תפארת יעקב על חולין חלק ב קלו

פשיטא ליה דהיא אחת מן המינין שהוזכרו בכתוב לחיה ואף דלא מיבלע חירקייהו חיה הוא ומאן דמשוי ליה ספיקא לפי שלא היתה ידועה לו לחיה וצריכה סימנים וכיון דלא מיבלע חירקייהו אין להם סימנים כראוי לכך ס"ל דספק חיה הן וספק בהמה א"כ אנן דקי"ל כמ"ד חיה הוא משום דבאמת היה בקי בהנך עיזי דמן שבעה מיני חיות הן, אבל אם רואין בריה שלא נודע לנו דצריכה סימנים צריך כלהו סימנים ומיבלע חירקייהו ג"כ וזה ברור, אך הא וודאי קשיא לכאורה למה בעינן כלהו עכ"פ בכרוכות וחרוקות סגי, ובזה נראה לי ברור כמש"ל דכרוכות וחרוקות כיון שמצויין נפרדין בבהמה אי איפשר לחשבם לסימן אפי' כשהם בצירוף כיון שאנו דנין למי שאינו מכיר כל המינין א"כ כיון שאנו רואין אלה הסימנים בבהמה יש לחוש שמא נמצא גם בצירוף וחרוקות בלבד ג"כ לא מהני אף שאינו נמצא באותן בהמות הידועות לנו מ"מ כיון דגם בחיות המצויין לפנינו לא נמצא חדורות בלבד א"כ ממילא כמו שאתה צריך לומר שזו חיה משונה היא מאותן שבינינו כמו כן י"ל דבהמה משונה היא לכך בעינן כלהו כמש"ל באריכות, ויש לי לומר עוד לפי מה שכתבתי לעיל לדברי ת"ק דשינוי קל יכול להיות במקרה בתולדה הילכך כרוכות וחרוקות כיון דיש כרוכות בשור וחרוקות בעז תרווייהו אינן רק שינוי אחד ולא מהני וחדורות בלבד גם כן אינו רק שינוי אחד וחדורות וכרוכות ג"כ אינן רק שינוי אחד כיון דכרוכות יש בשור וכן חרוקות וחדורות כיון שיש בעז אין כאן רק שינוי של חדורות הילכך בעינן כלהו והוי כרוכות וחרוקות בצירוף שינוי אחד וחדורות שינוי ג"כ ואז הוי סימן מובהק כנ"ל ברור בענין זה:

בתוס' בד"ה והרי עז פי' בקונט' וכו' ותימא וכו'. כבר כתבתי ליישב פירש"י ומה שנראה לי לדעת הרי"ף, אבל פי' ריב"ם דחוק מאד דלמה ליה להקשות משור תיכף כדמשני ליה כרוכות בעינן הוי ליה להקשות והרי עז כרכוז דכרוכות וחרוקות, מיהו בהא יש לומר דכל כמה דיכול להקשות טפי להלכה פריך, אבל מעז כרכוז אין קושיא רק שלא כהלכה דקי"ל חיה הוא ואדרבא לפי מה דמסקי התוס' קשה למה ליה להקשות משור כיון שיש עז שהוא כרוכות ולמה הפסיק להקשות משור, גם מה שהקשו התוס' דמתוך הלשון משמע שבא לפסוק הלכה תיקשי לפי מה דמסקי דהא מתוך הלשון משמע דבא לפסוק הלכה דמיבלע חירקייהו ובאמת קי"ל עיזא כרכוז חיה הוא והך מיבלע חירקייהו הוא רק מכח ספיקא דעיזא כרכוז ואין להאריך יותר כי נראה לי עיקר בפירוש סוגיא זו כמ"ש בגמרא:

בד"ה והרי צבי פי' בקונ' וכו' ור"ת אומר דזהו אותו שאנו קורין צבי וכו'. ולדעתי הכוונה פשוט דיש מיני לבי הרבה ויש מהן שאינן מפוצלות וכולן מין צבי הם, תדע דמעיקרא כתבו התוס' דהקושיא והרי עז היינו דיש מין עז דכרוכות וחרוקות א"כ מאיזה צד לא נפרש דיש מין צבי שאין קרניו מפוצלות ועל זה פריך והרי צבי והיינו אותו המצוי שקורין אשטינבו"ק כפירש"י או מין אחר וזה ברור:

