תפארת יעקב על חולין חלק ב קיט

דאין לעוף ריאה כלל רק שאינו בקי בסדר הנחתה והיה חושב דכולה נחבאת בין הצלעות ואינו כן כנ"ל בזה:

בתוס' בד"ה שמוטת יד וה"ה נחתכו וכו' טרפה נמי הוי. לפי מה שפירש"י לקמן הטעם ביתר רגל דהוי כחסר ושמוטת ירך בבהמה טרפה א"כ אין ראיה כלל דלכך ביד כשר דשמוטת יד בבהמה כשר אבל נחתכו שפיר י"ל אפי' ביד טרפה אלא דהתוס' לשיטתם דס"ל בבכורות גבי בכור שנשמטה יריכו דשמוטת ירך מתחילת ברייתו כשר א"כ ע"כ הך דר"ה לקמן לאו מכח שמוטת ירך אתינן עלה ויתבאר בסמוך עיקר דבר זה, מיהו דברי התוס' בלא"ה ברורים דהא מעיקרא דלא ס"ד לחלק בין שמוטה לחתוכה ע"כ גם נחתכו כשר א"כ כיון דלא חילקו למסקנא כן רק ברגל מאיזה צד נחלק ביד כך היפוך מה דס"ד מעיקרא, ודע דשמוטת יד בבהמה היינו אפי' איעכול ניביה כיון דמטריפין יתרת רגל דהוי כשמוטת ירך ואיעכול ניביה א"כ מוכח ממילא דשמוטת יד אפי' כה"ג כשר:

בד"ה שמוטת ירך פ"ה וכו' עד סוף הדיבור. הנה כל דבריהם נבנו על זה היסוד דשמוטת ירך ובוקא דאטמא חדא מילתא היא, אבל אי נימא דתרי מילי נינהו בטלו כל דבריהם דהיינו דלא אידכר ר' יהודה לעיל דבשמוטת ירך מודה ר"י דטרפה ולא פליג רק בבוקא דאטמא ואדרבא מדמייתי כל הני תנאי ואמוראי בשמוטת ירך ולא הוזכר שהיה איעכול ניביה מוכח להדיא דשמוטת ירך בלא איעכול ואיפסק טרפה, ועוד ראיה ברורה לפע"ד מהא דמחדש לקמן לחלק בין שמוטה לחתוכה, והשתא תיקשי הא לכ"ע רח הוא לחלק בכך דכיון דשמוטת ירך דוקא באיעכול ניביה ואפילו איפסק כשר וחתוכה טרפה וע"כ דשמוטת ירך אפילו בלא איפסק ואיעכול טרפה ולאו היינו בוקא דאטמא:

מיהו מה שפירש הר"ן בשם הראב"ד בהשגות דבוקא דאטמא חיבור השוק והירך ושמוטת ירך חיבור עצם השלישי לשדרה הוא תמוה מאד וח"ו לא עלה זה על דעת הראב"ד ז"ל רק כוונתו הכל בעצם השלישי הסמוך לגוף והוא תחוב בכף והכף תחוב בשדרה נשמט הקולית מן הכף זו היא בוקא דאטמא נשמט הכף מן השדרה זהו שמוטת ירך וזה ברור ע"ש היטב בהשגות:

והנה התוס' בבכורות. גבי בכור שנשמטה יריכו דהוי מום השיגו על פירש"י דפי' דמיירי בלא איעכול ניביה דאפי' לא איעכול טרפה רק מיירי שנשמטה מתחילת ברייתה וזהו דלא כמו שכתבו כאן דשמוטת ירך דוקא באיעכול ניביה כפירש"י כאן, והש"ך סימן נ"ה כתב דהתוס' לא כתבו רק לרב מתנא מיירי שנשמטה מתחילת ברייתה וכן הגיה מהרש"א בתוס' שם דאיכא מאן דטריף, ובאמת לכאורה אי איפשר לפרש כן דברי התוס' דמאי קשיא להו לפירש"י דפירש להדיא דמפרש כך לפי ההלכה דאינו טרפה רק באיעכול ניביה והיכי שייך להקשות על פירושו ולפרש פירוש אחר כמו שכתבו אלא יש לפרש והרי גם הם מודים דלפי הלכה באיעכול דוקא טרפה מיירי מתניתין בלא איעכול ואין צורך לפרש מתחילת ברייתה, ומזה נראה לכאורה דשם אזלי התוס' בסברת מי שאומר כאן דמדלא אידכר כאן איעכול ניביה כמו לעיל ברב מתנא ש"מ דשמוטת ירך לאו היינו בוקא דאטמא ושמוטת ירך טרפה אפילו לא איעכול ניביה ושפיר גרסינן וקשיא לפירושו דטריף התם אפילו לא איעכול ניביה והיינו הכא דלא אידכר בשמוטת ירך איעכול ניביה כלל ולכך הוצרכו לפרש שנשמטה מתחילת ברייתה, אך לפי שקשה הדבר לומר דהתוס' שם יסברו בהיפוך מה שכתבו כאן בפשיטות והכריחו לפי דעתם דדוקא באיעכול ניביה טרפה ושם כתבו בפשיטות להיפוך, לכן נראה לי דכוונת התוס' שם כך דהר"ן כתב דניטל הירך טרפה אפי' לא איעכול ניביה דטעמא דבעינן איעכול ניביה דבלא"ה הדר בריא ובניטל הירך לא הדר בריא, והנה רש"י ז"ל וודאי חולק בזה שהרי פירש בבכורות דהתם מיירי בלא איעכול ניביה וקשה מה בכך כיון דהטעם דהדר בריא אף מום לא הוי, וליכא למימר דלא הדר בריא רק להוציא מכלל הטרפות אבל אכתי נשאר שמוט קצת עד שהוא מום א"כ למה ליה לרש"י לפרש בלא איעכול הוי ליה לפרש שנשמט קצתו באופן שאינו רק מום, וליכא למימר דלשון שנשמטה משמע כולו במשנה עצמה קשה למה תני שנשמטה כולה כיון דבמקצת הוי מום וע"כ דכל דלא איעכול ניביה הדר בריא לגמרי א"כ היכי מוקי לה רש"י ז"ל בלא איעכול, והשתא דברי התוס' נכונים דהם רצו להכריח סברת הר"ן ז"ל ולדחות פירש"י לגמרי וההכרח הוא כיון דאיכא מאן דטריף אפילו לא איעכול ניביה והיינו רב מתנא, והשתא אי לדידיה בלבד נצטרך לאוקמא מתניתין באוקימתא שנשמט מברייתה מה שאין צריך לכך לפי הלכה דדוקא איעכול בעינן א"כ הוי ליה להש"ס להקשות לרב מתנא מהך משנה ולמוקמי לה באוקימתא שנשמטה מתחילת ברייתה וע"כ כסברת הר"ן הנ"ל ולכ"ע צריך לאוקמא מתחילת ברייתה דבלא איעכול אפי' מום לא הוי דהדר בריא, וזהו שכתבו וקשיא לפירושו וכו' אלא יש לפרש והיינו שנדחה פירושו של רש"י ז"ל לגמרי, ובעיקר קושיית התוס' בבכורות כבר כתבתי לעיל ליישב גם לפי דעת הראב"ד הנ"ל בהשגות דבוקא דאטמא נשמט הקולית מן הכף ושמוטת ירך נשמט הכף מן השדרה א"כ יש לומר דהתם מיירי שנשמט הקולית מן הכף והוי ג"כ שמוטת ירך אבל בהא אינו רק מום והך שמוטת ירך דכאן שנשמט הכף מן השדרה ובהא טרפה נמי הוי, ובעיקר דין זה של שמוטת ירך מתחילת ברייתה יתבאר לקמן דף נ"ח ע"ב במימרא דר"ה שם גבי אבל ברגל טרפה נמי הוי ע"ש:

בגמרא אנא מתניתין ידענא. הא דקאמר ליה בהאי לישנא אף דממתניתין לא קשיא רק ממימרא דרב וכן בעוף משום דלהך לישנא דלקמן פרק בהמה המקשה דארכובה כנגדו בגמל ניכר א"כ במתניתין גופא קשה דקתני למטה מארכובה כשר והרי עדיין היא למעלה מצ"ה ובניטל צ"ה שהוא למטה מזה טרפה וקשה כיון דנחתך כולה כשר וצ"ה בלבד טרפה רק דמייתי הך דרב ג"כ דקאמר בפירוש וכן בעוף ש"מ דמטריף בצ"ה בעוף, מיהו הא קשיא לי היכי ס"ד דר' אבא להכשיר ניטל צ"ה בעוף משום דשמוטת ירך כשרה א"כ אי בבהמה נמי כשרה תיקשי ליה מתניתין דמטריף עכ"פ בצ"ה בבהמה וע"כ דמודה דרק בעוף כשר אבל בבהמה טרפה א"כ תיקשי הא כל הטרפות שמנו בבהמה כנגדן בעוף, ונראה לי דלא קשיא כלל דרק טרפות שמנו חכמים קאמר והיינו אותן שנמנו במשנה ריש פירקין א"ט בבהמה וכן א"ט בעוף אפל הך בהמה שנחתכו רגליה לא הוזכר בכלל המנויים ואין זה בכלל כל הטרפות שמנו חכמים ועמ"ש בתוס' ולקמן ע"ב בגמרא:

בתוס' בד"ה למה ליה למר השתא ס"ד דשמוטה וחתוכה הכל אחד וכו' ושמא לא ידע וכו'. בלא"ה ע"כ לא ידע ר' אבא ברייתא דלוי שהרי ע"כ סובר ר' אבא דשמוטת ירך בבהמה טרפה דאי כשרה למה טרפה בניטל צ"ה ובבהמה פשיטא דטרפה לכ"ע דמפורש במשנה א"כ הרי שמוטת ירך בבהמה טרפה ובעוף כשרה, ואדרבא לא הבנתי לפי זה מה שכתבו דלמסקנא ניחא והיינו כיון דיש חילוק בין שמוטה לחתוכה א"כ בתרווייהו ניטל צ"ה טרפה, אבל עכ"פ אכתי קשיא ברייתא דלוי מכח שמוטת ירך עצמו דבבהמה טרפה ובעוף כשר, ומה שכתבו ולר"ה אמר רב שמכשיר שמוטת ירך בעוף כמו כן בבהמה מדתני לוי צ"ע ג"כ כיון דלר' אבא ע"כ הך דר"ה אמר רב רק בעוף איתמר ולא בבהמה ומה ענין המסקנא לחדש דאפילו בבהמה כשר הא לא מחדש רק בענין ניטל צ"ה דשאני בין שמוטה לחתוכה אבל, מאיזה צד נחדש בבהמה דהוי טרפה מעיקרא בשמוטת ירך והשתא כשרה, גם מה שביקשו לומר דנקט עוף לרבותא הוא היפוך ממש מסברת רבי אבא דבעוף ראוי יותר להכשיר והיכי נימא בס"ד ובמסקנא יחלקו בסברות הפוכות מה שלא הוזכר בהמה כלל בדבריהם, גם מה שכתבו ומכשיר אפי' באיעכול ניביה להיפוך מוכח לפע"ד דכולה סוגיא בלא איעכול ניביה דהא ר' אבא לא ס"ד לחלק בין שמוטה לחתוכה ודייק דניטל צ"ה בעוף כשר כיון דשמוטת ירך כשר, והשתא ע"כ דבבהמה טרפה אפי' לא איעכול ניביה דאי אפילו איפסק כל דלא איעכול כשרה אם כן תיקשי ליה בבהמה עצמה למה ניטל צ"ה כשר כיון דנשמט ואיפסק למעלה כשר כמו דמקשה בעוף וע"כ דהוי סובר אפי' לא איעכול טרפה בשמוטת ירך בבהמה, ולא הבנתי כלל לאיזה צורך זכרו הך ומכשיר אפילו באיעכול כאן ואולי נתכוונו באמת לומר דכ"כ חלוק במסקנא מבס"ד דבס"ד לרבי אבא אפילו לא איעכול טרפה בבהמה כמו שהוכחתי ובמסקנא אפי' איעכול כשר אפילו בבהמה דבעוף וודאי כשר אפילו איעכול ניביה מדמקשינן דרב אדרב דזה שמע כשר וזה טרפה דהא באיעכול הא בלא איעכול, ועוד דמסתמא אמרו כשרה ש"מ כל שמוטת ירך כשר וה"ה בבהמה מדתני לוי אבל וודאי קשה הדבר מאד שיחלקו ר' אבא בס"ד ומסקנא בשמוטת ירך בבהמה, גם לא הבנתי אי נימא דעוף לרבותא במסקנא לא הוי ליה להזכיר עוף כלל רק שמוטת ירך סתם דאין לטעות דוקא בהמה מדתני לוי, גם מה שתירצו דר"ה אמר רב לית ליה ברייתא דלוי הוא תמוה דהא פריך לעיל לר"ה דאמר משמיה דרב דבדיק ביד והרי ר"ה לית ליה ברייתא דלוי אליבא דרב, וליכא למימר דמשמע להו דרב יהודה וודאי לא פליג על ר"ה בשם רב בבדיקת היד מ"מ מה בכך כמו דאמרינן כאן לר"ה בשם רב דמכשיר שמוטת ירך דלית ליה ברייתא דלוי א"כ מה בכך דרב יהודה דסובר דרב הטריף שמוטת ירך בעוף מ"מ מכח דבדיק ביד לית ליה ברייתא דלוי ומה נ"מ מכח שמוטת ירך או מכח בדיקת יד ואטו מי שסובר אליבא דרב שמוטת ירך טרפה מוכרח לומר דרב סובר ברייתא דלוי ודו"ק:

לכן נראה לי דבלא"ה לק"מ לא מיבעי' למסקנא דמחלק בין שמוטה לחתוכה א"כ י"ל דבעוף שמוטת ירך כשר דהדר בריא משא"כ ניטל צ"ה לא הדר בריא וכיון דהדר בריא אין זה בכלל שיהא יתר בבהמה על עוף כיון דבתרווייהו נחתכו רגליה טרפה וכן ניטל צ"ה רק שמוטה בעוף הדר בריא ולא הוי כנחתך רגליה ובבהמה לא הדר בריא והוי כנחתך רגליה אבל בתרווייהו טרפות נחתכו רגליה שייך בזה ובזה אך לס"ד דלא ידע ר' אבא לחלק בין שמוטה לחתוכה והוי ס"ד לחלק בין עוף לבהמה לכאורה קשיא, אבל באמת גם הא לא קשיא כלל דלא נקט רק טרפות שמנו חכמים והיינו אותן שנשנו במשנה ריש פירקין וכן אותן שנשנו ואלו טרפות בעוף אבל נחתכו