תפארת יעקב על חולין חלק ב קיז

שנתהפכה ממה שהיתה כ"ש שיכולין להתהפך לחזור לכמות שהיה ולמה טרפה בנהפכו, וע"כ דכל שנתהפכו נטרפה ולא מהני מה שיחזרו לקדמותן, או דאי איפשר שיחזרו לכמות שהיה ממש וכן נ"ל מלשון הרי"ף ז"ל שכתב הוא עשך ויכוננך שאם נהפך אחת מהן מיד מת ולא ידעתי מה ביקש בזה שאמר מיד מת ונראה שבא להורות שאפי' תיכף החזירן לכמות שהיו מ"מ לא מהני דמיד שנתהפכו הוא מת מחמת היפוך זה ואין לו תקנה ומחמת רגע שהם מהופכין הוא מת, ומיהו איפשר לומר דכוונת הרי"ף בהיפוך דדוקא באדם שנהפכו בני מעיו בפנים אף שאיפשר שיתהפכו לאחר זמן כמות שהיו מ"מ אי איפשר שיחיה שאין טרפות זה כשאר טרפות שאיפשר שיחיה יב"ח רק כאן הוא מת מיד ואין בני מעיים מתהפכין בפעם אחת רק מעט מעט וממילא טרם שיתהפכו לקדמותן ימות ולפי זה איפשר ביצאו והיפך בהן והפכן תיכף לכמות שהיו איפשר דכשר וצ"ע, והנה דעת מהרש"ל בנהפכו מעצמן כשרה וראייתו דקאמר שהיפך בהן ולא קאמר שנתהפכו ואין זו ראיה דהא ביצאו ונתהפכו מודה מהרש"ל א"כ במתניתין דקתני יצאו הוי ליה לומר ל"ש אלא שלא נתהפכו אבל נתהפכו טרפה, ועוד דהא מייתי מקרא הוא עשך ויכוננך שאם נהפך אחת מהן טרפה מבואר להדיא אפי' נהפך מעצמו, אמנם לשון הרמב"ם ז"ל כשמנה ע' טרפות יצאו ונתהפכו משמע דוקא יצאו, ואולי יש לומר דוקא בנשתנה ממה שנברא טרפה דכך נברא להיות כך ולא מהופך אבל אם נברא מהופך ולא נשתנה כשר לכך בנמצא מהופך תולין דנברא כך אבל יצאו ונתהפכו טרפה וצ"ע, ועמ"ש בחידושי לי"ד סי' מ"ו:

בתוס' בד"ה איבעי' להו וכו' דלא מיירי בפלוגתא כי היכי דלא חשיב ניטלה הנוצה לר"י ע"כ. דבריהם תמוהין לכאורה כמו שתמה מהרש"א ע"ש, אבל באמת תמהני על תמיהתו ודברי התוס' פשוטים וברורים דמהרש"א כתב דהך בפלוגתא שכתבו התוס' היינו בבהמה דלרבנן כשרה ולר"ט טרפה א"כ לר"ט לא הוי יתר בעוף, אבל הוא תמוה דאי ס"ד בעוף לכ"ע טרפה מאי הועילו התוס' בתירוצם ליישב פירש"י ור"ח דהא בהדיא פירש"י דמספקא ליה אי הורו בטרפחת לאיסורא כר"ט, ואי דבעי בכאן מחמת עוף דאפילו רבנן מודו למה כתב רש"י דהספק דאסרו כר"ט דהאכילה לכלבים, ועוד היכי ס"ד דלרבנן גם כן בעוף טרפה למה לא קתני בטרפות עוף ניטלה האם והרי כתב הר"ן להוכיח דרבנן פליגי על ר' יהודה בניטלה הנוצה דאי ס"ד דמודו דניטלה נוצה קטנה בעוף טרפה למה לא חשיב בטרפות עוף ניטלה הנוצה, וכ"ש ניטלה האם דחשיב לה בכשרות בבהמה פשיטא דאי בניטלה האם בעוף טרפה דהוי ליה למיחשביה בטרפות עוף, וע"כ דפשיטא דלרבנן ניטלה האם כשרה אפי' בעוף ולכך לא חשיב יתר עליהן עוף ניטלה האם רק התוס' נתכוונו דאף דר"ט חזר בו מעדות תודוס הרופא וחשיב ליה טועה בדבר משנה היינו דוקא בבהמה כמו שהעיד תודוס הרופא אבל בעוף עדיין פליג ר"ט דטרפה והורו בטרפחת לאיסור כוותיה, והשתא שפיר כתבו דלא נקט יתר עליהן עוף מה שאינו רק לר"ט ולא לרבנן כמו דלא חשיב ניטלה הנוצה לר"י כיון שאינו לרבנן, ואדרבא נראה לי שמה שכתבו וליכא למיפשט נתכוונו ליישב כיון דמחלקינן בין עוף לבהמה למה ליה לרש"י לתלות הדבר בר"ט הא גם לרבנן יש לומר כן ועל זה כתבו וליכא למיפשט דבפלוגתא לא מיירי כמו ניטלה הנוצה משא"כ אי הוי אמרינן דגם לרבנן טרפה בעוף הוי קשיא דנפשוט מברייתא דלוי דלא קאמר יתר על כן ניטלה האם וזה ברור:

בא"ד ומיהו יש לתמוה וכו'. ולדעתי לק"מ דהתם נמי דמיבעי' לן תרווייהו להיתרא אין הכוונה דתרי הוראות הוי להיתר רק וודאי אי חדא לאיסורא וחדא להיתרא אתי שפיר מה דבמנורה לא הוצרך להזכיר מה שהורה דמספיקא וודאי לאיסור תפסינן רק להיתר פירש דבריו כר"ש ובאיסור לא הוצרך להזכיר כיון שלא פירש להתיר ממילא נתכוין לאיסור אבל אי תרווייהו להתיר למה בהא פי' דבריו ובהא סתם דבריו וע"כ דחדא הוראה היתה והורה במנורה כר"ש בנר רק דממילא הוי ב' הוראות דליכא לספוקי התם בדר"ש וליה לא ס"ל דפשיטא לן התם דנר קיל ממנורה דאפי' מאן דמתיר בנר אוסר במנורה אם כן ממילא תרווייהו מותרין אבל הכא כיון דכרבי בזפק פירוש הוא להך הוראה בטרפחת דהיינו להיתרא ממילא יש לומר דליה לא ס"ל וזה ברור, וכבר כתבתי בגמרא לפרש מה שנראה לפע"ד ולא קשה מידי מכל אלה הקושיות ע"ש:

בד"ה אבל היפך בהן טרפה בכלל נקובי דמתניתין הוא וכו'. ר"ל דקשיא להו דפריך לתנא דבי ר"י ריש פירקין והא איכא בסג"ר ושב שמעתא וקשה הא איכא נמי יצאו ב"מ דלכ"ע שייך נמי בבהמה דאי נתהפכו טרפה דהא קרא קאמר דקאי על אדם וה"ה בהמה דמ"ש שנלמוד עוף מאדם ולא בהמה, וכמו כן קשה לעולא דמנה ח' מיני טרפות דבאיזה סוג נכלל טרפות זה של היפוך ב"מ, לזה כתבו דטעמא משום דסופו לינקב א"כ לעולא בכלל נקובי היא ולתנא דבי ר"י דחשיב פרטי טרפות מ"מ כיון דחשיב ניקבו הדקין א"כ כל סופו לינקב בכלל זה, וכבר כתבתי ליישב בזה לשון המשנה יצאו ב"מ ולא ניקבו והיינו דפעמים דמחמת זה ינקבו בני מעיה וקאמר שיצאו באופן שלא יהיו נקובים:

דף נ"ז ע"א בגמרא בדקיה רבא בצ"ה ואכשריה. נראה לי דקמ"ל דס"ד דלא שרי במתניתין נשתברו בעוף רק שלא במקום צ"ה אבל במקום צ"ה חיישינן שמא נפסק אחד מהן מכח. דקותן מחמת השבירה ונתרפאו כדחיישינן בושט שמא הבריא למ"ד הבריא נתרפא קמ"ל דאפי' בעוף ובמקום צ"ה מהני בדיקה, ודוחק לומר דקמ"ל דבעי' בדיקה מדקאמר ואכשריה, ולזה נראה דגם תנא דמתניתין דנקט הך נשתברו רגליה בכשרות של עוף ולא נקט לה בבהמה אף דטרפות הרגל זכר התנא פרק בהמה המקשה בבהמה ומ"ש דכשרות רגל זכר בעוף ואנן חזינן דאיכא מ"ד שמוטת ירך בעוף כשר ובבהמה טרפה, ולהנ"ל ניחא דקמ"ל אפי' נשתברו במקום צ"ה כל שאנו רואין שלא נפסקו כשר ולא חיישינן שמא נפסקו ונתרפאו ואינו ניכר, כנ"ל:

שם שמוטת ירך בעוף טרפה. פירש"י בוקא דאטמא דשף מדוכתי' ואיעכול ניביה, מבואר בהדיא דבעוף גם כן בעינן איעכול ניביה דוקא וכן בדין דהא חזינן דעוף קיל לענין שמוטת ירך מבהמה דהא איכא למ"ד בעוף כשר שמוטת ירך ובבהמה טרפה לכ"ע, ואני תמה על מה שנמצא בהגה"ה במרדכי מיסוד הר"ר פרץ דשמוטת ירך בעוף טרפה אפילו לא איעכול ניביה ובבהמה דוקא איעכול ניביה ומ"מ לא חשיב יתר עליהן עוף שמוטת ירך בלא איעכול ניביה דמ"מ שם שמוטה אחת היא והוא תמוה מאד דהיכי ס"ד להחמיר בעוף טפי מבבהמה וכן בש"ע לא הוזכר סברא זו כלל ולית דחש לה כלל, ואמת דדעת הרבה פוסקים דשמוטת ירך ובוקא דאטמא תרי מילי נינהו ושמוטת ירך אפילו לא איעכול טרפה אבל לפי דעת זו בבהמה כ"ש דטרפה בלא איעכול אבל לומר דבבהמה בעינן איעכול ובעוף בלא איעכול הוא דבר מתמיה מאד, ומ"מ יש לי לומר בטעמו של הר"ר פרץ דקשיא ליה אי שמוטת ירך ובוקא דאטמא תרי מילי נינהו למה לא חשיב שמוטת ירך בהדי שב שמעתתא כמו שהקשה הר"ן ואי חדא מילתא היא למה לא הוזכר כאן בכל הסוגיא מאיעכול ניביה כמו לעיל בבוקא דאטמא ומ"ש דכאן קרי לה שמוטת ירך והתם בוקא דאטמא דשף, לזה סובר הר"ר פרץ דכאן דבכל הסוגיא מיירי בעוף כל שנשמט הירך הוי כאיעכול ניביה, ועמ"ש קמן בזה. ודע דבבכורות פרק על אלו מומין תנן השחול איזה שחול שנשמטה יריכו משמע דנשמט הירך אינו רק מום ולא טרפה ופירש"י דהתם בלא איעכול ניביה והתוס' הקשו שם על פירושו דטריף התם אפי' לא איעכול ניביה [ומהרש"א גריס התם איכא מאן דטריף אפי' לא איעכול ניביה והיינו רב מתנא דסובר בוקא דאטמא דשף אפי' לא איעכול טרפה] אלא יש לפרש שנשמטה מתחילת ברייתו משמע בהדיא דס"ל שמוטת ירך מתחילת ברייתו כשר אפילו לרב מתנא דמטריף בלי איעכול ניביה מ"מ בנברא כך כשר, ולפי זה כ"ש לדידן דבעינן איעכול ניביה דוקא דכשר, ולפי זה יש לתמוה לפי מה שפירש"י לקמן דף נ"ח ע"ב בהא דאמר ר"ה לא שנו אלא שחסר ויתיר ביד אבל ברגל טרפה נמי הוי ופירש"י הטעם דטרפה דהוי כשמוטת ירך בבהמה, והשתא תיקשי הא הוי שמוטת ירך מתחילת ברייתו וכיון דאפילו לרב מתנא כשר כ"ש לדידן, לכן נראה לי דסובר רש"י ז"ל דלרב מתנא מוקמינן הך נשמטה יריכו דהתם שנשמט הירך דהיינו עצם השלישי נשמט מן השוק מן העצם השני, וכבר הביא הר"ן ז"ל שיש מי שפירש שזהו שמוטת ירך וטרפה אפי' בלא איעכול והר"ן דחה דבר זה דהכא מיירי סמוך לגוף דהא דומיא דשמוטת יד בבהמה קתני דהוי סמוך לגוף כמו שמוטת גף בעוף, ולפי זה התם שפיר יש לפרש שנשמט הירך מן השוק ונהי דטרפה לא הוי כמו שדחה הר"ן אבל מום הוי, ועיקר הך מילתא בנשמט מתחילת ברייתו יתבאר בתוס' בד"ה שמוטת ירך ולקמן דף נ"ח ע"ב במימרא דר"ה הנ"ל:

שם חיישינן שמא ניקבה הריאה. איכא למידק כיון דחיישינן קאמר אלמא דאינו ברור שניקבה הריאה א"כ מאיזה צד לא מהני בדיקה לרב דהא לא הוזכר טרפת שמוטת גף במתניתין כלל ואדרבא כיון דלא תנן יתר עליהן עוף נשבר הגף משמע דשוה לבהמה, וראיתי להמרדכי שהקשה קושיא זו דלא קתני יתר בעוף נשבר הגף, ותירץ כיון דמשום נקובת הריאה היא וריאה שניקבה טרפה גם בבהמה לא קתני לה ואין זה מספיק כלל לפי מה שפירש"י דנשבר העצם בעוף המים משום דסוף הקרום של מוח ליפסק ומ"מ חשיב לה יתר עליהן עוף אף דגם בבהמה ניקב קרום של מוח טרפה, ואני אומרה בלשון אחרת שלא אמרו יתר על כן רק כדבר שיש חסרון זה בבהמה ממש כמו בעוף לא יותר ומ"מ טרפה בעוף ובבהמה לא אז חשיב יתר ולכך בנשבר העצם דאי נשבר עצם זה בבהמה כשרה ובעוף טרפה ואף דטעמא משום סופו ליפסק הקרום מ"מ בעצם זה מיטרפה בלי נקובת קרום ובהמה לא מיטרפה בשבירת עצם זה אבל נשבר הגף דמטריפין בעוף דכבר ניקבה הריאה ובבהמה מכשירין דלא ניקבה הריאה