בד"ה וקרש אע"פ שאין לו רק קרן אחת חלבו מותר וא"ת וכו' ולדעתי לק"מ דבלא"ה יש לתמוה למה לא מייתי ממתניתין דבא סימן כל שיש לו קרנים יש לו טלפים וא"כ ממילא טהור דליכא בטלפים רק חזיר שאין לו קרנים ואי משום דהוי ס"ד דוקא בשני קרנים אבל בקרן אחת לא א"כ מדר' יהודה ג"כ אין ראיה דאטו אנן אמרינן כל שאין לו קרנים טמא רק הכלל הוא כל שיש לו טהור וכ"כ הרמב"ם להדיא דמי שמכיר אותן בהמות אין צריך לחזור על קרנים כלל, א"כ כ"ש שיש לומר נהי דבקרן אחת יש מין טהור אבל מנין דכלהו בקרן אחת טהורים, לכן ברור דעיקר הוכחה מדקאמר ר"מ קרן אחת היתה לו במצחו לאיזה צורך נקט לה ומה משמיענו בזה וע"כ או דבא לאשמועינן שהוא טהור או להיפוך דבקרן אחת טמא ומ"מ הוכשר למלאכת המשכן, והשתא שפיר מייתי כיון דשור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היה לו במצחו ש"מ דעכ"פ אין קרן אחת סימן טומאה וע"כ דלהיפוך קמ"ל דכיון דהיה לו קרן אחת טהור היה דקרנים לאו דוקא ה"ה קרן אחת, והשתא מה בכך דאיכא קרש דהוא חיה עכ"פ מוכח דקרן אחת אינו סימן טומאה, ובהכי ניחא שהביא מר"י אמר רב ולא מברייתא דהכא דקרש יש לו קרן אחת וטהור, ולהנ"ל ניחא דוודאי ידע מהך ברייתא דהכא רק דס"ד דוקא חיה יש בקרן אחת שהוא טהור אבל בבהמה סימן טומאה הוא לכך הביא מר"י אמר רב דשור בקרן אחת טהור א"כ בין אי תחש בהמה או חיה מוכרח דטהור כנ"ל, ובהכי ניחא לי דקדוק לשון התוס' בסופו שכתבו ומיהו וכו' ולכאורה קושיא זו קשה בלא"ה למה לו להביא מר"י אמר רב היה לו להביא מהך ברייתא דהכא רק כוונת התוס' דבלא"ה אי ממתניתין דנדה לא מוכח כלל רק מר"י דייק דבקרן אחת טהור א"כ ניחא דמייתי מר"י ולא מקרש די"ל חיה דוקא טהור ולא בהמה ושמא תחש מין בהמה, אבל השתא שחדשו התוס' מחמת קושיא דעיקר הוכחה ממתניתין דנדה פ' בא סימן והתם אין לחלק בין חיה לבהמה דהא כללא נקט כל שיש לו קרנים ומר"י מוכח דבקרן אחת מיירי א"כ מהך דהכא ג"כ הוי מצי לאתויי דכיון דקרש טהור בקרן אחת ממילא הך משנה דנדה בקרן אחת מיירי א"כ מוכח ממילא דבין חיה בין בהמה טהור בקרן אחת, מיהו וודאי דברי התוס' צ"ע דכי בשביל ששמענו דבקרן אחת יש טהור יהא מוכרח לפרש מתניתין דנדה אפילו בקרן אחת דילמא כללא ליכא רק בב' קרנים אבל בקרן אחת יש טהור ויש טמא שהרי אפילו בלי קרנים כלל יש טהור רק דלאו כללא הוא ויש שהוא טמא לכן העיקר כמו שכתבתי ולק"מ ועמ"ש לקמן בגמרא דף ס' ג"כ ישוב לקושיית התוס' בזה:

בגמרא אמר רב יהודה קרש טביא דבי עילאי טגרס אריה דבי עילאי. נראה לי דעיקר כוונת ר"י לומר שלא יקשה על הך ברייתא דקרש חלבו מותר וטהור והרי ז' מיני חיות זכר הכתוב והרי קרש חיה הוא לזה בא לומר דקרש זה מין צבי הוא ואותן החיות יש בכל מין מהם הרבה מינים אף שהם משונים בתארם מ"מ כולם מין אחד הן ולזה מביא ג"כ דיש מין אריה שהוא משונה מאותו ארי שבינינו ומ"מ מין אריה הוא, וזהו ראיה למה שכתבתי לעיל בתוס' בד"ה והרי צבי שהרי הקרש הזה ג"כ צבי הוא ואין לו רק קרן אחת וא"כ פשיטא שאין תימה אם יש צבי שאין קרניו מפוצלות וג"כ נקרא צבי שהוא מין צבי באמת:

שם שיתסר אמהתא הוי משכיה דטביא דבי עילאי. פירש"י משכיה ארכו והיינו משך שלו, ואני תמה למה לא פירש כפשוטו דמשכיה היינו עורו כהך דלעיל משתלח משכיה והכוונה כיון דצבי הוא אין עורו מחזיק את בשרו והוא כווץ הרבה וקמ"ל דעורו מחזיק תשע אמות וממילא גופו גדול יותר, ועמ"ש בתוס' בד"ה הכי גרסינן:

שם איברא חזינא ליה. פירש"י אמת אני רוצה לראות ועל כרחך צריך אתה להודות לי, ולדעתי הכוונה שהיה חושב דריב"ח אין בכחו להביאו לפניו כלל ואינו רוצה להשיב שאינו יכול והשיב לו שלא יוכל לראותו והקיסר היה רוצה לברר לו שהטעהו דבאמת אינו יכול להביאו ולזה אמר איברא חזינא ליה על כל פנים אני רוצה לראותו וריב"ח בירר דבריו ברחמים שהיה יכול להביאו רק מצד הקיסר אי איפשר וכן היה שחזר בו שלא להביאו, ודע שיש לדקדק דמעיקרא אמר דליהדר לדוכתי' ובתר הכי אמר ואהדר לאתריה, ונראה שהקיסר היה רוצה שישוב למקום מושבו ממש שהיה מתפחד כל עוד שאינו במקומו המיוחד לו ישוב עוד וריב"ח לא היה צריך להתפלל רק שישוב לאותו מקום וממילא מעצמו ישוב למקום המיוחד לו כי דוכתיה משמע מקום המיוחד לו ממש ואתריה הכוונה על כל סביביו הקרובים לו:

בתוס' בד"ה הכי גרסינן וכו' א"כ משכיה טפי משיתסר. הנה אם נפרש בין אונא לאונא היינו באזנים שלו בין אוזן לאוזן שהרי אונות הריאה נקראין אונות על שהם כמו אזנים א"כ יש לומר דהכוונה באמת בין אוזן לאוזן ולפי"ז יש לומר שהי' בנין גופו עב מאד אבל אורך הגוף לא היה כי אם ששה עשר אמות, ומזה נראה דהתוס' מפרשים משכיה היינו עורו לאחר הפשט כמ"ש בגמ' א"כ ע"כ יש בעור אורך יותר מששה עשר, מיהו י"ל דמשמע להו לתוס' דעיקר בא לומר דלכך משונה קולו של ארי הזה עד שנמשל בו הקב"ה אריה שאג לפי שאונות שלו ג"כ משונות והקול בא מן הריאה לכך גם קולו משונה ודו"ק:

בד"ה נתור ככי ושיני מכאן משמע וכו'. לפי דבריהם כאן יש ליישב מה שהקשיתי לעיל על פירש"י והתוס' תפסו אותו לעיקר דגמל ניבי אית ליה היינו שני שינים אחת מצד זה ואחת מצד זה והוי קשיא לי במה ביאר התרצן דבריו ניבי אית ליה כיון דניבי היינו שינים והרי המקשה הקשה לו שאין לו שינים והוי ליה לתרץ דיש לו שני שינים ולא יותר אבל במה שאמר ניבי אית ליה עדיין לא השיב כלום, גם למה קראן השתא ניבי כיון דבכל פעם קורא אותן שינים, ולפי דבריהם כאן ניחא דניבי היינו אותן שאינן לפנים רק מן הצד שטוחן בהם אלו קרוין ניבי והנך שלפנים נקראין שינים ושפיר קאמר גמל נהי דאין לו שינים אבל ניבי אית ליה, ולפי זה יש ליישב תמיהת התוס' בד"ה גמל ניבי אית ליה דאכתי תיקשי היכי קאמר בידוע שאין לו שינים ולהנ"ל ניחא דהך כללא הוא על שינים שלפנים דכל מעלת גרה אין לה שינים שלפנים וגמל נמי אין לו ומה שאמר אח"כ וטהורה היינו שכל שאין לה שינים לפנים יש מהן שהוא טהורה משא"כ כשיש לה וודאי טמאה ודו"ק:

דף ס' ע"א בגמרא קרניו קודמו' לפרסותיו וכו' ואף דמעיקרא קאמר קרן אחת היתה לו במצחו איכא למימר דבמצחו היה לו קרן אחת וחוץ מזה היה לו קרנים במקום אחר רק בזה היה משונה משור אחר שהיה לו קרן אחת במצחו ודייק כן דאל"כ מאי קמ"ל מקרין הא כולם יש להם קרנים וע"כ שהיה לו קרן משונה במקום שאין לשור אחר עכשיו, ולפי זה יש ליישב בפשיטות קושיית התוס' לעיל בד"ה וקרש דהתם גבי תחש ג"כ אמר קרן אחת היתה לו במצחו אבל היה לו קרנים במקום שכל בעלי קרנים יש להם וזה באמת מין בהמה הוא וכל בעלי קרן במצחם שווים אבל קרש דלעיל אין לו רק קרן אחת ולא יותר וזה שפיר חיה הוא ואינו ענין לתחש ושור שהקריב אדם הראשון: