תפארת יעקב על חולין חלק ב קטו

רק כשיש לחוש לבשר שהרופא גוררו אבל שינוי סתם נא זולתי בריאה דקים להו דמקצת מראות פוסלין בה יהא מאיזה סיבה שיהא אבל לא בב"מ רק בנפלה לאור תלינן השינוי בסיבה הנודעת לנו ולא בדבר אחר שלא נודע לנו, אמנם אי נשתנו רובן או כולן שזה שינוי גדול ולא שכיח כלל לסיבה אחרת וודאי תולין באור אפילו לא ידענו שנפלה לאור, אמנם הכבד כל שלא נפלה לאור והוריק ירוק נפל אפילו הוריק כולו יש לתלות בריבוי שמנו כמ"ש הרשב"א אבל בנפלה לאור כל שנשתנה תולין בסיבה הנודעת לנו כנ"ל, וזהו שכתב בהלכה כ' עוף שנפל לאור והוריק לבו או כבדו וכו' בכל שהוא טרפה והיינו בכל מראה ירוק כיון שנפלה לאור לפנינו ובתר הכי בהלכה כ"א כתב כל עוף שנמצא הכבד שלו כמראה ב"מ והיינו ירוק ככרתי דלא שכיח מחמת וכן שנמצאו שאר ב"מ משונים וכאן לא כתב כל שהוא דכיון שלא נודע שנפלה לאור לא חשיב כל שהוא שינוי לתלות באור רק תולין בדבר אחר רק כשנשתנו בכללן בהא בידוע שנפלה לאור, תדע שהרי כתב על זה וכן וושט ובוודאי לא במשהו חליף מיטרפה רק בכולו או רובו כמבואר בפוסקים וה"ה הך שינוי בכבד וב"מ א לא מיטרפה בכל שהוא, ובכבד דוקא כמראה ב"מ משא"כ ירוק געל מצוי הוא בכבד לסיבה אחרת אפילו כולו כדברי הרשב"א הנ"ל אבל בנפלה לאור כל מיני ירקות פוסלין ואפילו במשהו דהוי כניטלו כיון ששלט בהן האש אף שאינו ניכר רק בכל שהוא, ולפי דרכו הפי' בגמרא שיעור ירוקתן כשיעור נקובתן והיינו בנפלה לאור וכיון דבכלל ב"מ איברים הנטרפין במשהו א"כ שיעור ירוקתן נמי במשהו וכיון דכבד נמי בכלל ב"מ הוא ע"כ גם הוא במשהו והיינו דסופו לינטל כולו דשינוי זה מורה ששלט בו האש א"כ נחמר כולו רק לא איגלי רק בכל שהוא אבל כל זה בנפלה לאור כדקתני במתניתין נפלה לאור אבל בלא נפלה לא ובעינן שינוי גדול דלא שכיח רק מנפילת האור, והשתא במתניתין דקתני נפלה משום דבעי לכלול כל ב"מ לב וקורקבן וכבד ובלא נפלה חלוק כבד משאר ב"מ דירוק געל כשר דמחמת שומן הוא משא"כ בשאר ב"מ כל שנשתנו שינוי גדול תולין באור לכך קתני נפלה דבהא כל שינוי פוסל בכל שהוא בכל ב"מ בלי הבדל כלל, ואהא בעי הוריקה כבד כמראה ב"מ אי גם הא אינו מזיק בכבד בלא נפלה לאור לפנינו או מזיק ורק ירוק געל אינו פוסל בלא נפלה, וקאמר ליה דטרפה, והיינו דמקשה ליה לא יהא אלא ניטל ובוודאי לא שכיח נטילת הכבד שלא ישאר רק כזית וכאן אין לתלות בשומן ומ"מ כשר ולמה לא נחוש דנפל לאור ונחמר לכך ניטל וסופו לינטל כולו ומ"ש בירוק כמראה ב"מ דמשום שאין לתלות בשומן אתה תולה באור, ומשני דירוק זה כמראה ב"מ לא שכיח כלל רק ע"י האור משא"כ נטילת הכבד יש לתלות בחולי אחר כמו באור אבל מראה זו כמראה ב"מ לא שכיח ובידוע שנפלה לאור כנ"ל ברור לדעת הרמב"ם ז"ל, ודע דלפי דברי המפרשים כרש"י כנגד ב"מ ממש יש מקום לומר דאי הוריקה גם לצד הצלעות רק שנשאר מקום מרה וחיותא יש מקום להכשיר דדוקא בלא הוריק רק כנגד ב"מ יש הוכחה דנחמרו ב"מ קודם דאי מצד הכבד הוי ליה להיות נחמר מצד הצלעות כמו שכתב הר"ן אבל בהוריק גם לצד הצלעות שוב אין ראיה דנחמרו ב"מ ודו"ק:

