תפארת יעקב על חולין חלק ב קיח

א"כ לא שייך יתר על כן כיון שבזה ניקבה הריאה ובזה לא ניקבה [אבל מ"מ כבר הוכחתי לעיל דלא כפירש"י בזה וכל כה"ג דסופו ליפסק ג"כ לא שייך למיחשביה ביתר, וכן מוכח מדברי התוס' לעיל ריש פירקין שכתבו דחסרון גרגרת משום דסופו ליפסק, והשתא בעוף דשיעורו פחות מאיסר נחשוב יתר על כן וע"כ כיון דתרווייהו משום סופו ליפסק לא חשיב ליה ודברי רש"י הנ"ל צ"ע), אך מ"מ לא נתיישב מנין לו לרב להטריף נשמט אפי' ע"י בדיקת הריאה כיון דמודה דאינו ברור שניקבה, ונראה לי דממתניתין דייק דקתני נשתברו אגפיה ולא קתני רבותא אפילו נשמטו לגמרי, וליכא למימר משום דנשמטו בעי בדיקה אבל נשתברו אפי' בדיקה לא בעי הא ליתא דכה"ג בסמוך לגוף אפי' בנשתברו צריך בדיקה ושמוטה הוי סמוך לגוף א"כ דכוותיה בנשתברו ג"כ צריך בדיקה וע"כ דנשמטו אפי' בדיקה לא מהני דחיישינן שמא עלה בו קרום ואינו ניכר, ולפי זה מוכח דגם לשמואל בנשתברו סמוך לגוף ג"כ צריך בדיקה דאל"כ הוי להו לחלוק בנשתברו כמו דפליגי בנשמטו רק טעמו של שמואל דלכך לא קתני נשמטו דמיירי בנשתברו רחוק מן הגוף ולא בא לאשמועינן בענין ריאה רק דשבורת הגף עצמו אינו מזיק מצד עצמו כנ"ל, ומזה יש ראיה להנך פוסקים דס"ל בנשבר סמוך לגוף בעי בדיקה ולדידן דאין בקיאין טרפה והיינו כמו שכתבתי:

שם אין לו לא לינפל ולא ליחמר. פירש"י לענין נפילה כגון דרסה וטרפה בכותל וליחמר לענין נפלה לאור דבתרווייהו לא בעי' בדיקה, משמע דסובר דאי נשתנה טרפה ונראה דקשיא ליה למאי נפקא מינה דאין לו ריאה בשלמא שאר בני מעיים שאין שינוי מראה פוסל בהם בלי נפילה לאור רק כשנתמסמסו באופן דהוו כבשר שהרופא גוררו רק בנפלו לאור מטרפינן שינוי כגון אדומים שהוריקו וירוקין שהאדימו אבל ריאה דשינוי מראה פוסל בה בלי נפילה לאור רק אותן המראות הכשרות בה אינן שינוי כלל ומראות משונות הוי לקותא א"כ למאי נפקא מינה אין ריאה לעוף אי ירוקה ככרתי אין זה שינוי מדר"נ ואי כמוריקא בלא"ה טרפה וע"כ דנ"מ דאי ראינו דנפלה לאור כל בני מעיים בעו בדיקה שמא נשתנו וריאה לא בעי' בדיקה דצלעות מגינות ותולין דלא נשתנית:

והנה הרי"ף והרמב"ם ז"ל השמיטו לגמרי דין ריאה בנפלה לאור ויש לתמוה במה נפשך אי ס"ל אין ריאה לעוף הוי להו להביא עכ"פ דין זה דאין ריאה לעוף דאין צריך בדיקה או דאפילו נשתנית לא איכפת לן, ואי ס"ל כמסקנא דלא היה בקי בתרנגולין א"כ הוי להו להביא עכ"פ דין ריאה בנחמר כמו דזכרו לב וקורקבן וכבד, גם תימה דגבי נפולה משמע להדיא ברמב"ם דריאה ג"כ בכלל נפולה כמו שאר איברים שהרי לא הוציא מכללן רק בית הרחם וסימנים שהן קשין אצל נפילה א"כ משמע דס"ל דלא קיימא לן אין ריאה לעוף א"כ הוי ליה להביא גבי נפלה לאור ריאה ג"כ כמו שזכר שאר איברים, ונראה לי ברור דהרי"ף והרמב"ם מפרשים אין ריאה לעוף לינפל וליחמר היינו דאפילו נשתנית הריאה למראה טרפה כגון כמוריקא מ"מ כשרה דקוטרא עייל בה מחמת נפילת האור ולא נחמרה מכח הצלעות וס"ל דכמסקנא קי"ל דלא היה בקי בתרנגולים א"כ ממילא אין בריאה שום חידוש דין לענין נפלה לאור דאי ירוקה תולין בדר"נ ואין זה שינוי כלל וכמו ירוקין שהוסיפו בירקות ואדומים שהוסיפו באדמימות לא איכפת לן דהאש בחום מעט מוסיף שינוי כמ"ש הר"ן א"כ ממילא בירוק ככרתי תולין ג"כ בדר"נ והוי רק כשינוי קצת כיון דריאה דעלמא יכולה להיות ירוקה ככרתי וירוק כמוריקא בלא"ה טרפה ואין נפילה מחדש בה דבר ולכך לא זכרו רק שאר איברים וגבי נפלה מן הגג ממילא ריאה בכלל כיון דלא קי"ל רק כמסקנא דהכא וזה ברור לפענ"ד:

