תפארת יעקב על חולין חלק ב קיב

להקל דוודאי פקע, ואי נימא דאין המחט בודק רק העליון בלבד ולא התחתון דהשתא שפיר קאמר ליה מאן דבדיק ביד למאן דבדיק במחט עד מתי אתה מכלה ממון דבשלמא הך כילוי ממון דאיכא בדידי אין לתקנו בדידך דאם יבדוק במחט ג"כ יש כילוי ממון זה דילמא עילאה אינקיב ולא תתאה אבל הך כילוי ממון דאיכא בדידך יש לתקנו בדידי דעכ"פ אינו נוקב העליון בבדיקתו, אבל אי נימא דהמחט מועיל גם בתחתון שפיר קשה דלמ"ד תתאה הרי מאן דבדיק ביד מכלה ממון ישראל ג"כ דעל ידי מחט בודק שניהם וביד כל שניקב עליון התחתון פקע, ומזה נראה לי ראיה לדעת בה"ג דסובר דלמ"ד תתאה בעילאה לחוד ג"כ מיטרף, והא דקאמר הכא הניחא למ"ד תתאה הא לדידיה נמי בעילאה לחוד ג"כ מיטרף הא ליתא דאטו מפורש למ"ד תתאה דבעילאה לחוד מיטרף ואם יהא מוכח ממתניתין דעילאה בלחוד כשר ע"כ יסבור באמת דרק בתתאה מיטרף דהא שם לא קאמר רק אמרי לה עילאה ואמרי לה תתאה א"כ אפילו אי שמעו הנך דבתתאה מיטרף אבל לא נודע אי רק בתתאה או בעילאה ג"כ, ותדע לך שהרי גבי חוט השדרה קאמר אמרי לה רוב עורו ואמרי לה רוב מוחו ומיבעי' לן התם למ"ד רוב עורו רוח מוחו מאי ואיצטריך למיפשט ממה דאמרו בפי' מוח זה לא מעלה ולא הילכך ממילא שפיר קאמר הניחא למ"ד תתאה דיש לומר באמת עילאה לא אבל למ"ד עילאה קשיא, אבל לפי מה דמסיק דלמ"ד עילאה ג"כ ניחא דמדוחק האצבע פקע לא מצי למימר למ"ד ביד הניחא למ"ד עילאה אבל למ"ד תתאה הרי מכלה ממון ישראל דילמא עילאה אינקיב תתאה לא אינקיב, דשפיר י"ל למ"ד תתאה בעילאה ג"כ מיטרף כדעת בה"ג הנ"ל ודו"ק:

שם דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי. יש לתמוה היכי קאמר טעות הן בידי הא איכא ר' נחמיה דקאמר אין בודקין ביד דמאכיל נבלות לישראל והיינו דשיני חולדה עקומות, וליכא למימר משום דרבי נחמיה עכ"פ בדיק במסמר וזעירי אמר אין בדיקה לחולדה כלל הא וודאי ליתא כיון דכל החשש במסמר משום כלוי ממון ישראל א"כ תינח לרבי נחמיה דיש בדיקה ביד אבל אי אין בדיקה ביד א"כ וכי בשביל חשש שינקוב במסמר לא יבדוק כלל א"כ בוודאי מכלה ממון ישראל א"כ ע"כ דזעירי דאמר אין בדיקה לחולדה רק ביד קאמר דהיכי ס"ד דלא יבדוק במסמר מחשש כילוי ממון ישראל רק יטריף בלי בדיקה כלל א"כ הרי רבי נחמיה הכי ס"ל בהדיא דאין בדיקה ביד:

לכן נראה לי ברור דמה דפליגי רבי יוחנן ור"ל אי בודקין במסמר לאו משום כילוי ממון בלבד נחלקו דהיכי שייך מחלוקת בזה הא עכ"פ לכ"ע אי בדק במסמר וחגר בקרום של מוח בוודאי טרפה וכן אי לא חגר בוודאי כשר א"כ במאי פליגי ועכ"פ היכי לומר אבל לא במסמר כיון דיכול לבדוק רק שיכול להיות שיזיק לעצמו בחנם ומה פליג ר"י אף במסמר אטו יוכל להכחיש שיכול להיות שיזיק לעצמו וברור דר"ל סובר דאסור לבדוק במסמר דחיישינן דמחמת יראתו שלא ינקב המחט ממילא אינו בודק יפה שאינו מעביר אותו יפה עד שיאחוז בקרום שניקב וכדרך שאמרו בכלי חרס דמחמת דחייש דילמא פקעי חיישינן שלא יסיק יפה ור"י ס"ל דלא חיישינן ויכול לבדוק במסמר, והשתא זעירי דס"ל אין בדיקה לחולדה כלל והיינו לא ביד דשיני חולדה עקומות ולא במסמר דחייס שלא לבדוק יפה שמא ינקב במסמר עכשיו בעת בדיקה ועל זה קאמר דטעות הוא בידו דבין לר"י בין לר"ל בין לרבי יהודה בין לרבי נחמיה יכול לבדוק עכ"פ או ביד או במסמר, ואף דרבי יהודה אמר לר' נחמיה עד מתי אתה מכלה ממונם של ישראל היינו לפי דרבי נחמיה עצמו בוודאי היה בודק יפה ואין לחוש לו שלא יבדוק יפה מחשש שינקב עכשיו רק להיפוך מכלה ממון ישראל דבאמת מנקב עכשיו במחט אבל לעלמא באמת אוסר רבי יהודה לבדוק במסמר מהאי טעמא גופא דמחשש כילוי ממון לא יבדוק יפה כדתני רבי יהודה בברייתא להדיא בודקין לחולדה ביד אבל לא במסמר הרי דאוסר לבדוק במסמר ועמ"ש בתוס' בד"ה ור"י עוד בזה:

שם אתאן לעוף של מים. נראה לי דאפי' עוף יבשה כל שניקב קרום העליון כיון דקרום התחתון רך מאד בוודאי לא עדיף מקרום העליון של עוף המים, ולפי זה אפי' למ"ד בבהמה עד דאינקיב תתאה אבל כשנשבר העצם בעוף וניקב קרום העליון כיון דקרום התחתון רך הוי כעוף המים והא דפריך לעיל הניחא למ"ד עד דמינקיב תתאה וקשה הא להך מ"ד ג"כ קשה דהוי כמו עוף המים משום דאכתי לא ס"ד לחלק בכך אבל למסקנא דבעוף המים אפילו לא ניקב שום קרום כלל טרפה דיו שנאמר בעוף יבשה דהוי קרום תחתון שלו כקרום עליון בעוף המים:

שם אין לו קרום ס"ד אלא הואיל וקרומו רך. פירש"י הילכך כי נשבר העצם תו לא קאי קרום, משמע דטעמא דעוף המים משום דסופו לינקב הקרום והוא תמוה לפע"ד דהיכי חשיב בסמוך יתר עליהן עוף נשבר העצם ולא ניקב הקרום כיון דהטעם דסופו לינקב הרי גם בבהמה ניקב וסופו לינקב טרפה בקרום של מוח ובשביל שיש גורם בעוף לנקיבת קרום מה שאין בבהמה יהא חשיב יתר והרי לא חשבו במתניתין מראות הריאה משום דבכלל ניקבה היא וכן מצינו בשיעורם דחלוק עוף מבהמה לקטנותו נאמר שיש בזה מה שאין בזה וכ"כ התוס' להדיא לקמן פרק בהמה המקשה דע"ו ע"ב בד"ה איפסיק דלכך לא חשיב יתר עוף דאי נפסק חד מששה עשר גידין דלא הוי לא רוב בנין ולא רוב מנין ומ"מ טרפה משא"כ בבהמה משום דטעמא בעוף דסופן ליפסק כולן א"כ מהאי טעמא גופא לא שייך למיחשב יתר עליהן נשבר העצם לפי פירש"י, לכן נראה לי ברור דבעוף המים אין הקרום הגנה על המוח כלל לפי שהוא רך והוי כמוח עצמו רק העצם הוא המגין ונשבר העצם עצמו טרפה ושפיר הוי יתר עליהן עוף, ובהכי ניחא לי מאד מה שיש לתמוה דכאן קאמר סתמא דהש"ס הואיל ואין לו קרום ומקשה אין לו קרום ס"ד וקאמר אלא הואיל וקרומו רך ובתר הכי קאמר משמיה דרב ענן לשון זה הואיל ואין לו קרום ומקשה עליה אין לו קרום ס"ד ומתרץ אלא הואיל וקרומו רך, ובתר הכי קאמר משמיה דרב מתנא הואיל ואין לו קרום ומקשה עליה ומתרץ אלא אימא הואיל וקרומו רך והדבר תמוה שכל אלה השלשה טעו לומר בלשון שאינו נכון או שטעו לומר משמם מה שלא אמרו רק הואיל וקרומו רך, ולהנ"ל ניחא דוודאי אמרו הואיל ואין לו קרום משום דאי הוי אמרו הואיל וקרומו רך הוי ס"ד כיון דרך סופו ליפסק ולפי זה יקשה עלייהו מהך ברייתא דהיכי קתני יתר עליהן עוף כיון דלאו מחמת שבירת עצם מיטרף רק מחמת נקיבת קרום ובבהמה ג"כ ניקב הקרם או סופו לינקב טרפה לכך אמרו הואיל ואין לו קרום והיינו דקרום רך אינו מגין כלל ואפילו לא יפסק וינקב לעולם לא הוי הגנה על המוח והעצם הוא מגין וכשנשבר טרפה כמו ניקב קרום בבהמה, והש"ס מקשה דלא תימא דבאמת אין לו קרום דהא חזינן דיש לו, ועוד דאפי' נפרש דאין זה קרום כלל לפי שהוא רך וקרום שלו הוא העצם א"כ בניקב הקרום ולא נשבר העצם אינו טרפה והרי כל הטרפות שמנו בבהמה כנגדן בעוף והרי ניקב הקרום בבהמה טרפה ובעוף לא ואי דעצם בעוף הוי כקרום בבהמה א"כ אין כאן יתר, לכך קאמר לא דאין לו קרום רק שפיר יש לו קרום ונטרף בו כמו בבהמה רק לפי שהוא רך אינו מגין רק בצירוף העצם ושניהם מגינים וכל שניקב אחד מהם טרפה והוי שפיר יתר בעוף דמיטרף בנקיבת קרום ובנקיבת עצם כנ"ל ועמ"ש ע"ב מה שיש נ"מ לדינא בזה:

שם והא תני לוי וכו' יתר עליהן עוף. הא דלא מקשה מברייתא דלעיל דקתני נשבר העצם אע"פ שלא ניקב הקרום, ודוחק לומר משם דקשיא בלא"ה רישא לסיפא דעכ"פ הוי ליה להקשות מינה ולומר וליטעמיך, ונראה לי דמהנך דלעיל ידע די"ל דעוף המים שאני דסופו ליפסק לפי שהוא רך אבל הא לא ס"ד דיהא טרפה לפי שאינו מגין כלל ואינו קרום כלל דהא כל הטרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף ומיטרף בנקיבת קרום בלי עצם אלמא דחשיב קרום ואי משום שסופו ליפסק היכי הוי יתר עליהן עוף כמ"ש לעיל וע"כ דאפי' עוף יבשה מיטרף בנקיבת עצם בלי קרום ואהא משני דהואיל וקרומו רך אינו מגין רק בצירוף העצם ובכל חדא מינייהו מיטרף העוף של מים, מיהו קשיא לי מה ס"ד להקשות מברייתא דלוי כיון דאיכא רבי נחמיה ורבי יהודה דבדקו ביד הרי דסבירא להו דנשבר העצם אינו טרפה רק בנקיבת קרום ומאי אולמא ברייתא דלוי מכל הני דלעיל וברייתא דר"ש בן אלעזר דכלהו ס"ל בודקין ביד, ואולי משום שלא נתפרש בפלוגתא דר"י ורבי נחמיה דמיירי בעוף ואולי בבהמה הוי כה"ג שיש לחוש לנקיבת הקרום, וכן בברייתא דרשב"א לא נתפרש בעוף ואיפשר דבגדיים וטלאים מיירי דג"כ צריך לבדוק בנשיכת חולדה בעצם, ועוד דהך ברייתא קשיא רישא לסיפא ואין לסמוך עלה כיון דלא ס"ד בעוף המים, וממתניתין דקתני מקום שאינו עושה אותה טרפה דכשר לא קשיא אברייתא דלוי דהכוונה בעצם שלא כנגד המוח כלל אבל כל שנשבר כנגד המוח טרפה רק לרב ושמואל ורב מתנא מקשה שפיר דאינהו קאמרי על עוף דמהני בדיקה שפיר מקשה עלייהו מברייתא דלוי כנ"ל:

בתוס' בד"ה ור' יוחנן אמר במסמר וליכא משום מכלה בתום ממונן של ישראל ובפלוגתא לאו דוקא דר"י דאמר אף במסמר לא כר"י ולא כר' נחמיה עכ"ל. דבריהם צריכין ביאור כי אם נתכוונו לומר כפי פשוטו דבשלמא ר"ל סובר כרבי יהודה דבדיק ביד ולא במסמר אבל ר"י דסובר אף במסמר לא סבירא ליה לא כר"י ולא כר' נחמיה דהא לתרווייהו אין בודקין בשניהם רק או ביד או במסמר, אבל הוא תמוה חדא דמשום זה אין אנו צריכין לומר דבפלוגתא לאו דוקא דיש לומר דרק מה שנחלקו במסמר הוי בפלוגתא אבל ביד תרווייהו כר' יהודה ס"ל רק מה שנחלקו במסמר תליא בפלוגתא לר' יהודה אינו בודק במסמר ולר' נחמיה בודק ור"ל כר"י ור' יוחנן כר' נחמיה, ועוד מאי ענין דברי התוס' בהך ובפלוגתא לאו דוקא להזכיר כאן לקמן הוי להו לומר דהך בפלוגתא לאו דוקא, גם מה זה שזכרו וליכא משום מכלה ממון ישראל ובפשיטות כיון דר"י אמר אף במסמר הרי אינו לא כר"י ולא כר' נחמיה דבתרווייהו ליכא למ"ד דבודקין, גם מה חדשו דליכא משום מכלה פשיטא דהא בודק במסמר, וברור דכוונת התוס' דוודאי