והנה הרשב"א ז"ל כתב דאין ירקות פוסל בכבד רק ככרתי אבל כמוריקא תולין בשומן, ודעת הרא"ה ז"ל שאין האש מוריק כלל רק ככרתי ולפי זה אפילו לב וקורקבן אינו פוסל רק ככרתי, ויש לדון בדבר זה כי כפי הנראה מדברי האו"ה שהביא הש"ך סי' נ"ב דאין אנו בקיאין בבדיקת נפלה לאור משמע בהדיא דכל שנפלה לאור מעכב הבדיקה דיעבד דאל"כ מה בכך דאין בקיאין מ"מ כשאין רואין שינוי לפי דעתנו לא גרע מנאבדו ב"מ ולא נבדקו וע"כ דבדיקה מעכבת, א"כ אני תמה היכי הכשיר הרשב"א ז"ל בירוק כמוריקא דתולין בשומן דמה בכך כיון שנפלה לאור עכ"פ כשנמצא ירוק כמוריקא אין לנו בדיקה דשמא האש הוריק כמוריקא ולא מחמת שומן, וכ"ש למאן דמתיר אפילו בכחוש מהאי טעמא דכיון שיכול להיות מראה זו בשומן תולין גם בכחוש, אבל עכ"פ נפל בדיקה בבירא ואין לנו בדיקה, ואי נימא דרוב כבדים יש להם ירקות זה כמוריקא א"כ בנמצא אדום ניחוש שמא ירוק היה ונתאדם מהאש דהאש מאדים ירוקין, ואי יש היכר בין ירקות של אש לירקות של שומן א"כ היכי פסיק וקאמר דכמוריקא לא, ומזה נראה כדעת הרא"ה ז"ל שאין האש מוריק כלל רק ככרתי וכל שלא נמצא ככרתי הוי בדיקה מעליא וע"כ דסובר הרשב"א ז"ל דאין בדיקה מעכבת כמ"ש לעיל באריכות:

שם ריב"ל הוי ליה ההוא תרנגולא שדריה לקמיה דר"א הקפר בריבי א"ל ירוקין הוו ואכשרה וכו' לא נתבאר לי לשון זה א"ל ירוקין הוו מי אמר למי אי השליח שהלך לשאול אמר לר"א ירוקין הוו הרי התרנגולא בידו ששלחה לו ויכול לראות אי ירוקין הן, גם מאי שייך ירוקין הוו הא עכשיו ירוקין הן, וכמו כן אי ר"א אמר לשליח שהיו ירוקין מלבד דלא שייך ג"כ ירוקין הוו אבל בלא"ה לא שייך ואכשרה והוי ליה לומר לו ירוקין הן וכשרין, ואי דהשליח שבא לריב"ל בחזרה עם השאלה אמר לו שהיו ירוקין והכשיר אותה ג"כ קשה הא התרנגולא בידו וירוקין הן לפנינו והיכי שייך ירוקין הוו, גם יש לדקדק דכפי הנראה לא היה באן ירוקין רק הדקין כמו שפירש"י א"כ מה ס"ד דריב"ל להטריף דאטו לא ידע דכל דקין ירוקין הן, והיה איפשר לומר בזה דהיה המעשה דהוסיפו בירקות והוי ס"ד דבהא טרפה כיון דקתני במתניתין ירוקין פסולין לא משמע ליה דלא מיירי מתניתין רק בלב וקורקבן וכבד ומזה דייק דאפילו דקין שהוריקו ביותר ממה שהם טרפה. אבל לפי זה יקשה היכי יפרש אדומים כשרה אפי' נימא דהיה סובר דרק הוספה בירקות פוסל אבל באדמימות לא אבל מ"מ כיון דמשמע ליה דמתניתין בכל ב"מ איירי היכי קתני אדומים כשרה דלא מיירי רק בלב וקורקבן וכבד דהא דקין שהאדימו טרפה, אם לא דנימא דהיה סובר דוודאי במתניתין בכל ב"מ איתמר וכשהאש שלט בבני מעיים עד שנעשה טרפה אין דרכו רק להוריק והאדומים נעשו ירוקין והירוקין מוסיפין בירקות, או כיון שנפלה לאור צריך בדיקה וכל שנמצא ירוקין אפי' הדקין שוב אין כאן בדיקה דשמא האש הוריק ואינו ניכר מחמת שהן ירוקין, אבל כל שלא שלט האש כ"כ אינו מוריק רק מאדים לכך ירוקין לעולם פסול בין בלב בין בדקין ואדומים לעולם כשר דאין האש מאדים כשהוא שולט הרבה רק מוריק, אבל כל זה עדיין אינו מספיק למה שאמר ירוקין הוו כיון דהבני מעיים לפנינו ואנו רואין שהם ירוקין, וכמו כן יש לדקדק בהך עובדא דבתר הכי:

ונראה לי דהך עובדא הוי ששלקו התרנגולא וחזרו למראיתן כמות שהם ולזה שלח לשאול לר"א ואמר לו דהיו מעיקרא ירוקין דהיינו שכל הב"מ היו ירוקין אפילו לב וקורקבן וכבד רק עכשיו נשתנו ושלח לו לראות השינוי שנשתנו והכשיר אותה, ולזה הקשה לו והא אנן תנן ירוקין פסולין ומשמע ליה דמיירי בכל ב"מ וע"כ הכוונה דאי נמצאו כל ב"מ ירוקין פסולין אפי' חזרו למראיתן אח"כ אבל אי נמצאו אדומים כשרים דתולין קוטרא עייל בהו וס"ד דקוטרא עייל בהו היינו שעל ידי זה נראה אדום כפי גירסת הרי"ף לקמן ירוקין שהאדימו ושלקן וחזרו והוריקו כשרין, ולכך ס"ד דריב"ל או דתולין אדום לעולם בקוטרא שאין נחמר בא רק בהורקה, או דהכוונה אדומים יש להם הכשר כשנשתנו אבל ירוקין אין להם הכשר לעולם, ועל זה השיב לו שלא אמרו ירוקין פסולין רק בלב וקורקבן וכבד ולא מיירי מתניתין בדקין כלל א"כ ממילא אין להוכיח דירוקין פסול אפי' נשתנו למראיתן אח"כ רק שפיר מחלק בין ירוקין לאדומים דלב וקורקבן שהוריקו פסולין ואם האדימו ביותר כשרין אבל לעולם בעינן שיהא השינוי בהם לעולם ולא בחזרו למראיתן ע"י שלק, וכמו כן הך עובדא דבתר הכי מיירי דהיו אדומים מעיקרא וחזרו למראיתן אח"כ וס"ד ג"כ דירוקין פסולין לעולם ואדומים תולין בקוטרא או דכשרים כשחזרו למראיתן והשיב לו דטרפה, והקשה לו הא אנן תנן אדומים כשרה ומשמע ליה אפילו בדקין והיינו דתולין בקוטרא, ועל זה, השיב לו דהך אדומים כשרה היינו בלב וקורקבן וכבד דוקא דאפי' הוסיפו באדמימות כשר, או דקמ"ל דס"ד דעכ"פ אין כאן בדיקה דשמא האש האדים ואינו ניכר קמ"ל דכל שלא נשתנו כשר אבל ירוקין שהאדימו טרפה אפילו חזרו אח"כ למראיתן שאין השלק מועיל רק להכשיר אדומים שהוריקו ושלקן וחזרו והאדימו ולא ירוקין שהאדימו ושלקן וחזרו והוריקו הכל כפי גירסא דידן לקמן כנ"ל בזה ודוק, ודע דעל מה שאמרו באלו ב"מ אמרו בלב וקורקבן וכבד הקשו על זה מ"ש דנקט התנא השינוי באיברים כיון דבדקין ושאר ירוקין הוי בהיפוך, ונראה לי דרבותא קמ"ל לפי שהאיברים האדומים הם עבים וגסים והירוקין הם דקין וס"ד דאי נשתנו האדומים תולין בחולי דאי מחמת האש האיברים הדקין הוי להו להשתנות קמ"ל דטרפה וכ"ש כשנשתנו האברים הדקין דאין ראיה ממה שלא נשתנו האדומים דמחמת עביין לא נשתנו ודו"ק:

והנה הפוסקים דקדקו מכאן דלא נקט ריאה ש"מ דאין בבהמה משום נפלה לאור כלל ובעוף אמרו דאין ריאה לעוף ליחמר דצלעות מגינות, והקשו על זה דלמה לא אמרו יתר עליהן עוף נפלה לאור והר"ן הוסיף בזה כיון דנשבר העצם ג"כ הטעם הואיל וקרומו רך א"כ אי ס"ד דוקא בעוף הואיל ועורו רך משא"כ בהמה א"כ הוי ליה למיתני כמו שבירת עצם ובזה נדחה תירוץ הרא"ש עיי"ש, אבל לדעתי לק"מ דשאני שבירת עצם דבהכי בלבד מיטרפה א"כ שפיר חלוק בהמה מעוף דלא מיטרפה בשבר זה אבל נפלה לאור אין נפילת האור הטרפות רק נחמרו בני מעיה היא הטרפות וכיון שאין בני מעיים של בהמה נחמרין מחמת נפילת האור רק או שתשרף לגמרי ואי חיה היא לא נחמרה מחמת שעורה קשה א"כ לא שייך למיתני יתר עליהן עוף דאטו אם בהמה לא יוכל להשבר עצם שלה יהא שייך למיתני יתר עליהן עוף נשבר העצם, וכ"ש לפי מה שכתבתי לעיל והוכחתי דנשבר העצם טרפה לאו משום דסוף הקרום לינקב רק שבירת עצם בעצמו מטריף בעוף ובבהמה לא משא"כ נפלה לאור דהטרפות מחמת שנחמרו ב"מ דהוי כניקב וניטל והרי גם בבהמה פוסל ניקבו ב"מ או ניטלו ובשביל שיש גורם לזה דשייך בעוף ולא בבהמה לא שייך למיתני יתר על כן וזה ברור ועמ"ש בתוס':