תפארת יעקב על חולין חלק א צה

במחובר מיירי להכשיר כר"ח לא כרבי ומ"מ אוסר לכתחילה ע"כ גם ר"ח הכי ס"ל דאי אפילו לכתחילה פשיטא שהיה חושש ר"כ לזה והוי אומר פלוגתייהו לכתחילה להשמיענו כחו דר"ח היפוך מתנא דמתניתין דחייש שמא ידרוס, ועל זה משני דנקט פלוגתייהו דיעבד להודיע כחו דרבי כנ"ל ובתר הכי מקשה נהי דמהא אין ראיה דר"ח אוסר לכתחילה אבל מ"מ מתניתין גופא לא שייך לומר דהיא דלא כרבי ולא כר"ח רק חייש שמא ידרוס מה דתרווייהו לא ס"ל לחוש בזה, כנ"ל ועמ"ש בתוס' בד"ה להודיעך:

שם כאן במחובר מעיקרו כאן בתלוש ולבסוף חיברו. איכא למידק אי טעמא דפסול לכתחילה משום שמא ידרוס מ"ש דנקט צור וקנה הא בכל סכין כך הדין ואפי' נעץ סכין בכותל כדקתני בברייתא דבסמוך ובמשנה מוכח להדיא דבא לומר הכשר באיכות הדבר השוחט ולענין חשש שמא ידרוס אין הפרש בזה כלל ואדרבא בסכין דעלמא הוי רבותא טפי אף דלא מבטל ליה והוי תלוש גמור, וצריך לומר דבמתניתין קמ"ל להיפוך דס"ד צור וקנה כיון דמבטל ליה אפי' דיעבד אסור דהוי כמחובר מעיקרו קמ"ל דמותר, ולפי זה מוכח מכאן דתלוש וחיברו אפי' ביטלו דיעבד מותר, מיהו אפשר לומר דהשתא לא ס"ל כלל טעמא שמא ידרוס רק הטעם דגזרינן תלוש ולבסוף חיברו אטו מחובר מעיקרו וס"ד דצור וקנה יש לחוש טפי משום מחובר מעיקרו כיון דתמיד הן מחוברין מעיקרן ואינו ניכר כ"כ שהן תלוש ולבסוף חיברו מ"מ מותר דיעבד, רק לפי זה נצטרך לומר דצור דקתני במתניתין היינו מכותל מערה שחיברו דאינו ניכר דהוא תלוש וחיברו אבל צור היוצא מכותל בנין הוי כמו סכין דעלמא, ואפשר דאפילו בכותל בנין יש לחוש טפי שמא ישחוט בכותל מערה, ולפי זה יש לומר דהיכא דביטלו הוי באמת כמחובר וניחא טפי דנקט צור וקנה דבהו כיון דדרכן לבטל יש לחוש טפי אפי' לא ביטלו שמא ישחוט אפי' ביטלו, ועיקר הדבר יתבאר בס"ד לקמן בבעיא דרבא, ובתוס' בד"ה כאן במחובר:

שם השוחט במוכני שחיטתו כשרה. מוכח להדיא דוקא דיעבד כדדייק לעיל במשנה והנה וודאי אי אפשר לפרש משום דהוי תלוש ולבסוף חיברו כיון שהסכין מחובר לגלגל דא"כ מה זה דנקט השוחט במחובר לקרקע דהיינו נמי תלוש ולבסוף חיברו, וכבר ביאר רש"י ז"ל לקמן למה נקט נעץ סכין בכותל וא"כ עכ"פ הך בבא מיותרת לגמרי, ונראה לי דלא שייך תלוש ולבסוף חיברו כיון שהגלגל מתגלגל ושוחט ודוקא אי נעץ בדבר שאין אותו דבר עושה כלום אפי' נעץ בתלוש אסור לכתחילה אבל אי דבר שנעוץ בו בעצמו מתגלגל ושוחט הוי כבית יד לסכין והגלגל עצמו אינו מחובר כלל, והטעם דקתני דיעבד דוקא יתבאר לקמן דט"ז ע"א בס"ד באריכות:

שם השוחט במחובר לקרקע. נראה לי פשוט דאין פסול מחובר בשחיטה תלוי במחובר לקרקע דוקא דמה ענין מחובר לקרקע לשחיטה והרי הלימוד הוא מויקח את המאכלת שיהא דבר הניקח א"כ מה נפקא מינה מחובר לקרקע או לתלוש כל שאינו ניקח, ומהאי טעמא שן מחוברת וציפורן מחובר ג"כ פסול לשחיטה ואין בעל חי חשוב קרקע, רק הטעם דתלוש וחיברו כשר דיעבד משום דלא נלמד רק דבר שלא היה מעולם בכלל לקיחה אבל כל שהיה תלוש פעם אחת לא איכפת לן מה שעכשיו אינו בכלל ויקח דלא מוכח מקרא רק שיהא מוכן פעם אחת לשחוט בו וכל שהיה יכול לשחוט בו מעיקרו לא איכפת לן מה שנתחבר אח"כ, ולא זכרו מחובר לקרקע רק משום דמחובר מעיקרו כמעט לא תמצא רק בקרקע או בעלי חיים אבל אין הדבר תלוי במחובר לקרקע, ובזה יתיישבו דברי רש"י ממה שהקשו עליו התוס' בד"ה או שהיה קנה ועמ"ש שם:

שם נעץ סכין בכותל ושחט בה כשרה. פירש"י בסמוך דקמ"ל בהך בבא אף דלא מבטל ליה לכתחילה אסור, ואיכא למידק למה לי להוכיח מדקשיין אהדדי רישא לסיפא הא בלא"ה ברישא גופא מוכח דנהי דהא לא שייך להוכיח דהך רישא אי ר"ח אפי' לכתחילה ואי רבי אפי' דיעבד אסור וע"כ רבי ובתלוש ולבסוף חיברו דהוכחה כזו כבר יש לו ממתניתין דקתני צור וקנה שחיטתו כשרה אי רבי אפי' דיעבד אסור ואי ר"ח אפי' לכתחילה וע"כ בתלוש וחיברו, והש"ס רוצה להוכיח מצד עצמה לא מצד דלא אתיא לא כר"ח ולא כרבי, אבל מ"מ הא קשיא דבעצמותה של ברייתא מוכח דאי במחובר גמור ומ"מ לכתחילה אסור וע"כ משום שמא ידרוס א"כ מה צורך לסיפא נעץ סכין כיון דמחובר גמור מותר דיעבד כ"ש תלוש וחיברו, ואי לאשמועינן אף דלא מבטל ליה אסור לכתחילה הא ליתא כיון דבמחובר גמור מותר דיעבד ע"כ האיסור לכתחילה משום שמא ידרוס א"כ מה נ"מ ביטלו או לא ביטלו ואין שום חידוש לאסור לכתחילה בנעץ סכין יותר ממחובר גמור, מיהו י"ל דהוי מצינו לפרושי מחובר לקרקע היינו מחובר גמור ואסור לכתחילה שמא ידרוס ומ"מ לולא סיפא הוי מפרשינן בתלוש וחיברו ואסור לכתחילה משום גזירה דמחובר גמור וממילא סכין דניכר לכל שהוא תלוש וחיברו או דלא מבטל ליה לא גזרינן ביה משום מחובר, לכך קמ"ל בסיפא נעץ סכין דג"כ לכתחילה אסור ולגלות על מחובר דמעיקרא דהיינו מחובר מעיקרו והחשש שמא ידרוס לכך אפילו נעץ סכין אסור לכתחילה והוצרך להוכיח רק מכח רומייא דרישא לסיפא דע"כ רישא בתלוש וחיברו, ועמ"ש בסמוך:

שם היה צור יוצא מן הכותל או קנה עולה מאיליו שחיטתו פסולה. פירש"י דקנה עולה מאליו לאפוקי נטעו אדם, והתוס' הקשו על פירושו דהא נמי חשיב מחובר מעיקרו רק נקט עולה מאליו לגלות על צור היוצא מן הכותל דמיירי בכותל מערה, ויש לתמוה בין לפירש"י בין לפי' התוס' דסוף סוף תיקשי למה ליה להוכיח מכח דקשיא רישא לסיפא הא בסיפא עצמה מוכח להדיא דוקא במחובר מעיקרו מדקתני קנה עולה מאליו ש"מ דנטעו אדם לא לפירש"י או עכ"פ דוקא בכותל מערה אבל תלוש וחיברו שחיטתו כשרה, ואפשר לומר דרש"י ותוס' פירשו כן רק לפי האמת דקשיין אהדדי וע"כ במחובר מעיקרו אבל לולא דקשיא רישא לסיפא הוי אמרינן דכותל היינו כותל סתם דאפילו חיברו הוי מחובר לשחיטה דמ"מ עכשיו הוא מחובר, רק לרש"י נקט עולה מאליו לאפוקי נעץ קנה דלא מקרי מחובר כלל, וכן להתוס' מיירי בנטעו והשריש דבלי השריש לא הוי מחובר כלל אבל לא בא לאפוקי תלוש וחיברו חיבור ממש דהוי כמו נטעו והשריש כיון שנתחבר חיבור יפה כנ"ל, ועמ"ש לקמן בבעיא דרבא בזה:

