תפארת יעקב על חולין חלק ב קב

משום דסובר דעד ולא עד בכלל וה"ה התם, ונראה לי דס"ד דוודאי חמשה כלמטה דהיכי שייך לומר שיתנו שיעור שאינו ראוי לשימוש המיטה ה' טפחים פחות משהו וכיון שראוי לשער זה במנין טפחים בוודאי בשיעור טפחים מוגבלין שיערו לא במשהו פחות מן המוגבל ולא מצינו שישערו חכמים שיעור במידה כך פחות משהו ומזה דייק דחמשה כלמטה והוי שיעור מוגבל חמשה טפחים, ואהא משני לא חמשה כלמעלה דלא על שיעור הטהרה שאינו ראוי לשימוש נתנו שיעור זה רק על שיעור הטומאה מלמעלה כמה יהא בו ויהא ראוי לשימוש, ובזה הוגבל שיעור ה' טפחים דכשהוא ארוך ה' טפחים ראוי לשימוש וטמא, והמקשה דס"ד דעל שיעור הטהרה נתנו שיעור זה סמך על הסיפא כדמקשה באמת בתר הכי דכיון דשיעור טומאה קא חשיב ממילא עשרה כלמטה דאל"כ שיעור טומאה אינו מוגבל דמשהו פחות מעשרה הוגבל לשיעור טומאה, ואהא משני לא עשרה כלמעלה דלענין חשיבות החבל לשימוש נתנו שיעור וה' טפחים נתנו שיעור דאז ראוי לשימוש המיטה וכשהוא ארוך עשרה הוא ראוי לשימוש דעלמא ולכך הא טמא והא טהור, ועל דרך זה יתפרש הקושיא דבסמוך בדף נ"ה ע"ש:

ודע דמפשטות הסוגיא נראה מבואר דעיקר מה שאנו דנין כאן הוא על חמשה מצומצם אם הוא כלמטה או כלמעלה ואין בין אי נימא כלמטה או כלמעלה רק משהו, ומהאי טעמא ס"ד חמשה כלמטה, אמנם ראה זה ראיתי להרמב"ם פרק כ"א מהלכות כלים הלכה ז' וז"ל חבל היוצא מן המיטה שהיא טמאה עד סוף ארבעה טפחים הנוגע בו טהור שאינו מצרכי המיטה שאינו ראוי לכלום מתחילת חמשה עד סוף עשרה טמא מפני שתולין בו את המיטות מעשרה ולחוץ טהור מפני שהוא יתר על צורך המיטה עד כאן לשונו, ובראותי אני עמדתי מרעיד שנראה להדיא מדברי הרב ז"ל דמפרש שזה שנסתפקו בכאן בחבל המיטה אי עד בכלל או אינו בכלל על כל טפח החמישי אם טפח החמישי כלמטה ואי אין בכלל כל טפח החמישי כלמעלה ואין טהור רק עד סוף ארבעה, ומאיזה צד פי' הרב ז"ל כך והרי כאשר יאמר עד אחד ע"כ דעצם הטפח טהור וכן ב' וג' וד' וה' ומאיזה צד נפרש כל טפח החמישי כלמעלה והרי התנא אומר עד חמשה טפחים ואי כל טפח החמישי למעלה היכי שייך לומר עד חמשה טפחים דהא גם למעלה מזה אין כאן עדיין חמשה טפחים רק ד' ועוד והיאך קורא סוף הרביעי עד חמשה טפחים שהוא סמוך לחמשה ובאמת אינו כן שהרי הוא רחוק מחמשה טפחים טפח שלם והוי ליה לומר עד טפח החמישי ומדקאמר עד חמשה טפחים אי איפשר לפרשו רק שעצם הטפח החמישי בוודאי בכלל למטה רק כשיגיע לחמשה מצומצם אנו דנין אי למטה או למעלה כמו סלע ואיסר דר"נ, ועוד היכי ס"ד לפרש דבכל הטפח כולו דנין כאן א"כ היכי מקשה לר"נ דמפרש כאיסר דמתני' ולא איסר בכלל מהך דחבל דהכא שאני הך דר"נ דשפיר ניחא לפרש עד כאיסר ששיעור הכשר הוא סמוך לאיסר כי משהו יותר הוי איסר ושייך עד איסר אבל גבי חבל המיטה יותר נוח לפרש דחמשה כלמטה דאי חמשה כלמעלה א"כ הך עד אינו סמוך לחמשה דאפילו למעלה ממנו עדיין אין כאן חמשה ויש ביניהם טפח שלם א"כ לא שייך עד חמשה, וע"כ דהכוונה להקשות דלר"נ היה מהראוי שנאמר דכל שיש חמשה מצומצם הוי כלמעלה ועד חמשה מצומצם טהור והוי שפיר שיעור הטהרה סמוך ממש לשיעור הטומאה כמו גבי איסר והרי זה מבואר דרק על המשהו אנו דנין ולא על הטפח כולו [גם לשון הרב ז"ל מעשרה ולחוץ אינו מובן שהיה לו לומר דהטהרה מתחיל מתחילת אחד עשר דעשרה מצומצם הוי כלמטה לחומרא]:

וביותר אני תמה שהרב ז"ל החליף שיטתו דבפי' המשנה כתב עד ה' טפחים טהור שהוא לא לעזר ולא להועיל בו ואם היה יותר מה' טפחים עד עשרה יטמא, הרי מפורש דטפח החמישי עצמו כלמטה, ואמת שיש לתמוה בלא"ה היכי כתב יותר מה' דהא איפסקא הלכתא חמשה כלמעלה ועכ"פ מתחיל הטומאה מחמשה בשלימות לא יותר מחמשה, ואי איפשר לדחוק ולומר דיותר מה' שכתב היינו מהתחלת חמשה, זה אי איפשר דא"כ אף התחלה עצמה טמא ואין טהור רק עד סוף ארבעה כמו שכתב בהלכות, גם בתור כהנים שהביא הר"ש שם מוכח להדיא דלא כהרמב"ם בהלכותיו שהרי שנו שם במשכבו ולא בחבל היוצא מן המיטה פחות מחמשה או יותר על עשרה או יכול שאני מוציא מחמשה עד עשרה ת"ל טמא ע"כ והשתא הרי מבואר דפחות מחמשה טהור ואי איפשר לפרש פחות מחמשה היינו פחות מהתחלת חמשה דבכל מקום שאמרו חמשה פשיטא דחמשה ממש וכשאמרו פחות מחמשה או פחות מעשרה וכדומה בכל מקום הכוונה שכל שאין כאן עשרה או חמשה שלימים הוי פחות מחמשה ופחות מעשרה, ועוד הא קתני יכול שאני מוציא מחמשה ועד עשרה א"כ אי נפרש מחמשה מהתחלת חמשה א"כ ועד עשרה היינו עד התחלת עשרה וזה א"א דהא עשרה כלמטה וע"כ מסוף חמשה עד סוף עשרה והרי זה מבואר שלא כדברי הרב ז"ל, ואני תמה מאד על נושאי כלי הרב ז"ל בפרט על מרן הכ"מ שהראה מקום להלכה זו פ' א"ט ולא חלי ולא מרגיש כמה מן התימה שיש כאן כמו שבארנו:

הן אמת דבהך סוגיא דפרק תפלת השחר דכ"ו ע"ב מיבעי' לן לר"י דאמר עד ארבע שעות אי עד ועד בכלל או אין עד ועד בכלל ואי איפשר לפרש התם דעל רגע של סוף ארבע אנו דנין אי הוי בכלל וכן מוכח התם בכולה סוגיא דעל כל שעה הרביעית אנו דנין א"כ הוי ממש כמו שפירש הרמב"ם כאן, אבל באמת לא דמי כלל דהתם בוודאי כל שיעור זמן מה נקרא שעה ואף ששעה שדברו בה הוא חלק כ"ד מן היום מ"מ פשיטא דפחות מזה נמי נקרא שעה וכאשר יאמר עד ארבע שעות יכול להיות ולא ארבע בכלל והיינו שהוא סמוך לארבע שכל שיבוא שעה הרביעית יש כאן שלש שעות גדולות ושעה קטנה והיינו ד' שעות ושפיר שייך לומר עד ארבע שעות ואינו מתפלל רק עד ארבע ולא ארבע בכלל, אבל מנין הטפחים כל פחות מטפח אין לו שם טפח כלל ואי אומר עד חמשה טפחים אי איפשר לפרש שכל טפח החמישי אינו בכלל א"כ אינו סמוך לה' כלל שהרי יש ממנו עד ה' טפח שלם ומשהו מן הטפח אין לו שם טפח כלל ואפילו טפח קטן לא שייך בו כלל:

ובהכי נראה לי ליישב בפשיטות מה שהקשו התוס' פרק תפלת השחר שם והתוס' לקמן בד"ה כל דמאי מיבעי' ליה התם הא מסקינן הכא דכל עד להחמיר א"כ בוודאי אין עד בכלל ולהנ"ל ניחא דדוקא כהך דהכא דאנו דנין על משהו בהא משתמע שפיר הך לישנא דעד לשני הצדדין בשוה לכך אמרינן כיון דספק שקול הוא סתם התנא להחמיר אבל שם שאנו דנין על כל השעה כולה משתמע טפי שהוא בכלל דאי אינו בכלל לא שייך עד ארבע שעות כיון דאפילו למעלה מזה ליכא עדיין ארבע שעות לכך דנין עד ועד בכלל וכן מסיק התם ומ"מ מספקא ליה מעיקרא מהאי טעמא גופא כיון דבכל מקום הוי עד להחמיר יש לנו לפרש גם כאן כן אפילו בדוחק להחמיר, ובהכי ניחא נמי הא דת"ק קאמר עד חצות וע"כ ולא עד בכלל כמו שפירש"י התם להדיא והיינו כיון דאין חצות רק רגע שפיר אמרינן להחמיר דמשתמע שפיר ולא עד בכלל כהך דהכא משא"כ לר"י מיבעי' ליה אי נימא להחמיר ולא עד בכלל או כיון דלישנא משתמע טפי עד בכלל מפרשינן לה כך אפי' להקל ומסיק דמפרשינן כך אפילו להקל כיון שאנו דנין על כל השעה כנ"ל וזה ברור, ויש לי מקום עוד לחלק בענין אחר והוא ג"כ דבר נכון לפע"ד דלא דמי הך דעד ארבע שעות דפרק תפלת השחר להך דהכא עד חמשה טפחים דאפילו תימא דהתם בעי למימר דמה דקאמר ר"י עד ארבע שעות כוונתו עד שעה רביעית אבל הכא לא שייך לפרש עד חמשה טפחים עד טפח החמישי כסברת הרמב"ם והוא דגבי חבל דהכא לענין שיעור שאינו ראוי לשימוש המיטה עד שיהא ראוי לשימוש לא שייך לומר עד טפח החמישי כי זה יורה דטפח החמישי ראוי לשימוש וזה אינו דאטו רק טפח זה ראוי לשימוש והרי אין לשמש בו רק בצירוף הד' טפחים דמעיקרא דבצירוף כולם ראוי בכלל לשימוש המיטה וכולם צריכין זה לזה א"כ לא שייך שיאמר רק בקיבוץ כולם והיינו עד ה' טפחים וא"כ ע"כ עד בכלל דאי אינו בכלל לא שייך עד ה' שהרי גם למעלה מן השיעור אין כאן ה' וע"כ דרק על ה' טפחים מצומצם אנו דנין כשהן במילואן אבל בהך דפרק תפלת השחר שייך לומר עד שעה הרביעית כי כשיגיע שעה הרביעית כבר הלכו ג' הראשונות ואינם, רק באותה שעה דנין שאינו מתפלל בה ולא שייך שידבר בקיבוץ רק על אותה שעה ושפיר מפרשינן עד ארבע כלומר עד שעה רביעית ועכ"פ דברי הרמב"ם ז"ל צע"ג וצריכין אצלי תלמוד כמו שבארנו:

ועל פי מה שכתבתי לעיל נראה לי לפרש על נכון הך סוגיא דפרק הכונס דס"א דרמי מתניתין וברייתא דבמתניתין קתני עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות פטור ובברייתא קתני חייב ומשני ר"פ כאן מלמטה למעלה כאן להיפוך ופירש"י דתנא דידן סבר עד ועד בכלל ותנא ברא סבר עד ולא עד בכלל, ולפי זה יסתור התנא דבריו מהך משנה דהזהב באונאה דשם פירש"י לפי תירוצו של ר"פ שם דתנא דידן נקט עד ולא עד בכלל דבד' איסרין הוי אונאה [ועמ"ש בתוס' מה שיש עוד לדקדק בזה], ולפי הנ"ל ניחא דהתם לאו לענין משהו איירי רק לענין כל האמה הרביעית לכך תנא דידן דחשיב מלמעלה למטה שש פטור חמש פטור עד ארבע ולכ"ע שייך בהא לומר עד ולא עד בכלל כי שיעור הפטור הוא תיכף וסמוך לשיעור החיוב כי מהתחלת ארבע מתחיל החיוב כשהוא חושב מלמעלה למטה אבל תנא ברא דחשיב מלמטה למעלה שתים חייב שלש חייב עד ארבע בהא לכ"ע שייך עד ועד בכלל דאי אינו בכלל ושעה רביעית לחיוב היכי שייך לומר עד ארבע כיון דלמעלה משלש אכתי ליכא ארבע ואין שיעור החיוב סמוך לארבע רק סמוך לאמה הרביעית לא סמוך לארבע וע"כ דארבע בכלל לחיוב ויותר מארבע מתחיל הפטור ולא פליגי בדינא כלל גם בלישנא וכל אחד יפה אמר כפי ענינו, וכמו כן הך דפרק הזהב יתפרש שפיר על דרך זה דתנא דמתניתין דקתני לא יהא בו אונאה חשיב מלמטה למעלה שתים אין בו אונאה שלש אין בו אונאה עד ארבע וארבע בכלל ואי אין בכלל לא שייך עד ארבע דלמעלה משלש אכתי ליכא ארבע ואין שלש סמוך לארבע רק סמוך לאיסר הרביעי לא לארבע וע"כ לא