תפארת יעקב על חולין חלק ב יב

חריץ כשר אבל לקותא אפי' שלא למקום חריץ טרפה, אבל אי באמת לא נאמר רק ח' אי איפשר להטריף לקותא רק למקום חריץ, דחסר שלא למקום חריץ ע"כ כשר כדקתני במתניתין חתך מן הכליות אסור באכילה ובהמה מותרת וע"כ דרק למקום חריץ, ואין הפרש כלל בין חסר ללקותא, דטעמא דלקותא מכח חסרה היא, והשתא דברי הרמב"ם נכונים דאין הכוונה דעולא פליג אדרכיש רק דלכך מנה ח' מיני טרפות נאמרו בסיני לאפוקי לקותא דרכיש דלא נאמרה מסיני רק בכלל הח' היא והיינו מכח חסרה והשתא ממילא ע"כ בעינן לקותא למקום חריץ וכמו כן בחסר ג"כ טרפה למקום חריץ כיון דלקותא מטעם חסרה היא:

ואני תמה על מהרש"ל ביש"ש הנ"ל דכתב בפשיטות דחסר למקום חריץ טרפה וחולק על הטור והרי רש"י ותוס' ע"כ ס"ל כהטור הנ"ל שהרי פירשו להדיא דכיון דעולא לא מנה לקותא לית ליה דרכיש וקשה מה בכך כיון דלרכיש חסר לחריץ ג"כ טרפה וטעמא דלקותא דהוי כאילו אינו א"כ הוי ממש בכלל חסורה ונטולה דעולא, וע"כ דחסר לחריץ כשרה רק לקותא טרפה מטעם דלקותא נאמרה בסיני ועולא דסבר דרק ח' נאמרו פליג על רכיש, אבל מ"מ דברי הרמב"ם מיושבים לנכון דלא ס"ל דיחלקו עולא ורכיש אי נאמרה לקותא מסיני רק לכ"ע בכלל חסרה היא וטרפה מטעם דהוי כאילו אינו ודוקא למקום חריץ, דפחות מזה מוזכר במשנה ריש פרק בהמה המקשה להכשיר כנ"ל, ויש להביא עוד ראיה להרמב"ם ממה שאמרו לקמן דנ"ה הקטינה הכוליא עד כפול עד כענבה ופירשו רוב הפוסקים דדוקא בהקטינה מחמת חולי אבל נבראת כך כשרה דלא גרע מנטלו הכליות לגמרי, ולפי שיטה זו אי נטלו הכליות מחמת חולי טרפה כמ"ש הכ"מ להדיא פ"ח מה"ש עיי"ש ומעתה תיקשי הרי יש כאן יותר מי"ח נטלו הכליות ע"י חולי דלא הוי בכלל לקותא דהא לקותא ונטולי נאמרו בסיני וא"כ לתנא דבי ר"י הוי י"ט טריפות, דליכא למימר דחשיב כלהו נטולי בחד והיינו ניטל הכבד ונטלו הכליות ע"י חולי בחדא, הא ליתא דניטל הכבד בלא נשתייר כלום או שלא נשתייר כזית ונטלו הכליות בשיור פחות מפול וענבה וכיון דלא שוו בשיעור חשיבי תרתי כמו בריאה וחסרון בשדרה, וע"כ דלקותא לא הוזכר כלל בפני עצמה רק בכלל נטולי וחסירה וכיון שלקתה עד מקום חריץ סופו לינטל עד שלא ישאר כפול וכענבה, אבל אי נימא לקותא נאמר בפני עצמה לרכיש ע"כ אינו מטעם דסופה לינטל רק טרפות בפני עצמה היא ונטלו מחמת חולי טרפות אחר א"כ לתנא דבי ר"י איכא י"ט טרפות ודוק, ועוד יתבאר בסמוך ראיה להרמב"ם:

