תפארת יעקב על חולין חלק ב קד

איסרין כי לא נתפרש בדבריו אי לתרווייהו אין בהם אונאה ופליגי אי עד ועד בכלל או לא או להיפוך דלכ"ע יש בד' אונאה ופליגי בהכי, גם בהך דעברה גדר לא זכר ר"פ שום רמז דלמר עד בכלל ולמר אינו בכלל רק מר חשיב מלמעלה למטה ומר להיפוך:

לכן נראה לי דהך דפרק הזהב אינו ענין כלל לעד ועד בכלל והוא דבין לתנא דמתניתין בין לתנא דברייתא מה שאמר ר"מ ד' איסרין ולר"י שמנה ולר"ש שמנה פונדיונות לא מפרשינן להו בעד כלל כיון שהם זכרו בפשיטות ד' איסרין וכן כלהו רק עיקר הקושיא היתה דתנא דמתניתין קאמר ולא יהא בו אונאה ש"מ בהכרח דד' איסרין אין בו אונאה ולברייתא דקתני יש בו אונאה מפרש דברי ר"מ ור"י ור"ש דיש בו אונאה קאמרי, ואהא משני ר"פ דלכ"ע ר"מ ור"י ור"ש בעצמן יש בהן אונאה אמרו רק תנא דמתניתין חשיב מלמטה למעלה אמר שלא יהא ומייתי דר"מ אומר ד' איסרין יש בו אונאה ש"מ דכל פחות מזה אין לו אונאה ותנא דברייתא חשיב מלמעלה למטה וקאמר עד כמה תחסר ויהא בו אונאה ומייתי דר"מ אמר ד' איסרין יש בו אונאה ואין כאן מחלוקת כלל לא בדינא ולא בלישנא דעד אי בכלל או לא רק ר"פ יהיב טעמא למה זה תפס לשון שלא יהא וזה תפס שיהא אבל לתרווייהו הך ד' איסרין הכוונה שיש בהם אונאה. וכמו כן בהך סוגיא דהכונס אין הכוונה לפרש עד ועד בכלל או אינו בכלל רק הכוונה כך דוודאי אם הגדר גבוה ארבע אמות ממילא העברת האש על הגדר הוי משהו למעלה מארבע אמות דהא עוברת על הגדר ולפי זה היה מקום ליישב דמתניתין שיש ארבע אמות בגדר עצמו בלי האש העובר עליו לכך פטור וברייתא שיש ארבע אמות בין הכל, רק שיש לדקדק אי בכה"ג אפי' חמשה אמות פעמים דחייב אם משך האש גדול והיינו דמשני ר"פ דברייתא מיירי מלמטה למעלה וכיון דמן התחלת החיוב חשיב ממילא אין הפרש בין עם שיעור משך האש או בלי האש דעד ארבע אמות יש חיוב וודאי אבל כל יותר מארבע לא פסיקא ליה החיוב דפעמים דהאש רק משהו פטור ותנא דידן חשיב מלמעלה למטה והיינו על הפטור היכא דפטור וודאי והיינו ע"כ בלי האש רק גדר בלבד דעם האש לא פסיקא לפטור כלל אפילו גבוה הרבה רק בלי האש ושפיר קאמר דארבע אמות פטור דהאש עברה על ארבע אמות גובה אבל תנא ברא מיירי בצד החיוב בכמה חייב וודאי והיינו בגובה ארבע עם האש אבל בגבוה יותר מארבע עם האש תליא בשיעור משך האש אי משהו או יותר, גם יש לפרש הך דפרק הכונס שלא בא ר"פ התם ליישב דלא פליגי דוודאי פליגי כיון דמר תנא עברה גדר ארבע אמות חייב ומר תנא פטור א"א שלא יחלקו בדינא רק עיקר הקושיא היתה דלא שייך שיחלקו תנא דידן וברייתא בשיעור משהו דמר יתן שיעור לאש פחות משהו ומר יתן ארבע בשלימות וכל שיעורי חכמים אף דמידתן כך הוא ובמשהו פחות מן השיעור או יותר משתנה הדין אבל הם נתנו שיעור מידה טפח או טפחיים או ארבע אמות וכדומה אבל לא שייך שיתנו שיעור בטבע האש ד' אמות פחות משהו, ואהא משני ר"פ דכל מר משער בארבע אמות שלימות רק דמר משער מלמטה למעלה והיינו גדר החיוב דשיעור ארבע יכולה לעבור וחייב ומר משער מלמעלה למטה דהיינו גדר הפטור דחמש אינה עוברת שש אינה עוברת ד' אינה יכולה לעבור פחות מכאן יכולה לעבור, ויש קצת ראיה לפי' זה דשם בהזהב אמרו ורמינהו ור"פ אמר לא קשיא וכאן בהכונס לא אמרו ורמינהו רק והא תניא אמר ר"פ תנא דידן וכו' והיינו דלא רצו להקשות רומיא אהדדי דוודאי מפורש שנחלקו רק שרצו לידע טעם מחלוקתם במשהו כנ"ל ובא ר"פ לפרש שכל אחד שיער בד' מצומצם זה משער מלמטה למעלה וזה מלמעלה למטה וכבר כתבתי בגמרא לפרש שתי סוגיות הללו בפשיטות טפי ע"ש, ועכ"פ אין זה ענין להך עד ועד בכלל כאן כמו שבארנו:

בא"ד ומיהו קשה מאי פריך מחבל המיטה וכו'. לכאורה טפי הוי להו להקשות דר"נ עצמו סותר עצמו דבסלע הוי עד ועד בכלל ובאיסר אין עד בכלל, וצריך לומר דבהא הוי איפשר לומר דבאמת ס"ל לר"נ דאין קפידא רק פעם אמרו כך ופעם כך, אבל לפי זה יקשה מאי פריך מחבל המיטה, מיהו עיקר דבריהם יש לדחות דר"ת לאו מכח עד מפרש כסלע הכי רק לפי דרחב"א סובר לעיל כסלע מרווח דוקא סובר איהו דכל סלע היינו מצומצם יהוי כמו יתר מסלע, מיהו רש"י פי' לקמן בד"ה התם דכסלע ג"כ מתורת עד ולא עד בכלל אתינן עלה אבל אין זו קושיא כמ"ש בגמרא דאינו יכול להקשות לר"נ רק מתנא דמתניתין לתנא דמתניתין דהתנא לא ישנה טעמו פעם יאמר עד ויתכוין עד בכלל ופעם אין עד בכלל אבל כסלע דלא הוזכר במשנה לא קשיא כלל והרי בברייתא פרק הזהב ותנא דמתניתין שם וכן בפרק הכונס מר נקט עד ועד בכלל ומר אינו בכלל וכבר כתבתי לעיל מזה. בא"ד ונראה דקאי אנקדר וכו' רחב"א פליג וכו'. כוונתם דאי לא פליג לא משמע להו דיחלוק ר"נ אסתמא דגמרא התם בלי חולק אבל השתא דפליג סובר ר"נ כרב אסי, אך הא קשיא אי כרב אסי ס"ל כיון דרב אסי אמר כסלע והיינו כסלע ממש א"כ מה זה שאמר הוא כיתר מסלע ואי הוי אמר כסלע סתם פשיטא דהכוונה כסלע ממש כמו רב אסי שאמר כסלע ולא נסתפק לן בכוונתו שיהא הכוונה סלע מרווח, ואם יש לפרש מרווח מאיזה צד נימא דרחב"א פליג מסתמא לפרושי בא דהכוונה כסלע מרווח וכבר כתבתי בגמרא לפרש דר"נ נמי נתכוון לומר דכסלע וכאיסר דמתניתין היינו סלע מרווח ואיסר מרווח עיי"ש:

בד"ה הדקין שבכלי חרס הן וקרקרותיהן למאי דגרסינן הן וכו' לא מצי קאי אהן וכו'. ולפי זה אין זו ראיה כלל דכלי חרס שלם שפיר יש לומר דחשיב כלי פחות מכדי סיכת קטן והא דקתני הן וקרקרותיהן ודופנותיהן הכל בשבר כלי מיירי והן היינו שיש כל תואר הכלי רק שניקב או נשבר ממנו מקצת עד שלא נשאר לו למטה מן הנקב רק כדי סיכת קטן וקרקרותיהן היינו שאין כאן תואר הכלי כולה רק שוליו בלבד או דופנו בלבד, ומ"מ מה שהביאו ראיה מחוטט בצינור ג"כ אינה ראיה לפע"ד דחטיטה בצינור לא חשיב כלי שלם רק כשברי כלים ודו"ק:

דף נ"ה ע"א בגמרא מאי לאו לוג כלמטה. נראה לי דהכא נמי ס"ד להקשות כן דלא משמע להו דהשיעור יהא פחות משהו וכל שיעורי חכמים בשיעור מוגבל והיינו לוג ולא שייך שישערו לוג פחות משהו, ואהא משני לא לוג כלמעלה דלמעלה מלוג ועד סאה שיערו ברביעית וממילא פחות מלוג שיעורו בכדי סיכת קטן, והדר מקשה כיון דשיעור רביעית מוגבל א"כ ממילא סאה כלמטה דאי למעלה אכתי הוי שיעור רביעית בסאה פחות משהו, ומשני לא סאה כלמעלה דהשיעור הוגבל למעלה מסאה עד. סאתים ופחות מסאה שיעורו ממילא ברביעית עד לוג והוא בכלל ופחות מלוג בכדי סיכת קטן, והדר פריך דעכ"פ סאתים כלמטה ומשני דהשיעור מוגבל מלמעלה מסאתים עד סאתים בלוג והוא בכלל ולמטה מזה עד סאה בחצי לוג והוא בכלל ולמטה מזה עד לוג והוא בכלל ברביעית ולמטה מזה כדי סיכת קטן כנ"ל ועמ"ש לעיל בביאור דברי הרמב"ם:

בתוס' בד"ה שיעורן וכו' אבל אם היה תחילתן יותר מלוג בעינן שיעור גדול לשברים יותר מכדי סיכת קטן ואפי' ייחדו וכו' וכן נראה דע"י יחוד מיירי הכא וכו'. ויש לדקדק בדבריהם מה זה שהאריכו בדבריהם לומר בעינן שיעור גדול יותר מכדי סיכת קטן הוי להו לומר בעינן רביעית כמו שפירש"י והא גם יותר מכדי סיכת קטן לא מהני עד שיהא רביעית כדאמרינן בתר הכי מלוג ועד סאה ברביעית ואטו יותר מכדי סיכה הוי תיכף רביעית, ונראה לי דמעיקרא קודם שכתבו וכן נראה לא הוי פשוט להו רק דעכ"פ בכדי סיכה לא מהני יחוד דאין דרך לייחד שברים מכלי גדול לסיכת קטן, והיינו דנקט בפשיטות שיעורן בכדי סיכת קטן ועד לוג משמע דיותר מלוג שוב ליכא שיעור בכדי סיכה בשום פנים אבל ביותר מכדי סיכה שפיר יש לומר דמהני דבזה לא אמרינן אין דרך לייחד דהא חזינן בלוג דרך לייחד לכדי סיכת קטן א"כ ביותר מלוג נהי דבכדי סיכה אין דרך לייחד אבל ביותר מכדי סיכה דרך לייחד ואפי' לפחות מרביעית, והא דקתני סיפא מלוג ועד סאה ברביעית היינו בלא יחוד בהא בעינן לרביעית דוקא אבל בייחדו יש לומר אפי' לפחות מרביעית רק שיהא יותר מכדי סיכה, ואח"כ חדשו עוד דע"י יחוד מיירי הכא דבלא"ה אין מקבלין טומאה כמו שהוכיחו, ולפום הך וכן נראה וודאי מוכח דאפי' ייחדו ליותר מכדי סיכה לא מהני רק לרביעית דכיון דקתני סיפא מלוג ועד סאה ברביעית ומיירי ביחוד ש"מ אפילו ייחדו שיעורו ברביעית דוקא, ומ"מ נראה לי שאין דבריהם מוכרחין דיש לומר דהכא אמרינן דכל כלי שהוא לוג אינו מיוחד דוקא ללוג שאין כלי מיוחד דוקא למילואו רק ממילא הוא מיוחד ג"כ לרביעית אבל אין דרך לייחד כלי שהוא לוג לפחות מרביעית לכך גם שבריו נידונין ברביעית בלי יחוד כלל, אבל ע"י יחוד יש לומר אפי' לפחות מרביעית כל שהוא יותר מכדי סיכה רק בכדי סיכה בטלה דעתו ואין שיעור בכדי סיכה רק עד לוג ולא יותר משא"כ בהך דהמצניע כל שהיה מיוחד לזיתים בלבד בעינן לשבריו יחוד לרימונים או אם היה מיוחד קודם לרימונים לא נטהר:

בא"ד וכשייחדו לרימונים אח"כ איך יקבל טומאה מכאן ולהבא משמע מדבריהם דעיקר קושייתם אהך דפרק המצניע בכלי חרס שניקב כמוציא זית, ובאמת אהך דהכא קשיא טפי דקתני שיעורו בכדי סיכה וכן מלוג ועד סאה שיעורו ברביעית וע"י יחוד מיירי הכא א"כ קודם יחוד כיון שנטהר שוב אינו מקבל טומאה, והכא קשיא טפי דבהך דפרק המצניע יש לומר דשאני כלי שלם שניקב דכל כלי העומד לזיתים וניקב נקב שאינו מוציא רימון אין דרכו להשליכו רק להשתמש בו בדבר שאינו מוציא בנקב כזה הילכך אפילו לא ייחדו עומד הוא לכך לייחדו לרימונים, אבל בתוספתא דמיירי שנשבר לשברים ממילא נטהר שאין דרך לייחד שברים לשימוש לכך אפילו ייחדו לא מהני דכבר נטהר כשנשבר משא"כ נקב בכלי שלם, אבל מהך דהכא דמיירי בכלי, שנשבר