תפארת יעקב על חולין חלק ב קלח

בהרבעה והרכבה כמו בהמה בהמתך לא תרביע, אבל על זריעה לא קאי הך חקותי תדע דלכך אסור הרכבה אפילו בח"ל משום דומיא דהרבעה א"כ מה דגלי קרא דבן נח אסור ג"כ היינו דוקא בהרכבת אילן דומיא דבהמה ולא בזריעה אבל מ"מ כיון דבירושלמי פשיטא ליה דהך למינהו של זרעים אינו בציווי ולא חיישינן מה דכתיב בהוצאה פסק הרמב"ם כירושלמי וזה ברור לפע"ד, ולפי מה שכתבתי לעיל לפירש"י ג"כ מיושבין דברי הרמב"ם ומה שלא זכר איסור כה"ג באילנות משום שאין דרכו של הרמב"ם להביא מה שלא הוזכר בש"ס:

בא"ד דמיבעי' ליה בח"ל וכו'. דבריהם אינם מובנים לי דכיון דחזינן דממעט כלאי זרעים בח"ל מהך קרא דשדך א"כ עכ"פ מוכח דהך קרא בזרעים נמי משתעי א"כ כיון דהרכבה אסור אפי' בח"ל מכח בהמתך לא תרביע כלאים א"כ מ"ש ירק בירק דיהא מותר להרכיב בח"ל הא קרא בירק נמי משתעי, ואי כוונתם כדמשמע קצת בלשונם דהרכבה של ירק בירק לא חשיבא כהרכבת אילן, והיינו דלא חשיב רק כמו זריעה דמותר בח"ל א"כ אפי' אי הוי חשיב כמאן דכתיב למינהו מ"מ מה בכך הא חזינן דזריעה מותר בח"ל וודאי אף דכתיב למינהו משום דגלי קרא שדך א"כ אי הרכבה של ירק בירק לא חשיבא הרכבה כמו בבהמה ואילן א"כ ממילא אימעיט בח"ל משדך וצ"ע, גם מה שתירצו דבבני נח מיבעי' ליה ג"כ צ"ע דנהי דנימא דמ"מ מותר לב"נ לזרוע כלאים אף דכתיב למינהו משום דהך חקות שחקקתי לך כבר לא קאי רק על הרבעה והרכבה כמו בהמתך כמש"ל אבל עכ"פ בהרכבת ירק מאיזה צד יהא מותר כיון דקרא דשדך ע"כ בזרעים נמי מיירי דהא ממעטינן ח"ל משדך, מיהו בהא יש לומר כיון דלא כתיב למינהו בדשאים ממילא ע"כ הך חקה שחקקתי כבר לא קאי על זרעים דהיכן חקק מכבר ודוקא בהנך דכתיב למינהו שייך זה, אך מה שכתבו ואע"ג דכתיב למינהו איצטריך את חקותי דלא הוי ידעינן דלמינהו אתי לאיסור כלאים, לא הבנתי כלל דפשיטא דאי לאו את חקותי אפי' הוי מפורש איסור כלאים הוי בכלל כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח א"כ פשיטא דאיצטריך את חקותי שיעמדו בני נח באיסורן בהרבעה ובהרכבה, גם תמוה לי שלא זכרו כלל הירושלמי הנ"ל דמפורש דלכך בן נח מותר לזרוע כלאים משום דלמינהו לא נאמר רק בהוצאה, וכבר כתבתי לעיל מה שנראה לי ברור בפי' סוגיא זו שלא נאמר רק לענין גידול בערבוביא לא לענין כלאי זריעה ולא הרכבה רק שחופה עלה של ירק הגדל בצד זה על עלה של ירק של מין אחר, והיינו דנקט הרכיב ב' דשאים זה על גב זה משום דפשיטא שאין איסור לעשות כן ואי מפרידו אח"כ לא עשה איסור רק הספק מהו להניחם כך כיון דהסכים הכתוב שלא יגדלו בערבוביא וזה ברור לפע"ד ולק"מ מכל הקושיות:

ע"ב בגמרא אמרה ירח וכו' הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח. באמת המאמר הזה צריך ביאור דמה היתה טענת הירח כיון שבאמת אין ראוי לשני מלכים להשתמש בכתר אחד א"כ ע"כ צריך שיהא אחד גדול מחבירו ולמה תהא היא גדולה אדרבא השמש לא הקפיד והיא הקפידה א"כ כך ראוי שתהא היא קטנה, גם ענין הביאו עלי כפרה מה הוא וכי לעולם צריך כפרה, גם לא הבנתי ענין זה שמיעט את הירח שאין לה אור כלל מעצמה והיה די שתהא קטנה מן השמש אבל באור של עצמה, ונראה לי שטענת הירח היתה שאין ראוי שישמשו שניהם בעולם והוא שכל מה שברא הקב"ה הכל הוא דרך עלה ועלול בהשתלשלות וגבוה מעל גבוה שומר וכולם לתכלית העוה"ז ואחד מקבל מחבירו עד שמגיע לאותן שהם משלימין רצון השם לשמש בעוה"ז עולם השפל, ולפי זה יש בכולם מעלה ומטה והיינו שהגבוה יותר מחבירו הוא גדול במעלה שהוא המשפיע למטה ממנו ואותו שלמטה מקבל השפעה ממנו, אמנם יש מעלה בלמטה ממנו שהוא יותר קרוב אל התכלית הנרצה לשימוש זה העולם וזהו טענת הירח שלא ישמשו שניהם בעולם רק אחד יקבל מחבירו ואין הפרש בין אי הוא יקבל מהשמש או השמש יקבל ממנו כי שניהם שווין במעלתם זה שהוא המשפיע וזה עושה תכלית הכוונה, אבל הקב"ה מיעט את הירח שתהא היא מקבלת מן השמש אבל השמש פועל פעולתו ג"כ בעולם יותר מן הירח הילכך טענת הירח חזקה שלקתה בכל צד שהיא מקבלת מן השמש והשמש פועל פעולתו בעולם יותר ממנה אבל אי היתה היא משמשת בעולם לבדה לא הוי איכפת לה כלל משא"כ עכשיו שנחסרה משני צדדים ממעלת השמש, ולזה אמר הקב"ה לעשות נחת רוח לירח אשר ביום מולד הלבנה בכל חודש הוא מכפר עונותיהם של ישראל ע"י שעיר הקרבן וזהו נחת גדול לה כדרך המלכים שנותנין מחילה לחוטאים ביום הולדת שר גדול או בנו וזהו כבוד גדול, וזה שאמר הביאו כפרה ויהא כפרה זו גם עלי שבזה אני מתקן מה שעשיתי לירח שבזה תנוח דעתה שבכל חודש במולדה מכפר אני העונות של ישראל ע"י השעיר וזהו שאמרו במס' שבועות דכתיב לה' ולא כתיב על ה' ש"מ תרתי והיינו דכפרה זו על עונותיהם של ישראל וגם תיקון גדול על מיעוט הלבנה, וזהו כוונת הרי"ף שכתב בשבועות סוף פרק א' וז"ל אמר לה הקב"ה הנני עושה לך כבוד שמיישב דעתך תחת שמיעטתיך ומה ניהו שיהיו ישראל בכל ר"ח מקריבין קרבן לפני לכפר עונותיהם לפיכך אמר הקב"ה הביאו כפרה לפני בר"ח לכפר עליכם כדי שתשלימו עלי בקרבן זה את הכבוד שאמרתי לעשות לירח בשביל שמיעטתיו וכו' וזהו ממש כמו שכתבתי, אמנם פנימית ענין זה הוא שהשפעה שהקב"ה משפיע ממדריגה למדריגה עד שמגיע לזה העולם הוא ע"י המעשים טובים שעושים ישראל וכל שהם עושין רצונו של מקום הם מוסיפים כח בפמליא של מעלה שע"י המצות ומע"ט הקב"ה משפיע בפמליא של מעלה וח"ו כשאין עושין רצונו של מקום ההשפעה חסרה וזהו ענין פגימת הירח וזהו שאמר הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח כי כשישראל עושין תשובה ומהפכין זדונות לזכיות א"כ מה שחסרה השפע מעיקרא היה שלא כדין והלואי שתביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח ואי איפשר להאריך יותר בענין זה:

שם ליפקו מעוים דהיינו פלשתים. פירש"י ופליג אדרב דאמר מתימן באו, ולדעתי אין צורך ויש לומר שאותן שבאו מתימן נתחתנו בפלשתים ובניהם הם גם מפלשתים ושפיר שייך בהם ג"כ שביעת אברהם אם תשקור לי ולניני ולנכדי כיון דמזרעם של פלשתים הם לכך הוצרך דליתו כפתורים וליפקו מהם:

שם כיוצא בזה ואת העם העביר. צריך לדעת ג"כ מה שזכר הכתוב בדבר אדמת הכהנים שלא רצה יוסף לשנות את חקם ואם היה זה שלא לרצון פרעה אבל עכ"פ לאיזה צורך הודיע הכתוב דבר זה, ונראה לי לפי שראה יוסף ברוח הקודש שעתידין מצרים להשתעבד בישראל והיה רוצה להציל אותן העוסקים בתורה ומורים דרך התורה לעם כמו שבט לוי שהבדיל אותם יעקב אבינו ע"ה להיותם ראשי ישיבות כמבואר ברמב"ם הלכות עכו"ם לכך לא רצה לשנות חק הכהנים למען אשר אותן שיעסקו מבני ישראל בתורה ויורו דרך לעם יהיו פטורים מהשעבוד ומן הטעם הזה באמת לא נשתעבדו בשבט לוי כנ"ל. בתוס' בד"ה אמרה ירח בלשון תורה לשון זכר הוא דכתיב והירח עמד. ונראה לי דוודאי בהך דיהושע וידום השמש וירח עמד דעל גוף הירח קאי בוודאי לשון זכר הוא אבל כאן על מיעוט אור הירח דנין שהיא מקבלת מן השמש וכל מקבל נקר לשון נקבה, גם מצינו ואם ככה את עושה לי תשש כחו כנקבה אלמא היכא דחליש דעתיה נקר' לשון נקבה והכא נמי כיון שנחלש דעתה של לבנה במה שנתמעטה קורא אותה לשון נקבה אפי' מעיקרא:

בד"ה וכי משה קניגי היה וא"ת וכו'. קושייתם הוא לפי' ר"ת פרק המפלת דאפי' לשמואל לאו בריה היא ומין בפני עצמו רק נולדה מן הטהורה, אבל לפירש"י שם לק"מ, וזהו שתירצו דהיא מבהמה שאינה מצויה בינינו והיינו אף דאין בעולם בהמה רק שור וכשב ועז מ"מ יש מיני שור שאינן מצויין אצלנו כמו שתירצו באמת לעיל לשיטת ר"ת בד"ה אלו הן סימני חיה, אמנם תירוצם דחוק מאד דכמו שיכול להיות נולד מאותן שאין מצויין אף שאינו מינו כלל כמו כן יכול להיות מאותן המצויין בינינו, אבל דברי התוס' תמוהין לפע"ד ופשיטא דמעולם לא עלה על דעת ר"ת ז"ל לומר דלרב חנן שסוכה לאו מין בפני עצמו דהא בפירוש אמר בריה בפני עצמו ואי נולד מן הטהורה אין זה בפני עצמו רק בהא מחולקין רש"י ור"ת פרק המפלת דרש"י סובר דכיון שיש בריה שיש לה שני גבין וטמאה ממילא אי היה נולד בריה כזו מן הטהורה ראוי שיהא דינה כמו כל נולד מן הטהור דפרה שילדה כמין גמל טהור וה"ה שסועה שנולדה מן הפרה וכדומה, אבל ר"ת סובר דהא דמרבינן טהור שילד כמין טמא היינו מן מה דכתיב בגמל טמא הוא הוא טמא ואין הנולד מן הטהור טמא, אבל זהו רק מן אותן שהן חסירי סימני טהרה כגון גמל שפן וארנבת וחזיר אבל שסועה ליכא קרא כלל וכל שהיא שסועה טמאה ואין נ"מ אי נולד מן הטהור או מין שסועה הילכך סובר שמואל דבמעי אמו טהור משום כל בבהמה אבל נולד אסור וזה ברור ולק"מ, ודוק היטב בהך סוגיא דפרק המפלת ותראה כי הדברים הנ"ל ברורים ועוד נדבר מזה לקמן בתוס' בד"ה כל עוף הדורס בסופו:

דף ס"א ע"א בגמרא מה נשר מיוחד וכו'. יש לדקדק מנין למדו שיש סימנים מיוחדים בעופות כיון דבאמת תורין כתיב לקרבן כמו שלא הכשיר בבהמה רק שור כשב ועז כך לא הכשיר בעוף רק תורין אבל מנין שהקפיד הכתוב על אותן ד' סימני טהרה לטהר או על ד' סימני טומאה לטמא שמא באמת לא נתכוין הכתוב רק לומר שאלה המינים טמאין ואפי' יש לו כל סימני טומאה טהור כל שאינו מאלו המינים, ונראה לי שדקדקו כך מדכתיב את הנשר ואת הפרס ואת העזניה ושתי אלה פרס ועזניה לא שכיחי כלל במקום ישוב בני אדם ולא הוי ליה למיכתבינהו אחר נשר כיון דנשר מעוף הישוב הוא הוי ליה למיכתב כלהו של ישוב בהדי הדדי ולמה פתח בנשר וכתב תיכף פרס