תפארת יעקב על חולין חלק ב קלה

תרתי אבל השתא דטלפים דעז אינו סימן לחלב רק לטהרה מה צורך לאותו סימן לענין חלב, אבל לריב"ם ניחא דנקט גבי עז סימן טהרה ג"כ כמו דנקט בברייתא דהוי ג"כ רק לענין טהרה לשיטת ריב"ם, והך ולמה לי שכתבו הוא כעין ועוד והיינו חדא דמסתמא הוי כמו טלפים דלעיל ולפי אותו הפי' שכתבו אינו כהך דלעיל דלעיל הכוונה לענין להתיר חלב וכאן ע"כ הכוונה רק לענין טהרה גם למה ליה להזכיר טלפים כל שאינן כדלעיל כיון דלהתיר חלבה איירי וע"כ דבאמת הן כדלעיל והיינו כפי' ריב"ם דלעיל הוי טלפים סימן טהרה וכאן נמי נקטיה לסימן טהרה כנ"ל:

ע"ב בגמרא כל שיש לה קרנים אין צריך לחזור אחר טלפים דעכ"פ צריך שיהא לה טלפים רק שאין צריך נחזור אחריהם נבדוק עליהם, והנה אי נפרש דהנך טלפים רק על סימני טהרה נאמרו ניחא דאי אינה מפרסת פרסה בוודאי טמאה דבפירוש לא התיר הכתוב רק מעלת גרה ומפרסת פרסה רק כל שיש לה קרנים מסתמא היא מפרסת פרסה, אבל אי נפרש הך טלפים דהכא היינו טלפים משונים כטלפי חיה דוקא א"כ כיון שלא הוזכרו סימני חיה להבדיל מבהמה בקרא כלל רק מפי השמועה למדו כל שיש לה קרנים וטלפים ור' דוסא סובר קרנים בלבד א"כ אפילו יהיו הטלפים כטלפי בהמה מה בכך הא מ"מ ע"י הקרנים חיה היא, ובוודאי לא שייך לומר דסובר ר' דוסא דסימני חיה באמת הן קרנים וטלפים כמו סימני טהרה המפורשין בכתוב כך למדו מפי השמועה דסימני חיה הם קרנים וטלפים רק דסובר דכל שיש לו קרנים כקרני חיה ממילא יש לו טלפים כטלפי חיה, זה אינו דבשלמא הנך סימני טהרה הוצרך הכתוב לומר שניהם משום שיש בריות שהם בסימן אחד ואין להם שני אבל כאן דכללא הוא כל שיש לו קרני' כחיה יש לו טלפים כחיה לאיזה צורך הוזכר סימן של טלפים הא לא מעלה ולא מוריד כלל דבלי קרנים אינו סימן ובקרנים ממילא יש לו הטלפים ג"כ, וכ"ש דקשה לפי' התוס' השלישי דלת"ק כל חדא הוי סימן אפילו ליתא לאידך א"כ למה ליה לר' דוסא לומר שאין צריך לחזור אחר טלפים לימא דקרנים בלבד הוי סימן, ואיפשר דסובר רבי דוסא דוודאי תרתי הוי דוקא להתיר חלבה רק שאין צריכין לחוש אחר זה כלל דכל שיש לו קרנים יש לו טלפים אבל אי רואין דטלפים הם כבהמה ע"כ בריה זו משונה וכמו טהור שיכול להוליד טמא וכן להיפוך כמו כן יכול להוליד חיה דומה לבהמה ולהיפוך א"כ ממילא אפילו יש לו קרנים כחיה מ"מ אי יש לה טלפים כבהמה הוי ספק אי נולד מחיה ונשתנו הטלפים או נולד מבהמה ונשתנו הקרנים, ומ"מ צ"ע שלא הוזכר בהך משנה דנדה שכל שיש לו קרנים כחיה יש לו טלפים כחיה רק כל שיש לו קרנים יש לו טלפים, לכן נראה לי דהכוונה כך דלכ"ע כל שיש לה קרנים יש לה טלפים והיינו פרסות סדוקות, אבל הא לאו כללא הוא שכל שיש לו קרנים כחיה יש לו טלפים כחיה לכך ת"ק בעי ב' סימנים כמ"ש לעיל דשינוי אחד בקל יכול להיות בתולדה הילכך צריך לחזור אחר טלפים, דנהי דפרסותיה וודאי סדוקות אבל שמא אינן כטלפי חיה ואין כאן רק שינוי אחד ולא מהני, ור' דוסא סובר דרק שינוי הפרסות אינו מספיק דזה יכול להשתנות בקל בתולדה אבל קרנים בלבד הוי סימן מובהק וזה שאמר אין צריך לחזור אחר טלפים היינו דלענין טהרה בוודאי סדוקות הן ולענין סימני חיה בקרנים סגי ואפי' נחתכו הפרסות יוכל לסמוך דחיה טהורה היא ומחמת דעכ"פ בוודאי צריך שיהא לה פרסות סדוקות קאמר דכל שיש לה קרנים אין צריך לחזור לבדוק הטלפים כי סדוקות בוודאי הן וכטלפי חיה לא בעינן כלל דשינוי הקרנים בלבד מספיק:

ואיפשר לומר עוד דכוונת ר' דוסא כפשטא שאין צריך לבדוק על טלפים אם הם כטלפי חיה, אבל אי בדק ורואה שהם כטלפי בהמה יש לחוש לה כיון דיש לה שינוי בטלפים כבהמה שוב אין סומכין מה שיש לה קרנים כחיה ודוקא בלא ראינו הטלפים כלל הוי הקרנים סימן ולא כשיש בה שינוי בהיפוך דומה לבהמה, ומ"מ לא הוצרך לומר כלל זה כל שיש לו קרנים כקרני חיה יש לו טלפים כטלפי חיה דפשיטא כיון דקרנים סימן חיה הן מאיזה צד יהא לה שינוי בשאר דבר כבהמה ולא הוצרך להזכיר בנדה רק דכל שיש לו קרנים טהור הוא דפרסותיו בוודאי סדוקות, אבל אי יש לו קרנים כחיה הרי היא חיה וודאית ופשיטא שיש לה כל מה שיש בחיה ולפי זה אי אירע דיש לה טלפים כבהמה חוששין לה כיון שנשתנית בתולדה שמא נשתנית בקרנים, אבל מ"מ נראה לי עיקר כסברא ראשונה לפי שלא הוזכר גבי סימני חיה להיפוך דאי לאו בידוע שהיא בהמה כמו לעיל לענין טמאה וטהורה דאי יש לה שינים בידוע שהיא טמאה והיינו דהתם גלי קרא דאין בריה בשינים שיהא מעלה גרה זולתי שפן וארנבת כמ"ש לעיל באריכות אבל כאן לא אמרו רק דכל שיש לה קרנים וטלפים הוי סימן מבורר שהיא חיה שאין בבהמה כמו אלה קרנים וטלפים, אבל הא יכול להיות שיש בחיה כקרני בהמה וטלפים כטלפי בהמה ומ"מ חיה היא, ומהאי טעמא פסק הרמב"ם ז"ל בהדיא דכל שמכיר העשר מינים יכול לאכול בלי שום סימן כלל ואפילו בלי קרנים, וכן בנדה שאמרו כל שיש לה קרנים יש לה טלפים לא אמרו בהיפוך דכל שאין לו קרנים טמא אלמא דבלי קרנים כלל יכול להיות חיה או בהמה טהורה הילכך ממילא כיון דלר' דוסא קרנים הוי סימן מובהק אפי' יש לה טלפים כבהמה לא מגרע סימן הקרנים כלל דלאו כללא הוא דחיה אין לה טלפים כבהמה רק להיפוך בהמה אין לה טלפים כחיה כנ"ל, ועל דרך זה מיושב כל הסוגיא בסמוך כמו שאבאר:

שם והרי עז שיש לה קרנים וכו'. סוגיא זו תמוה מאד דכיון דלא ס"ד רק קרנים סתמא מ"ש דמקשה מעז הוי ליה להקשות מכל הבהמות שהרי כולם יש להם קרנים, גם תמוה דמקשה בתר הכי והרי עז דחרוקות לימא דתרווייהו בעינן, גם קשה במסקנא ליסגי בתרי מינייהו כיון דעיזא כרכוז קי"ל דחיה היא, ועוד יתבאר לקמן מה שיש לדון בזה על פירש"י ותוס':

ומה שנראה לי פשוט דוודאי ידע המקשה דע"כ קרנים דקאמר כקרני חיה הכוונה והנה בוודאי יש שינויים רבים בקרנים אפילו במין בהמה עצמה באותו מין שאין זה דומה לזה ממש ומה שהוזכר כאן לסימן ע"כ הוא דבר קיים תמידי שבזה הובדל בצורתו מבהמה והיא חיה וכאשר התבונן בשינוי הקרנים ראה שיש בהן שהן כרוכות וחרוקות ולזה בא להקשות באיזה מהן אתה מבדיל אותו שיהא חיה והרי עז יש לה מן אלה השינויים וחלבו אסור ומשני ליה כרוכות בעינן זהו הוא השינוי שאינו בעז ומקשה והרי שור שהן כרוכות ובהמה הוא וקאמר חרוקות בעינן והיתה הכוונה באמת דבעינן תרתי, אבל המקשה מקשה עליה דהיכי איפשר לעשות סימן באלה הא למי שמכיר העשרה מינים אינו צריך שום סימן כמ"ש הרמב"ם ז"ל להדיא פ"א מהמ"א הלכה י' ואין הסימן הזה רק למי שאינו מכיר העשרה מינים כלל א"כ כיון שאתה מוצא כרוכות בשור וחרוקות בעז הרי גם טבע הבהמה להוציא קרנים בשינוי זה א"כ מאיזה צד נכריח שאין שום בהמה שלא נודע לנו בשניהם בצירוף כי כמו שיצדק נפרד יצדק מחובר כיון שאנו רואין באותן שלפנינו נמצא כל שינוי בפני עצמו גם בבהמה ואין שינויים הללו מסימני החיה דוקא להכריח דע"כ חיה היא ועל זה קאמר חדורות בעינן, והשתא ממילא ע"כ צריך כלהו דבהנך תרי כרוכות וחרוקות לא סגי כיון דכל אחד מצוי בבהמה נפרד שוב אינו סימן מובהק אפי' מחובר וחדורות בלבד אף שאינו כלל בבהמה הנמצא לפנינו מ"מ גם חיה שהיא לפנינו אין אנו רואין בחדורות בלבד א"כ כשימצא בריה בחדורות בלבד ע"כ צריך לומר שזו משונה מאותן שלפנינו א"כ גם בהמה יכולה להיות ואינה כמו אותן שלפנינו וע"כ צריך כל הג' כרוכות חרוקות וחדורות דכיון שבכל בהמה שלפנינו אינה כך וחיה ישנה בג' סימנים הללו בוודאי חיה היא דאפילו תימא שתמצא כרוכות וחרוקות גם בבהמה כיון שהם מצויין באותן שלפנינו נפרדים אבל עם חרוקות לא תמצא דאין חרוקות באותן שלפנינו כלל ובחיה נמצאו באותן שלפנינו עם חרוקות, ואף דמפוצלות מהני בלחוד היינו שאנו רואין באותן שלפנינו הידועים לחיות מפוצלות בלבד ובבהמה ליכא מפוצלות כלל לכך הוי סימן, אבל חדורות בלבד אין שום חיה באותן שלפנינו שתהא חדורות בלבד לכך בעינן כלהו, ועוד יתבאר בסמוך בכוונת הרי"ף:

שם והרי עז דחרוקות וכו' בעינן כרוכות חדורות וחרוקות. פירש"י דניפוק מספיקא דכלהו וכו' והוא תמוה מאד דבתרי סגי כרוכות וחרוקות והוא עצמו פירש והרי עז דחרוקות היינו דס"ד דהדר מכרוכות אם כן למסקנא למה לי כלהו וכבר תמהו התוס' בזה, אבל באמת דברי רש"י ז"ל ברורים דוודאי לס"ד בכרוכות וחרוקות סגי, אבל למסקנא דעיזא כרכוז ספיקא הוא והיינו אי משום דשמו עז עז הוא או משום דחדורות וחרוקות חיה הוא א"כ ממילא בעינן כלהו דכרוכות וחרוקות לא סגי דשמא חיה הוא א"כ כיון דמצינו כרוכות בבהמה ומצינו חיה שאינה כרוכות דהיינו עיזא כרכוז ממילא כרוכות לאו כלום הוא ואף דמפוצלות מהני אף דיש חיה שאינה מפוצלות אבל עכ"פ ליכא בהמה מפוצלות אבל כרוכות כיון דמצינו להיפוך חיה אינה כרוכות ובהמה כרוכות שוב אין סימן זה כלום ומ"מ בעינן כרוכות דשמא כרכוז בהמה הוא והרי היא חרוקות וחדורות לכך בעינן כרוכות גם כן וזה ברור ולק"מ קושיית התוס' ודברי המהרש"א בזה תמוהין דמלבד דמדברי רש"י דעסיק ביה לא משמע כדבריו כמדומה לי שנעלם ממנו פירש"י בד"ה והיינו ספיקא דעיזא כרכוז דמוכח להדיא שלא כדבריו ואין להאריך:

אמנם הרי"ף ע"כ לא ס"ל כפירש"י דהא פסק דעיזא כרכוז חיה הוא ולפירש"י למאן דס"ל חיה הוא לא בעינן רק תרי, מיהו בלא"ה קשה על הרי"ף דאפילו יפרש דהך והיינו ספיקא קאי על מיבלע חירקייהו מ"מ כיון דפסק עיזא כרכוז חיה הוא למה פסק דבעינן מיבלע חירקייהו דוקא, אבל באמת לק"מ דוודאי כל הנך סימנין אינו רק למי שאינו מכיר אותו המינין העשרה בשמותיהן אבל למי שמכיר אותן אינו צריך סימנים כלל כמ"ש הרמב"ם להדיא פ"א מהלכות מ"א והטעם כמ"ש לעיל שלא אמרו רק כל שיש לו קרנים חיה הוא ולא כל שאין לה אינה חיה והשתא הך מ"ד דחיה הוא