תפארת יעקב על חולין חלק ב קכא

דדברי התוס' דהכא עיקר דפשיטא דמוכרח התם לומר דאינה מקבלת זכר כלל דאי משום דטרפה אינה יולדת אטו נכרי זה שלוקח השבורה יודע ג"כ מזה שזו לא תלד ושפיר יש לחוש שישהנה להרביע עליה כדי שתלד ואתי למיטעי דשלימה מכר לו והוכרח לומר דאינה מקבלת זכר ולא ישהנה, רק דמעצמנו יש לחלק בין חתוכה דאינה מקבלת זכר לכך אינה יולדת ושאר טרפות דמקבלת זכר י"ל דיולדת, מיהו להנך דגרסי יולדת אף דלא איצטריך י"ל דוודאי אי ליכא למ"ד דסובר יולדת ומשבחת לא הוי מקשה עליה דרשב"ח ודילמא היתה יולדת ג"כ רק בלידה בלבד לא רצה לסמוך דשמא טרפה יולדת לכך ניסה בנוצה דמשבחת ג"כ, והיינו דמקשה דילמא יולדת ומשבחת ס"ל והשתא אפ"ת דילדה ג"כ לא הוי ניסיון לסתור דברי ר"י וזה פשוט:

בד"ה איזיל איחזי היכי איתא מילתא אע"ג דכה"ג חשיב בהמוכר את הספינה מלגלג וכו' שאני הכא שבא לברר ולהודיע איך ידע שלמה. לכאורה הוי להו ליישב דהתם בהדיא איתא לגלג עליו אותו תלמיד מ"מ משמע להו דאמת דלגלג מעיקרא אבל ר"י לא ידע מזה מדלא העניש אותו תיכף וע"כ דזה שאמר לו רבי לך נאה לדרוש כך ראיתי חשבו ר"י למלגלג כ"ש כאן, מיהו יש לדחות דמעיקרא היה חושב שאינו מלגלג רק שהוא תמה על הפלא ואח"כ שאמר כך ראיתי ידע דמעיקרא לא האמין ולגלג, והנה מה שתירצו הם הוא לפי מה שציינו היכי איתא מילתא אבל לפי גירסת רש"י וגירסא דידן איזיל איחזי אי וודאי הוא דלית להו מלכא אין לפרש כן ולפי גירסתם הוי להו ליישב בפשיטות דשאני הכא דשלמה עצמו אמר לך אל נמלה ראה הרי שכך ציוה ונתן רשות לילך ולראות ובזה ילמוד מוסר ביותר מה שעיניו יראו, אבל לפי גירסא דידן אף בזה קשה דנראה דהיה מסופק בדבר, גם מה זה שסתרו דבריו סמוך אהימנותא דשלמה כיון דשלמה עצמו ציוה לראות, וכבר כתבתי בגמרא מה שנראה לי עיקר בזה וממילא לק"מ קושיית התוס' בלא"ה ע"ש:

בד"ה סימן לטרפה יש כמה בהמות וכו'. ויש לדקדק תינח בדברי ת"ק אבל רשב"ג דקאמר בפירוש משבחת והולכת בידוע שהיא כשרה מתנוונה והולכת בידוע שהיא טרפה וקשה אטו בהמה שהולכת ומכחשת נחזיק אותה בוודאי טרפה וע"כ כיון שנפל בה ספק טריפות ומאותה שעה מתנוונה והולכת דנין אותה כוודאי טרפה, ולפי זה י"ל לת"ק ג"כ כיון דעד עכשיו היתה יולדת ומשעה שנפל בה ספק טרפות פסקה מלילד דנין הספק לוודאי כמו נפלה לאור ונמצא ירוק דבלי נפילה לא היתה נטרפת במראה זו לדעת הרבה פוסקים ומחמת שנפלה ונולד בה ריעותא דנין אותה כוודאי טרפה כמו כן כשפסקה לילד אחר שנפל בה ספק טרפות והיא עומדת בשנים שכל בהמות דוגמתה אינן פוסקין מלילד בשנים אלו ורשב"ג סובר דזה אינו סימן כ"כ רק מתנוונה והולכת מאותה שעה דנין דוודאי נטרפה, מיהו י"ל דרשב"ג אמילתא דת"ק קאי שהוא החליט כשפסקה לילד מאז שנפל בה ספק הוי וודאי טרפה ואתי רשב"ג ואמר דרק באופן זה הוי סימן מה שפסקה לילד כשמתנוונה והולכת לפי שדרך הבהמות כשהן פוסקין מלילד משביחין כי העיבור והלידה מכחיש אותה ומשפוסקת לילד נעשית שמנה והשתא זו שנפל בה ספק טרפה ופסקה לילד רואין אי משבחת בידוע דהפסקת לידה זו אינו מחמת חולי שנתחדש בה רק שפסקה לילד מעצמה כיון דמשבחת כדרך כל הבהמות שפוסקות מלילד אבל אי מתנוונה והולכת בידוע שהפסקה זו מחמת חולי שנתחדש בה לא שפסקה בטבעה ואי אינו ניכר שום שינוי בה אכתי היא בספק כמו מעיקרא כנ"ל:

בגמרא אמר אמימר הני ביעי דטרפה וכו' מכאן ואילך. יש לדקדק כיון דסבירא לי' לאמימר טרפה יולדת מ"ש דנקט למילתיה בביעי דעוף הוי ליה לומר בולד טרפה דאי עיברה ולבסוף נטרפה אסור דעובר ירך אמו ואי נטרפה קודם שעיברה מותר דזה וזה גורם ואי משום דפליגי ר"א ור"י בולד טרפה ורבי יהושע מתיר הא לדידיה ע"כ מיתוקמא בנטרפה ולבסוף עיברה ופליגי בזה וזה גורם דאל"כ השתא נמי תיקשי הא ר"י מתיר דסובר עובר לאו ירך אמו, ונראה לי דסובר אמימר דוקא עוף טרפה משכחת לה כיון דחזינן דיכולה להוליד ביעים בלא זכר כלל רק מחום הארץ רק שאותן ביעים אינן מוציאין אפרוחים הילכך דוקא בהמה אינה יולדת ולד אבל עוף יכול להוליד ביצים שאינן מוציאין אפרוחים כי אין הטרפות גורם רק שלא תוכל להוליד תולדות ממש אבל ביצים שאינן מוציאין אפרוח יכולה להוליד, ולפי מה דמוקי לפלוגתא דר"א ור"י בנטרפה ולבסוף עיברה צ"ל דמ"מ לא שכיח הדבר בבהמה ובעוף שכיח טפי מטעם הנ"ל רק בפלוגתא דר"א ור"י לא שייך לומר בעוף דמיירי להקריב למזבח וע"כ בולד בהמה כנ"ל ועמ"ש בסמוך:

דף נ"ח ע"א בגמרא שיחלא קמא אסורה וכו' זה וזה גורם פירש"י דעובר ירך אמו ועמה נטרפו, איכא למידק למה לי האי טעמא תיפוק ליה כיון דתרווייהו היתר הואי מעיקרא לא אמרינן זה וזה גורם כמו שהוכיחו התוס' מהך דפרדות, ונראה לי דהך זה וזה גורם אינו דוקא בעת יצירת הביצה בשעה שמזריעין האב והאם רק אח"כ בגידול הביצה שייך ג"כ זה וזה גורמין גידולה הילכך ממילא מעיקרא כשהיו שניהם היתר בוודאי הביצה היתר ואח"כ כשנטרפה האם מ"מ שניהם גורמין גידולה דגם כח הזכר שיש בה מגדל אותה לכך הוכרח רש"י לפרש דעובר ירך אמו ועמה נטרפו דכל שנטרפה האם הביצה ג"כ נטרפה בעצמותה וגם כח הזכר שיש בה נעשה טרפה בעצמותו, מיהו יש לדקדק מה נ"מ בין נטרפה מעיקרא לנטרפה אח"כ במה נפשך אם אתה אומר לפי דעובר ירך אמו לא מהני זה וזה גורם דהכל נטרף בעצמותו כח האב וכח האם אם כן אפילו נטרפה מעיקרא הרי אח"כ כשעיברה נעשה ירך אמו הכל ונעשה טרפה בעצמותו זרע האב והאם, וצריך לומר דדוקא בעיברה ואח"כ נטרפה כיון דנעשה העובר מעיקרא ירך האם א"כ הטרפות שנתחדש באם נתחדש גם בביצה שבה כמו ברגלה וגופה ושוב אפילו יצאה הביצה ונתפרדה מן האם ואינה עוד חלק מהאם מ"מ לא נסתלק מן הביצה מחמת יציאתה הטרפות שנתחדש בה והוי גוף אחר טרפה ממש, אבל בנטרפה ולבסוף עיברה לא נתחדש בכאן עוד דבר רק כל זמן שהיא במעי העוף הוי טרפה כגופה אבל כשנתפרדה מן העוף ונעשית גוף אחר שוב אין בה טרפות בעצמותה דהא לא נתחדש בה בעודה במעי העוף שום טרפות רק מחמת שנתגדלה באיסור ובזה אמרינן דהגידול היה בצירוף היתר, ואף דבשעת גידול היתה ירך אמה והיה הכל איסור והרי נתגדלה באיסור מכל צד מ"מ עיקר הוויות הביצה הרי נתהווה מזכר של היתר ונקיבה של איסור ושניהם גרמו שנתהווה הביצה ואז היה צד אחד היתר הוי זו"ז גורם ואי היה נתחדש בה טריפות הוי נעשית טרפה בעצמותה דשוב אינו נסתלק אפילו אחר הפרדה מן התרנגולת ונעשית גוף אחר אבל כשלא נתחדש בה דבר אח"כ כשנפרדה ונעשית גוף אחר אין בה טרפות בעצמותה רק מה שנתגדלה באיסור וכיון דגם היתר גרם הווייתה הוי זו"ז גורם, ויש לי לומר עוד ביותר ביאור והוא שאין אומרים עובר ירך אמה שיהא כל מה שיארע לאמה כאילו אירע בה כמו ברגלה ושאר גופה רק במה שיארע אחר שנעשית ירך אמה אבל לא אמרינן שתהא ירך אמה לענין מה שאירע לאמה קודם שהיתה היא ירך אמה שיהא כמו שאירע בה כיון שאז לא היתה ביצה זו ירך אמה הילכך כשנטרפה ולבסוף נתעברה לא אמרינן דנעשית הביצה ירך אמה שיהא אותו הטרפות שנתחדש קודם שהיתה הביצה ירך אמה כאילו נטרפה אח"כ בעצמותה ואין כאן רק גידול באיסור ובזה אמרינן דגם כח הזכר מגדל אותה והוי זו"ז גורם, וכן משמע בלשון רש"י ז"ל בתמורה דף ל"א ע"א בד"ה זו"ז גורם וז"ל וליכא לפלוגי בעובר ירך אמו הוא אלא א"כ עיברה ולבסוף נטרפה דהתם למ"ד ירך אמו הוא אירע הטרפות בגופו אבל היכא דנטרפה ולבסוף עיברה ליכא למימר ירך אמו הוא שהרי יש בו צד היתר עכ"ל, ויש לפרש דברי רש"י ז"ל בתמורה בסגנון אחר וכך נראה מלשונו באמת והוא דדוקא בזכר ונקיבה שהיו שניהם היתר ועיברה נתהפך גם כח הזכר להיות כירך הנקיבה כיון שהכל היתר וממילא מה שאירע אח"כ הוי כאירע בגופה ממש אבל בנקיבה טרפה וזכר כשר כשנתעברה כח הזכר מעכב שלא תהא ירך אמה מחמת שהוא היתר ואינו מתהפך להיות ירך האם שיהא איסור לכך ממילא לא נעשית ירך אמה כלל ולא הוי רק גידול באיסור והוי זה וזה גורם, ונ"מ בין פירוש זה האחרון שכתבתי למה שכתבתי מקודם הוא אי נתחדש בה אח"כ טרפות אחר חוץ הראשון דלפי מה שכתבתי באחרונה לא איכפת לן דסוף סוף כל שבא כח הזכר בשכבר היתה הנקיבה טרפה לא אמרינן ירך אמה כלל דכח היתר של הזכר מעכב שלא יתהפך לאיסור אבל לפי מה שכתבתי מקודם בכה"ג אכתי הוי ירך אמה כיון שנתחדש בה טרפות אחר שנתעברה, מיהו י"ל דדוקא אי נטרפה האם והיתה קודם כשרה שפיר אמרינן דכמו שפעל הטרפות בגוף האם כן פעל בביצה שבה שהיא ירך אמה אבל כשהיתה טרפה מעיקרא א"כ אותו הטרפות שנתחדש בה אח"כ לא פעל בגוף האם כלל דאין טרפה חל על טרפה וכיון שאינו פועל באם אינו פועל בביצה ג"כ כנ"ל ועמ"ש בתוס':

בתוס' בד"ה מכאן ואילך אע"ג דבסוף כתובות וכו'. דברי התוס' הללו צריכין בירור ודקדוק היטב כמו שאבאר, והנה לכאורה יראה מפשטות דבריהם דהקושיא היתה אהא דסובר ר"י פרידה שתבעה אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור משום דאפילו מינא דאמה אין מרביעין דשמא חוששין לזרע האב וקשה מה בכך מ"מ הוי זה וזה גורם ומותר ואהא תירצו דהתם דזה היתר בפני עצמו וזה היתר לא שייך להתיר מכח זו"ז גורם משא"כ הכא דחד היתר וחד איסור, אבל הוא תמוה מאד מכמה טעמים חדא מה זה שהקשו דפסקינן הלכה כר"י בפרדות דמספקא ליה אי חוששין לזרע האב הא בלא"ה עכ"פ ס"ל לר"י דאין מרביעין סוס וחמור משום דחוששין לזרע האב וקשה מה בכך הא הוי זו"ז גורם ואדרבא בכתובות לא הוזכר כלל הטעם דמספקא ליה אי חוששין לזרע האב והוי להו להביא מהך דלקמן פרק או"ב דמסיק שם דטעמיה דר"י דמספקא ליה אי חוששין לזרע האב, ואדרבא מהך ברייתא מסקינן דליכא למיפשט דחוששין לזרע האב ושפיר יכול להרביע עליה מינא דאמה רק דמיירי