הכי דפריך ונילף משאר עופות דבחד סימני טומאה טמא היינו דנשר כתיב לידע ההפרש בין טהור לטמא באלו ארבעה ובכל סימן אחד שיבוא עוף טמא הוא כמו שאר עופות שאין להם רק סימן אחד של טומאה וטמאים, ובתר הכי דמסיק א"כ נשר דכתב רחמנא למה לי וקשה הא איצטריך נשר להורות ארבעה סימני טומאה דבכל שלשה מהן טמא, משום דכיון דיש בפרס ועזניה סימן אחד של טהרה מה שאין באידך הרי יש ארבעה סימני טומאה בשניהם א"כ שפיר ידעינן מהם כיון דכתבינהו קרא מעיקרא קודם לכולן אף שאינן בישוב כלל וע"כ להורות מהן ארבעה סימני טומאה הנמצא בהם מה שאין בתורין וכל שיבוא בסימן אחד של טהרה כמותם טמא קמ"ל נשר דארבעה סימני טומאה בעינן כנשר כנ"ל, ועוד אבאר לקמן בענין זה באריכות בס"ד ועמ"ש בסמוך:

שם אף כל כיוצא בו טמא. תמוה לי הא ע"כ מיירי הכא במי שמכיר כל העופות הכ"ד ובקי בהן ובשמותיהן דאל"כ הא באמת טמא אף שאינו כנשר דהא כלהו כ"ג עופות אינן כנשר בסימנין ומ"מ טמאים והיכי קאמר אף כל כיוצא בו טמא הא ליכא מין טמא לבר מכ"ד עופות המפורשין, וכפי הנראה רש"י ז"ל הרגיש בזה ופירש והאי אף לא מרבה אלא מין נשר דאין עוף טמא בעולם אלא כ"ד מינין הנ"ל, אבל הוא תמוה ביותר דאין הפרש כלל בין נשר לכולם דכיון דאינו בקי בנשר ומין נשר הרי כשאינו בקי בשאר כל המינין בהם ומיניהם ג"כ טמא בפחות מד' סימני טומאה ואנן בבקי איירינן, ולא שייך לומר דמיירי דבקי בשאר מינין ואינו בקי בנשר וקמ"ל דכל שאין לו ד' סימני טומאה לאו מין נשר הוא והרי כל הי"ט עופות כשאינו בקי במיניהם ג"כ יודע כשאין לו ג' סימני טהרה שאינו מהם, ועוד תמוה לי דאי ס"ד דזהו כללא המקובל אצלם שאין בכל עופות שום טמא זולת הכ"ד מינים א"כ מה כל השקלא וטריא בסמוך על דינו של ר' חייא עוף הבא בסימן אחד שהוא טהור כשמכיר כל הכ"ד מינין שאינו מעשרים וארבעה הכתובים דפשיטא שהוא טהור מהך ברייתא דלקמן שאין עוף טמא בעולם זולתי הכ"ד מינים וכל השקלא וטריא אך למותר הוא וצ"ע לכאורה:

ומה שנראה לי בענין זה הוא שזה שאמרו לקמן גלוי וידוע שהעופות טהורים מרובין על הטמאים לאו שהיה הדבר מקובל אצלם מהלכה רק מכח הך שקלא וטריא דלקמן יצא להם כן והוא דוודאי היה מקום לומר דעופות טהורים מועטים מן הטמאים ודרך משל טמאים איכא ק' מינים וטהורים נ' מינים ומאותן כ"ד טמאים דחשיב ילפינן לטמא כמותם כל שיש ד' סימני טומאה וג' וב' וא', אבל אי היה חושב הטהורים היה צריך לחשוב נ' מיני טהורים רק לפי דמסיק לקמן בסמוך שאי איפשר לומר דהתורה כתבה אלו ללמד מהם על השאר דא"כ עורב למה לי, פרס ועזניה למה לי, נשר למה לי, ומזה מוכח דאלו שנכתבו לאו ללמד מהם על אחרים רק אלו דוקא טמאים א"כ ע"כ דלפי שעופות טהורים מרובים מהם מנה הכתוב טמאים דכיון דרק אלו טמאים אי היו עופות טהורים פחות מהם היה חושב הכתוב הטהורים, ולפי זה יש להקשות עדיין היכי מוכח דטהורים מרובים נהי דהנך כ"ג מינין דוקא נינהו אבל אותן שיש להן ד' סימני טומאה יש לומר דרבים הן עד שטהורים מועטים מהם ומ"מ מנה הכתוב הטמאים דבאותן כ"ד נכללו כלהו הנך כ"ג וכל אותן שיש להם ד' סימני טומאה נכללו בנשר א"כ כלהו