תפארת יעקב על חולין חלק ב קכ

רגליה לא הוי בכלל זה רק בכלל אותן שאין כמוה חיה והרי ניטל הטחול טרפה בבהמה ובעוף לא והיינו משום דלא הוזכר במנין רק בכלל כל שאין כמוה חיה דהיינו בסג"ר ושב שמעתא א"כ ה"ה נחתכו רגליה דהוא בכלל בסג"ר אינו בכלל מה שמנו חכמים:

בד"ה דילמא שאני ליה פי' בקונ' וכו' ותימה מה רוצה לומר וכו'. ובאמת מעולם לא נתכוין רש"י ז"ל לזה כלל רק דס"ד דשמוטה היינו שנשמט קצת ממקומו וקשה דלא הוי ליה לחלק בין שמוטה לחתוכה רק לחלק דנשמט מקצת לנחתך כולו ור' אבא עצמו לא הוי מקשה כלל מצ"ה על שמוטה, ומהאי טעמא פירש"י בד"ה שמוטת ירך בעוף כשר וז"ל והרי הכל ניטל וכ"ש אם ניטל צ"ה לבדן הרי דעיקר הקושיא מק"ו כיון דשמוטה דנשמט כולו הרי הוא כניטל כולו כ"ש ניטל רק צ"ה בלבד ולזה פי' דשני ליה בין שמוטה לחתוכה דבשמוטה אף דניטל כולו כשר ובחתוכה טרפה אפי' צ"ה לבדן ולא היתה הכוונה רק דכאן ניטל צ"ה בלבד וכאן כל העצם נשמט רק שני ליה בין שמוטה אפילו כולו נעתק בין חתוכה אפילו צ"ה לבדן אבל פשיטא דלא היתה כוונתו כמו ניטל ירך דהכוונה שניטל ואיננו, גם לפי מה שפירש"י גבי ניטל ירך וחלל ניכר שניטל הירך במקום חיבורו בבוקא דאטמא משמע דבוקא דאטמא אינו ירך, ומה שפירש כאן בוקא דאטמא היינו שמוטת ירך הכוונה דמפרש שמוטת ירך שנשמט הבוקא מן הירך א"כ אפילו ניטל כולו היינו הבוקא ולא הירך אבל העיקר כנ"ל, ועמ"ש בחידושי לי"ד סימן נ"ה באריכות בביאור דברי רש"י והר"ן בענין ניטל ירך וחלל ניכר גם במה שכתב דאי ניטל ירך ולא איעכול ניביה כשר דדבריו צריכין נגר להולמן הכל בארתי שם ואין כאן מקומו:

