תפארת יעקב על חולין חלק א צד

שפיר מיירי דדלעת אינה ראויה כלל רק מבושל והוי מוקצה ולאותו חולה הוגבל שיעור דלעת אחת דזה צריך ולא יותר א"כ אכתי הוי אותה דלעת מוקצה, ויהא הכוונה שקצץ לו דלעת הכוונה שניתן קיצבה לאותו חולה דלעת א"כ ממילא אי אירע דלא היה יכול החולה לאכול כולו מ"מ אסור מכח מוקצה, ובשלמא אי לא ניתן שיעור לחולה ממילא לא הוי מוקצה דאינו יודע שיעור שיבשל וצריך לבשל לו מספק וממילא לא הוקצה הנשאר אבל אי הקציב לו דלעת בצמצום שוב הוי מוקצה, ולשון קצץ הוי כמו קוצץ אדם ע"י בנו דפרק הפועלים וכן שתים קצצת לי ולפי זה אתי שפיר לשון קצץ ומיירי בתלושה:

אמנם נראה לי ליישב שיטתו של רש"י ז"ל והוא דבלא"ה יש להבין מקמ"ל כל הני אמוראי בהא מילתא שאין כאן שום חידוש רק שיש מוקצה מחמת איסור בשבת וממילא פשיטא דכך הדין, ורחוק לומר שלא באו רק לחדש במבשל מותר ולא חיישינן שמא ירבה, ועוד דעכ"פ ר"פ מקמ"ל בכל זה, וברור דעיקר הכוונה לאשמועינן דס"ד כיון שהותרה המלאכה עצמה בשביל החולה וגם המוקצה הותרה לכל אדם בטלטול עבור החולה וממילא הותרה מכח מוקצה אפילו לבריא דלא שייך איסור מוקצה כלל עוד בדבר זה שהרי הותר המוקצה בטלטול עבור החולה ואפילו המלאכה דאורייתא, וכיון שהוא עושה ומטלטל עבור החולה נהי דאכתי אסור במלאכה לעצמו אבל משום מוקצה לא גזרו בכהאי גוונא כלל, קמ"ל דאכתי לבריא אפילו משום מוקצה איכא, וקמ"ל נמי דלא נימא בהיפוך דכיון דלבריא אסור לבשל ממילא אפילו בישל לחולה אסור לבריא כי לא הותר האכילה מבישול זה רק להחולה קמ"ל דכל שאין בו משום מוקצה יכול הבריא לאכול ממלאכה זו שנעשית בשבת בהיתר לחולה, ואהא אתי ר"פ ואמר פעמים שהשוחט מותר בהיה לו חולה מבעוד יום דלא הוי מוקצה ובוודאי דהיתר שוחט הוא משום דכולה שחיטה היתה תועלת לחולה דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה, וכן מבשל כל הבישול היה תועלת לחולה דכל מה שיש בקדירה יותר הוא מתבשל יפה כמו שכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו להדיא דכ"ש הוא מפת ע"ש, אבל אי קצץ דבר מן המחובר ליתנו חי לחולה הרי בנותר לא היה שום תועלת לחולה כלל ובהא לא הוי רבותא כ"כ לאסור, ואפשר דבכהאי גוונא אפי' בלי טעם דמוקצה היה אסור רק בקצץ ובישלה לחולה הרי מחמת הבישול היה תועלת להחולה אף במה שרוצה הבריא לאכול כסברת הרשב"א הנ"ל קמ"ל דמ"מ אסור מכח מוקצה, ושפיר נקט קצץ ונקט מבשל וכמו כן נקט דלעת דאינה ראויה לחולה רק בבישול, כנ"ל:

בגמ' אלא צור וקנה לכתחילה לא ורמינהו. יש לתמוה כיון דמעיקרא קאמר בשלמא במגל יד דילמא אתי למיעבד באידך גיסא אלמא אף דליכא למירמי מברייתא הוצרך בלא"ה ליתן טעם למה לכתחילה לא א"כ צור וקנה בלא"ה קשיא למה לכתחילה לא ועכ"פ הוי ליה לומר אלא צור וקנה מ"ט ועוד דתניא וכו', וליכא למימר דצור וקנה ידע דמיירי במחובר ואסור לכתחילה שמא ידרוס דא"כ מאי מקשה מברייתא מאיזה צד ס"ד דברייתא נמי במחובר מיירי ואדרבא הרי תנא צור וזכוכית וקנה וכיון דזכוכית אינו מחובר צור וקנה נמי דאל"כ הוי נקט להו לצור וקנה בהדדי, ועוד אי ליכא טעמא במתניתין בצור וקנה רק מכח מחובר מאי משני כאן בתלוש כאן במחובר דא"כ ברייתא דמיירי בתלוש מקמ"ל דשוחטין בהם וע"כ דאפילו בתלוש יש איזה חידוש בצור וקנה, ועוד אי הטעם שמא ידרוס א"כ ממילא אפילו תלוש וחיברו ג"כ אסור לכתחילה א"כ מ"ש דנקט צור וקנה הא כל מחובר כך הדין, וליכא למימר דקמ"ל אפילו מחובר מעיקרו כשר דיעבד דהא אכתי לא ס"ד כלל מפסול מחובר מדאורייתא עד שישמיענו דכשר, ובוודאי משמע בהדיא דלא ס"ד כלל ממחובר רק הכל בתלוש מיירי או שאין הפרש בין תלוש למחובר כלל, ונראה לי דס"ד דלכתחילה בעינן סכין דוקא שהוא מתתקן יפה ואינו עשוי ליפגם בקל אבל צור וקנה אינן עשויין יפה ובקל מתקלקל לכך לא ישחוט לכתחילה אלא בסכין ודיעבד כשר אפילו בצור וקנה, והיינו דקאמר אלא צור וקנה לכתחילה לא והיינו מטעם הנ"ל ורמינהו ולא חש להזכיר הטעם, חדא כיון דכל טעם שיהא ע"כ נדחה מרומיא דברייתא, ועוד דטעמו כמעט מפורש לפי שאינו סכין הרגיל לשחוט בו שאין בהם הפרש אחר מסכין דעלמא רק מה שאינו כדרך סכין, מיהו איכא למידק היכי ס"ד דלכתחילה בעינן סכין דוקא דהא קתני סיפא בכל שוחטין חוץ מן השינים והציפורן מפני שהן חונקין אלמא דאפילו אינו סכין ג"כ יכול לשחוט בו כל שאינו חונק, ונהי דהא לא קשיא רישא לסיפא דקתני סיפא בכל שוחטין דוודאי פשיטא דלאו לרבויי הני שהוזכרו ברישא רק דיעבד אבל הא וודאי כיון דקתני חוץ מהשינים הרי מבואר דאפילו אינו סכין שוחטין בו ומ"ש צור וקנה, ודוחק לומר דצור וקנה ס"ד דגריעי משינים וציפורן דאינהו עשויין להתקלקל טפי, ומ"מ נראה ני ברור דהשתא ס"ד דלכתחילה אין לשחוט רק בסכין והא דקתני סיפא בכל שוחטין לאו לרבויי אפילו אינו סכין רק לרבות כל סכין שאינו כמגירה דהא חזינן דאבוה דשמואל פגם ושדר פגם ושדר שלחו ליה כמגירה שנינו וכן דמיא לסאסאה ובא לרבות כל סכין שאינו כמגירה, והא דקתני חוץ מהשינים וציפורן משום דהני אפילו דיעבד אם שחט שחיטתו פסולה משא"כ אותו שאינו חונק אפילו אינו סכין דיעבד כשר, רק מברייתא קשיא ליה דקתני בהדיא