בתוס' בד"ה אלא צור וקנה לכתחילה לא וא"ת ודילמא נקט לשון דיעבד משום מגל יד וכו' דנקט ששחטו משום טמא וכו' דבריהם תמוהין לכאורה דפשיטא דלא קשיא כלל דהתם ע"כ צריך לאשמועינן כלהו אף דפסולין לעבודה כשרים לשחיטה הילכך נקט לישנא דדיעבד משום טמא אבל הכא אי צור וקנה אפילו לכתחילה למה לו להזכיר צור וקנה כלל ומאיזה צד יהא ס"ד דלא ישחוט לכתחילה דהא לא אשכח טעמא רק במגל יד דילמא אתי למיעבד באידך גיסא משא"כ צור וקנה, ונראה לי דקשיא להו מה שהקשיתי בגמרא דהוי ליה לומר אלא צור וקנה מ"ט וע"כ דפשיטא ליה דס"ד דוקא סכין בעינן אבל צור וקנה ס"ד דחיישינן דעשוי ליפגם ולהתקלקל והשתא ממילא ע"כ צריך לחשוב צור וקנה דכשרים לשחיטה, תדע דלעיל ריש פירקין קאמר כגון דבדק קרומית של קנה ומייתי ברייתא דבכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה אלמא דיש סברא דצור וקנה לא והשתא ממילא קשיא להו שפיר דכיון דהוצרך להזכיר צור וקנה בהכשר השחיטה נקט דיעבד משום מג יד, ועוד י"ל דכוונת התוס' דשפיר יש לומר דיכול לשחוט לכתחילה אבל ה"מ בבדיקה אחר שחיטה שלא נתקלקל בשחיטה והכא בא לומר דשחיטתו כשרה דיעבד בלי בדיקה כמו בשאר סכין, רק דיש לומר אי הוי נקט דשוחט לכתחילה ג"כ הוי ידעינן דדיעבד כשר בלי בדיקה דאל"כ אין ראוי לשחוט לכתחילה דילמא אישתלי ולא בדק כדקתני בברייתא לכתחילה, ואהא קשיא ליה דמ"מ משום מגל יד קתני דיעבד אף שאם היה שונה לכתחילה ג"כ הוי ידעינן זה מכח הוכחה מ"מ כה"ג וודאי שייך לומר דתני דיעבד איידי מגל יד ובהכי ניחא מה שיש לתמוה עוד בקושייתם דשאני התם דנקט כללא כל הפסולין ששחטו, ושפיר יש לומר דבא לומר דלענין דיעבד כלהו שווין דכשרים אבל כאן דנקט השוחט במגל יד בצור ובקנה דחשיב כל אחד בפני עצמו והיכי יאמר בצור וקנה השוחט וכו' שחיטתו כשרה מה דאפי' לכתחילה שחיט והתם דקאמר שהשחיטה כשרה בזרים ונשים וכו' זה אינו לשון דיעבד דוקא כדמוכח שם בברייתא דמקשה מינה, ולהנ"ל ניחא דקשיא להו דהך השוחט בא לומר דיעבד כשר בלי בדיקה ולא שייך זה בלכתחילה רק אי הוי אמר לשון לכתחילה הוי ידעינן זה בהוכחה מדלא חיישינן דילמא אישתלי ובהא שפיר הוי מצי למימר דנקט איידי מגל יד:

מיהו עיקר קושיית התוס' לא קשיא לפע"ד, דע"כ הכא צור וקנה דנקט הוא להורות דלכתחילה לא דאל"כ לישתוק מינייהו לגמרי וממילא איתרבי לכתחילה מבכל שוחטין דסיפא, והא דלא מקשה בפשיטות רישא לסיפא דקתני בכל שוחטין לכתחילה דהא לא קשיא כלל דפשיטא דסיפא לא אתי לרבויי מה דקתני מעיקרא דלכתחילה, רק לקמן קאמר הכי לפי האמת דרישא בתלוש וחיברו וסיפא אתי לרבות תלוש גמור אבל בס"ד דצור וקנה לכתחילה כלל כלל לא פשיטא דלא בא לרבות בסיפא מה דקתני ברישא דלכתחילה לא, אבל אי לא הוי קתני כלל צור וקנה ברישא פשיטא דהוי ידעינן מסיפא דבכל שוחטין דכל חוץ שינים וציפורן ומגירה שוחטין לכתחילה בא"ד וא"ת דבפרק חבית קתני הרוחץ וכו'. ולדעתי לא קשיא כלל דהרוחץ לאו עיקרא דמילתא הוא ולא נקט התנא לשון משובש דהוי כמו האשה שהלכה דאין לדייק לכתחילה לא כיון דהעיקר הוא על הענין שבא לומר אח"כ, וכן התם בא לומר שלא יביאם בידו, רק דעיקר קושיית הש"ס דהוי ליה לאשמועינן היתר לכתחילה ברחיצה וקאמר שפיר דנקט הרוחץ משום מי מערה, אבל אי הוי בא לאשמועינן עיקר היתר הרחיצה פשיטא דלא הוי קתני הרוחץ דיעבד בשביל מי מערה מה שבחמי טבריא לכתחילה, והכא נמי השוחט העיקר בא לאשמועינן הכשר השחיטה בצור וקנה ולא יאמר לשון דיעבד משום מגל יד מה דבצור וקנה אפילו לכתחילה, כנ"ל: