תפארת יעקב על חולין חלק ב קלא

ספק שהכישה נחש ולכך הוי ס"ד דבספק לא חיישינן וכיון דשמואל אמר לי שיש לחוש לנקורי ידע דע"כ הכוונה דבהכישה וודאי אסורה אבל בספק יש תקנה ושאל לו מהו התקנה, כנ"ל:

במשנה כל עוף הדורס טמא. פירש"י האוחז בציפרניו ומגביה מן הקרקע מה שאוכל, אבל לקמן בגמרא יתבאר בס"ד דזה שאמרו בברייתא לקמן דנשר דורס ואוכל אינו זה הסימן השנוי כאן כל עוף הדורס טמא, דשם הכוונה דורם ואוכל כפירש"י או כפי' ר"ת אבל כאן הכוונה דורס ממש שמכה בציפרניו ומטיל ארם, ובזה יתיישבו קושיות רבות בגמרא לקמן, ולא ראיתי להאריך כאן במשנה כי גם דברי התוס' על המשנה מצויינים לקמן בגמרא, וכמו כן גם שאר דיני המשנה יתבאר בגמרא בס"ד כל אחד על מקומו באריכות:

בגמרא תנו רבנן אלו הן סימני בהמה כל בהמה מפרסת פרסה וגו' כל בהמה שמעלת גרה בידוע שאין לה שינים למעלה וטהורה וכו'. יש לתמוה בס"ד בסוגיא זו הרבה דאי ס"ד דוודאי ב' סימנים בעינן מעלה גרה ומפריס פרסה רק נקט מעלת גרה שזה הוא הסימן המורה שאין לה שינים א"כ מאי מקשה והרי גמל הא הוא אין לו פרסות סדוקות, ואי דס"ד דמעלת גרה בלבד סגי א"כ תיקשי ליה בפשיטות חדא דמפורש בקרא תרווייהו וברייתא עצמה אמרה כן בתחילה אלו הן סימני בהמה כל בהמה מפרסת פרסה הרי דבעינן מפריס פרסה ומעלה גרה ועכ"פ למה ליה להקשות משינים סוף סוף קתני דמעלת גרה בלבד טהורה והרי גמל שפן וארנבת דמעלי גרה הן וטמאים, ועוד אי התנא נתכוין לומר דבהמה מעלת גרה בלבד בידוע שאין לה שינים וטהורה א"כ מה צורך להודעה זו הוי ליה לומר בפשיטות דכל בהמה מעלת גרה בלבד טהורה, גם קשה תמיהת התוס' בהא דאמר גמל ניבי אית ליה דזה סותר הכלל דאין לה שינים כדמקשה משפן וארנבת [ועמ"ש בתוס' בביאור תמוה זו]:

לכן נראה לי דידע המקשה שאי איפשר לפרש ברייתא רק באחת משתי אלה או דהכוונה שבאה לומר דסימנים מעלה גרה ואין לה שינים מועילים כמו מעלה גרה ומפריס פרסה רק הני מועילים אפי' יש לה שינים ואי אינה רק מעלת גרה בלבד ואין לה שינים ג"כ טהורה, והך בידוע הכוונה באותה שידוע שאין לה שינים והיינו כל מעלת גרה עם הודעה שאין לה שינים טהורה, ואף דהך וי"ו של וטהורה מיותר לא חש לזה דכה"ג מצינו הרבה כמו ניזונית תנן או הניזונית תנן ושאלו להרמב"ם ז"ל בתשובותיו הא הספר לפניו והשיב וכי ספר עזרא הוא שאין בו חסר ויתיר וי"ו והמקשה לא חש לבאר זה מאחר שמקשה על זה ג"כ שאי איפשר לפרש כן מכח והרי גמל ובן גמל, ויש לפרש עוד דהברייתא נקטה לסימן שאין לה שינים ומיירי שהוא מפריס פרסה ונקט מעלת גרה שזהו מורה על העדר השינים, והכוונה דשינים סימן טומאה הן ולא היה מועיל סימן טהרה כלל לזה קמ"ל דאין צריך לחוש לשינים כל שיש לה ב' סימנים מפריס פרסה ומעלה גרה לפי שמה שמעלת גרה הוא הוכחה ברורה שאין לה שינים, והשתא לפי' הראשון הנ"ל מקשה והרי גמל שיש לו ב' סימנים מעלה גרה בלא שינים וטמא ומתרץ גמל ניבי אית ליה ואין לו רק חד סימן מעלה גרה וזה אינו מועיל, והשתא לא קשיא הא סותר הכלל דהשתא מפרשינן ברייתא דתרתי בעינן מעלה גרה ואין לה שינים והך בידוע כמו וידוע כמו שבארנו שאי איפשר לפרש בשום פנים שיסבור התנא דמעלה גרה בלבד טהור, ואהא פריך והרי בן גמל שיש לו תרתי מעלה גרה ואין לו שינים וטמא ומחמת קושיא זו נדחה פי' הראשון הנ"ל בברייתא, והיינו דקאמר ותו דאפי' נפרש דהברייתא בעי מפריס פרסה ג"כ רק שגילה לנו התנא שאין לחוש לשינים מחמת שמעלת גרה שאי היו לה שינים הוי סימן טומאה ולא היה מועיל שום סימן טהרה לכך הודיע התנא דמה שהיא מעלת גרה מסלק חשש שינים וטהורה, ואהא מקשה דזה אינו אמת שאין מעלה גרה מסלק כלל חשש שינים שהרי שפן וארנבת מעלה גרה ויש להם שינים והא וודאי פשיטא דהעדר השינים נתכוין התנא מכח מעלת גרה בלבד לא בצירוף מפריס פרסה דהא לא זכר רק כל שמעלת גרה א"כ נסתר זה משפן וארנבת, ותו מה צורך להודעה זו שאין לחוש לשינים מחמת מעלה גרה דהיכן הוזכר שינים לסימן טומאה עד שהתנא צריך להודיע שלא לחוש להם מחמת שמעלת גרה, ובהכי ניחא לי מה שיש לדקדק דמסיים בהך קושיא משפן וארנבת וטמאים דבשלמא בהך קושיא מגמל ובן גמל דבא להקשות על גוף הדין דברייתא קתני וטהורה והרי גמל ובן גמל טמא א"כ שפיר מסיים וטמא אבל בהך קושיא משפן וארנבת דברייתא קתני בהדיא דטהורה לפי שאין לה שינים ושפן וארנבת יש להם שינים א"כ אין קושיא מה שהם טמאים רק על הכלל דמעלה גרה אין לה שינים והרי יש שפן וארנבת דמעלה גרה ויש להם שינים ולמה סיים וטמאים דמהא לא קשיא כלל, ולהנ"ל ניחא דבא לחזק הקושיא דע"כ אין שינים סימן טומאה כיון שהוזכרו שפן וארנבת בכתוב שהם טמאים והרי כיון שזכר גמל שאין לו שינים גמורים ומ"מ טמא לפי שאינו מפריס פרסה כ"ש שפן וארנבת שיש להם סימן טומאה שינים שהם טמאים ומדזכרן הכתוב לטמאם ש"מ שאין שינים סימן טומאה כלל, ועוד שהרי זכר הכתוב לטמאם משום דאינו מפריס פרסה והרי כיון שיש להם שינים אפילו היו מפריסי פרסה היו טמאים מחמת השינים ולכך לא זכר בקושיא גמל דהשתא באמת נימא דלית ליה שינים והנך ניבי אינן כשינים ולכך צריך בגמל הטעם משום דאינו מפריס פרסה, אבל משפן וארנבת קשה בתרתי חדא דנסתר הכלל דמעלה גרה אין לו שינים ועוד שזכרן הכתוב לטמאם מחמת שאינן מפריסי פרסה ש"מ דשינים אינן סימן טומאה כלל, ועוד מי כתיבי שינים בקרא ומאיזה צד הוי ס"ד לחוש לשינים עד שהוצרך התנא להודיע שמעלת גרה אין לה שינים כן נראה לי פי' סוגיא זו, ועמ"ש בסמוך:

שם והרי בן גמל דלית ליה ניבי וטמא. לכאורה תמוה דמנא ליה להקשות קושיא כזו שיהא בן גמל טהור לפי שאין לו שינים כיון שאין זה רק מכח ינקותו אבל אח"כ יהא לו שינים א"כ הוי כמו דיש לו שינים, וליכא למימר דהקושיא הוא דהא הברייתא אמרה בידוע שאין לו שינים א"כ ע"כ הכוונה שלא יהא לו לעולם דאי רק עכשיו הרי בן גמל טמא א"כ כ"ש דקשה דבן גמל סותר הכלל דמעלה גרה ויהא לו שינים, הא ליתא דאי בא להקשות כך למה ליה בן גמל תיקשי ליה מגמל עצמו דמעלה גרה ויש לו וע"כ דבא להקשות דינא לא כללא א"כ דינא פשיטא דמבן גמל נמי לא קשיא דמנין לנו שזה חשוב אין לו שינים מה שאין לו בינקותו, וכ"ש דקשיא לפי מה שפירשתי לעיל דע"כ לפום מה דמקשה מגמל ובן גמל לא מפרשינן ברייתא דמעלה גרה מכריח דאין לו שינים דא"כ מעלה גרה בלבד טהור וזה סותר כל הכתוב וגם דברי עצמו וע"כ הכוונה דמעלת גרה באופן שנודע לנו שאין לה שינים טהורה, והשתא מאי קושיא מבן גמל כיון דיהא לו שינים אח"כ לא חשיב כיש לו שני סימני טהרה מעלה גרה ואין לו שינים רק כמעלה גרה ויש לה שינים כיון שיהא לו אח"כ, אבל באמת לק"מ [ואדרבא לפי מה שפירשתי ניחא טפי] דכיון דהוי ס"ל השתא דמעלת גרה בלי מפריס פרסה ואין לו שינים טהורה א"כ מקשה שפיר כיון דאיכא בן גמל שאין לו שינים היכי קאמר דכל בהמה מעלה גרה ואין לה שינים טהורה דילמא בן גמל הוא או מינא אחרינא כיון דלא ס"ד השתא דכל מעלת גרה מפריס פרסה ואדרבא בא לומר דכל בהמה מעלת גרה בלי מפריס פרסה כשרה דאין לה שינים או ואין לה שינים אבל עכ"פ מיירי דלא מפריס פרסה דאי במפריס פרסה לא הוי מקשה בלא"ה מגמל ובן גמל ובהכי ניחא ג"כ בסמוך:

שם אלא הכי קאמר כל בהמה שאין לה שינים למעלה בידוע שהיא מעלת גרה ומפרסת פרסה וטהורה. לכאורה קשה הא איכא בן גמל שאין לו שינים וטמא ובאמת לק"מ דהשתא דבברייתא קתני בהיפוך כל שאין לה שינים בידוע שמעלת גרה ומפרסת פרסה א"כ הכוונה פשוט שאין לה שינים כלל לעולם ובן גמל כיון שיהא לו אח"כ הוי בכלל יש לו שינים והשתא סובר דכל מעלת גרה היא מפרסת פרסה וכל בהמה שאנו יודעין שאין לה שינים בידוע שמעל גרה ומפרסת פרסה וטהורה, ואי משום דהיכי ידע שאין לה שינים שמא מינא אחרינא איכא שאין לה שינים כבן גמל והיכי יסמוך לאכלה שמא מין טמא הוא ויהא לו שינים אח"כ כמו גמל הא ליתא דהא תנא קאמר כל בהמה שאין לה שינים והיינו שידוע לו שאין לה שינים כלל ואם אי איפשר שיודע לו רק ע"י שיכיר גמל ובן גמל ממילא בהכי מיירי, אבל לעיל דקתני בהיפוך כל בהמה מעלת גרה בידוע שאין לה שינים הרי שכל שיודע שהיא מעלת גרה טהורה שפיר פריך והא איכא בן גמל דמעלה גרה ואין לו שינים וטמא ואפי' תימא דחשיב כיש לו אבל עכ"פ לא נוכל להתיר בהמה מעלת גרה שמא יהא לה שינים ואפי' יכיר בן גמל לא יועיל דילמא איכא דדמי ליה, ועוד דהא לא הוזכר שצריך שיכיר רק כל בהמה מעלת גרה טהורה והרי בן גמל טמא, ועוד דהא לא הוי ס"ל לעיל דשליט בעולמו יודע וכו' דהא בא להתיר בלי מפריס פרסה (כיון דמקשה עלה מגמל כמ"ש לעיל] ש"מ דהוי ס"ד דיש מעלה גרה ולא מפריס פרסה חוץ גמל וא"כ כיון דאיכא בן גמל שאין לו שינים ומעלה גרה וטמא א"כ היכי יוכל לסמוך לאכול בהמה מעלת גרה דאין לה שינים וטהורה שמא היא מינא דדמי לבן גמל, ועמ"ש בתוס' בד"ה בידוע בזה:

שם ולבדוק בפרסותי'. יש לדקדק בשלמא אי הוי קתני בברייתא מפריס פרסה א"כ באה לומר דהך סימן שאין לה שינים מורה דמפרסת פרסה שפיר היה שייך להקשות דמה צורך סימן אחר על פרסות הא יכול לבדוק אבל באמת לא הוזכר בברייתא כלל מפריס פרסה א"כ נהי דקושטא דמילתא כך הוא דזהו סימן גם על מפרסת פרסה דהא טהורה קתני וע"כ מפרסת פרסה ג"כ אבל היכי שייך להקשות ולבדוק הא אינה צריכה בדיקה כלל ובדיקת שינים מועיל שהיא מעלת גרה וממילא היא מפרסת פרסה ג"כ, ואי משום דבדיקת פרסות הוי משמע ליה דקיל יותר מבדיקת שינים מ"מ מה בכך כיון דהשתא לא אסיק אדעתיה הך דתנא