תפארת יעקב על חולין חלק א ח

בגמרא כלהו מפרשי לה באמת באותו אדם עצמו שנתרבה לכתחילה רק שמטילין בו איזה תנאי ובלי התנאי אותו אדם עצמו אינו רק כשר דיעבד, ובהכי ניחא דפריך בתר הכי מהכל ממירין וקשה שאני התם דליכא למטעי דקרא לא ימיר כתיב משא"כ הכא פשיטא דאיכא למיטעי לכתחילה, ולהנ"ל ניחא דהכא נמי ליכא למטעי כיון דקתני ושחיטתן כשרה הרי בפי' אומר דהנך גופייהו דאיתרבי מהכל רק דיעבד הוא:

שם וכל הכל לכתחילה הוא. נראה לי דס"ד דסובר המקשה נהי דלשון שוחטין יש לפרש בתורת שחיטה אבל לא מצינו לשון הכל שיאמר אח"כ דבר של דיעבד, ובענין דיעבד תנן כל והיינו כל הפסולין ששחטו, כל הזבחים שקבלו דמן, אבל שיאמר התנא הכל לא הוזכר רק לענין לכתחילה כגון הכל נאמנין, הכל כשרין לכתוב הגט ולהביא את הגט, וכן לענין חיוב לכתחילה כגון הכל חייבין, הכל סומכין, והיינו דקאמר וכל הכל לכתחילה והא הכל ממירין ע"כ דיעבד וקתני הכל כנ"ל, ובהכי ניחא מה דאיכא למידק היכי דייק מהכל ממירין שאני התם מהכא, דהכא כל שוחט וודאי לכתחילה שחיט א"כ ממילא גם הנך דאיתרבו לכתחילה איתרבו כמו אינך כיון דכלל להו בהדדי, אבל התם שאין שום אדם שימיר לכתחילה שפיר יש לומר דכלהו דיעבד העיקר והריבוי, ולהנ"ל ניחא דהא ידע דשוחטין יש לפרש בתורת שחיטה רק דלא מצינו שיאמר התנא הכל במילתא דדיעבד, ושפיר מייתי מהכל ממירין דקתני הכל אף שכל ענינו רק דיעבד אלמא דאף על תורת תמורה נקט הכל, וה"ה דמצי למיתני הכל אף אי הכוונה בתורת שחיטה ולא לכתחילה:

שם והא כתיב לא יחליפנו ולא ימיר. יש להבין למה ליה להביא ממרחק הוי ליה להביא ממשנה עצמה דאינו לכתחילה, בשלמא בריש תמורה דבא להקשות על התנא דנקט הכל ממירין לכתחילה ומקשה ליה מסיפא שפיר מקשה התם דהוי לי' להקשות מקרא, ואפי' לא היה שונה אח"כ לא שהאדם רשאי להמיר קשה, אבל כאן דבא להביא ראיה מתנא דריש תמורה דאינו לשון לכתחילה הרי מפורש במקומו ומה צורך לקרא, ואולי ס"ד דאיכא גווני דמותר לכתחילה היכא דמעלה כח הקדש, והא דקתני לא שהאדם רשאי להמיר הכוונה דלא נימא דיכול להמיר בכל גווני לכך מייתי קרא דלא יחליף רע בטוב וטוב ברע דאין ממירין כלל:

שם אלא הכל מעריכין וכו' והא כתיב. יש לדקדק מה צורך להוכיח מקרא שהרי ע"כ הנך דאיתרבו מהכל לאו לענין לכתחילה איתרבו דמה צורך לרבות דאטו יש מקום לחלק בין העיקר לריבוי עד שיהא ס"ד לומר שלא נתרבה רק דיעבד, וע"כ הכוונה הכל בתורת ערכין, אבל כל שהוא בתורת ערכין אין צריך לרבותו לענין לכתחילה דפשיטא דדינו כמו העיקר, ואולי הוי ס"ד דדוקא גדול מעריך לכתחילה דלא חיישינן ביה כ"כ שלא יקיים, אבל בקטן חיישינן ביה טפי שלא יקיים, קמ"ל דיכול להעריך ולכך מייתי מקרא, ועוד אף דהכוונה בתורת ערכין מ"מ נקט לה בלישנא דהכל כיון דבאמת מעריך לכתחילה, אב היכא דאינו לכתחילה רק הכוונה בתורת אותו דבר כמו שחיטה דהכא, לא הוי תני הכל, לכך מייתי דערכין נמי הכוונה בתורת ערכין ואינו לכתחילה:

שם וכתיב וכי תחדל לנדור, פירש"י הא אם תדור יהא בך חטא, ונראה דדייק הכי דע"כ לדיוקא איצטריך דלגופיה היכי ס"ד דמי שאינו נודר כלל יהא בו חטא עד שהוצרך לומר שלא יהא בו חטא, וכן נמי הא דדייק בתר הכי מקרא דטוב אשר לא תדור ג"כ הכי דייק, דע"כ הכוונה משתדור ושמא תבא לידי לא תשלם, דאי הכוונה דטוב ממי שאינו משלם באמת מה צריך קרא פשיטא דהיכי ס"ד שלא יהא טוב שזה לא עשה שום חטא כלל וזה נדר ולא שילם, מיהו מהא לא מוכח רק דטוב מנודר ומשלם אבל שיהא טוב אפי' ממי שמשלם תיכף דליכא למיחש שלא ישלם לא מוכח, ואולי מהאי טעמא פירש"י בד"ה טוב דר"מ דייק מקרא הקודם את אשר תדור שלם דאיפכא הוי לי' לומר מעיקרא שלא ידור ובתר הכי אם נדרת שלם ומדכתיב קרא להיפוך ש"מ דלהורות בא דמה שאמר אח"כ טוב אשר לא תדור היינו אפילו מנודר ומשלם דמעיקרא דלנודר ומשלם אח"כ לא איצטריך דמגופי' מוכח כנ"ל, וע"כ דאפילו מנודר ומשלם תיכף עדיף שאם ירגיל לנדור שמא ידור ולא ישלם, והיינו דלא מייתי הכא תיכף קרא קמא משום דהכא בהכל מעריכין ונודרין דמיירי בהרי עלי דבעי העמדה והערכה לכ"ע אסור וזה מוכח מהך קרא גופיה, רק ר"מ דס"ל אפילו נודב אסור מייתי לה מקרא קמא ומיושב קושית התוס'. מיהו יש מקום לומר דמהך קרא לא מוכח דס"ד היכא דנדר ונאנס ולא קיים נדרו כיון דאונס רחמנא פטריה א"כ לבו שנתכוון לטובה עדיף טפי ממי שאינו נודר כלל, קמ"ל קרא דמ"מ טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם אפילו ע"י אונס, ונראה דהיינו טעמא דר"י דס"ל דאיצטריך הך קרא הקודם לנודר ומשלם ג"כ, דמגופיה לא מוכח דיש לומר דקמ"ל דעדיף ממי שאינו משלם ע"י אונס קמ"ל אפי' מנודר ומשלם, אבל מנודב אינו טוב, ונודב ומשלם עדיף, ועמ"ש בתוס' בד"ה וכתיב, ובד"ה טוב:

שם ואפי' ר"י לא אמר וכו' פירש"י דאם מתה וכו' אי נמי וכו', כוונתו משום דיש לפרש טעמא דלא ידור חדא שמא יארע אונס ולא יקיים, ויש לומר נמי דחיישינן שמא לא יקיים במזיד, ועל זה קאמר דבהרי זו אי הכוונה משום אונס הרי אינו חייב באחריות, ואי הכוונה שמא לא יקיים במזיד כיון דאפרשה תו לא הדר ביה, מיהו קשיא לי כיון דהך סוגיא אזלא כפי לישנא בתרא דנדרים דבנדבה פליגי והרי התם מפורש דלהך לישנא לא פליג ר"י רק במביאה לעזרה וסומך עליה ושוחטה, אבל בהרי זו בעלמא אף שאינו חייב באחריות מודה ר"י דלא, דילמא אתי בה לידי תקלה, א"כ הנך תרתי טעמי שפירש"י לר"י ליתא, דאפי' אינו חייב באחריו' ואפילו לא הדר ביה לא מהני לר"י רק במביאה לעזרה, וצ"ע יעמ"ש בסמוך:

והנה מהרש"א ז"ל הקשה דהוי ליה לרש"י לפרש דברי ר"י דמפרש קרא כר"מ ממש רק בנדבה פליג דלא הוזכר בקרא כלל ולמה פי' בדברי ר"י דמפרש קרא משתדור ואינו משלם באמת, ונראה לי דקשיא ליה היכי קאמר טוב מזה ומזה נודב ומשלם דהיכי משמע ליה הכי כיון דכתיב קרא טוב אשר לא תדור כלל ואי היה טוב מזה ג"כ הוי ליה לקרא להזכיר מה שטוב מזה דהיינו נודב ומשלם, ועכ"פ אין לומר רק דנודב ומשלם שוה לאינו נודר ונודב כל עיקר ושניהם טובים מנודר ומשלם, אבל שיהא נודב ומשלם עדיף ממי שאינו נודר ונודב כלל, מלבד שאינו מוכח כן, להיפוך מוכח כנ"ל, ועמ"ש בתוס' לקמן ע"ב:

בתוס' בד"ה התם כדקתני טעמא. פי' בקונט' וכו' ולשון כדקתני טעמא לא משמע כפירושו וכו', ולא ידעתי למה לא משמע הכי ואדרבא לפיר"ת קשיא טפי היכי ס"ד דקתני לשון לכתחילה לאשמועינן דאפי' המיר במזיד תמורתו תמורה דלא נימא ארבעים בכתפיה, דהא בהדיא קתני הכא אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים, ועוד היכי שייך כדקתני טעמא אטו ה סיפא היא ליתן טעם על מה ששנה מעיקרא הכל, רק אנן יש לן מסיפא להמציא תירוץ על מה ששנה לכתחילה הכל ממירין אבל לא שייך התם כדקתני טעמא, דלא התנא תנא טעם על מה ששנה הכל, ופירש"י ניחא דמצינו כה"ג בגיטין אי הוי רב גביהא מארגיזא הכא הוי יהיב בה טעמא והיינו שהיה אומר בה פי', והכא נמי הכוונה התם כדקתני בסיפא פירושא דרישא ועמ"ש בסמוך:

בא"ד ואין נראה וכו', ואני תמה בלא"ה אי כוונת רש"י דמשום וסופג את הארבעים נקט תרתי דיעבד, א"כ למה ליה לומר התם לא תני כה"ג הכל ממירין ותמורתן תמורה בהדי הדדי, בפשיטות הוי לי' לומר דאף דבתמורה נמי תני והדר מפרש, משום דבעי לאסוקי וסופג את הארבעים, ועוד דמשמע דעיקר הקושיא דקתני הכא הכל שוחטין ושחיטתן כשרה בהדי הדדי, אבל אי הוי קתני לא שיהיו הפסולין רשאין לשחוט הוי ניחא ליה, ובאמת הא ליתא, דוודאי בס"ד דלא ידע להקשות מתרתי דיעבד שפיר פירש"י בד"ה התם, דאי הוי קתני הכי הוי ניחא דעקר להכל דרישא, אבל במסקנא שהוא מקשה תרתי דיעבד למה לי, ואי לפרושי, למה לי דקתני האי לישנא דאיצטריך ליה לפרושי ניתני שחיטת הכל כשרה או הכל שוחטין בלי פירוש כמו הכל מעריכין דלא מפרש לה כלל, א"כ לפום קושיא זו אפי' אי הוי קתני לא שיהיו הפסולים רשאין לשחוט הוי קשיא דהא מהאי טעמא איצטריך לומר דבתמורה נקט הכי משום דבעי למינקט וסופג את הארבעים אף דנקט לה בלישנא דעקירה לא שהאדם רשאי להמיר, א"כ מה זה שהכניס בתוך דבריו התם לא קתני הכל ממירין ותמורתן תמורה בהדי הדדי, והיה נראה לי דכוונת רש"י לומר דהיכא דמוסיף בפירושו בדיעבד השני איזה דבר נוסף אז שפיר נקט תרתי דיעבד, דהיינו דמפרש להכל דרישא ומוסיף בה דבר כהך דתמורה דקאמר לא שהאדם רשאי ומוסיף וסופג ארבעים, אבל לא שיאמר הכל דיעבד ויפרש פי' דיעבד ואין כאן רק תרתי דיעבד כי אין בשני שום חידוש על הראשון, מיהו לשון בהדי הדדי שכתב רש"י אינו מדוקדק לפי זה כל הצורך דמשמע דעיקר בא לומר משום דלא תני להו בהדדי הכל ממירין ותמורתן תמורה]:

לכן נראה לי דבלא"ה יש להבין כיון דעיקר הקושיא ס"ד מעיקרא שהיתה על לשון התנא דמתניתין דנקט הכל שוחטין לכתחילה והיינו משום דכל הכל בעלמא לכתחילה, ודחי ליה דמצינו הכל ממירין, וקאמר דלא דמי דהתם מפרש טעמא, ודחי ליה מהכל מעריכין ומסיק דהקושיא הוא דע"כ הכא לכתחילה דתרתי דיעבד למה לי, ודבר זה נשאר במסקנא דהכל שוחטין לכתחילה, א"כ תיקשי באמת על הכל מעריכין אותה קושיא דמקשה מעיקרא בס"ד על הכל שוחטין שהרי לא מצינו שום הכל דיעבד, דמהכל ממירין אין הוכחה כלל דמפרש טעמא כדמקשה מעיקרא, והכל שוחטין נמי לכתחילה, ומ"ש הכל מעריכין דנקט הכל דיעבד ולא מצינו לו חבר כלל, וצריך לומר דרק מעיקרא כדי לדחות קושית רב אחא