תפארת יעקב על חולין חלק ב יג

לומר כיס וקורקבן שנקבו זה בנח זה כשר, מיהו בהא איכא למימר דס"ד דדוקא בכיס קיים מכשיר כיון שהמאכל בכיס והוא שלם אבל בניקב כיס וקורקבן קיים שהמאכל יוצא מן הכיס טרפה, ולפי מה דפשיט מר"נ הכוונה להיפוך לא מיבעיא ניקב כיס וקורקבן קיים דנשאר עור עב המגין חבל בניקב קורקבן דנשאר רק עור דק של כיס ס"ד דאינו מגין וסוף הכיס שינקב קא משמע לן דכשר [ועמ"ש בחידושי לי"ד סימן מ"ט], מיהו מה שיש לתמוה דמשמע בהדיא מלישנא דר"י וכיס שלו קיים דהיינו שלא ניקב כלל אפילו במקום אחר וכן מדמיבעיא ליה ניקב כיס וקורקבן קיים ע"כ דהוי ס"ל ניקב זה שלא כנגד זה טרפה דאי כל שלא ניקב הכיס כנגדו אפי' ניקב במקום אחר כשר א"כ איזה ספק יש בניקב כיס וקורקבן קיים, וע"כ דהוי ס"ד דבהא טרפה וודאי רק מיבעיא ליה אפי' קורקבן קיים לגמרי דאי בהא כשר ממילא כ"ש דכשר בקיים לגמרי, א"כ נהי דפשיט מר"נ דזה בלא זה כשר אבל זה שלא כנגד זה טרפה והרי לקמן מסיק בפשיטות דזה שלא כנגד זה כשר בקורקבן דמינח נייח, ואי דנימא דלפי מה דבעי וודאי כ"ש דזה שלא כנגד זה טרפה אבל לפי מה דפשיט זה בלא זה כשר ממילא אפי' זה שלא כנגד זה אבל עכ"פ למה מסיק למילתיה ונקט מימרא דרבא בושט והוי ליה לאסוקי מילתא דאפי' זה שלא כנגד זה, ועוד דלישנא דר"י וכיס קיים משמע דקיים לא שניקב דע"כ הוי משמע ליה לבעל האיבעיא הכי דאל"כ ממילא מוכח דכיס בני קורקבן כשר וע"כ דהיה מפרשי' כיס קיים לגמרי והוא תמוה לפע"ד:

לכן נראה לי לפי מה שכתבו הפוסקים הביאם הרב ב"י בי"ד סימן מ"ט ובש"ע שם דהא דמכשרינן בניקב הקורקבן וכיס קיים דוקא ע"י חולי אבל במחט לא דחיישינן שמא נקבו איברים הפנימים ואם אינו ידוע וניכר אי הנקב בא ע"י חולי או ע"י מחט תולין להקל עיי"ש, והט"ז שם תמה על זה דהא בושט אמרו דוקא בידוע שע"י חולי אבל בלא"ה חיישינן שמא ניקב בקוץ ואין בדיקה לעור החיצון אלמא דאי אינו ידוע אין תולין ומכח זה חלק שם על דין זה, ובאמת לק"מ דדוקא התם לא אזלינן מספיקא להקל דשכיח שיהא הנקב ע"י קוץ דכלהו קוצי אכלן ודרך אכילה נבלע קוץ ונתחב בושט אבל כאן דלא שכיח שיבא מחט מחוץ לקורקבן דרוב הנבלעין דרך הושט הן לכך תולין בחולי טפי מבמחט, ולפי זה ניחא שפיר קושיא ראשונה דלא קאמר כיס וקורקבן שנקבו זה בלא זה משום דעיקר בא לאשמועינן דאפי' לא ידענו מאיזה צד בא הנקב אי מחמת מחט או מחמת חולי מ"מ כשר וזה לא שייך לאשמועינן בניקב כיס בלי קורקבן דאפי' ניקב הכיס במחט וקורקבן קיים כשר רק להיפוך דאי היה ניכר דבא ממחט טרפה קמ"ל דסתם ניקב כשר ולא חיישינן למחט:

ומעתה אני אומר דהיינו דוקא אי ניקב רק אחד ושני קיים אבל אי נקבו שניהם אפי' נקבו זה שלא כנגד זה כל שאינו ידוע שבא ע"י חולי חוששין למחט והיינו בא מבפנים ונתחב בכיס בין כיס לקורקבן ונתחב בקורקבן, והרי רש"י ז"ל פי' לקמן לס"ד דבקורקבן פסול משום שהמאכל מתאסף שם ומחלחלן ונכנס בנקב עד שיוצא דרך נקב השני אבל אי הנקב בכיס ע"י מחט ממילא אפי' לפי המסקנא דכשר מ"מ ע"י מחט וודאי יש לומר דהמחט כשנקב הכיס נכנס בין כיס לקורקבן וניקב הקורקבן, דאף שאין חוששין שהמאכל יחלחל בין כיס לקורקבן אבל מ"ט פשיטא דיכול לילך שם וטפי יש לנו לתלות במחט דאז שני הנקבים מדבר אחד משנאמר ע"י חולי גרם נקב בכיס וגרם חולי נקב ג"כ קורקבן במקום אחר והמחט בפנים שכיח שפיר לכך לכ"ע אסור ולא מהני רק בידוע שבא ע"י חולי, לכך לקמן דקאמר בקורקבן היפוך מושט ובושט פשיטא דידוע שבא ע"י חולי לכ"ע ושפיר אמרינן דבקורקבן כה"ג כשר, אבל מעיקרא דמיירי בניקב סתם ובא לאשמועינן דלא חיישינן למחט כנ"ל א"כ בעינן דוקא כיס קיים, אבל ניקב הכיס אפי' שלא כנגד קב הקורקבן בוודאי חיישינן למחט, ובעל האבעיא הוי. ס"ד דבניקב כיס בלבד דהמאכל בתוכו טרפה ומייתי דר"נ קאמר זה בלא זה כשר והיינו דוקא זה בלא זה אבל נקבו תרווייהו זה שלא כנגד זה חיישינן שניקב ע"י קוץ או מחט מבפנים, ולכך קאמר ר"י וכיס שלו קיים אבל ניקב טרפה אפי' ניקב במקום אחר, ועמ"ש עוד בזה בסוגיא דלקמן:

שם שני עורות יש לו לושט חיצון אדום ופנימי לבן. לא נתפרש כאן אי חיצון אדום בב' צדדיו בחוץ ובפנים וכן פנימי לבן מב' צדדיו או דחיצון אדום בצד חוץ ופנימי לבן בצד פנים, והנה אי נימא דחיצון אדום בב' צדדיו וכן פנימי לבן יש לדקדק במה דאמר רבה לקמן ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים ולא הוי ליה לומר אלא ושט אין בדיקה לעור החיצון רק לעור הפנימי כיון דחיצון אין לו בדיקה מב' צדדיו ופנימי יש לו בדיקה מב' צדדיו, ואני בדקתי והיה נראה לי כי הפנימי לבן מב' צדדיו והחיצון אין צד הפנימי שלו אדום כמו צד החיצון ולפ"ז י"ל דלענין בדיקה רק בחוץ ממש אין לו בדיקה אבל בפנים אפי' בפנים של עור החיצון יש לו בדיקה ולכך לא נקט רק אין לו בדיקה בחוץ והיינו בחוץ ממש אבל כל שאין בחוץ הכל נקרא פנים לענין בדיקה, ובהכי ניחא למאן דגריס הכא רבא דהוי ליה לומר דקמ"ל לענין בדיקה דחיצון אין לו בדיקה ופנימי יש לו בדיקה, ולהנ"ל ניחא דלענין בדיקה לא הוי לי' לומר רק מבחוץ אדום ומבפנים לבן ומדקאמר חיצון אדום ופנימי לבן וב' עורות יש לו ש"מ לענין חליף איתמר, ומ"מ יש לחקור לענין חליף ג"כ אי החיצון אינו אדום רק מחוץ למה חליף טרפה הא בנקב בעינן שיהא ניקב מעבר לעבר וכיון שלא נלקה רק צד אחד אין כאן ליקוי מעבר לעבר, וכמו כן יש לדקדק בעור הפנימי שהוא לבן בב' צדדיו אי בעינן שיהא נהפך כולו לאדמימות או בצד אחד סגי, ולפי מה שכתב הרא"ש דשניהם לבנים ושניהם אדומים טרפה דהואיל דכולו לקוי אף בעור אחד טרפה א"כ יש לומר אפי' לא נלקה רק צד אחד, ויש לומר להיפוך דנהי דהרא"ש מטריף בנלקה עור אחד אבל עכ"פ בעינן לאותו עור שיהא לקוי מב' צדדיו, וכמו כן י"ל דאפי' לבעל העיטור דבעי ב' העורות לקויין מ"מ כשנלקו שניהם כל אחד אפי' בצד אחד מודה דטרפה, וצ"ע לפע"ד בכל זה ועמ"ש בסמוך:

שם דאי חליף טרפה. נחלקו בזה בעל העיטור והרא"ש בעל העיטור סובר דוקא חליף ממש פנימי אדום וחיצון לבן והרא"ש סבר אפי' שניהם אדומים, ולכאורה משמע כדעת בעל העיטור מדכלל רבא הך מילתא בדיני ניקב זה בלא זה דמה ענין להשמיענו בכאן ברמז דין חליף אלא משום דחליף מטעם ניקב הוא כמו שפירש"י לעיל [ומשמע מלשון רש"י דסובר כבעל העיטור שכתב וחליף דב' קרומים דושט שניהם נטולין ממקום שהן ראויין להיות ואין לך נקובה גדולה מזו, משמע דבעינן שיהא חליף ממש דשניהם נטולין ואז הוי כנקובה] בד"ה לא תיפוק וקמ"ל דכמו ניקב זה בלאי זה כשר כמו כן חליף זה בלא זה כשר, מיהו י"ל כיון דטעמו של הרא"ש דכיון דכולו לקוי גרע ולפי זה בלקוי מקצתו מודה דכשר אבל בנלקו שניהם אפי' במקצתן טרפה דהוי כנקבו שניהם ושפיר הכניס רבא דין החילוף כאן לומר דאי נחלפו שניהם במקצתן טרפה אבל אחד נחלף במקצת כשרה כמו ניקב זה בלח זה, ומ"מ נראה לי דאי נחלפו במקצת שניהם זה שלא כנגד זה אף דבניקב טרפה מ"מ בנחלף נראה דהטרפות רק דסופו לינטל ולינקב ומשום דמיזדנזן להדדי פעם אחת אין סופן לינקב רק בעומדין תדיר כך, ובזה אפרש הסוגיא לקמן ליישב דברי מר זוטרא משמיה דר"פ דסותר עצמו ע"ש:

ודע שיש להקשות כאן דקאמר אי חליף טרפה ובהכרח בכלל נקובה או נטולה היא כמו שפירש"י דאל"כ היכי חשיב עולא לעיל ח' מיני טרפות דע"כ איכא לקותא בחליף דושט, וע"כ דבכלל ניקבה היא א"כ היכי קאמר דהוי טרפה הא נקובת הושט הוי נבלה, ואפי' אי נדחוק דלאו דוקא נקט טרפה ובאמת הוי נבלה אבל ברמב"ם אי איפשר לומר כן דכתב להדיא נהפך הושט במראיו הוי טרפה וחשיב לה בין ע' טרפות אף דלא חשיב נקובת הושט ופסוקת הגרגרת משום דהוי נבלה, ונ"ל ראיה ברורה דהך חליף הוא מטעם דסופו לינקב וכל סופו לינקב וליפסק לא הוי רק טרפה והיינו שאי איפשר לומר משום שסופה למות הוי נבלה מעיקרא דהא כל טרפה סופה למות והרי עכשיו אינה רק טרפה א"כ בסופה להיות נבלה, אינה נבלה תיכף רק טרפה, ואי קשיא חסר גרגרת כאיסר דכתבו התוס' לעיל דלכך לא חשיב לה תנא דבי ר"י משום דטעמא דסופה ליפסק והרי הרמב"ם פסק נחסרה גרגרת כאיסר הוי נבלה והרי בארנו שכל שסופה שתתנבל אינה עכשיו רק טרפה, ומ"מ נ"ל דלא קשיא כלל מלבד מה שכתבתי לעיל ליישב בסוף דברי התוס' בד"ה הנך:

אבל בלא"ה נראה לי דלא קשיא כלל דשפיר י"ל דנחסרה הגרגרת הוי נבלה מיד ומ"מ אמת הוא שסופו ליפסק רובו הילכך אין לחשוב נחסרה גרגרת בפני עצמה מצד חסרון דשיעורו כאיסר דמ"מ אפי' לא הוזכר היתה טרפה מצד סופה ליפסק רובא והוי בכלל פסוקת הגרגרת, ואף דהא טרפה ונחסרה הוי נבלה מ"מ חזינן דתנא דבי ר"י לא חשיב נקובת הושט בפני עצמו אף דהוי נבלה וכלל תמניא נקובי בחד אף דאינך טרפה, וכן חשיב תרי פסוקי בחד אף דפסוקת גרגרת הוי נבלה ופסוקת חוט טרפה, [ואמת כי יש לדקדק באמת לעיל דפריך דליחשוב תרי פסוקי בחד בצר להו חדא וכן דרב עוירא נמי נקובי היא והוי ליה לומר דחשיב נבלות בפני עצמן וא"כ הוי שפיר דרב עוירא בכלל, רק נקובת הושט אינו בכלל הנך נקובי וכן פסוקת הגרגרת חשיבי תרי עם פסוקת חוט, ובזה ארווח לן ליישב קושיית התוס' לעולא ור"י והך מ"ד דחשיב בשר החופה עם נקרע בחדא דהני אמוראי חשבי נקובת הושט ופסוקת הגרגרת בפני עצמן ועיילי נמי הני תרתי דאפקת, ואיפשר דלכך תירצו בגמרא הנך תרתי דאפקת לא תיפוק כדי שיהא ניחא לכ"ע כמ"ש], א"כ ה"ה נחסרה גרגרת כיון דבכלל פסוקי היא מטעם סופה ליפסק רובא לא חשיב לה מצד דהוי בפני עצמה נבלה מצד חסרון כאיסר:

ובהכי ניחא ג"כ מה שפסק הרמב"ם האדימו הסימנים טרפה ובכ"מ נתן טעם על דרוסה דסופו לינקב והרי נקובת הושט נבלה, ולהנ"ל ניחא דכל סופו לינקב רק טרפה היא אפי' בושט, ומ"מ דברי הכ"מ לא נתבררו לי ולמה נטה מדברי התוס' שהוכיחו לעיל במשנה דדרוסה לאו משום שסופה לינקב היא רק שהארס שורף וסופה למות וממילא אינה נבלה ג"כ אפי' נדרסה בסי' דמה נ"מ רק נקובת הושט הוי נבלה ודרוסה אין סופה לינקב רק שסופה למות וכל טרפה סופה למות ומ"מ אינה נבלה ודוקא נהפך הושט במראיו ע"כ מכח