וראיתי להמרדכי שכתב בשם אבי"ה וז"ל בתלמוד יש נקטינן אין ריאה לעוף לא ליחמר ולא לינפל פירוש משום דרוחב הצלעות מגינות על הריאה ואפי' נשתנית לא חיישינן לה, וכל זה מיירי היכא דליכא למיחש לריסוק איברים אלא לאור וליחמר אבל אם נפלה ממקום גבוה לארץ בלא ידוע דאיכא למיחש לריסוק איברים דינו שוה לבהמה א"ה ובהגהות רמ"א סביב המרדכי מחק א"ה והגיה אבי"ה] עכ"ל, ודברים אלו נפלאו ממני שהרי הך ולא לינפל היינו נפלה מן הגג או דרסה וטרפה בכותל והיכי ס"ד דלריסוק איברים חיישינן הא עיקר נפילה היינו לענין ריסוק איברים ואי חיישינן לריסוק מהו ולא לינפל, וליכא למימר דמפרש ולא לינפל רק לענין בדיקה אחר מע"ל על טרפות אבל לענין ריסוק איברים תוך מע"ל חיישינן דמאי נפקא מינה דבלא"ה טרפה כששחטה תוך מע"ל מכח שאר איברים דאפי' אין ניכר ריסוק טרפה, ועוד דלענין בדיקה אחר מע"ל על טרפות לא שייך אין ריאה לעוף דפשיטא דאי נמצא טרפות בריאה דטרפה, ואפי' נפרש דהכוונה דלאחר מע"ל אי לא נמצא בה טרפות רק ריסוק לא איכפת לן אבל תוך מע"ל דאפי' לא נמצא שום שינוי טרפה אפי' בריאה נמי טרפה אבל עכ"פ למה קאמר היכא דליכא למיחש לריסוק איברים הא מהני אפי' היכא דאיכא למיחש לריסוק, מיהו איפשר לפרש דסובר דנפולה אחר מעת לעת תו ליכא למיחש לריסוק כלל וכן בעמדה רק מה שצריך בדיקה הוא על טרפות כמו שפירש"י לעיל גבי נפילה וסובר דהך ולא לינפל הכוונה לענין בדיקה שאין צריך בדיקה בריאה דמסתמא לא נעשה בה טרפות דצלעות מגינות אבל בלא עמדה ולא שהתה מע"ל דיש לחוש לריסוק איברים חיישינן, אבל מ"מ קשה תוך מע"ל ולא עמדה למאי נפקא מינה הא בלא"ה טרפה מכח שאר איברים דהא אפילו לא ניכר בהם שום שינוי טרפה כמו שפירש"י במשנה ריש פירקין, לכן נראה לי ברור דהמרדכי מפרש הך לא ליחמר ולא לינפל לא קאי על נפילה של ריסוק ונחמר של אור רק תרווייהו בנפלה באופן דאין לחוש לריסוק רק לאור לענין בדיקה דהיינו בראינו שנפלה לאור דצריכה בדיקה וריאה לא צריכה בדיקה וכן בלא נפלה ומצינו שנחמרה דבשאר ב"מ טרפה אבל בריאה תולין בשאר דבר ולא חיישינן דנחמרה כיון דצלעות מגינות, וזהו שכתב היכא דליכא למיחש לריסוק איברים אלא לאור וליחמר הרי דמפרש דהך ליחמר ולינפל תרווייהו לענין חשש נחמר, והיינו לאור הכוונה דאי נפלה לאור לא חיישינן לבודקה אבל אי ראינו שנשתנית וודאי טרפה כפירש"י רק נ"מ ג"כ ליחמר בלי אור והיינו שלא ראינו שנפלה לאור אז אי נשתנית ריאה תלינן בחולי ולא חיישינן שנחמרה באור משא"כ שאר ב"מ דאי נפלה לאור צריכין בדיקה ואי נשתנו בלי אור חוששין שנחמרו על ידי אש, מיהו אי הך הג"ה שהגיה רמ"א אבי"ה הוא הראבי"ה שמביא המרדכי בכל מקום יקשה על זה דמעיקרא קאמר בשם ראבי"ה דאפי' שאר ב"מ כל שלא ראינו שנפלה לאור אין חוששין להם כלל א"כ אכתי היכי קאמר ולא ליחמר אי בנפלה דלא צריך בדיקה היינו ולא לינפל ואי בלא נפלה לענין אי נמצא שינוי הא גם בשאר ב"מ לא חיישינן, (ונראה לכאורה שגם לפי הגירסא במרדכי לפנינו א"ה ג"כ הכוונה אליעזר הלוי והיינו ג"כ ראבי"ה וקשה כנ"ל] ומ"מ אי איפשר לפרש דברי המרדכי הללו באופן אחר כלל וברור דדברים הללו אינן משם ראבי"ה רק אחר ואיפשר שזה רבינו אליעזר בר' יהודה הלוי והשני רבינו אליעזר בר' יואל הלוי שדרך המרדכי להביאו כנ"ל, ועמ"ש בסמוך:

שם הואיל ורוב צלעות מגינות. לא נתבררו לי דברים הללו בשלמא לענין נפילה על חשש ריסוק איברים שייך דצלעות מגינות, אבל ליחמר מאי הגנה איכא במה נפשך אי בא החימור מבחוץ מה בכך דצלעות מגינות הא בין צלע לצלע הבשר דק מאד וקרומו רך כמו שפירש"י לעיל לענין שמוטת גף דלכך חיישינן לנקובת הריאה א"כ ממילא בין צלע לצלע שולט האש ביותר משאר מקום ויכולה הריאה להיות נחמר שם, ואי דדנין החימור מצד פנים דהיינו שהאש נכנס לגופה ששואבת אותו לתוכה א"כ ממילא נכנס הוא לתוך הריאה לפנים ע"י הנשימה ומה בכך דצלעות מגינות וצ"ל דס"ל שהחום בא דרך הפה לגוף והריאה נחבאת בין הצלעות אינו מזיק לה האש תיכף וכל זה רחוק בעיני, ולולא דברי הפוסקים היה נראה לי דמה שאמר לא לינפל ולא ליחמר תרי מילי קאמר לא לינפל מצד הצלעות לענין נפלה מן הגג ודרסה וטרפה בכותל ולא ליחמר משום דמראות פסולות פוסלין בה בלא"ה וכשרות אינן שינוי ותולין בדר"נ כמו בלא נפלה לאור דכל מראה משונה בריאה הוי לקותא בלי נפילה לאור רק אותן המראות הכשרות אינן שינוי בה ורגילה להיות כך וממילא אין הנפילה לאור מחדש שום דבר בריאה כנ"ל, ודע דלכאורה יש לדקדק מלשון אין ריאה לעוף דבבהמה יש ריאה ליחמר ש"מ דיש טרפות נחמר בבהמה דאל"כ למה אמר לעוף כיון דליכא נחמרו רק בעוף וצ"ל דמשום ולא לינפל נקט עוף דבבהמה יש ריסוק איברים גם בריאה:

שם אמרי במערבא משמיה דריב"ח מדבריו של בריבי ניכר שלא היה בקי בתרנגולים. פירש"י שלא היה רגיל לאכול תרנגולים ומילתא דבדיחותא קאמר פירוש דוודאי תמוה לומר דלפי שלא היה רגיל לאכול תרנגולים יאמר שאין להם ריאה עכ"פ מאיזה צד יאמר שאין להם ואפי' לא היה רואה תרנגול מימיו לא שייך שיאמר בשביל זה שאין לו ריאה, ועוד וכי בשביל תרנגולים יאמר שכל עוף אין לו ריאה לכך קאמר דמילתא דבדיחותא קאמר, אבל מ"מ אני תמה שהרי עיקר הקושיא מעיקרא היתה אילימא דלית ליה כלל הא קא חזינא דאית ליה ולא חידשו בני מערבא משמיה דריב"ח יותר על מה שידע המקשן רק הבדיחותא בלבד והיכי שייך שיזכירו תירוץ בשם בני מערבא ומשמו של ריב"ח שלא אמר דבר רק בדיחותא בעלמא:

ונראה לי דהך דאמר מעיקרא לא לינפל ולא ליחמר לא הדר ביה במסקנא כלל דהיכי ס"ד דרב חגא דקאמר הואיל ורוב צלעות מגינות לא ידע דר"י קאמר יש לו וישנה כעלה של וורד בין אגפים ש"מ דחזקיה דלית ליה כלל קאמר רק דבני מערבא משמיה דריב"ח מחדשים דר"י השיב לו שאינו בקי בתרנגולים דוודאי הריאה נחבאת בין הצלעות אבל יש בין אגפים דהיינו במקום השדרה ממש שהוא בין האגפים קצת מן הריאה כעלה של וורד ויש לחוש שם לינפל וליחמר, והיינו דקאמר בין האגפים ולפי פשוטו הוא בין הצלעות מצד גף זה ומצד גף השני ובין אגפים משמע בין שני האגפים, ולהנ"ל ניחא דבין שני האגפים שם יש כעלה של וורד ושם אין צלעות ובאו במערבא לפרש דגם ר"י לא היה חושב דחזקיה סובר