ע"ב בגמרא אמר לו והלא רחל אחת היתה בשכונתנו וכו' עד שניטלה נוצה שלה וכו' עד סוף הסוגיא. דע דכבר בארנו לעיל במקצת מקומות דהנך טרפות שהן הלכה למשה מסיני ולאו מתורת זה הכלל איתרבאי יש מהן שהן יכולין להתרפאות ויסיר מהם טרפותן ויחיו כגון ריאה שניקבה ודופן סותמתה דתיכף כשניקבה ולא סביך בבישרא אי נשחטה טרפה וכשנמצאת סביך בבישרא כשרה, וכן שני אונות שנסרכו כסידרן למ"ד אין סירכא בלא נקב דאי נשחטה ונמצאת נקובה כל היכא דאיתיה לנקב טרפה וודאית היא דריאה שניקבה סתמא אמרו ואי נסרכו אח"כ כסידרן כשרה דכך גזרה תורה שכל שיש נקב בריאה טרפה היא ואין שחיטתה מתרת אותה באכילה אבל אי סר ממנה הטרפות ונשחטה אינה טרפה ומותרת, ואפי' למ"ד טרפה אינה חיה היינו בטריפותה וכל שנשחטה אחר שסר ממנה הטרפות ממילא לאו טרפה היא ומ"ד טרפה חיה סובר דיכולה לחיות בטריפותה, אמנם אותן הטרפות שנתרבו בזה הכלל כל שאין כמוה חיה אי איפשר להמציא טרפות אפילו יש לכוללם תחת סוגי הטרפות שמנה עולא רק שנדע שאי איפשר שיחיו בשום פנים ואינן יכולין להתרפאות שזהו טריפותן שאינן יכולין לחיות ומ"ד טרפה חיה ע"כ סובר או דפליג על הנך שנכללו בזה הכלל או דס"ל דהנך נמי הוזכרו בסיני מפורש והוי כמו שאר הטרפות, והיינו דמקשה לתנא דבי ר"י דקאמר רק י"ח נאמרו דהא איכא בסג"ר ואיהו לית ליה זה הכלל כל שאין כמוה חיה דהא טרפה חיה ס"ל ולא משמע ליה דתנא דבי ר"י יחלוק על בסג"ר ושב שמעתא שאינן טרפות כלל כיון דלא מצינו חולק עליהם, והיינו דמתרץ בקצת מהם דיש חולק רשב"א ור"י דתנא דבי ר"י כוותייהו ס"ל והיינו דקאמר לעיל בס"ד דהוי משמע ליה דטעמא דתנא דבי ר"י דחולק על נחתכו רגליה דיכולה לכוות ולחיות דהא טרפה חיה ס"ל רק דסובר כרשב"א דמכשיר ולדידיה הטעם שלא הוזכר בסיני טרפות זה, אבל לרשב"א עצמו אפילו לא הוזכר יכולה להיות טרפה מכח זה הכלל רק לפי שבאמת יכולה לחיות אבל לתנא דבי ר"י הטעם משום דלא הוזכרה להטריף וזה הכלל לית ליה לתנא דבי ר"י דהא טרפה חיה ס"ל, ומסיק דכלהו נכללו בכלל י"ח וא"כ לתנא דבי ר"י הוזכרו כולם מפורש בסיני אפילו בסג"ר ושב שמעתא רק הוא מונה אותן י"ח דכלהו נקובי בחד, ומהאי טעמא לא נקט במתניתין ריש פירקין בהמה שנחתכו רגליה וכן כלהו שהוזכרו במשנה פרק בהמה המקשה דלא חשיב התם רק הנך שהן הלכה למשה מסיני מפורש והן טרפות אפילו יש להן רפואה לסלק הטרפות כל שהן בטריפותן טרפה ולא הותרו בשחיטה, אבל בסג"ר ושב שמעתא מזה הכלל אתיין והיינו דוקא שאינן יכולין לחיות כלל בשום פנים ואין להם רפואה כלל וכל מי שירצה לחדש טרפות מכלל זה צריך שידע שאי איפשר שתחיה אפילו ע"י רפואה רק אפילו נודע מדרך הסברא שאי איפשר שתחיה צריך שיהא נכלל בסוגי הטרפות שמנה עולא, אמנם בספק טרפה לענין שיהוי יב"ח אין נ"מ כלל דבכלהו מהני שיהוי דאי נתרפאו כלהו כשרות אפילו הנך שהן הלכה למשה מסיני, אך לפי זה נראה לי דהך קדירת קנה וכן ניטלה הנוצה ג"כ מתורת זה הכלל מטרפינן לה שהרי לא הוזכרו חסרון גרגרת וניטלה הנוצה באלו טרפות רק דמייתי באלו כשרות ליתן שיעור החסרון עד כמה כשרה בחסרון והיינו דמייתי כיון שעשו קרומית של קנה וחיתה המכה ש"מ שיכולה לחיות וכן ניטלה הנוצה, ואיפשר לומר עוד דהך קרומית של קנה לא פעל שישוב הבשר כבראשונה ולא נחסר מן הגרגרת כלום רק דהקרומית של קנה סתם הנקב ונתחבר הקרומית אל הקנה ונסתם בו יפה, אבל מ"מ כיון שעדיין היה הקנה חסר בעצמותו אי איפשר שתחיה יב"ח כך וניטלה הנוצה באמת כשרה לרבנן מהאי טעמא כיון שאיפשר שתחיה ולא הוזכר בסיני ור"י סובר דאינה יכולה לחיות, אך לפי הסברא ראשונה דכל שלא הוזכר באלו טרפות מפורש הוי בכלל כל שאין כמוה חיה היה מקום לומר דרבנן נמי מודו דטרפה והא דלא הוזכר באלו טרפות בעוף משום דאינו רק מכח זה הכלל כל שאין כמוה חיה ולא הוזכר בא"ט מפורש רק הנך שהן הלכה למשה מסיני, והא דלא חשיב יתר עליהן עוף ניטלה הנוצה משום שאינו בכלל טרפות שמנו חכמים רק מכח זה הכלל וטרפות שמנו אינן רק אותן שנשנו באלו טרפות בבהמה ואלו טרפות בעוף, רק בלא"ה מוכח דרבנן פליגי כיון דר"ש בן חלפתא הכריח במופת שיכולה לחיות ולא נדחו דבריו כלל א"כ באמת כשרה ומאיזה צד נימא דרבנן ור"י תרווייהו ס"ל שלא כהלכה:

שם איזיל איחזי אי וודאי הוא דלית להו מלכא. פירש"י והיינו עסקן דלא בעי למיסמך אהימנותא דשלמה ע"כ, ודבר תימה הוא לומר על תנא וקדוש ה' שלא רצה לסמוך על דברי שלמה שאמר ברוה"ק, והנה רש"י ז"ל ציין אי וודאי לית להו מלכא אבל לשון הגמרא אי וודאי הוא דלית להו מלכא והכוונה כך לפי ששלמה אמר מפורש לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה וכו' והנה כל דברי שלמה הם דברים היכולים להתברר בוודאי שכך הוא שהרי בפירוש אמר לך אל נמלה ראה דרכיה אבל זה שאמר אשר אין לה לא נתפרש אי גם זה איפשר להתברר בוודאי שכן הוא או שהם דברי שלמה בלבד ברוה"ק אבל אי איפשר לברר שכן הוא בוודאי ומה שאמר לך אל נמלה היינו במה שתכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה ור"ש ב"ח שהיה עסקן בדברים והיה רוצה לחקור על כל דבר היה רוצה לנסות לראות אי וודאי הוא דלית להו מלכא בבירור במופת וגם על זה נתכוין שלמה באמרו לך אל נמלה או אינו וודאי בבירור ובמופת רק שלמה אמר כך ברוה"ק שכן הוא והיה נראה לו שעלה בידו הנסיון ודחו אותו שאינו וודאי ע"י נסיון רק צריך לסמוך על הימנותיה דשלמה ומה שאמר לך אל נמלה לא נתכוין על זה רק על תכין בקיץ לחמה וכו' כנ"ל, ועמ"ש בתוס' בד"ה איזיל:

שם משם ראיה ימות החמה היה וכיון שעברו עליו ימות הצינה מיד מת. פירש"י דהיינו תנאי שיש מכה שהחום מזיק ויש שהקור מזיק לכך בעינן ימות החמה וימות הצינה דהיינו יב"ח, ולפי דעתו הנך יב"ח נפל בבירא דבספק טרפות פחת גולגולת סגי בששה חדשים ימות הצינה, ועוד כיון דבעינן יב"ח שלימים ע"כ דדוקא כל ימות החמה מזיק או כל ימות הצינה מזיק א"כ אי אירע באמצע שיש שלשה חדשים ימות החמה נצטרך ט"ו חדשים דשמא חמה גורמת ואין כאן ששה חדשים ימות החמה, ורחוק לומר דמצטרפין אף מות הצינה מפסיקין באמצע, ולולא פירש"י היה נראה לי דעיקר ראיית ר"י בן המשולם ממה שעשו לו רפואה והרי אותו הזמן שהוקצב לטריפה בלא"ה יכול לחיות ויותר לא תועיל הרפואה וע"כ שאין זה טרפה כלל, ועל זה השיב לו רשב"א דכיון דימות החמה הוי היה החום מזיק לו על מוחו כיון שנפחת גולגלתו ובלי רפואה לא היה יכול לחיות אפילו פחות מיב"ח לכך עשו חידוק של קרויה לכסות מוחו כדי שיוכל לחיות בימות החמה וכיון שעברו עליו ימות הגשמים מיד מת דיותר מיב"ח לא חי ולא מהני לו רפואה, ומה שיש לדקדק בזה דמאי ראיה הביא מענבל דאדם אית ליה מזלא עמ"ש לעיל ריש פירקין בתוס' בד"ה וכן לטרפה:

בתוס' בד"ה מטלית של טרסיים פי' בקונ' וכו' עד סוף הדיבור דבריהם אינם מובנים דמה שהקשו מהך דפרק החליל לא קשיא לרש"י וערוך רק על הש"ס דע"ז דמשמע דטרסיים הם גרדיים והתם משמע דתרתי נינהו, ועל רש"י וערוך קשה מהך דע"ז דמוכח דטרסי היינו גרדי וקושיא האחרונה קשה לכלהו, ולדעתי נראה דהנך טרסיים מארץ ששמה כך באו לדור בא"י ובאלכסנדריה של מצרים ואיפשר שהיו גרים ומחמת שלא היה להם חלק בארץ תפסו אומנות צורפים וגרדיים שהיא אומנות בזויה כדי לפרנס עצמן שישראל היו מרחקין אומנות כזו, וכן משמע בעדיות שהיתה מלאכת גרדי אומנות בזויה ושם בהחליל שכל עני היה נשכר לאומנותו חשיב טרסיים בפני עצמן וגרדיים בפני עצמן והכוונה טרסיים בפני עצמן ואותן שהיו מהם גרדיים בפני עצמן ולכך כיון שאמר חכם של טרסיים אני נתנו לו להבדיל בין שתי לערב שהיו חושבין שהוא גרדי דמהם היו גרדיים ואי היה אומר צורף נחושת אני היו מנסין אותו במלאכת צורפים רק איתרחיש ליה ניסא וידע בהא והשתא אתי שפיר הכל כנ"ל:

בד"ה ודילמא סבר וכו' ומסתברא דלא גרסינן ויולדת וכו' ומיהו יש לחלק וכו'. לכאורה מוכרח הוא לחלק בכך דאי ס"ד דטרפה אינה יולדת לר"י למה קאמר התם דאינה מקבלת זכר הוי ליה לומר שאינה יולדת וכן כתבו התוס' בע"ז הכרח זה, ונראה לי