תפארת יעקב על חולין חלק ב קח

הנקובים רק שיש לו שיעור עד פחות מעובי דינר זהב וגדולה מזו כתב הר"ן ז"ל דלכך יש להקל בטחול של עוף כיון דניקב הטחול חידוש הוא דכל איברים הכשרים בניטל כ"ש ניקב הילכך אין לך בו אלא חידושו דדוקא בבהמה שיש לו קולשיה וסומכיה עיי"ש א"ב כ"ש שאין לחדש בטחול טרפת חסר שלא הוזכר כלל, ומעתה דבר ברור הוא דכל שהטחול שלם מבחוץ מב' צדדיו אף שיש בעוביו בפנים בשר רע ומוגלא יבשה כבשר שהרופא גוררו פשיטא דכשר כיון שאין זה ניקב הטחול כיון שהוא שלם מבחוץ רק אם הבשר רע מבחוץ ג"כ עד שיש לחוש לבשר שהרופא גוררו אז כל שנכנס בעומק עד פחות מעובי דינר טרפה דהוי כניקב כיון שהוא כאילו אינו הרי חסר וניקב במקום זה, אבל באותן בועות הנמצאים בטחול שבשר הטחול מבחוץ לא נשתנה מראיתו כלל כשאר טחול רק שהוא גבוה מחמת הלחה יבשה שהוגבה למעלה כמו גבשושית פשיטא שאין זה בכלל ניקב הטחול כלל שאין כאן נקב כלל:

ומעתה נבוא אל ביאור דברי המרדכי הנ"ל [והנה הט"ז פיקפק דמה צורך להמרדכי לכל דבריו כיון שלא היה בסומכיה, והא לאו קושיא כלל דהמעשה היה שהיו המים נוגעין עד סומכיה ואם חתך צד הדק לגמרי ממש עד סומכיה בוודאי הוי כניקב בסומכיה כיון שהסומכיה מגולה לגמרי הרי ניקב סומכיה ומאיזה צד נחשוב חתך זה בקולשיה טפי מבסומכיה כיון שחתך ממש בין קולשיה לסומכיה, לכך כיון שהיו המים נוגעין בסומכיה אף שלא נכנסו תוך הסומכיה שפיר הוצרך לראות אם בשר שלם סביביו וכ"ש אי נפרש עד סומכיה ועד בכלל שהיתה הבועה עם המים מקולשיה עד סומכיה], והנה הט"ז כתב דאין המים נחשב לבשר רק צריך להיות בשר שלם כעובי דינר, ודבר פשוט הוא שהוא הבין דבאותו צד שהיה נפוח הרבה היה בשר הטחול מבחוץ רע כדרך נפוחה עם מים דנלקה המראה מבחוץ ולכך פתחו הטחול לבדוק אם נשאר בשר שלם סביביו והיינו כעובי דינר דכל שהבשר רע חשיב כבשר שהרופא גוררו והוי ניקב הטחול וצריך שישאר בשר שלם כעובי דינר לא בצירוף המים, דאי ס"ד דכוונת הט"ז דאפילו הטחול שלם ויפה מבחוץ מב' צדדיו מ"מ בעינן בשר שלם כעובי דינר א"כ הרי החליף שיטתו דבסוף סימן כתב בהדיא דדעתו כל שיש ליקוי בפנים לא בעינן עובי דינר זהב דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון כמו בריאה, והנה וודאי דבריו תמוהין בזה דמה ענין זה לחסרון בפנים אפילו אי גבי ריאה שמיה חסרון, שם אמרו ריאה שניקבה או שחסרה אבל בטחול שלא הוזכר חסר מאיזה צד נחדש טרפת חסר בלא ניקב כלל אבל עכ"פ דעתו להכשיר חסר מבפנים, והרי דברי המרדכי הם כנגדו לפי מה שפירש מעיקרא דבריו דבעי בשר כעובי דינר ועכ"פ היה לו להזכיר מזה בביאור דברי המרדכי ומי הכריחו לזה לומר דסובר המרדכי דבעי עובי דינר זהב מה שלא הוזכר במרדכי כלל, וע"כ דאין מהמרדכי שום ראיה דמיירי שהיה נפוח בצד אחד ונשתנה מראית הטחול והיה חושש לבשר שהרופא גוררו לכך הוצרך לבדוק אם בשר שלם מבפנים, ושפיר כתב הט"ז דהמים אין נחשבין כבשר רק צריך בשר ממש כעובי דינר אבל כשהטחול שלם ויפה מבחוץ לא הוזכר בט"ז כלל וכן הש"ך שכתב דבעינן עובי דינר זהב ג"כ מהאי טעמא הוא, ובזה נראה לו ליישב דברי הרמ"א דבש"ע לא זכר מעובי דינר ובת"ח פי' דברי המרדכי דבעי עובי דינר זהב ולכך כתב הב"ח שחזר בו, ולהנ"ל ניחא דשם בתורת חטאת דברי המרדכי יפה פירש שהיה נראה לו כיון שהיה נפוח בצד אחד כמו ראש של תינוק בוודאי היה מראה הטחול רע מחמת הניפוח לכך בדק לראות בפנים ובוודאי בעי כעובי דינר, אבל בש"ע לא קאמר רק כשיש מים בטחול בעינן בשר שלם סביביו וממילא תליא אי הבשר שלם מבחוץ בכל סביביו ואין ניכר מראה רע מבחוץ ממילא לא בעינן כעובי דינר ואי מצד אחד רע בעינן בצד השני כעובי דינר, אמנם נראה לי באמת מדלא זכר המרדכי כעובי דינר כלל נראה לי דשם ג"כ היה מראה הטחול יפה מבחוץ רק לפי שהיה מים בטחול הוצרך שיהא מבשר הטחול שלם סביביו שאי נימוק כל הבשר ולא נשאר רק קרום הדק מבחוץ היה חושש דהמים סופן שיקלקלו הקרום ויהא נקוב ממש, וכדרך שאמרו גבי מוח כה"ג דאי יש מים במוח אם המוח מקיף המים כשר ואי אין שם רק קרום המוח טרפה שסוף הקרום לינקב מחמת המים, וה"ה בטחול כה"ג, אבל כל שבשר הטחול מקיף אין צריך עובי דינר זהב כלל, ועכ"פ ברור דבאותן בועות שיש בהן מוגלא יבשה אף דהבשר מקולקל בתוך הבועה כל שיש סביביו בשר מעט אפי' פחות מעובי דינר כשר לכ"ע ואין זה בכלל ניקב הטחול כלל, ואפילו לפי טעותם דהט"ז מיירי אפילו הטחול שלם מבחוץ בלי מראה רע כלל מ"מ מצריך עובי דינר זהב אבל פשיטא דמצטרף מה שלמעלה ומה שלמטה לעובי דינר ולא באו הט"ז והש"ך רק לאפוקי דלא נימא דהמים חשובין כבשר אבל מאיזה צד ניבעי עובי דינר בצד אחד, אבל באמת אין צורך לזה כלל רק כל שהטחול מראהו מבחוץ שלם ויפה אם נמצא מים בטחול צריך שיהא מעט בשר מקיף המים כמו גבי מוח, ובמוגלא קשה נראה לי דאפי' זה אינו צריך אבל עכ"פ פשיטא שאין צריך עובי דינר זהב בשר שלם וכל זה ברור לפע"ד, שוב הראו לי במהר"מ שיף בחידושיו לחולין שכתב ג"כ בפשיטות להכשיר באותן דרוזין הנמצאים בטחול אפי' אין בשר שלם כעובי דינר וכל המחמיר אינו אלא מן המתמיהין כנ"ל:

והנה הר"ן הביא דברי הרמב"ם בטחול וכוליא של עוף ולא נתבררו לי כל דבריו שהרי דברי הרמב"ם ברור מללו שלא אמרו אלא כל הטרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף וטרפות הטחול והכוליא לא מנו חכמים בבהמה שלא הוזכר במשנה טרפת טחול וכוליא ואדרבא לכך לא מנו אותן חכמים שלא מנו אלא טרפות באיברים השווים בבהמה ובעוף וטחול וכוליא שאינו נוהג בעוף לא מנו אותם במשנה, וכן הוא האמת דמילתא דפשיטא הוא דהך כללא שמנו חכמים היינו חכמים שמנו במשנה אבל אין בכלל זה מה שחדשו האמוראים בגמרא שהם לא מנו טרפות רק כל אחד חידש מה שחידש מסברתו רק תנא דמתניתין מנה אותם וטחול וכוליא לא מנו חכמים ואדרבא לא זכרו אותם רק בכשרות:

שם אמרי במערבא וכו' שהרי ניקב פסול בריאה וכשר בכוליא הרא"ש והרשב"א האריכו להוכיח דנקב בכוליא כשר אפילו למקום חריץ, ואני תמה מה צורך לכל אלה הוכחות וראיות הא הדבר מבואר להדיא לא מיבעי' לגירסת הרי"ף פסול בריאה וכשר בכוליא נקב פסול בזה ובזה לקותא א"כ כיון דלקותא חשיב לפסול בכוליא אף שאינו רק למקום חריץ ע"כ דנקב דחשיב לכשר אפילו למקום חריץ כשר דאל"כ מאי הפרש יש בין נקב ללקותא דזה נקרא פסול וזה כשר, וליכא למימר משום דנקב פסול בריאה בעור בלבד ובכוליא כל שלא לחריץ כשר דא"כ לקותא נמי דהיינו בשר שהרופא גוררו ג"כ פשיטא דבריאה פסול בעור בלבד ובכוליא בעינן למקום חריץ, ואפי' לגירסת רש"י ג"כ מוכח כן להדיא דהא פריך עלה והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא והשתא הא לרש"י לקותא דכוליא היינו מליא מוגלא ובעינן למקום חריץ דוקא א"כ הוי ממש כמו נקב דקאמר שהרי נקב פסול בריאה וכשר בכוליא אף דנקב למקום חריץ פסול מ"מ מיקרי כשר בכוליא ולמה מוגלא הוי פסול בכוליא וכבר כתבתי לעיל מה שיש לדון בגירסת הרי"ף ז"ל ע"ש:

שם והרי מים זכין דכשרין הכא והכא. פירש"י לא ידענא מאי קושיא, ונראה לי דהא דקאמרי במערבא כללא דכל הפוסל בריאה כשר בכוליא הכוונה כך כל מה שמצינו בריאה לפסול ובכוליא לא הוזכר ש"מ דבכוליא כשר דהא חזינן דחמיר ריאה מכוליא דנקב פסול בריאה ובכוליא כשר א"כ ממילא כל מה שהוזכר בריאה להטריף ולא הוזכר בכוליא ע"כ בכוליא כשר דאי היה בכוליא טרפה הוי לן להזכירו בכוליא והוי ידעינן ריאה מכ"ש ולא להזכיר בריאה ולא בכוליא, והיינו דמקשה דכלל זה אינו דהא מוגלא הוי להיפוך בכוליא פסול ובריאה כשר, וכמו כן לפי כלל דבני מערבא היה מהראוי שכל מה שהוזכר בכוליא להכשיר בריאה טרפה דאי גם בריאה כשר הוי לן להזכירו בריאה ונלמד כוליא במכ"ש כדאמר וכ"ש הכשר בריאה דכשר בכוליא ובאמת חזינן מים זכים שהוזכרו בכוליא להכשיר כדאמרינן לעיל מים זכין כשרה ובכוליא איתמר ובריאה ג"כ כשרה כיון דמוגלא כשר ואין סברא דיהא מוגלא כשר ומים זכין טרפה ולפי הכלל דבני מערבא היה ראוי להטריף בריאה כנ"ל ודברי התוס' בענין זה דחוקין מאד מלבד דלשון הכא והכא לא אתי שפיר כלל:

שם ודצילי נמי לא אמרן אלא דלא אסרוח. דעת הרי"ף דקאי גם על ריאה ואף דחזינן דמוגלא כשר בריאה ומוגלא וודאי עכורין וכן הקשו עליו, ובאמת לק"מ דמוגלא אורחיה בהכי דלא ציילי אבל מים זכין דלא ציילי לקותא היא, אבל אסרוח אפילו במוגלא טרפה דאי אסרוח לקותא היא, והנה הרא"ש והר"ן והרשב"א הרבו להשיב מהא דלעיל דקיימי כנדי כנדי טינרי טינרי ולא אמרו להו ולא מידי ולמה לא בדקו אי אסרוח, ולדעתי לא קשיא כלל דדבר המוסכם בלי חולק פשיטא שלא היה להם לחוש לומר להם דכל טבח שאינו יודע הלכות בדיקה אינו טבח ומסתמא כל הטבחים יודעין כל הטרפות ועכ"פ מסתפק ושואל, אבל שם מייתי לענין מה שנחלקו דכל שיש בועות עם מוגלא טרפה כהנך תלמידים המזדנזין בדבר וחשבו דמליא מוגלא טרפה אריאה איתמר ושפיר מייתי ראיה דאינהו לא אמרו מידי ש"מ דס"ל דבכוליא איתמר ולא בריאה, כנ"ל:

שם הקטינה הכוליא בדקה עד כפול וכו'. רוב הפוסקים ס"ל דכפול טרפה לחומרא אמנם בעל ה"ג מכשיר כפול ותמהו עליו דהא קי"ל כל עד לחומרא א"כ הכא הוי להחמיר וכפול טרפה, ולדעתי לא קשיא ולא מידי שלא אמרו כך רק כהך דלעיל עד כמה תחסר עד כאיסר דעד זה קאי על החסרון דמעיקרא שנחסר והחסרון עולה עד כאיסר ושפיר מפרשינן להחמיר סמוך לאיסר לא שעולה החסרון איסר אבל כאן דקאמר הקטינה עד כפול פשיטא שאי איפשר לפרש הך עד כפול שמה שהקטינה ממה שהיתה עולה שיעור הקטנות עד כפול דהא פשיטא דכמה פולין הקטינה ולא על מה שהקטינה דנין רק על מה שנשתייר דנין והכוונה כך הקטינה כ"כ עד שיש