נכללו בכ"ד וטהורים יש יותר מכ"ד לכך מנה טמאים אבל לעולם טמאים מרובים על הטהורים, וצריך לומר דכיון דנשר אתי להורות דכלהו עופות טמאים דוקא וכל חוץ מהם אפילו בסימן אחד של טהרה טהור ממילא מאיזה צד נימא דיש חוץ נשר בד' סימני טומאה מסתמא כמו דכלהו דכתיבי בקרא אין חוץ מהם שיהא טמא ה"ה נשר ולא אתי נשר אלא להורות דעוף בסימן אחד טהור ושפיר דייק רש"י דע"כ הך כיוצא בו היינו מין נשר ולא אתי להורות דמין נשר טמא דכלהו טמאים במינם רק להורות רק כיוצא בו טמא משום שהוא מין נשר שיש לו ד' סימני טומאה אבל בסימן אחד של טהרה טהור, ועמ"ש בסמוך בתוס' בד"ה מה נשר:

בתוס' בד"ה מה נשר מיוחד פירש"י וכו' ואין זה ראיה וכו' נוכל להכיר וכו'. דברי התוס' הללו תמוהין מאד לפע"ד שהרי שם אמרו גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעופות טהורים מרובין על הטמאים לפיכך מנה הכתוב בטמאים, והשתא אי הכוונה שעל ידם נוכל להכיר אבל יכול להיות יותר מכ"ד א"כ מאי לפיכך אפילו אי טמאים מרובין על הטהורים צריך למנות הטמאים דבהם סגי למנות כ"ד אבל טהורים היה צריך למנות יותר, ולא מיבעי' אי הכוונה התם דממה שמנה בטמאים נלמד שהם מועטין מן הטהורים דוודאי קשה הא לא מוכח מידי רק אפילו אי נימא שזה היה ידוע להם בקבלה שעופות טהורים מרובין, אבל עכ"פ מאי לפיכך דמה שמנה בטמאים לא תליא בהא כלל דאפילו היו טמאים יותר היה צריך למנות הטמאים דכדי להכיר סגי בכ"ד, וביותר אני תמה דטפי הוי להו להקשות דע"כ מה שאמרו התם דמנין הטמאים אינן רק כ"ד לא היתה קבלה בידם דא"כ מהו כל השקלא וטריא בדינו של ר"ח עוף הבא בסימן אחד דנילף משאר עופות טמאים דבחד סימן טמא וכן מעורב דהא ליכא רק כ"ד טמאים וכיון שהוא בקי שאינו מהם הרי בוודאי טהור, וע"כ דאין הכוונה רק דבהנך כ"ד יכול להכיר, אבל באמת זה אינו דפשיטא דהתם אין הכוונה כך רק בפשיטות דעופות טהורים מרובין רק לאו דקבלה היתה בידם כך רק מכח הך שקלא וטריא דבסמוך דנשר אתי להורות דאין טומאה רק בארבעה סימנים של טומאה א"כ הנך דמנה הכתוב דוקא הן דאין טמא רק אלו א"כ מוכרח דטהורים מרובין מדמנה הטמאים, ועוד אני תמה על דברי התוס' דהיכי ס"ד לפרש דהכוונה שעל ידם נוכל להכיר דהא מעיקרא קאמר ולעופות אין מספר ופריך עופות טמאים כ"ד נינהו ומשני ולעופות טהורים אין מספר אלמא דליכא רק כ"ד, ובאמת יש להבין דרש"י היה לו להביא מהך דמעיקרא, ונראה לי משום דמעיקרא היה איפשר לומר דבארבעה סימני טומאה כנשר יש הרבה ונשר לא מיעט רק שאין טמא בפחות מד' אבל בארבעה כנשר יש אף שאינן מין נשר כלל, ומ"מ לא ניחא להו לומר דטמאים אין מספר דלא שייך לומר דמחמת אותן שהם בארבעה סימנים נעשו אין מספר כיון דכלהו אינן רק כ"ד שמנה הכתוב לא שייך לומר שמחמת אחד מהם נעשו אין מספר, אבל מהא דקאמר לפיכך מנה הכתוב בטמאים בוודאי מוכח דליכא רק כ"ד ואפילו בארבעה סימנים ליכא רק מין נשר דאי איכא שפיר י"ל דטמאים מרובים דהיינו בארבעה סימנים נמצא עוד ששה מינים וכדומה וטהורים יש כ"ה או כ"ו מינים ושפיר סגי ליה בטמאים כ"ד ובטהורים היה צריך למנות יותר, וע"כ כיון דכלהו אינן במציאות רק הם כמו כן נשר כיון דהוא אתי להורות דטמאים שזכר הכתוב בשמם דוקא הן ולא אחר א"כ ה"ה נשר וכיוצא בו היינו מין נשר ולא אתי רק להורות שאין בכל הטמאים זולתי הכ"ד מינים שהוזכרו ואחרים אפי' באותן סימנים של הכ"ג טהורין הם ודוק, ועלה בדעתי לפרש כוונת התוס' דס"ל מה שאמרו לעיל עופות טהורים מרובין על הטמאים היינו על הטמאים שמנה הכתוב אבל יש טמאים הרבה חוץ שמנה הכתוב אבל הא ליתא דמלבד שאי איפשר לפרש כך מה שאמרו מקודם ולעופות אין מספר אבל בלא"ה מאחר שאמר לפיכך מנה הכתוב בטמאים ש"מ דהך גלוי וידוע אינו מדבר במנין שמנה הכתוב רק על עצם מספר הטמאים שהם בעולם, ועמ"ש לקמן לדעת הרמב"ם בענין זה:

בתוס' בד"ה כל עוף הדורס טמא וא"ת והיכי קים להו וכי קניגי או בליסטרי היו וכו' דשמא קבלה היה בידם מימות נח וכו' אבל בשסועה וכו' ולד בהמה כדאיתא בהמפלת ע"כ. וקשיא לי טובא על דבריהם חדא כיון ששיטת התוס' לקמן בד"ה כל דכל י"ט עופות אינן דורסין דאי דורסין א"כ ע"כ ג' סימני טהרה הן בגופן השנוי במשנה והרי כל מי שיש לו שלשה בגופו אינו דורס וע"כ שאינו דורס אחד מן הג' הן א"כ אותו סימן הרביעי שיש בפרס או בעזניה אינו מה שאינו דורס דא"כ איתא בכלהו וע"כ דזה שיש לו סימן הרביעי דורס הוא א"כ היכי אמרינן דנשר כתיב שלא לטמא באותו סימן החדש והרי כיון שדורס הוא ע"כ כיוצא בו שדורס באמת טמא דהא כל הדורס טמא, ואי לא יהא דורס הרי יש לו ב' ואינו צריך נשר להתירו, ואין לומר דנשר אתי להתיר בסימן שאינו דורס לא בסימן החדש דהא רש"י ז"ל פי' בהדיא לקמן בד"ה מכדי ובד"ה תלתא ובד"ה מהו דתימא דנשר אתי רק לסימן החדש ע"ש, ועוד קשה הרי דבר זה סותר הברייתא דנשר דאינו טמא רק בארבעה סימני טומאה ואחד מהם דורס והרי בדורס בלבד טמא, ומה שפירש מהרש"א דהדורס יש לו כל סימני טומאה הוא תמוה שהרי כל הסוגיא כולה מוכחת שאנו מתירין עוף הבא בסימן אחד והרי ע"כ אי איפשר רק שלא יהא דורס א"כ הרי בא בב' סימנים, ובוודאי אי איפשר לומר עוף הבא בסימן אחד היינו דוקא אותו סימן שאינו דורס ולא בסימן אחר ואין צריך להאריך כי הדבר מבואר לכל מעיין כי כמשא כבד יכבד זה הכלל כל העוף הדורס טמא בכולה סוגיא [ולקמן בתוס' בד"ה כל שיש לו אבאר כמה תמוה ג"כ הכלל השני כל שיש לו אצבע וכו' בכולה סוגיא בין לפירש"י בין לפי' ר"ת ולפי מה שאבאר יתיישב הכל בס"ד], גם מה שכתבו דלעיל בשסועה לא שייך לומר כן דאינו רק ולד מבהמה טהורה, והוא תמוה ג"כ לא מיבעי' לפירש"י פרק המפלת שם דפי' בהדיא דלשמואל בריה היא ולא מולד בהמה, אבל בלא"ה כבר הוכחתי לעיל דר"ת שם גם כן מודה בזה דפשיטא שאי איפשר לפרש בריה בפני עצמו הוא רק שהוא מין דאל"כ היכי שייך לומר על ולד בהמה טהורה שאינה שסועה בריה בפני עצמו הוא רק דסובר ר"ת שלא הותר טמא הנולד מן הטהור רק מאותן שטומאתן מכח שאינן מעלה גרה או מפריס פרסה וכל שנולד ממין מעלה גרה ומפריס פרסה טהור מקרא דגמל כדאיתא ריש בכורות, אבל שסועה אפילו נולד מן הטהור טמא כיון דמינו טמא אפי' מעלה גרה ומפריס פרסה רק שהקפיד הכתוב שהיא שסועה וליכא קרא בהא להתיר שסועה הנולד ממין שאינו