תפארת יעקב על חולין חלק ב קכו

יולדת לכך לא ניחא ליה לאוקמא פלוגתייהו בנטרפה ולבסוף עיברה אבל הך ושווין שפיר מצי מיירי בנטרפה ולבסוף עיברה דעוף יכולה להוליד ביצים שאין ולד גמור רק כמו ספנא מארעא שלא יהא מהם אפרוחים וביצים כאילו יכולה להוליד אפי' טרפה ומזכר, גם נראה לי שיש לחלק בין זה וזה גורם דטרפה לשאר זו"ז גורם כיון דעיקר טרפה שאינה יכולה לחיות וכשיש גורם היתר משביח את האיסור לחזור להיתר דטרפה עצמה אי היתה יכולה לחזור על ידי רפואה היתה כשרה וע"י גורם של היתר נולד דבר שיש לו רפואה אבל אין צורך דבלא"ה לק"מ כמ"ש:

בד"ה ור"א סבר כמו שהגירסא כאן וכו' וליתא. באמת צריך ליתן טעם למה בנטרפה ולבסוף עיברה לא אמרינן ירך אמו וכן להיפוך בעיברה ולבסוף נטרפה לא אמרינן זה וזה גורם מותר, וכבר נתבאר לעיל באריכות ושורש הדברים כשהאם היתר והזכר היתר כשבא הזכר עליה נתבטל כח הזכר לגבי האם כיון שהכל נשאר בה ונעשה הכל ירך האם אבל כשהאם איסור אין כח היתר של הזכר מתבטל שיהא איסור ונשאר היתר במקומו והוי זה וזה גורם היתר גורם ואיסור גורם, אבל כשהיו מעיקרא היתר בהיתר ונתבטל לגבי האם נעשה הכל אם וכשנטרפה שוב לא הוי זה וזה גורם, כך למדתי מלשון רש"י ז"ל בתמורה ריש דף ל"א ע"א עיי"ש:

בד"ה אי הכי לשון אי הכי קשה וכו'. כבר כתבתי בגמרא לפרש על פי פירש"י הך אי הכי ללישנא קמא והך אי הכי ללישנא בתרא הכל לנכון אבל לפי' התוס' דקאי על משנה דעדיות וודאי קשה לפרש הך אי הכי, ומלשון הש"ס דמסיים בלישנא קמא ובלישנא בתרא אחר שפירש במאי קא מיפלגי ומודים בביצת טרפה דאסורה בספנא מארעא וכן בלישנא בתרא ומודים וודאי בביצת טרפה וכו' ואי ס"ד דהך ושווין היינו מהך משנה דעדיות א"כ כיון דכבר הקשה מהך משנה ותירצה למה חזר ואמר הך ומודים לפלוגתא דר"א ור"י, ומזה נראה דהך ומודים אפלוגתא דר"א ור"י קאי ומפרש כל דבריהם במאי פליגי ובמאי מודו:

ודע דמה שכתבתי בגמרא לפרש הנך תרי אי הכי דאי נחלקו בעובר ירך אמו יש לומר באמת דרק למזבח פליגי אבל אי פליגי בזו"ז גורם ע"כ גם בהדיוט פליגי כן מתבאר בתמורה שם דפירש"י במשנה דר"א סובר ולד טרפה לא יקריב למזבח דעובר ירך אמו אבל להדיוט מותר והתוס' שם השיגו על פירושו מהך סוגיא דהכא דקאמר בהדיא להודיעך כחו דר"י, אבל מ"מ הנך אי הכי דהכא מתפרשן שפיר דמעיקרא בלישנא קמא דפליגי לאמימר ע"כ בזה וזה גורם מקשה אי הכי ליפלגו בהדיוט דבהא וודאי ליכא למימר דלהדיוט מודו דהיכי מודו אי מודו דאסור פשיטא דאסור למזבח, ועוד דאמימר מתיר זו"ז גורם בהדיוט, ואי דהכל מודים דבהדיוט מותר מלבד שאין סברא לחלק בהא, דדוקא בעובר ירך אמו יש לחלק דולד יש לו חיות בפני עצמו ורק למזבח כיון דאמו נדחית אף הולד כשהיה בבטן אמו נדחה אז עמה ואינו חוזר ונראה, אבל לענין טרפות הרי עכשיו שנולד חי הוא בפני עצמו וטרפות בחיות תלוי, אבל לענין זה וזה גורם שאנו באין עלה מצד שנתגדל באיסור אין נ"מ להדיוט או למזבח, אבל בלא"ה אי איפשר לומר דבהדיוט מותר לכ"ע שהרי שם בתמורה קאמר בנרבעו ולבסוף עיברו לכ"ע מותר דזה וזה גורם מותר, והקשו התוס' הרי ר"א אית ליה פרק כל שעה זו"ז גורם אסור, ותירצו דהתם מיירי בדבר שאסור אף להדיוט והכא מיירי באיסור גבוה לבד, והשתא אי איפשר לומר דר"א אוסר מצד זה וזה גורם רק למזבח אבל להדיוט מותר דבאיסור גבוה בלבד מודה ר"א דמותר, ועכ"פ אין לומר בהיפוך דלגבוה אסור ולהדיוט מותר לכ"ע מה דשמעינן ליה לר"א דסובר זו"ז גורם אסור להדיוט פרק כל שעה, ומ"מ בלישנא בתרא קאמר ג"כ אי הכי משום דבלי אמימר דאמרינן טרפה יולדת יש לומר דפליגי בכל גווני בולד טרפה דלר"א בין עיברה ולבסוף נטרפה בין להיפוך לא יקרב למזבח משום דעובר ירך אמו וזה וזה גור אסור ולר"י בכל אופן מותר דעובר לאו ירך אמו וזה וזה גורם מותר ולכך לא פליגי בהדיוט משום דלענין עובר ירך אמו לא פליגי בהדיוט, אבל לאמימר דסובר טרפה אינה יולדת א"כ אי איפשר דפליגי רק בעובר ירך אמו בלבד ומודים בביצת טרפה ע"כ משום דהוי כגופה א"כ אי איפשר לחלק בין הדיוט למזבח דאי משום דעובר יש לו חיות א"כ מה בכך דהוי כגופה הרי עכשיו נולד ויש לו חיות בפני עצמו, אבל בלי אמימר דטרפה יולדת יכולין לפלוג בעובר ירך אמו ורק למזבח ומודים בביצת טרפה בנטרפה ולבסוף עיברה דאסור או דזו"ז גורם אסור או בספנא מארעא כיון דטרפה יולדת, והא דקאמר אלא הא דתנן והרי בלי אמימר ג"כ פליגי בעובר ירך אמו דאל"כ רק דפליגי בזו"ז גורם ליפלגו בהדיוט הא ליתא דאין הכרח בלי אמימר כלל דפליגי רק בעובר ירך אמו ויש לומר דפליגי בזה וזה גורם ג"כ ומודים בספנא מארעא ומ"מ לא פליגי רק למזבח משום דבהא פליגי גם בעיברה ולבסוף נטרפה אבל להדיוט לא היו יכולין לחלוק רק בנטרפה ולבסוף עיברה אבל השתא פליגי בולד טרפה בכל גווני, אבל לאמימר ע"כ רק בעובר ירך אמו קא מיפלגי משום דטרפה אינה יולדת ואתי שפיר הכל לנכון, וזו היא ראיה לפירש"י דהך ושווין היינו על פלוגתא דר"א ור"י:

מיהו מה שהקשו התוס' בתמורה שם על מה שפירש"י במשנה דר"א אמר לא יקרב דוקא למזבח אבל להדיוט מותר דהא הכא מבואר להדיא דבהדיוט נמי פליגי דקאמר להודיעך כחו דר"י, וכך נראה כאן המסקנא דהא קי"ל באמת טרפה אינה יולדת והוא תמוה מאד לכאורה, והיה נראה לי מתחילה לעוצם הקישוי דסובר רש"י דלא קי"ל כהך ברייתא דמייתי עלה הך ושווין רק דלדידן להדיוט לכ"ע לאו ירך אמו דאל"כ מה שנמצא בכמה מקומות דעגל שנולד מן הטרפה מותר יהא דלא כר"א, וכן לקמן פ' בהמה המקשה דאמרו בשוחט טרפה ונמצא בה בן ט' לדברי המתיר אוסר לדברי האוסר מתיר והרי לר"א אפילו להאוסר אסור משום דעובר ירך אמו לכך סובר דלא קי"ל כהך ברייתא רק פלוגתייהו רק למזבח ולא להדיוט. אמנם אחר העיון היטב ראיתי דברי רש"י ז"ל בתמורה נכונים וברורים ואי איפשר לפרש כאן באופן אחר, גם כל הסוגיא כאן מתיישבת שפיר, והוא שיש לתמוה במה שאמרו כאן בלישנא בתרא להודיעך כחו דר"י והיכי איפשר לומר שיהא מחלוקת זו תלוי אי הולד אסור או מותר היכי שייך שיחלקו בזה למזבח ולהודיעך כחו דר"י דא"כ כל מחלוקת הנמצא בדיני טרפות אי כשרה או טרפה יחלקו למזבח להודיעך כח המתיר ופשיטא דדבר האסור להדיוט אסור למזבח, ואי אין בו טרפות להדיוט פשיטא דכשר למזבח כיון שאינה טרפה כלל ולא שייך בהא כלל להודיעך כחו דר"י דר"א עצמו אי היה מכשיר להדיוט מאיזה צד יאסור לגבוה כיון שאין בה טרפות כלל ולא הוי להו לחלוק רק אי אסור משום טרפה או לא, בשלמא בלישנא קמא אי פליגי בזו"ז גורם שייך לומר דפליגי לגבוה לרבותא דר"י משום שיש בזה גורם של איסור וס"ד דלגבוה אין מקריבין דבר שנתפטם ונתגדל מאיסור אף דלהדיוט שרי וכיון דגורם איסור ג"כ גרם לו להיות בעולם בריה זו אין מקריבין למזבח קמ"ל דאפילו למזבח לא איכפת לן אף שיש גורם איסור, אבל בלישנא בתרא דאי מותר להדיוט אין שם שום סרך טרפות דאי היה בו סרך טרפות אף להדיוט היה אסור רק דעובר אינו ירך אמו והוי בריה בפני עצמו ונתהווה בהיתר גמור והוא עכשיו היתר גמור היכי שיחלקו לגבוה כיון דהכל בהדיוט תלוי וכמו כל טרפות שנחלקו נחלקו בהדיוט כן זה והוא תמוה לכאורה לפע"ד:

לכן נראה לי ברור דמה דפליגי ר"א ורבנן בולד טרפה למזבח דע"כ מיירי בולד שנולד דרך בית הרחם ויצא מעצמו לאויר העולם דאי נשחטה ונמצא בתוכה הוי ליה יוצא דופן ובהא לכ"ע להדיוט מותר דדוקא כשנמצא בתוכו שייך עובר ירך אמו גם בבהמה אבל ביצא לאויר העולם אינו בכלל אמו ובריה בפני עצמו הוא ומותר, רק למזבח נחלקו ללישנא בתרא בעובר ירך אמו דר"א סובר כיון דבמעי אמו הוי ירך אמו ואי היתה נשחטה אמו היה הוא אסור משום טרפה א"כ כבר נדחה מקרבן ואף דכל ולד במעי אמו אינו ראוי לקרבן היינו כמו מחוסר זמן, ועוד שהרי ראוי הוא לשלמים ע"י אמו דמעוברת יכול להקריב שלמים אבל כשאמו טרפה הרי נדחו הוא ואמו מצד טרפות ושוב אינו חוזר ונראה דקי"ל ב"ח נדחין בהרבה מקומות [אף שנמצא ג"כ סוגיות המורים שאין נדחין כבר הקשו התוס' בכמה מקומות ואין להאריך כאן בדבר זה], ור"י סובר אפילו בנמצא בתוכה לא אמרינן עובר ירך אמו וחשיב בפני עצמו ואפי' נשחטה היה הוא מותר ולא נדחה מפני טרפות שבו שלא היה עליו שם טרפות כלל מעולם, ויש בדומה לזה באשה שיוצאה ליהרג אין ממתינן לה עד שתלד והיינו משום דירך אמו הוא ומ"מ אי ילדה אינו נהרג והיינו דלאחר שיצא שוב אינו ירך אמו אף שכבר נגמר דינה בעודו במעי אמו ואז היה ירך אמו וה"ה נמי לענין טרפות כל שיצא הולד לכ"ע מותר ולא נחלקו רק לענין בעודו במעי אמו דלר"א חשיב אז ירך אמו והוי כנטרף בעצמו וכבר נדחה ואינו חוזר ונראה למזבח ור"י סובר דאפי' במעי אמו אין עליו שם טרפות כלל ואי נשחטה אמו היה מותר, ואהא פריך אי הכי אדמיפלגי לגבוה ליפלגו להדיוט והיינו כיון דעיקר פלוגתייהו מכח ירך אמו בשעת עיבור א"כ ליפלגו להדיוט בשוחט טרפה ומצא בה ולד אי מותר או אסור, ומשני להודיעך כחו דר"י דאפי' למזבח מותר וזה אי איפשר רק כשנולד ואז לכ"ע מותר להדיוט ומ"מ אוסר ר"א למזבח קמ"ל ר"י דאפילו למזבח מותר אף שלא היה ראוי מעיקרא אגב אמו דהיתה טרפה מ"מ כשנולד מותר למזבח, ומודים בביצת טרפה בשיחלא קמא דהוי כגופה דאפי' ר"י דסובר אפילו במעי אמו לאו ירך אמו מודה דביצה במעי אמה ירך אמה היא דאגידה בגופה ומעורה בגידין ומינה קא רבי וממילא אסורה אפילו נולדה כיון דלכך הוי ירך אמה דמעצמית האם נעשית הילכך אפי' נולדה אסורה וכן פירש"י בהדיא בתמורה דלכך בבהמה להדיוט מותר דלאו מינה קא רבי עיי"ש, והשתא ניחא הך אי הכי דבשלמא אי טרפה יולדת ניחא דפליגי בולד טרפה בכל גווני בין בעיברה ולבסוף נטרפה בין בנטרפה