תפארת יעקב על חולין חלק ב קכד

עובר של היתר בלבד, ומה שהקשה מהרש"א דלמה לא קאמר ושווין בולד בהמה בנטרפה ולבסוף עיברה נראה לי דלק"מ דרב אשי יכול לסבור טרפה אינה יולדת אבל ה"מ ולד בהמה שאינה יכולה להוליד ולד גמור אבל עוף שיכולה להוליד ביצים בלי זכר כלל בספנא מארעא רק שאינן מוציאין אפרוחים א"כ כמו כן אפילו טרפה יכולה להוליד מזכר ביצים עכ"פ שאינן מוציאין אפרוחים דחום הזכר בטרפה הוי כמו ספנא מארעא ויכולה להוליד ביצים שאינן מוציאין אפרוחים אבל להוליד ולד סובר טרפה אינה יולדת [ועוד דעכ"פ לא שכיח הוא שתלד טרפה דאי היה שכיח לא היו נחלקו במציאות], ולכך נקט דמודים בביצת טרפה ולא בולד בהמה דאינה יולדת, אבל לאמימר דסובר זו"ז גורם מותר קשה, ומשני בספנא מארעא והדר פריך ולישני ליה בשיחלא קמא ומשני גדלה גמרה מיבעי ליה, והנה יש להקשות אי סובר אמימר דפליגי ר"א ור"י בעובר ירך אמו א"כ בהכרח דמחלק בין עוף לבהמה דהוי כגופה דאל"כ הוי אמימר כר"א דלא כר"י א"כ תיקשי מה בכך דתני שגדלה הא גופא קשיא דהוי ליה לומר דמודו בעוף דעובר ירך אמו והוי מעין פלוגתייהו דפליגי בולד בהמה ומודו בביצת עוף לפי שגמרה באיסור דהוי כגופה, וע"כ באמת דפליגי לאמימר בזה וזה גורם ושפיר קאמר דמודו בחד גורם וקמ"ל ג"כ דספנא מארעא הוי חד גורם והוי הודאה מעין פלוגתייהו ולכך נקט שגדלה, והיינו דקאמר אלא הא דתנן ולד טרפה וכו' במאי פליגי דאי איפשר לומר דפליגי לאמימר בעובר ירך אמו דא"כ ע"כ יש חילוק בין עוף לבהמה דהא סובר שיחלא קמא אסור לכ"ע אפילו לר"י א"כ הוי ליה לומר ומודים בשיחלא קמא מפני שגמרה וע"כ לדידיה פליגי בזו"ז גורם ושפיר קתני דמודו בחד גורם, אבל לרב אשי שפיר מצי לפלוגי בעובר ירך אמו ומ"מ מוכרח לומר דמודו בנטרפה ולבסוף עיברה ולא בשיחלא קמא דלדידי' אין חילוק כלל בין עוף לבהמה ולר"י אפילו בעוף לאו ירך אמו, ואהא מקשה אי הכי ליפלגו בהדיוט והיינו בשלמא לרב אשי דמוקי פלוגתייהו בעובר ירך אמו י"ל דוקא למזבח פליגי דלר"א לא יקריב כיון דהיה מעיקרא ירך אמו ואמו נדחית לעולם אף העובר כבר נדחה לעולם אבל טרפה בחיות תלוי ועובר יש לו חיות בפני עצמו והרי עכשיו נולד וחי כשאר בהמה בריאה אינה טרפה אפילו לר"א, אבל לאמימר דע"כ לדידיה בזה וזה גורם פליגי דאי בעובר ירך אמו א"כ ע"כ יש חילוק בין עוף לבהמה דהא אוסר שיחלא קמא והוי ליה לומר דמודים בשיחלא קמא ולמה קאמר מפני שגדלה דוקא וע"כ בזה וזה גורם פליגי דלר"א אסור מפני שנוצרה באיסור ולר"י זה וזה גורם מותר ולהך טעמא אין סברא לחלק כלל בין מזבח להדיוט כיון דהטעם דגדלה באיסור מעיקרא ואין חילוק בין זו"ז גורם למזבח או להדיוט, ודוקא לענין עובר ירך אמו שייך לחלק בכך דלענין שיהא נדחה ממזבח כיון דאז הוא ואמו לא היו ראויין שוב אינו ראוי אפילו אח"כ אבל לענין שיהא טרפה כאמו לא שייך זה כיון דיש לו חיות בפני עצמו אבל מה שאנו אוסרין מצד גידול באיסור אין נ"מ כלל בין מזבח להדיוט והיינו דקאמר דלהודיעך כחו דר"י דמתיר למזבח ג"כ:

ומעתה אבוא לבאר לישנא בתרא דסובר אמימר טרפה אינה יולדת כלל ואפילו עוף אינו מוליד ביצים דלכך אי הדרא וטענה שריא ומקשה עליה דקתני ושווין בביצת טרפה מפני שגדלה באיסור הרי משכחת לה טרפה יולדת, והא דלא מקשה מרישא דפליגי בולד טרפה ש"מ שיש לטרפה ולד משום דברישא י"ל בעיברה ולבסוף נטרפה אבל כאן לא משמע ליה הכי דקתני מפני שגדלה כדמקשה באמת בתר הכי ועלה סמך המקשה מעיקרא, ועוד דלא משמע ליה לחלק בין תרנגולת דהוי כגופה בין בהמה וכיון דברישא פליגי בעובר ירך אמו דאל"כ לא משכחת ולד לאמימר א"כ ע"כ סיפא בנטרפה ולבסוף עיברה וש"מ טרפה יולדת [עכ"פ בעוף], ומשני בשיחלא קמא ופריך גמרה מיבעי ליה, ואפילו לפי מה שכתבתי לעיל דלא קשיא גמרה מיבעי ליה רק אי פליגי בזו"ז גורם דעיקר האיסור לפי שלא היה התחלה באיסור רק הגמר דאי היתה התחלה באיסור הוי זו"ז גורם א"כ הכא דפליגי בעיברה ולבסוף נטרפה מאי קושיא גמרה מיבעי ליה, אבל באמת ניחא כיון דלא משכחת לה רק גמרה הוי ליה לומר גמרה, בשלמא לעיל בלי אמימר לא הוי קשיא לן גמרה מיבעי ליה אפילו נוקמא בשיחלא קמא משום דבאמת בלא גמרה ג"כ אסור מכח זו"ז גורם דאסור לכך לא שייך לומר גמרה כיון דאפילו בהתחלה באמת אסור מכח זו"ז גורם אסור אבל כאן דלא משכחת לה התחלה באיסור רק גמר הו"ל לומר גמרה ומשני תני גמרה, וניחא טפי דלא סגי לעיל הכי משום דשם הקושיא חזקה דגדלה אינו אסור כלל מכח זו"ז גורם מותר רק גמרה א"כ בוודאי לא ישנה התנא גדלה במקום גמרה אבל כאן דאין נ"מ לדינא כיון דבאמת לא משכחת לה גדלה שפיר יכול לשנות גדלה במקום גמרה:

והדר פריך אלא הא דתנן ולד טרפה בשלמא לדידן שפיר י"ל דפליגי בין בנטרפה ובסוף עיברה בזו"ז גורם בין עיברה ואח"כ נטרפה בעובר ירך אמו ושווין בספנא מארעא דחד גורם אבל לאמימר דאין טרפה יולדת ע"כ בעיברה ולבסוף נטרפה בלבד פליגי ואהא מקשה אי הכי אדמיפלגי לגבוה ליפלגו בהדיוט בשלמא לדידן פליגי בתרווייהו ומודים בחד גורם בספנא מארעא ולכך נקט לה במזבח משום דבמה דפליגי בעובר ירך אמו לא שייך רק למזבח אבל טרפה בחיות תלוי ולכ"ע אינה טרפה להדיוט כמ"ש לעיל, אבל לאמימר כיון דטרפה אינה יולדת ע"כ ושווין בשיחלא קמא משום דהוי כגופה א"כ ע"כ דלא ס"ל דטרפות בחיות תלוי ואפילו להדיוט אסור מכח עובר ירך אמו דאי להדיוט כיון דהולד יש לו חיות בפני עצמו לא נטרף א"כ מה בכך דהוי כגופה מ"מ הרי יש לו חיות בפני עצמו וע"כ דלא ס"ל לאמימר חילוק זה בין הדיוט למזבח א"כ ליפלגו בהדיוט כנ"ל הרי בארנו דאדרבא לשיטת רש"י ז"ל אתי שפיר כל הסוגיא כולה בלי שום קושיא, ועמ"ש בתוס' ליישב פי' התוס' בזה, ועמ"ש בתוס' בד"ה אי הכי דרך אחר נכון וברור ומיושב על נכון דברי רש"י בתמורה שם ממה שהקשו עליו התוס' שם:

בתוס' בד"ה ושווין בביצת טרפה שהיא אסורה לא כמו שפי' בקונט' וכו' אלא קאי אפלוגתא דב"ש וב"ה. נראה לי כוונתם דכיון דמתניתין היא בעדיות בפלוגתא דב"ש וב"ה מאיזה צד נימא דהקושיא מברייתא דר"א ור"י, מיהו כבר כתבתי לפרש טעמו של רש"י ז"ל דאי איפשר לפרש דנתכוונו להך משנה דעדיות דמהתם פשיטא דלא קשיא כלל דע"כ הך מפני שגדלה הכוונה שאחר שנטרפה נגמרה באיסור ע"ש:

אלא שיש לתמוה לכאורה לפירש"י אי הך ושווין דהכא היינו ר"א ור"י היכי קאמר בל"ב תני גמרה באיסור אלמא דעכ"פ בעינן שיהא הגמר באיסור אבל אי נגמרה בהיתר לגמרי ואח"כ נטרפה לכ"ע מותרת והא אנן קי"ל כב"ה דביצת נבלה כל שכמוה נמכרת בשוק ג"כ אסורה, ובשלמא לפי' התוס' דהך ושווין היינו הך דעדיות ניחא דשפיר תני גמרה באיסור דאז מודו ב"ש ג"כ לפי שנגמרה עכ"פ באיסור אבל לדידן באמת אסור אפילו נגמרו אבל אי הך ושווין היינו ר"א ור"י א"כ תרווייהו בעו גמר באיסור ואתיא תרווייהו כב"ש, ונראה לי דמכאן ראיה דע"כ לא אסרי ב"ה ביצים של טרפה מנבלה אפילו גמורות בהיתר רק בלא נולדו אבל בנולדו אפי' היתה הלידה אחר שנטרפה כל שהיו הביצים גמורות קודם שנטרפה נהי דאי נשחטה ונמצאו בגופה אסורין לב"ה אבל בנולדו אפי' ב"ה מודו כיון דעכשיו אינן בגופה ומעיקרא ג"כ לא היתה גדילתן באיסור כלל והיו גמורות קודם שנטרפה בהא אפי' לב"ה מותרות רק כשנגמרו באיסור בהא אפי' נולדו אסורות דסוף סוף נתגדלו באיסור ולכך הכא בפלוגתא דר"א ור"י דמיירי שנולדו הביצים רק שהם מן הטרפה שפיר קאמר מפני שגמרו באיסור אבל אי היו גמורות ממש קודם שנטרפה אף שנולדו אחר שנטרפה מותרות וב"ה מודו בזה:

בא"ד וא"ת דהשתא חשבי ב"ה ביצת נבלה כבשר וכו'. דברי התוס' צריכין ביאור חדא שיש לתמוה מאי ענין קושיא זו לכאן אפילו יהא הך ושווין דהכא כפירש"י סוף סוף מתניתין היא בעדיות בביצת נבלה דאסרי ב"ה אפילו גמורות וקשה למה מותרין בחלב, ועוד בעיקר הקושיא יש לתמוה דכי בשביל דאסרי ב"ה הביצים כנבלה חשבי להו כבשר ואטו חלב שחוטה אסור לבשל בחלב חיה משום דחלב שחוטה הוי כבשר, וכמו כן ביצים שנולדו מן התרנגולת פשיטא דלכ"ע מותרין בחלב והרי ביצת טרפה כשגדלה באיסור או גמרה אפילו נולדה אסורה ומ"מ פשיטא דאינה כבשר אף שנמשכת באיסור טרפה כמו האם וה"ה נבלה לב"ה, גם לא הבנתי לשונם דהשתא חשבי ב"ה דמהו לשון דהשתא שכתבו והוי להו לומר דהכא חשבי ב"ה או דהתם דהיינו בעדיות אבל לשון דהשתא אינו מובן כלל:

ומה שנראה לי ברור בכוונת התוס' דכבר כתבתי שיש לתמוה מאד לפי' התוס' דהך ושווין קאי על ביצת נבלה דמתני' דעדיות א"כ היכי ס"ד להקשות לאמימר מהך משנה הא כיון דעיקר מה שמתירין ב"ש ביצת נבלה הוא משום שהן גמורות שכמוה נמכרת בשוק והרי נגמרו לגמרי בהיתר גמור לכך לא נתנבלו עמה וממילא מודים ב"ש שכל שהיה הגמר באיסור אסורה רק בנבלה לא משכחת לה שיהא הגמר באיסור דאחר מיתה אינן נגמרין אבל בטרפה שפיר לא מהני גמורות דלא עכשיו נגמרו רק מעיקרא והרי נגמרו באיסור אבל פשיטא דלא שייך לומר התם דמודים ב"ש היכא דעיקר יצירתה היתה באיסור שהרי בפירוש לא התירו בנבלה רק כשנגמרו לגמרי בהיתר דכמוה נמכרת בשוק ומינה דכל שהיה הגמר באיסור אסורות וממילא מיירי בביצת טרפה כמו ביצת נבלה דע"כ עיברה ואח"כ נתנבלה כמו כן טרפה שעיברה ואח"כ נטרפה רק לפי שטרפה מגדלת ביצים ונתגדלו באיסור אסורין והיכי איפשר לאוקמא בספנא מארעא ויהא הכוונה דב"ש אסרי לפי שמתחלתה נתגדלה באיסור דהא ב"ש אסרי אפי' רק הגמר היה באיסור דהא בביצת נבלה לא התירו רק לפי שנגמרה בהיתר וכיוצא נמכרת בשוק טרם שנתנבלה הרי אף דעיברה בהיתר לולא דנגמרו בהיתר היה אוסר, ודוקא לפירש"י דמוקי לה אפלוגתא דר"א ור"י ולאמימר פליגי בזו"ז גורם [דאל"כ אלא בעובר ירך אמו הרי אמימר כר"א לא כר"י דהא אוסר שיחלא קמא דעובר ירך אמו] שפיר שייך דמודים בספנא מארעא דהוי חד גורם כיון