שם ח' טרפות יש בנקובה (וגירסת רש"י שמנה מיני טרפות בנקובה) פירש"י וס"ל דלית הלכתא כרב עוירא וכן לית הלכתא כריב"י דמטריף מרה. ואני תמה על דברים הללו דא"כ הוי ליה לאתויי הך דר' יצחק בר יוסף דקאמר הלכה כריב"י בלשון פלוגתא על ר"ח ב"ר וכן לקמן בהך דרב עוירא אמרו ולית הלכתא כרב עוירא אבל בסומכיה טרפה ולא הוזכר דר"ח בר רב חולק על זה דאפי' בסומכיה כשרה, ועכ"פ הוי ליה לומר כאן וא"ת י' מרה ריב"י קתני לה וניקב הטחול לית ליה כלל, ונראה לי דר"ח בר רב קאי אהך דעולא דקאמר שמנה מיני טרפות נאמרו לו למשה בסיני והכוונה לא דכך אמרו לו נקובה ופסוקה רק שנאמרו לו כל הנקובות וכל הפסוקות וכל הנטולות ובזה נכללו כל הטרפות ואין לחדש שום טרפות באבר אחר מה שאינו בכלל אלו כגון מראות בריאה דהוי בכלל נקובה שאנו יודעין שאינה יכולה לחיות וסופה לינקב וכן כל שאר הטרפות שחדשו חכמים, אבל אי באו לחדש טרפות באבר שאינו בכלל אלו הוי מוסיף על הטרפות, ועל זה אמר ר"ח בר רב דשמנה מינים יש בנקובה דהיינו ח' איברים נקובים נאמרו לו להטריף, וא"ת מרה ריב"י חידש נקובת המרה ולא נאמר בסיני והיינו משום דטרפות מרה אפי' לריב"י אינה מחמת עצמה רק הטרפות הוא דבמה שנשפך המרירות בפנים יתקלקלו האיברים הנטרפים בנקב משהו והוי בכלל נקובת שאר האיברים, ורבנן פליגי עליה דיכולה לחיות בזה, והיינו דלא זכר נקובת הטחול דהא פשיטא דאינו מחמת עצמו דהא ניטל הטחול כשר וע"כ דכשיש טחול והוא מנוקב יקלקל הכרס ששוכב עליו ולכך בעינן בסומכיה דוקא דצד הדק אינו שוכב על הכרס, ולשיטה זו נטלה המרה כולה או חסרה מברייתה אפי' לריב"י כשרה כיון שאין חיות הבהמה תלוי במרה עצמה רק מכח נקיבת שאר האיברים דכיון שלא נאמרו רק ח' נקובות בשמנה איברים לא היה יכול לחדש נקיבה באבר אחר וע"כ מחמת שאר איברים א"כ נטלה כשר כמו ניטל הטחול דכשר, ובזה יתיישב על נכון סוגיא דבסמוך כמו שאבאר בד"ה ומי אמר ר"י הכי:

שם יפלח כליותי ולא יחמול. פירש"י היינו לקותא וטרפה, תמוה לי דא"כ היכי פליג עולא לעיל ולא חשיב רק ח' מיני טרפות ולית ליה לקותא דרכיש דהיכי פליג אהך ברייתא דאהדרו ליה רבנן לריב"י מאיוב ואהדר להו איהו דחנתדה יפלח כליותי ולא יחמול מי קא חיי ש"מ דלכ"ע לקותא טרפה כמו שפירש"י היינו לקותא וטרפה, אבל לפי מה שפירשו התוס' יש ליישב זה כמו שאבאר בתוס'], וביותר תימה לפי מה שכתבו התוס' לעיל דר"י ג"כ לית ליה דרכיש והרי כאן קאמר ר"י גופיה דרבנן וריב"י ס"ל לקותא בכולי' טרפה, ומזה ראיה למה שכתבתי לעיל דלכ"ע ס"ל לקותא בכולי' טרפה רק שלא נאמרה בסיני בפני עצמה רק בכלל חסירה ונטולה היא הוי כאילו אינו ונ"מ דבעינן דוקא למקום חריץ, דחסר מכוליא מפורש במשנה ריש פרק בהמה המקשה דכשר, גם מוכח דכ"ש חסר ל חריץ טרפה כדברי מהרש"ל ביש"ש כמו שבארנו לעיל:

שם ומי אמר ר"י הכי. סוגיא זו תמוה לכאורה ורש"י ז"ל דחק מאד בזה, גם פי' ר"י אורליינ"ש שהביאו התוס' תמוה כמו שאבאר בתוס', ונראה לי ליישב הסוגיא בפשיטות דוודאי יש לתמוה לפי מה שכתבו התוס' ריש פירקין דנטלה המרה כ"ש דטרפה מניקבה והא דקתני ניטל הכבד במתני' היינו באופן דהמרה תלויה בגידי הכבד והסמפונות, א"כ מאי קשיא ליה משנה דריש פירקין להך משנה דאלו כשרות, דהכא קתני להטריף בכל גווני אפי' המרה תלוי בגידי הכבד והסמפונות מ"מ כיון שלא נשתייר כלום מן הכבד טרפה אבל נשתייר כל שהוא כשר מצד טרפות הכבד, ומתני' דאלו כשרות באה לומר הכשר בכל גווני ואפי' המרה דבוקה במקצת כבד הנשאר ובזה בעינן כזית לחיזוק המרה אבל לכבד עצמו בכל שהוא סגי, וצריך לומר דהך סוגיא ס"ל נטלה המרה כשרה ולא בעינן למרה כלל, והשתא ניחא הכל דשפיר פריך כיון דר"י אמר הלכה כסתם משנה א"כ אי איפשר להיות לדבריו תרי סתמי דסתרי אהדדי ולא מהני לאוקמא הא רבי הא רשב"ר דכיון דהיכא דסתם רבי כך הלכה אי היתה אידך סתמא סותרת לזו לא היה רבי סותמה, וע"כ דסובר נטלה המרה טרפה ולא סתרי אהדדי כלל דכזית בעינן שתהא כשרה בכל גווני אפי' מרה דבוקה במקצת כבד הנשאר וכל שהוא סגי אי המרה דבוקה בגידין וסמפונות, א"כ היכי קאמר הלכה כדברי האומר כזית הא לא פליגי כלל, דאי מרה דבוקה בכבד בעינן לכ"ע כזית, ואי דבוקה בגידין וסמפונות בכל שהוא סגי לכ"ע, ואהא משני דאמוראי נינהו ור' יצחק בר יוסף אמר ר"י לית ליה הא דאמר ר"י הלכה כסתם משנה ושפיר יש לומר דפליגי הני תרי סתמי ונטלה המרה כשרה, ולפי זה לדידן דקי"ל כהך מימרא דר"י בכזית והיינו דפליגי יש להוכיח דנטלה המרה כשרה, ובזה יש לפרש הגירסא דאמר ר"י בר יוסף אמר ר"י מרה שניקבה וכבד סותמה כשרה והיינו דחזינן בריאה לא מהני סתימה רק במקום רביתא ובמרה מהני סתימה ש"מ שאין טרפות מרה מצד עצמה והוי כמו חצר הכבד דמהני סתימה, ואף שרש"י ז"ל פי' במקום דיבוקה אבל לקמן בד"ה אינו קרום אבאר שאין נראה כך מדברי הרמב"ם רק בכל מקום שנסתמה כגון שנסרכה אח"כ לכבד הסמוך לה כשרה ע"ש, ועמ"ש בתוס' בד"ה ומי לפרש עוד בפשיטות סוגיא זו. בתוס' בד"ה יפלח כליותי פי' בקונ' וכו' וקשה וכו'. טפי הוי להו להקשות דהא תנא דמתני' קתני מרה כריב"י והך תנא אלו טרפות דוקא קתני ולית ליה דרב מתנא וכ"ש דרכיש, מיהו יש לומר דרש"י לא ס"ל כדברי התוס' דלעיל אלא דמ"ד א"ט דוקא חשיב איעכול ניבי', ומה שתירצו הם דלא מצינו שעשו לו רפואה כוונתם דאין הכוונה דיפלח כליותי הוי טרפה כפירש"י רק דאין זה רק כמו הנך דמחו בכוליתא וקטליה דאין זה טרפות כלל רק ריב"י דייק מזה דע"כ נס נעשה שם דהא הנך דמחו בכוליתא הוי מיית רק אי בדרי לה סמא ובאיוב לא עשו לו רפואה והיכי היה חי אבל בבהמה כל שיש מציאות רפואה אפי' לא עשו לה כלל כשרה, והשתא ניחא מה שהקשיתי דהיאך יחלוק עולא על רכיש והרי רבנן וריב"י ס"ל לקתה בכוליא טרפה וכ"ש דקשיא דר"י אדר"י, ולפי דברי התוס' ניחא, [גם יש לומר טפי דהך בדרי סמא לא שייך רק אי מחו לה מבחוץ, אבל שטן שהכהו בפנים לא שייך רפואה כלל לבדר סם], מיהו אכתי קשיא לי לדבריהם דילמא במקום שיש רפואה לחולי זה שפיר יש לומר דנתרפא מן השמים אבל נקבה המרה דטרפה ואין לה רפואה כלל בשום פנים לא שייך שנתרפא ושפיר ילפינן דע"כ יש לה רפואה ואינה טרפה, וכבר כתבתי דמזה ראיה לרמב"ם דלכ"ע ס"ל לקותא דרכיש כמש"ל:

בד"ה והא אמר ר"י וכו' והר"י מאורליינ"ש וכו':

הנה דברי ר"י מאורליינ"ש תמוהין מאד דשפיר יש לומר דסתמא מעלייתא היא רק הך משנה דא"ט ג"כ סתמא מעלייתא היא לכך הוצרך לומר הלכה בכזית, וכן לפירש"י קשה דהיכי שייך להקשות מכח מאי אולמא אדרבא באמת שניהם שוין ואין ללמוד מהם כלל ושפיר פסק ר"י הלכה כפי מה שנראה לו, והנה כבר כתבתי בגמרא מה שנראה לי, אמנם נראה לי לומר עוד בפשיטות טפי והוא דכיון דהנך תרי סתמי סתרי אהדדי ור"י אמר הלכה כסתם משנה א"כ ע"כ דהכוונה דרבי סתם הלכה להטריף לכ"ע בלא נשאר כלום, וסתם הלכה להכשיר בכל גווני בנשאר כזית, ובנשאר כל שהוא אין לו הכרעה, א"כ מוכח מהני תרי סתמי דפחות מכזית הוי ספק טרפה א"כ הוי ליה כאילו רבי סתם דפחות מכזית ספק טרפה והיאך פסק ר"י הלכה בכזית ופחות מכזית הוי וודאי טרפה וזה ברור ופשוט לפע"ד:

בגמרא ואמר ר"י ב"י אמר ר"י ניקב הקורקבן וכיס שלו קיים כשר. איכא למידק כיון דמסיק זה בלא זה כשר הוי לי'