תפארת יעקב על חולין חלק ב קג

שייך בזה רק עד בכלל דהיינו איסר הרביעי כולו בכלל היתר עד שיהא ארבע בשלימות, ותנא ברא דקאמר ויהא בו אונאה חשיב מלמעלה למטה שש יש בו אונאה חמש יש בו אונאה עד ארבע ולא הרביעי בכלל דבהא שפיר שייך ולא עד בכלל דהוא סמוך לארבע דבסמוך לו יש ארבע איסרין שלימים כיון דחשיב מלמעלה למטה וכל אחד כפי מה דמיירי שייך ביה שפיר לשון עד כפי דרכו לתנא דידן עד בכלל דוקא ולתנא ברא ולא עד בכלל, ובפרק הכונס הוי שפיר להיפוך לכל אחד כפי מה דמיירי ביה ולא מיירי התם כלל לענין משהו ודוק היטב ועמ"ש בתוס' בד"ה כסלע עוד בענין זה:

שוב עיינתי היטב בהך סוגיא דהכא וראיתי דברי הרמב"ם ז"ל ברורים כמעט אי איפשר לפרש בענין אחר כמו שאבאר והוא דוודאי יש לתמוה היכי ס"ד דרבא לאותוביה לר"נ מהך משנה דחבל היוצא מן המיטה ומאי אולמא ליה מהך משנה דהכא דקתני עד כאיסר הוי ליה להקשות מאי לאו איסר כלמטה וכיון דהוי ניחא ליה מתני' דאיסר כלמעלה מה ס"ד להקשות מהתם פשיטא דגם שם יפרש כלמעלה כמו כאן כיון דסובר עד ולא עד בכלל, ואם סתם גמרא הוי אמר ת"ש כה"ג היה איפשר לדחוק אורחיה דמילתא כך הוא לדקדק ולפרש כך אבל שיקשה רבא קושיא לר"נ דקאמר איתיביה רבא לר"נ הוא דבר מתמיה מאד, ודבר ברור הוא דכוונת רבא להקשות כך דבשלמא גבי טרפה שייך לומר ששיערו חכמים או שהיה מקובל בידם דכל שחסר כאיסר אינה יכולה לחיות וטרפה וכל שיעורי תורה וחכמים כך הם בפרט בטרפה דבאמת ע"כ החיות תלוי במשהו שהרי בנקב משהו מיטרפה וכן אי מיטרפה בחסרון גרגרת ע"כ יש משהו בין הכשרות והטרפות לכך שפיר משערין עד כאיסר פחות משהו דבמשהו יותר דהוי כאיסר מיטרפה ואינה יכולה לחיות, אבל התם מילתא דתליא בסברא שאין חבל זה ראוי לשימוש המיטה ואם נתנו חכמים שיעור בזה שכך מידת חכמים להגביל שיעור מצומצם אבל לא שייך שיתנו שיעור כך וכך טפחים פחות משהו אינו ראוי לשימוש, ובשלמא אי חמשה כלמטה הם נתנו שיעור מוגבל במנין ה' טפחים וכל מידת חכמים כך הוא וכל שיהא משהו יותר ממילא טמא אבל אי חמשה כלמעלה הרי שיעורן של חכמים היה פחות משהו זה אי איפשר בשום פנים שישערו חכמים אין ראוי לשימוש המיטה כך וכך טפחים פחות משהו, וליכא למימר שלא היה השיעור מה שאינו ראוי רק מה שראוי לשימוש ושיערו חמש טפחים שלימים ראוי לשימוש הא ליתא דאי מה שראוי לשימוש שיערו א"כ מחמשה עד עשרה יהא הראוי לשימוש עשרה פחות משהו כיון דעד ולא עד בכלל ועשרה כלמעלה, (והנה לעיל כתבתי דבעשרה שיערו הראוי לשימוש במקום אחר אבל זה אינו דאטו מה שראוי במקום אחר גורם הטהרה הא עיקר הטהרה במה שאינו ראוי לשימוש המיטה תלוי], ועוד כיון דאמרינן עד חמשה טהור בוודאי השיעור בטהרה שיערו דעד כאן אינו ראוי ולא שייך שיניחו משהו ובוודאי נתנו השיעור מוגבל ה' שלימים לטהרה, ואהא משני לא חמשה כלמעלה והיינו דלאו על משהו דנין כאן רק כל טפח החמישי כלמעלה ושפיר נתנו שיעור מוגבל ארבעה טפחים שלימים טהור וממילא אח"כ טמא והכוונה עד ה' טפחים היינו עד טפח החמישי כמו עד ארבע שעות דר"י פרק תפלת השחר, ורבא הוי דחיקא ליה באמת לפרש כן ולא דמי כ"כ להך דפרק תפלת השחר כמו שכתבתי לעיל אבל המתרץ השיב לו דבאמת הפי' כאן דחמשה כלמעלה דכל טפח החמישי כלמעלה, והדר מקשה מחמשה עד עשרה מאי לאו עשרה כלמטה והיינו שיהא שיעור מוגבל ולא שייך שישערו שיעור הטומאה פחות משהו ודחי לא עשרה כלמעלה והיינו ג"כ כל טפח העשירי כלמעלה ולפי המסקנא דהכל להחמיר ממילא טפח החמישי כלמעלה וטפח העשירי כלמטה, ואף דלקמן גבי לוג וסאה וסאתים אי איפשר לפרש רק במשהו דשם לא שייך לפרש כמו כאן הא ליתא דלקמן ניחא שפיר דמשני לא לוג כלמעלה ושיעורן של חכמים היה למעלה דכל כלי מלוג ועד סאה שיעורו ברביעית וממילא כל פחות מלוג שיעורו בכדי סיכת קטן, והדר מקשה מהא דתני מלוג ועד סאה דאי אינו בכלל הוי השיעור פחות משהו ומשני סאה כלמעלה והיינו דהשיעור היה בסאתים דכל כלי מסאה ועד סאתים שיעורו בחצי לוג ופחות מזה עד לוג שיעורו ברביעית ופחות מזה שיעורו בכדי סיכת קטן וכן בתר הכי יתפרש כך, אבל כאן שיש כאן שני דברים עד חמשה טהור ועד עשרה שמא אם לא נפרש דכל הטפח כלמעלה ע"כ או שיעור הטהרה הוי פחות משהו או שיעור הטומאה פחות משהו וזה אי איפשר כה"ג דהכא כנ"ל [ועוד אבאר לקמן גבי מלוג ועד סאה בזה] וע"כ דאי אמרינן חמשה כלמעלה הכוונה דכל טפח החמישי כלמעלה ואתי שפיר כנ"ל ברור:

ודע שיש כאן מקום ספק במשנה זו במה שאמר מחמשה ועד עשרה טמא דע"כ אין הכוונה דרק חלק זה מחמשה ועד עשרה טמא רק כולו טמא דכיון שהוא ארוך יותר מחמשה גם חמשה הראשונים טמאים דכולו ראוי לשימוש המיטה, ואולם מה שאמר אח"כ מעשרה ולחוץ טהור ע"כ הכוונה דרק חלק מעשרה ולחוץ טהור דזה אינו ראוי אבל עד עשרה ראוי וכן משמע לכאורה מפירש"י ז"ל, אבל קשה מאד שיהא הפי' במשנה עד חמשה היינו שאינו ארוך רק עד חמשה ואם הוא ארוך יותר מחמשה ועד עשרה הכל טמא ואי ארוך יותר מעשרה אותו חלק טהור ועד עשרה טמא ומעיקרא נקט סתם טמא והכוונה על כל החבל וכאן יאמר סתם טהור ויהא הכוונה רק על יותר מעשרה, לכן נראה לי שכל שהוא יותר מעשרה כיון שאינו צריך לשימוש המיטה רק עשרה ובעלמא יכול להשתמש בו בכולו ממילא דרך לקצצו לגמרי לשמש בו בעלמא בכולו וממילא כולו טהור וכן יש לכוון בפירש"י דעומד לקצוץ היינו כולו ותמהני על מפרשי המשנה שלא ביארו מכל זה כלום:

בתוס' בד"ה כסלע וכו' וקשה לפירושו וכו' דלא קתני בהו עד וכו'. ובאמת אי משום הא לא איריא כלל דהם כתבו כך לפי דעתם דהך דרחב"א דלעיל בכרס לחלוק בא על רב אסי כמו שסיימו בסוף דבריהם אבל כבר כתבתי בגמרא דע"כ לפרש בא מדלא קאמר רחב"א אמר, גם מדקאמר לדידי מיפרשא לי ש"מ דפרושי קא מפרש לה הך כסלע דקאמר רב אסי לאו כסלע מצומצם רק בשופי א"כ וודאי דהוצרך ר"נ לומר כאן דכסלע הוי כיתר מכסלע דבמצומצם סגי לאפוקי מרחב"א דלקמן וכן כל היכא דאיתמר כסלע, ומ"מ לפיר"ת קשה קצת דאיהו מפרש על גלודה ובהא שפיר יש להקשות מקמ"ל ר"נ דבשלמא בכרס בנקדר כסלע שפיר מפרש רחב"א דהכוונה שיכנס סלע בקדירה וממילא צריך שיהא הקדירה יתר מסלע דהיינו בשופי שיכנס בו סלע אבל בגלודה דהכוונה שיהא עליה עור כסלע א"כ מאיזה צד נימא יותר מסלע, משא"כ לפירש"י דפי' דקאי על נפחתה כסלע פשיטא דצריך ר"נ לאשמועינן דס"ד שיהא הפחת שיכנס בו סלע וממילא נפחת סלע בשופי קמ"ל דאי נפחתה סלע מצומצם הוי כיתר מסלע, מיהו הא קשיא לפירש"י דלקמן דנ"ה בד"ה התם לחומרא פירש דכסלע ג"כ מתורת עד ולא עד בכלל אתי עלה ע"ש ובוודאי קשיא חדא דלא קתני בה עד כלל ועוד דהוי להקל, אך כבר כתבתי בגמ' לפרש דר"נ מחדש דכל כסלע בשופי קאמר כרחב"א דלקמן וכן כאיסר ע"ש ועמ"ש בסוף הדיבור וראיתי להרשב"א ז"ל שכתב ליישב קושיית התוס' דכסלע לאו מתורת עד ולא עד בכלל אתי עלה ועיקר הקושיא ממתני' דקתני עד כאיסר ונסתייע ממה שפירש"י בד"ה אלמא קסבר הא דקתני מתני' עד כאיסר הרי שנשמר הרב ז"ל מזה דרק כאיסר הוא מתורת עד ולא עד בכלל, ודבריו תמוהין בתרתי חדא שהוא הבין הקושיא דלא קתני בסלע עד ובאמת הא לא קשיא להו לתוס' כלל רק קושייתם כיון דלא קאמר ביה עד מילתא דפשיטא היא דכסלע טרפה וכן בגלודה פשיטא דכשרה כיון דלא אמרו בו עד כלל ומקמ"ל ר"נ ועל זה לא תירץ הרשב"א כלום, וביותר תימה במה שכתב דרש"י אינו מפרש כסלע מכח עד ולא עד בכלל והרי בפירוש כתב הרב ז"ל לקמן דנ"ה ע"א בד"ה התם לחומרא וז"ל אבל כסלע וכאיסר דר"נ אי הוי אמרינן בהו עד ועד בכלל הוי קולא לאכשורי, וביותר קשיא לי על מה שכתב ליישב מה שהקשו התוס' דבגולגולת הוי להקל בטומאת מת דרש"י ז"ל נשמר מזה ופירש רק לענין דברי ר"י אמר שמואל שאמר וכן לטרפה וגם זה תמוה דמאחר שכתב ליישב קושיא ראשונה דרש"י ז"ל נשמר מזה ופירש האלמא קסבר רק מאיסר דמתני' אבל כסלע לאו מתורת עד ולא עד בכלל אתי עלה א"כ שמירה שנייה שנשמר רש"י ז"ל למה לי דמה בכך דהוי לגבי טומאה קולא הא בהא לאו מכח עד ולא עד בכלל אתינן עלה, אמנם האמת אינו כן ממה שפי' רש"י לקמן בד"ה התם לחומרא כנ"ל, ומה שדקדק מדברי רש"י דדייק הקושיא רק מאיסר דמתני' ע"כ אין זה דיוק דוודאי אי איפשר להקשות לר"נ רק מלישנא דמתני' אבל ממתניתין אברייתא לא מצי לדייק בלישנא כלל דהא חזינן בהדיא בפרק הזהב ובפרק הכונס שהביאו התוס' כאן נחלקו תנא ברא ותנא דמתניתין בהא כמו שפירש"י שם לא שנחלקו בדינא רק נחלקו שזה אומר עד ונתכוין אין עד בכלל וזה עד בכלל א"כ אי איפשר להקשות מברייתא אמתניתין בדיוק לשון דעד רק כיון דר"נ מפרש מתני' דהכוונה ולא עד בכלל מקשה ליה ממתניתין דכלים דשם הכוונה עד בכלל, ולפי האמת דמתרץ התם לחומרא כלל רש"י ממילא כסלע ג"כ דהוי לחומרא בטרפה כמ"ש הרשב"א ז"ל, כללו של דבר שכל דברי הרשב"א ז"ל לא נתבררו לי בזה ועמ"ש בסמוך:

בא"ד וי"ל דאשכחן בפרק הזהב וכו' ובפרק הכונס וכו' באמת יש לתמוה בהך סוגיא דפרק הזהב והכונס אם נפרש אותם כפי הנראה מלשון רש"י שם ותוס' כאן דר"פ מחדש דהוי כמו דהוי תני עד ולמר עד בכלל ולמר אינו בכלל ומלבד מה דקשה למה ליה לחדש בתרווייהו לימא חד כפשטיה ולא יחלקו כלום אפילו בלישנא דעד אי הוי בכלל או לא, וביותר תימה לפי מה שפירש"י בהכונס ובהזהב יסתור תנא דמתניתין עצמו לשונו כאן עד ועד בכלל וכאן עד ולא עד בכלל ואם נימא דאין בזה קפידא מה בקשו כאן בכל השקלא וטרי' הזו מאחר דמצינו פעם כך ופעם כך בדיני ממונות דלא שייך קולא וחומרא ואם נחשוב קולא לנתבע א"כ עכ"פ משנה התנא לשונו מפרק הכונס לפרק הזהב ואין כאן מקום להקשות לר"נ דהכא מהך דכלים, גם תימה שלא יפרש ר"פ דבריו מהו הדין בד'