תפארת יעקב על חולין חלק א צח

דבאמת לא ניחא ליה כ"כ בירידת גשמים ואדרבא רוצה שלא ילקה הכותל וכופה עליו קערה רק ממילא רוצה הוא בהדחת הקערה נ"כ מ"מ הרי הוא בכי יותן, מיהו קשה לפי זה היכי דייק הא בשביל שתודח הכותל הא טובא קמ"ל אף דלא הוציא הקערה רק כדי להציל הכותל, לכן נראה דוודאי מדנקט סיפא בשביל שלא ילקה ש"מ דרישא היתה כפייתו כדי שתודח הכותל רק שהיה יכול בדבר אחר והוא כפה קערה כדי שתודח הקערה ושפיר מדייק דמחמת כותל אינו בכי יותן, ובסיפא קאמר בשביל שלא ילקה הכותל קמ"ל אף דניחא ליה בנפילת הגשמים לקערה כדי להציל הכותל מ"מ כיון דלא אחשבינהו לצורך קערה רק לצורך הצלת הכותל חף דרוצה בנפילתן לקערה לא הוי בכי יותן, ולא דמי לנער בגדיו דהוי בכי יותן דהתם כבר ישנן עליו וע"כ רוצה שיפלו ממנו לאיזה מקום שהוא מיקרי ניחא ליה אבל כאן שעדיין לא נפלו והוא כופה קערה שלא יפלו על הכותל רק לקערה לא הוי בכי יותן, אלא שיש להקשות לפי זה מאי פריך הא בשביל שיודח הכותל הרי הוא בכי יותן דילמא קמ"ל לגופיה דס"ד כיון שנתכוין שיפלו לקערה אף דהוא להצלת הכותל מ"מ אינו בכי יותן דלא ניחא ליה בירידתן כלל, אבל נתכוין להדיח הכותל מטעמא אחרינא אינו בכי יותן מכח מחובר משא"כ השתא דנתכוין שיפלו לכלי שהוא תלוש ס"ד טפי דהוי בכי יותן, אבל באמת לק"מ דבלא"ה יש להבין דקאמר הא בשביל שתודח הכותל דמשמע דדייק הא כופה קערה בשביל שתודח הכותל ולמה לי קערה הא הדיוק הוא דכותל הוי מחובר וא"כ נדייק דאי נתכוין וניחא ליה בירידת גשמים שתודח הכותל אינו בכי יותן ואין צורך לכוונת מחובר קערה כלל, לכן ברור דהכוונה דיש כפיית קערה שרוצה שילכו גשמים לקערה כדי להציל הכותל ויש להיפוך דכופה קערה שיבואו הגשמים לקערה וממנה לכותל שהקערה תביאה לכותל כמו שפירש"י, והשתא שפיר מדייק כיון דהתנא בא לחדש דמה שכפה קערה שיפלו גשמים לתוכה כיון שלא היה הכוונה עבורה בעצמותה אין זה בכי יותן והשתא הוי ליה לומר רבותא טפי דאפילו נתכוין להביאם לכותל דניחא ליה בירידת גשמים וניחא ליה שיפלו לקערה מ"מ אינו בכי יותן ולמה קתני בגוונא דלא ניחא ליה בגשמים כלל רק להציל הכותל וע"כ דאי ניחא ליה בהדחת כותל הוי בכי יותן וברישא מוכח להיפוך:

והשתא שפיר קאמר תנאי היא והיינו דבהא פליגי תנאי אי כותל הוי תלוש או מחובר ותנא דהך מתניתין לא נחית לפלוגתא דתנאי וקאמר דבר המוסכם לכל, ורישא אי כופה קערה בשביל שתודח לכ"ע בכי יותן אף דלולא שהיה רוצה לכפותה על הכותל לא היה מוציאה לחוץ כדי שתודח מ"מ כיון דבכפייתה ניחא ליה שתודח הוי בכי יותן לכ"ע, וכן בסיפא עיקר קמ"ל דכופה קערה בשביל שלא ילקה הכותל אף דרצה בנפילתם לקערה כיון דלא ניחא ליה בירידתם רק ניחא ליה בנפילה לקערה שלא ילקה הכותל לא הוי בכי יותן ואף דהיה יכול לומר רבותא אפילו ניחא ליה בנפילתם לקערה להביאם לכותל מ"מ אינו בכי יותן כיון דעיקר כוונתו אינו לצורך קערה רק לצורך מחובר מ"מ לא נקט הכי משום דלא נחית בפלוגתא דאיכא מ"ד דכותל כתלוש, ונקט תרתי בבי מה דמוסכם לכ"ע ויש בכל אחד חידוש מצד עצמו, אבל אי נימא דלגופיה לא איצטריך כלל רק לדיוקא נקט להו היכי שייך שיאמר התנא בענין אחד שני דברים ויתכוון רק לדיוקים סותרים זה את זה, ועמ"ש בסמוך גם בתירוצו של ר"פ דאתי שפיר ג"כ לפי הנ"ל:

שם אמר ר"א תברא מי ששנה זו לא שנה זו. תמוה לי דהא רבא הוא דאמר לענין הכשר זרעים תנאי היא ומייתי ברייתא ומקשה רישא לסיפא אהדדי ומה ענין ר"א לכאן ואי ר"א הקשה קושיא זו ותירץ תברא ורבא מייתי מיניה דתנאי היא א"כ כך הוי ליה לומר והוינן בה וכו' ואמר ר"א תברא וכו' אבל השתא פתח ברבא וסיים בר"א, ונר לי דבאמת הפרש גדול יש בין רבא לר"א רק הגמרא לא חש לפלוגי להו בתרתי שינויי כיון דלתרווייהו אמת דפליגי תנאי בהא וכל הכוונה כאן הוא רק להורות דבע"ז פליגי תנאי, ולכך לא קאמר ר' אלעזר אמר תברא דהוי משמע דבא לחלוק דהכשר זרעים לכ"ע ובאמת אינו כן רק ר"פ חולק, אבל וודאי יש הפרש בין תנאי היא בין אי נימא תברא כמו שאבאר והוא דוודאי הך מתניתין באה לומר רישא וסיפא לחדש לגופייהו דכופה קערה הרי הוא בכי יותן וכופה כדי שלא ילקה אינו בכי יותן כמש"ל, רק דיוקא דידהו הוא דקשיין אהדדי וסובר רבא דהך מתניתין לא באה לומר בענין תלוש ולבסוף חיברו כלום לפי שנחלקו תנאי בזה בעלמא, ולכך כשרצה לאשמועינן הני תרי דינים נקט להו באופן זה שיהא דבר מוסכם דבדיוקא דידהו פליגי תנאי ולא בא כאן לומר בדין תלוש ולבסוף חיברו, ולפי זה צריך לומר דבאמת נחלקו תנאי בזה בעלמא שאם לא נמצא בשום מקום מחלוקת בענין תלוש ולבסוף חיברו וכאן ג"כ לא נחלקו בהא כלל ולא מיירי התנא בהא כלל ולא נתכוין לדיוקא כלל רק דהוכרח לשנות רישא וסיפא בלשון זה משום דדיוקא דכל אחת פליגי תנאי, א"כ היכן הם אותם התנאים ואם לא היו נמצאים בשום מקום לא הוי שייך לומר תנאי היא כיון דלא פליגי לא כאן ולא בעלמא, רק דסובר רבא דר"א ורבנן דפליגי בהמוכר את הבית דר"א סובר כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ורבנן פליגי ממילא ר"א סובר תלוש ולבסוף חיברו הוי מחובר ורבנן סברי דהוי כתלוש, ולא היה יכול רבא להביא משם משום דהיה מקום לחלק בין מכר לזרעים רק מהך משנה מוכיח רבא דע"כ פליגי תנאי דמכר בהא ג"כ ופליג על ר"י דמספקא ליה בהמוכר את הבית אי פליגי לענין זרעים ג"כ ע"ש, אמנם לר"א דאמר תברא מי ששנה זו לא שנה זו אצ"ל דפליגי תנאי בעלמא כלל רק כאן גופא פליגי דחד תנא שנה הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח הרי הוא בכי יותן ונתכוין באמת גם לדיוקא דבשביל שיודח הכותל אינו בכי יותן דהוי כמחובר, וסיפא שנה תנא אחר דהכופה קערה בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן ונתכוון באמת לדיוקא דבשביל שיודח הכותל הרי הוא בכי יותן ורבי שסידר המשניות דברי כל אחד ואחד סידר משנתן של שניהם כפי מה שהן משום דשניהם אמת בעצמותן לדינא לכ"ע ועשה מהן מאמר אחד לכ"ע והניח הדיוקים כמות שהן סתורין לפי שלא רצה להכריע בענין מחלוקת תלוש ולבסוף חיברו וממילא מוכח דפליגי ומ"מ לענין הדין כמות שהוא הוא מוסכם לכ"ע וזה ברור, והשתא לר"א כאן גופא הוא המחלוקת בתלוש ולבסוף חיברו ואין צורך לומר שיש עוד מחלוקת במקום אחר ולדעתו אין הכרח דפליגי ר"א ורבנן בהמוכר את הבית בהא, ומ"מ בין לרבא בין לר"א תלוש ולבסוף חיברו בזרעים במחלוקת שנויה וזהו עיקר כוונת רבא להוכיח לכך מייתי דר"א על דברי רבא כאילו הם דבר אחד ובזה תבין דברי התוס' בד"ה אמר ר"א כמו שאבאר בתוס':

שם ר"פ אמר כולה חד תנא הוא וכו' בד"א וכו' יש לדקדק כיון דעיקר חידושו של ר"פ דרישא בכותל מערה וסיפא בכותל בנין א"כ למה לו כל הטורח הזה הא בפשיטות לא קשיא דרישא בכותל מערה לכך בשביל שיודח הכותל אינו בכי יותן וסיפא בכותל בנין לכך בשביל שיודח הכותל הרי הוא בכי יותן, ונראה לי דפשיטא דר"פ לא אתי לאוקמא רישא בכותל אחר מבסיפא כיון דקתני להו בחד ענין הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח הרי זה בכי יותן בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן הרי בהדיא דבחד כותל מיירי, רק כך הכוונה דרבי בא לאשמועינן עיקרא דמילתא חידוש ברישא דכפיית קערה על הכותל הוי בכי יותן ובסיפא שלא ינקה אינו בכי יותן דזה אמת לכ"ע בכל כותל, זה בכי יותן וזה אינו בכי יותן, ובכל חד לא קשיא דלא נקט להו ברבותא משום דלא פסיקא דבזה יש חילוק בין כותל בנין לכותל מערה לכך נקט בכל בבא דבר דפסיקא ליה דבשביל שתודח הקערה בכל כותל הוי בכי יותן ובשביל שלא ילקה בכל כותל אינו בכי יותן, כנ"ל:

ויש לי מקום לפרש הסוגיא בפשיטות דוודאי יש להבין דקאמר ר"פ אמר כולה חד תנא הוא והוי ליה לומר דכ"ע תלוש וחיברו לזרעים נמי כתלוש ומדקאמר כולה חד תנא משמע דלא בא לחלוק על רבא רק על מה שאמר ר"א תברא רק הך משנה כולה חד תנא הוא, והיינו מילתא דרבא הוא שבא לומר דבזרעים איכא תנא דסובר כתלוש אבל הך תנא דמחובר ידוע הוא דהא ר' אליעזר דמייתי פרק המוכר את הבית סובר להדיא לענין טומאה דכמחובר הוא כמ"ש התוס' פרק המוכר את הבית שם והכי אמר רב יוסף להדיא בגמרא שם וטומאה והכשר זרעים דג"כ הוא לענין טומאה דבר אחד הוא, רק שיש לומר דלכ"ע כמחובר הוא וקאמר רבא דתנאי הוא דחזינן בהך משנה דכופה קערה דהוי כתלוש דדוקא כדי שתודח ולא כדי שיודח הכותל, ועכ"פ רבא לא מייתי רק הך משנה דמינה מוכח דתנאי פליגי ועכ"פ שמענו דאיכא למ"ד דהוי תלוש ופליגי על ר' אליעזר דדף של נחתומין דחשיב ליה מחובר לענין טומאה, רק הש"ס מקשה דיוקא דרישא וסיפא אהדדי ופריק ר"א תברא ולר"א יש לומר דכך נתכוון רבא דהכא פליגי תנאי, ור"פ קאמר דכולה חד תנא הוא דהיינו תנא דסובר דהוי כתלוש, ותנא דמחובר לא הוזכר כאן כלל, והיינו דקאמר אמר ר' אלעזר תברא ואי כוונת רבא לזה דוקא הוי ליה לומר משמיה דרבא גופיה ואי רבא שמע מר' אלעזר הוי ליה לומר והוינן בה וכו' ואמר ר"א, וע"כ דרבא לא קאמר רק לענין הכשר זרעים תנאי ומייתי הך משנה דעכ"פ מוכח ברישא דאיכא תנא דהוי תלוש דהא קתני הכופה קערה על הכותל כדי שתודח ש"מ אף דכפה על הכותל ג"כ כדי שיודח מ"מ לא הוי בכי יותן רק מחמת הקערה כמש"ל דאל"כ מאי ענין קערה לכותל, וליכא למימר כדי שלא תלקה דהא בסיפא מיירי בהכי משמע דברישא כדי שיודח רק שעשה כן בקערה כדי שתודח ודו"ק, רק הש"ס עצמו מקשה דיוקא אהדדי, ואמר ר"א תברא, ור"פ כולה חד תנא, אבל בין לר"א בין לר"פ הכשר זרעים תנאי היא כיון דעכ"פ שמענו דאיכא תנא דהוי תלוש ותנא דס"ל מחובר ידוע לכ"ע דהיינו ר' אליעזר דדף של נחתומין כדקאמר רב יוסף בפשיטות פרק המוכר את הבית וע"ש ובתוס':

בתוס' בד"ה אבל בכח שני וכו' ואכפיתה לא מיחייב וכו' עד סוף הדיבור. ביאור דבריהם בקצרה דבפרק הנשרפין קאמר רבא כפתו בחמה ומת בצינה ומת חייב סוף חמה לבוא סוף צינה לבוא פטור פי' דוקא שכפתו במקום שחמה כבר שם או צינה כבר שם אבל אם בעת כפיתה לא היה חמה או צינה רק סוף חמה לבוא סוף צינה לבוא פטור, וכתבו שם התוס' דדוקא בכפתו במקום שעומד אבל אי כפתו בפנים והביאו למקום שסוף חמה