תפארת יעקב על חולין חלק ב קלב

דבי ר"י א"כ לא מהני בדיקת פרסות על מעלה גרה כלל וצריך לבדוק על שינים לידע שמעלת גרה, ואי היתה הקושיא דכמו דנקט בדיקה זו של שינים כן הוי ליה להזכיר בדיקת פרסות דהשתא בס"ד לא ידע דמועיל בדיקת שינים על פרסות, הא ליתא חדא דהיכי משני כגון שהיו פרסותיה חתוכות דא"כ למה טהורה, ועוד דבדיקת פרסות מפורש בתורה שהפרסות יהיו סדוקות אבל התנא לחדש דמה שאין לה שינים הוי בדיקה על מעלת גרה, ונראה לי דהמקשה הזה שהקשה ולבדוק בפרסות הכריח קושייתו דכיון דבברייתא לא קתני מפריס פרסה כלל רק בידוע שמעלת גרה והיינו דסימן זה שכל שאין לה שינים מעלת גרה אין הכרח כלל בכתוב על זה רק חכמים ע"כ ידעו כך מצד הטבע שכל שאין לה שינים הוא סיבה שהיא מעלת גרה בוודאי אבל לא שייך שיהא סיבה למפריס פרסה שאין ענין זה לזה כלל רק דמ"מ כיון דהברייתא קתני וטהורה ע"כ שהיא מפרסת פרסה ג"כ אבל לא שייך זה לידע מצד הטבע שאין זה סיבה לזה כלל, וע"כ שזה ידעו מצד הכתוב בעצמו שאין בעולם מעלה גרה שאינו מפריס פרסה רק גמל ובן גמל בלי שינים ושפן וארנבת בשינים א"כ ממילא הכרח זה גם בהיפוך במפריס פרסה דהא פרסות בלי מעלה גרה ג"כ הוזכר בחזיר כמו שהוזכר מעלה גרה בלי פרסות בגמל וממילא מוכח דליכא אחר בפרסות בלי מעלה גרה וכן להיפוך, ואהא קשיא ליה מה צורך להודיע בדיקת שינים כיון שיש בדיקה בסימן המפורש בתורה ואחד מעיד על חבירו כל שאינו חזיר, רק בתר הכי מפרש דבריו מנין ידעינן דאחד מעיד על חבירו מדפרט הכתוב אבל הך מקשה דקשיא ליה לבדוק בפרסות ידע מכל זה בהכרח מגוף הברייתא כנ"ל ועמ"ש בסמוך:

שם כגון שהיו פרסותיה חתוכות. קשיא לי למה לי כולי האי תיפוק ליה כיון דע"כ עיקר קושיא זו ולבדוק בפרסותיה הוא משום דידע שאין בריה בעולם שיהא מפריס פרסה ולא מעלה גרה רק חזיר א"כ ממילא אפי' מצא בהמה שאין לה שינים ופרסותיה קלוטות ומכיר בן גמל ג"כ ע"כ טהורה שהרי הכתוב מעיד שאין לך דבר מעלה גרה וטמא אלא גמל וכיון שמכיר גמל ואין לה שינים ממילא אינו לא גמל ולא שפן ולא ארנבת א"כ ע"כ קלוט הוא שנולד מן הטהור דהא קי"ל קלוט בן פרה מותר אפי' נולד, ובוודאי דוחק לומר דאתיא כר"ש דאמר קלוט בן פרה אסור כשנולד דמאיזה צד נוקי ברייתא כר"ש שלא כהלכה, ונראה לי שעדות זה שהעידה תורה על הגמל אינו רק שאינו בנמצא מין אחר כמו גמל שיהא כל מעלה גרה ולא מפריס פרסה דעיקר הקושיא היתה דילמא איכא מינא אחרינא אבל הא וודאי דכמו שיכול טהור להוליד במקרה מעלה גרה ואינו מפריס פרסה כמו כן יכול טמא להוליד במקרה מעלה גרה אף שהוא אינו מעלה גרה, א"כ כשנמצא מעלה גרה ואין לו שינים ופרסותיו קלוטות הוי ספק שמא נולד ממין טהור ונשתנה במקרה כמו קלוט בן פרה או שמא נולד במקרה ממין טמא שאינו מעלה גרה ונשתנה בבטן ונולד בלי שינים ומעלה גרה ואינו מפריס פרסה, אבל כשפרסותיו חתוכות ומכיר גמל מאיזה צד נחוש שנשתנה במקרה כיון דמעלה גרה ואינו גמל ודנין מן הסתם דכל המין כך, וראיה לזה דאל"כ לר"ש דאוסר קלוט בן פרה כשלא נמצא במעי אמו רק נולד ע"כ דלית ליה הך דתנא דבי ר"י דקאמר שליט בעולמו יודע שאין לך מעלה גרה שיהא טמא והרי יש קלוט בן פרה וע"כ דאין הכוונה רק שאין מין שיהא מעלה גרה וטמא וזה ברור ועמ"ש בסמוך:

שם ואם לאו בידוע שהיא טמאה. [הך ואם לאו אינו מדוייק והוי ליה לומר ואם יש לה שינים ודוקא לקמן גבי בודק בפרסות שייך ואם לאו] תמוה לי דאטו בשביל שיש לה שינים ידוע שאינה מעלת גרה והרי שפן וארנבת דיש להן שינים ומעלה גרה א"כ דילמא איכא נמי מינא אחרינא דיש לה שינים ומעלה גרה וטהור דמפריס פרסה ג"כ והרי לא העידה תורה רק שאין בנמצא מעלה גרה שיהא טמא חוץ אלו אבל טהור דאיכא חוץ אלו שמא יש ג"כ בשינים ועמ"ש לקמן בענין זה:

שם גמל ניבי אית ליה. ואף דהשתא הוי מצי לומר דניבי לאו בכלל שינים שלא הוצרכו לעיל לזה רק משום דהוי קשיא לן על הברייתא והרי גמל, אבל השתא דמפרש הברייתא בהיפוך שוב לא קשיא כלל ואין צריך לומר דניבי הוי בכלל שינים, מ"מ קשיא ליה שפיר למה לי שיכיר גמל יבדוק על ניבי ג"כ ואין צריך שיכיר שום דבר, ואהא קאמר דצריך שיכיר בן גמל אבל גמל כיון שפיו קיים יכול לבדוק על ניבי וכל שאין לו לא שינים ולא ניבי בידוע שטהורה:

שם שליט בעולמו יודע שאין לך מעלה גרה וטמא אלא גמל לכך פרט בו הכתוב הוא. פירש"י דלאו דוקא גמל אלא גם שפן וארנבת, ואני תמה בדבר הזה שהרי ע"כ מה שבא הכתוב לפרט גמל היינו להודיע לנו שאין מעלה גרה וטמא אלא הוא והיינו שאי מצא בהמה מעלת גרה ופרסות חתוכות ומכיר שאינו גמל ובן גמל יכול לאכלה דוודאי טהורה היא א"כ תיקשי תינח גמל אבל הא דהודיע הכתוב שפן וארנבת למה לי במה נפשך אי ימצא בהמה בלי שינים אפי' לא יכיר שפן וארנבת ע"כ טהורה היא כל שמכיר בן גמל ואי יהא לה שינים ע"כ טמאה היא ואי איפשר שתהא מעלת גרה כלל דהא כך אמר רב חסדא בפירוש בודק בפיה אי אין לה שינים בידוע שמעלת גרה ומפרסת פרסה וטהורה ואי לאו בידוע שהיא טמאה הרי דכל שיש לה שינים ע"כ אינה מעלת גרה ומה צורך להזכיר שפן וארנבת להורות שאין מעלה גרה וטמא רק אלו שהרי לא יהא במציאות יש לה שינים ותהא מעלת גרה עד שיהא לו תועלת ממה שיכיר שפן וארנבת לטהר את זו, ואמת דכבר כתבתי לעיל לתמוה בענין זה מנא ליה לר"ח דכל שיש לה שינים בידוע שהיא טמאה דיו שאין לנו הוכחה שהיא טהורה ואדרבא משמע דכמו שבא הכתוב להורות בהך הוא דגמל שאין לך מעלה גרה וטמא רק הוא, כמו כן יש לומר בשפן וארנבת דבא להורות שאין מעלה גרה וטמא בשינים רק אלו ואי מצא מעלת גרה בלי שינים סגי שיכיר גמל ואי מצא מעלת גרה בשינים סגי שיכיר שפן וארנבת א"כ מוכח שיש מעלה גרה בשינים חוץ שפן וארנבת וטהור וא"כ אי מצא בהמה בשינים ואינו יודע אי מעלת גרה אינו וודאי טמא רק ספק, ואמת כי לולא קושיא זו היה איפשר לומר בהך קושיא הנ"ל דכיון דאין בעולם רק עשרה מיני בהמות וחיות טהורות א"כ יש לומר שהיו מכירין כל העשר מינים וידעו שאין להם שינים הילכך כל שמצא בהמה בשינים טמאה היא וודאי דטפי מעשרה מינים ליכא שפרט אותן הכתוב שור שה כשבים וכו' איל וצבי ויחמור וכו' רק להיפוך לידע ממה שאין לה שינים שהיא טהורה היה קשה להם לומר שידעו כל מיני הטמאים שאין בהם אחת בלי שינים בפרט שמצינו גמל ובן גמל בלי שינים א"כ דילמא איכא דדמי ליה ג"כ והוצרכו להוכיח מן הכתוב מברייתא דר' ישמעאל דכתיב ואת הגמל כי מעלה גרה הוא שאין אחר מעלה גרה וטמא כמוהו אבל להיפוך ששינים סימן טומאה הן ניחא ליה בלא"ה דידעו כל העשר מינים שאין להם שינים, אבל הא וודאי קשיא למה לי דכתיב שפן וארנבת כנ"ל. לכן נראה לי דבלא"ה יש להבין בשלמא אהא דקאמר אין לך מעלה גרה וטמא אלא גמל שפיר יש לומר גמל וחביריו אבל היכי שייך לומר פרט בו הכתוב הוא דהך הוא ע"כ להורות דרק הוא דהיינו גמל מעלה גרה וטמא והרי בתר הכי כתיב שפן וארנבת דמעלה גרה וטמא, ואי איפשר לפרש הך הוא דכתיב בגמל יהא הכוונה הוא וחביריו הכתובים אחריו, ואם נפרש דהכוונה כך דכיון דגמל אין לו שינים ושפן וארנבת יש להם שינים א"כ הוא דכתיב בגמל להורות שאין לך בריה בלי שינים כגמל שיהא מעלה גרה וטמא אלא גמל והך הוא דשפן הוא להורות דאין לך בריה שיש לה שינים ומעלה גרה וטמא אלא שפן, אבל יקשה על זה מלבד דיהא מוכח דיש מעלה גרה בשינים וטהור חוץ שפן וארנבת דרק טמא ליכא אבל טהור איכא וזהו היפוך מה שאמר לעיל בידוע שהיא טמאה אבל בלא"ה היכי נקט בשפן הוא כיון דאיכא ארנבת וכן בארנבת כיון דאיכא נמי שפן, וע"כ דכך הכוונה דאי הוי נקט גמל בלבד הוי ס"ד שאין מעלה גרה וטמא רק גמל ולכך כתיב הוא, לכך כתיב שפן להורות דיש עוד מעלה גרה וטמא, ואי לאו דכתב הוא בשפן הוי ס"ד דשוב לא דרשינן הוא בגמל כלל דהא חזינן דאיכא שפן ג"כ, קמ"ל הוא בשפן דרק הוא שיש לו שינים הוי מעלה גרה וטמא אבל אין לו שינים אי איפשר שיהא טמא רק גמל, והך הוא דשפן גלי על הך הוא דגמל דהכוונה הוא דוקא דהיינו גמל אין לו שינים וטמא אבל בריה אחרת ליכא שאין לה שינים ויהא טמא, ואי לא הוי כתיב שפן כלל הוי ס"ד דהך הוא למעט שאין מעלה גרה וטמא כלל לכך הוצרך לכתוב שפן, וכדי שלא תאמר דממילא יש עוד מעלה גרה כמו גמל קמ"ל דרק הוא שיש לו שינים נמצא חוץ גמל אבל אין לו שינים ליכא חוץ גמל, והדר כתיב ארנבת להורות ענין אחר דרק הוא שהוא טמא יש לו שינים ומעלה גרה אבל טהור כמותו בשינים שיהא מעלה גרה ליכא וכל שמצא בהמה בשינים בידוע שהיא טמאה שאין טהור מעלה גרה בשינים בשום פנים, והיינו דנקט ר"ח בידוע שהיא טמאה דכך מוכח בקרא כמו שבארנו, ולפי זה פשיטא דאין צריך למה שפירשו רש"י ותוס' דהכוונה גמל וחביריו דאדרבא רק גמל קאמר דהכוונה דלכך פרט הכתוב גבי גמל הוא להורות דרק הוא שאין לו שינים מעלה גרה וטמא אבל אחרת שאין לה שינים ויהא מעלה גרה וטמא ליכא דכל חוץ גמל שאין לו שינים בידוע שהוא טהור, ומשפן וארנבת מוכח דרק טמא כמותם יש שיש להם שינים ומעלה גרה אבל טהור בשינים שיהא מעלה גרה ליכא וכל שיש לה שינים בידוע שהיא טמאה כנ"ל:

שם ואם לאו בידוע שהיא טמאה. תמוה לי כיון דפרסותיה אינן סדוקות מקמ"ל דטמאה פשיטא הא קרא מפורש דבעינן מפריס פרסה ואינה כן, ונראה לי לפי מה שכתבתי לעיל שפיה קיים ואינה מעלת גרה לא מהני מה שהיא מפריס פרסה אף שהוא מכיר חזיר להוכיח שנולד מן הטהור וכן להיפוך רק הוי ספק והיינו דקמ"ל דדוקא בפיה גמום הוי וודאי טמאה דמן הסתם לא