צור וקנה שוחטין לכתחילה, והיינו דמשני כאן בתלוש כאן במחובר וקמ"ל ברייתא דאפילו צור וקנה שאינו סכין שוחט לכתחילה, ועמ"ש בתוס' בד"ה אלא צור וקנה והנה מהרש"א ז"ל הקשה דמאי קושיא מברייתא כיון דאסיקנא דהכל דיעבד ג"כ א"כ מצינו לפרושי ברייתא דיעבד, ואינו נכון כלל דדוקא הכל שוחטין דבאדם השוחט קאי יש לפרש הכל בתורת שחיטה כמו הכל ממירין אבל בכל שוחטין לא שייך לומר כן דשוחטין קאי על האדם ולא שייך שיהא הכוונה שהכלים השוחטין הן בתורת שחיטה, ולא שייך ג"כ לומר דבכל הכלים האדם בתורת שחיטה דפשיטא דהאדם בתורת שחיטה לשחוט ובשביל שלא ישחוט בכלי זו לא נפיק מכלל תורת שחיטה, ועוד דדוקא. היכא דליכא למיטעי כגון הכל ממירין מפרשינן בתורת תמורה וכן הכל שוחטין ליכא למיטעי כיון דקתני שחיטתן כשרה ולולא דהוי תרתי דיעבד הוי מפרשינן בתורת שחיטה, אבל היכא דאיכא למיטעי לכתחילה פשיטא דלא שייך למיתני הכל שוחטין ויהא הכוונה דיעבד דוקא וגם זה ברור:

שם ע"כ לא קשרי ר"ח רק דיעבד וכו'. כתב הרשב"א ז"ל דהאי מחובר לאו מחובר מעיקרו רק תלוש ולבסוף חיברו דבמחובר מעיקרו אין טעם לחלק בין לכתחילה לדיעבד ע"ש, והוא תמוה מאוד דפשיטא דהשתא לא ס"ד לחלק בין מחובר מעיקרו לתלוש ולבסוף חיברו רק בתר הכי הוא דמסיק לה כדאוקמא כרבי, ואדרבא אי הוי מצינו לחלק לר"ח בין מחובר מעיקרו לתלוש ולבסוף חיברו הוי מוקי כולהו כר"ח כדמקשה הרשב"א ז"ל עצמו לקמן, וברור דר"ח במחובר מעיקרו מכשיר דיעבד ואוסר לכתחילה שמא ידרוס ואין הפרש לר"ח בין מחובר מעיקרו לתלוש ולבסוף חיברו, ואין לדחוק בכוונתו לומר דלא נימא רק במחובר מעיקרו מכשיר דיעבד ואוסר לכתחילה אבל בתלוש וחיברו מכשיר אפי' לכתחילה, ואהא קאמר דליתא דא"כ אפי' מחובר מעיקרו יכשיר לכתחילה דמה טעם יש לאסור בתלוש וחיברו לכתחילה טפי ממחובר מעיקרו, הא ליתא דהיכי ס"ד לחלק לר"ח בין תלוש וחיברו למחובר מעיקרו לענין לכתחילה ואפילו לרבי לקמן דמחלק בכך היינו לענין דיעבד דרק מחובר מעיקרו פוסל דיעבד ולא בתלוש וחיברו אבל לענין לכתחילה היכי ס"ד לחלק בינייהו, ובוודאי נראה כוונת הרשב"א ז"ל דמחובר מעיקרו פסול דיעבד אפי' לר"ח רק בתלוש וחיברו פליג דרק לכתחילה אסור משום גזירה דמחובר מעיקרו, אבל זה וודאי תימה חדא דפשיטא דלא יחלוק רבי דתלוש וחיברו פסול דיעבד, ואפילו נימא דבהא פליגי דלרבי תלוש וחיברו הוי מחובר גמור ולר"ח רק גזירה אטו מחובר מעיקרו, אבל גם זה אינו דהא מוכח לקמן דר"ח חולק לגמרי אפסול מחובר דוי"ו דכתיב אאופתא קאמר כמ"ש הרשב"א ז"ל עצמו אח"כ, וברור דר"ח לגמרי פליג רק אוסר לכתחילה בכל גווני שמא ידרוס ודברי הרשב"א ז"ל צ"ע לפע"ד:

שם במאי אוקימתא כר"ח ודיעבד אלא הא דתניא וכו'. תמוה לי כיון דלא ס"ד דהאי דפליגי דיעבד להודיעך כחו דרבי א"כ למה לי' להקשות מכח דמוקמינן מתניתין כר"ח ודיעבד הא בלא"ה תיקשי הך ברייתא דקתני דשוחטין לכתחילה במחובר והרי רבי ור"ח לא פליגי רק דיעבד ש"מ דלכתחילה לכ"ע אסור, וע"כ משום דיש לומר להודיעך כחו דרבי וכך הוי ליה להקשות היכי מוקמת מתניתין כר"ח ודיעבד הא ר"ח ע"כ לכתחילה מכשיר דאל"כ ברייתא דלא כמאן, ונראה לי לומר דה פלוגתא דרבי ור"ח אברייתא דבין בתלוש בין במחובר לא קשיא לי' כלל דוודאי יש לומר דר"ח מכשיר אפילו לכתחילה והוצרך לומר השוחט משום דבא לומר דרבי פוסל במחובר דזהו חידוש דין היפוך הך תנא דברייתא דמכשיר במחובר, משא"כ בהכשר דר"ח כל שאומר דכשר מאיזה צד נפרש רק דיעבד מכשיר ופשיטא שלא נחדש גזירה מעצמנו שמא ידרוס מה דלא מצינו מי שיחוש לכך, ואפילו רבי לא חייש להא רק פוסל מטעם דפוסל מחובר אבל ר"ח דמכשיר מאיזה צד יאסור דיעבד וכ"ש דמצינו ברייתא דמכשרה בפי' לכתחילה, אבל השתא דמוקי מתניתין דצור וקנה במחובר וכר"ח דמכשיר וקתני השוחט דלכתחילה לא שמא ידרוס והשתא אי היה כוונת ר"ח להכשיר לכתחילה היפוך מתניתין דאוסרת לכתחילה וודאי לא הוי נקט ר"ח מכשיר והוי אשמועינן רבותא גדולה דר"ח מתיר לכתחילה היפוך תנא דמתניתין דחייש שמא ידרוס, והיינו דקאמר במאי אוקימתא כר"ח דמכשיר מחובר ורק דיעבד כשר דחיישינן שמא ידרוס אפילו תימא דתנא דמתניתין מחדש חומרא זו מ"מ כיון דקתני ור' חייא מכשיר בוודאי אי היה דעתו דלא חיישינן שמא ידרוס הוי אשמועינן רבותא זו דלא כתנא דמתניתין דחייש שמא ידרוס, ואהא משני דמ"מ ניחא ליה לאשמועינן כחו דרבי לאיסורא דמחובר בדיעבד שזהו עיקר המחלוקת ואי הוי קתני בלכתחילה אין שוחטין במחובר לא הוי שמעינן עיקר פלוגתייהו במחובר והוי ס"ד דבשמא ידרוס פליגי ובאמת לא פליגי בשמא ידרוס כלל רק בעיקר מחובר אי פסול או כשר, אבל לולא המשנה דחוששת לכתחילה שמא ידרוס לא היה מקום להקשות כלל, ובהכי ניחא מה דקשיא דבקושיא קאמר במאי אוקימתא כר"ח ודיעבד והיכי ס"ד לתרץ דר"ח לכתחילה ולהקשות אח"כ ואלא מתניתין מני, ולהנ"ל ניחא דהך במאי אוקימתא כר"ח ודיעבד אין הקושיא משום דר"ח דיעבד דוקא מכשיר רק מתניתין כר"ח דמכשיר מחובר ורק דיעבד מכשרה, וממילא מוכח מצד עצמו דגם ר"ח רק דיעבד מכשיר אפילו הוי נוכל לומר דתנא דמתניתין דוקא הכי ס"ל להכשיר מחובר כר"ח ורק דיעבד, אבל כיון דתנא דמתניתין עכ"פ