תפארת יעקב על חולין חלק א סט

לבדוק, דפשיטא דגז"ש לא נמסר להדיא על דבר זה רק ניתן לדרוש במועדו לגז"ש [כן מוכח בכמה דוכתי], וממילא כיון דבשבת אין להניח גומרתא לא ילפינן גז"ש רק לטומאה כנ"ל:

בד"ה אתיא מעגלה ערופה תימא וכו' כמו בשעת שחיטה וטריפה כן היא הגירסא הנכונה כמות שהיא בתוס' לפנינו ודברי מהר"ם תמוהין]. משמע דעיקר דרשא היא שתהא הפרה בשעת שריפה והעגלה לאחר עריפה כמו שהיתה הפרה בשעת שחיטה והעגלה בשעת עריפה אבל איני יודע אי הכוונה לדרוש הערופה כמו שהיתה בעת עריפה א"כ הא הך הערופה כתיב גבי רחיצת ידים על העגלה הערופה, א"כ לא מוכח רק בעת רחיצה תהא הערופה כמות שהיתה, כמו פרה בשעת שריפה, דלאחר שריפה פשיטא דאינה כמו בשעת שחיטה, א"כ אכתי יכולין לבדוק העגלה אחר רחיצה קודם קבורה, אבל רש"י ז"ל פי' הערופה משמע שכך תהא עולמית ערופה ואין זה כמו בפרה דלא בעינן רק בשעת שריפה אבל הערופה משמע שכך תהא ערופה לעולם, וצ"ל לפירושו דדוקא לעיל שייך לחרץ דלייף, אבל בעגלה אם העגלה שלימה נראית כעגלה ערופה אבל אי מחותכת אף דלייף מ"מ אין נראית כעגלה ערופה, דכיון שנחתך בה איברים יש לומר דנחתך הראש אחר כך כדרך בהמה שחוטה שחותכין הראש ממנה, רק אי העגלה בשלימות והראש נחתך אז נראית ערופה כנ"ל ועמ"ש בסמוך:

בד"ה הערופה כשהיא שלימה לקמן בפירקין וכו' וי"ל דמהערופה משמע שפיר דזאת בעריפה וכו'. וצ"ל דמשמע נמי לענין אחר שנעשה מצותו מועלין בה, אבל לפי מה שכתבתי מקודם לפירש"י דהערופה משמע שכך תהא לעולם, א"כ כמות שהיא כן היא לעולם וכולל תרווייהו הן לענין דמועלין בה לעולם וכן שתהא נראית ערופה לעולם שלא תשתנה מכמות שהיא, ומדסמך העגלה לערופה דרשינן דוקא עגלה בעריפה ולא אחרת בעריפה כנ"ל:

בד"ה אתיא מפרה אדומה וא"ת כיון דפרה בת שתי שנים וכו' לא יכולתי לעמוד על דבריהם מה שתפסו פרה בת שתים כר' אליעזר ריש מסכת פרה והרי רבנן פליגי עליה דפרה בת שלש, ואפילו נתכוונו לומר דלכ"ע קשה מ"מ הוי להו להקדים להקשות מעיקרא בעגלה ערופה דלרבנן דקי"ל כוותייהו עגלה בת שתים א"כ יש לה שאינה טריפה ואין כאן חזקה אחרת כנגדה כלל משא"כ מפרה, ולא עוד אלא שכתבו דמעדים זוממים קשה טפי הוי להו להקשות מעגלה ערופה לדידן דבת שתים היא דג"כ ליכא חזקה כנגדה, וליכא למימר דמעגלה ערופה לא קשיא דלרבנן כ"ש פחות מזה דכשרה דהוי ילדה טפי, הא ליתא דמ"מ קשה מנא לן דאזלינן בתר רובא דילמא באמת בעינן שתי שנים דוקא דיש לה חזקה ופחות מזה נהי דילדה טפי אבל שמא טרפה היא, ואפשר לומר דלרבנן לא קשיא דבלא"ה הקשה הר"ש שם לרבנן הא קי"ל עגל בן שנתו כדכתיב קרא ועגל וכבש בן שנה ותירץ הר"ש והרמב"ם דטעמייהו דרבנן דכתיב עגלת בקר שיחסה אל הבקר, א"כ מהא גופא מוכח דאזלינן בתר רובא דאל"כ למה לי עגלת בקר תיפוק ליה דבלא"ה יש לחוש דטרפה היא, מיהו יש לדחות דאי לאו דגלי קרא עגלת בקר באמת הוי אמרינן דעגלה בת שנתה כדגלי קרא דעגל בן שנה ולטרפה לא חיישינן דאזלינן בתר רובא, לכך גלי קרא עגלת בקר וממילא לא מוכח דאזלינן בתר רובא, מיהו אפשר לומר דלרבנן מעגלה לא קשיא דלא שייך לאוקמה אחזקה דמעיקרא כיון דמעיקרא נמי כ"ש דהוי עגלה ומ"מ אז היתה פסולה לעגלה ערופה מאותו חשש טריפה כיון דאי אפשר לבדוק עגלה ערופה, א"כ לא שייך להכשירה עכשיו לעגלה ערופה מחמת חזקה שאינה טריפה דהא אז ג"כ היתה פסולה מאותו חשש עצמו ואמרינן להיפוך דהשתא נמי פסולה לעגלה. ערופה, משא"כ לר"א בפרה בת שתים שפיר קשיא להו לוקמה אחזקה דמעיקרא לא היתה פרה כלל ולא היתה עומדת לזה כלל רק לאכילה שפיר היתה כשרה אז לאכילה ע"י בדיקה ועדיין צ"ע בזה:

ודע שיש לתמוה עוד בדברי התוס' הללו דלעיל הקשו למה לי למילף רובא הא הוי כ"ש מחזקה ותירצו ב' תירוצים, והשתא דבריהם כאן היכי קאי אי להך תירוץ דלראב"י פריך דלא קים ליה חזקה מקרא א"כ מאי קשיא להו דילמא משום חזקה א"כ כ"ש דמוכח רובא, וליכא למימר דנתכוונו להקשות דתרווייהו לא מוכחי כלל והכא שאני דאיכא תרתי רובא וחזקה, א"כ מה זה שתירצו דחזקה שלא נתבררה לא אזלינן בתרה הא בתר חזקה דעלמא נמי ס"ל השתא דלא אזלינן וכן בתר רובא רק בתר תרווייהו אזלינן, א"כ אכתי לא מוכח מידי דנהי דלא אזלינן בתר חזקה שלא נתבררה וכן בתר רובא מ"מ בתר תרווייהו אזלינן, אבל בתר חזקה אפילו נתבררה לחודה וכן רוב לחוד לא אזלינן, ואם נתכוונו לדברי ר"ח דלעיל אם כן היכי כתבו דאיכא חזקה אחרת כנגדה א"כ היכי מוכח דרובא עדיף מחזקה, גם מה שתירצו דחזקה שלא נתבררה לא אזלינן בתרה ג"כ לא שייך לר"ח דלעיל דמה בכך דלא אזלינן מ"מ בצירוף רוב הוא דעדיפא מחזקה אבל רוב גרידא שיהא עדיף לא שמענו וצ"ע ועמ"ש בסמוך:

בא"ד משום דמוקמינן אחזקה שאינה טריפה. תמוה לי היכי ס"ד למיזל בתר חזקה זו הגע עצמך אם יתערבו בהמות הרבה יתר משני שנים חציין טריפות וחציין כשרות וכי ס"ד שיהא מותר לשחוט מהן מכח חזקה, כיון שיש כאן טריפות וכשרות ותרווייהו יש להם אותה חזקה א"כ פשיטא דכולן אסורות מספק מן התורה, א"כ אי לא אזלינן בתר רובא הרי המיעוט והרוב הוי כשוה בשוה ופשיטא דלא מהני שום חזקה בזה, והכא נמי מה בכך דהוי שתי שנים הא מיעוט טריפות יש שיש להן ג"כ שתי שנים וכיון דלא אזלינן בתר רובא פשיטא דלא מהני חזקה כלום, גם בלא"ה לפי מה שכתבתי לעיל בהך מימרא דר"ה בהמה בחייה בחזקת איסור שאין לבהמה בחייה שום חזקת היתר מכח חזקת איסור, רק כשנשחטה אז מותרת תיכף מכח הרוב ואח"כ כשאירע ספק מוקמינן אחזקה דבתר שחיטה, וחלקתי שם בין חזקת היתר לשוק או ליבם לחזקת היתר דבהמה דמחיים לית לה חזקה של היתר כלל, והשתא כ"ש הכא שאנו דנין להתיר אותה לי אותה לפרה אדומה א"כ פשיטא שלא היה שום חזקה לזה מעולם דלעולם לא היתה כשרה לפרה כיון שאי אפשר לבודקה ולא שייך לאוקמה אחזקה כלל, וכמו כן לפי מה שכתב הרשב"א בתשובה סי' שפ"ג דיתרת לכ"ע יכולה לחיות דגזה"כ דהוי כנטול וכל שאי היה נטול אינה יכולה לחיות טרפה, אם כן ליכא חזקה דשמא יש לה יתרת דטרפה והוא בפנים:

בא"ד ויש ללמוד מתוך כך וכו' מכמה בהמות וכו'. נראה שכתבו כן דאף שיש ס"ס לא מהני משום דספק אחד בגופו ספק אחד בתערובות, אבל הך ס"ס דבסוף דבריהם וודאי מהני ואף שאינו מתהפך מ"מ חדא דכך ראוי לחקור מעיקרא אם טריפה היא ועוד דאנו אמרינן כך ספק דסירכא זו נעשית עכשיו ואת"ל דנעשית מעיקרא שמא אינה טרפה, מיהו יש לדקדק היכי ס"ד ללמוד מהך דהכא להטריף דשאני פרה דלא שייך לאוקמה אחזקה דמעיקרא, דכיון דלא אזלינן בתר רובא א"כ מעיקרא ג"כ לא היתה כשרה לפרה כיון שאי אפשר לבדוק לכך גם עכשיו פסולה כיון שאי אפשר לבדוק, ולא שייך לאוקמא אחזקה רק כהך דנגע או חזקת טהרה דמעיקרא היה טהור ויכול לעשות טהרות לכך גם עכשיו טהור, אבל בפרה לעולם לא היה לה חזקה של הכשר לפרה, משא"כ גבי גבינות כיון דבאמת אזלינן בתר רובא א"כ מעיקרא היתה כשרה גמורה ואי היתה נשחטה היתה מותרת באכילה לכך גם עכשיו מותרת, ואפילו אי לא אזלינן בתר רובא עכ"פ נתברר לנו עכשיו דלפני שנה היתה מותרת וודאי ע"י שחיטה ובדיקה והיה לה אז שעת היתר בוודאי ושפיר מוקמינן אחזקה, משא"כ בפרה שלא היה לה מעולם שעת היתר לפרה כיון שאי אפשר לבדוק, גם עיקר דברי התוס' צריכין ביאור דלכאורה אין זה ענין לחזקה שלא נתבררה כלל, דבשלמא השתא דאזלינן בתר סברא דלא אזלינן בתר רובא ואין אנו דנין רק דלפני שנה היתה כשרה, שפיר שייך לומר שלא נתבררה אז שהיא כשרה דאז לא ידענו אם תחיה יב"ח רק עכשיו נתברר לנו, אבל השתא בהיתר הגבינות כיון דאזלינן בתר רובא והיתה מותרת מכח הרוב הרי נתבררה שהיא מותרת, וצריך לומר דמכח הרוב אי אפשר לדון גבי גבינות כלל דכיון דהשתא נמצאת טריפה הרי יצאת מרוב הבהמות הכשרות וממילא לא שייך חזקה כלל, דכיון דהחזקה אינה רק מכח הרוב וכיון דלא מהני בהא רוב לא מהני חזקה מחמת הרוב רק ההיתר היא כיון שנעשו ממנה גבינות ע"כ היא יותר משנה דמעיקרא אינה יולדת ואין לה חלב, א"כ לפני שנה היתה וודאי כשרה לא מכח הרוב כלל ושפיר אמרינן כיון דהיתה מעיקרא וודאי כשרה אמרינן השתא נטרפה ומוקמינן לה אחזקה כמו שהיתה מותרת מעיקרא כן אח"כ כל כמה דאין רואין בהיפוך, ואהא כתבו דאין זו חזקה כיון שלא נתבררה כמו בפרה, מיהו כבר כתבתי דמ"מ אין ראיה מפרה דהתם לא נתבררה ולא היה אפשר שתהא מותרת כיון דפרה אי אפשר לבדוק, אבל בגבינות לא נתבררה מחמת שלא נשחטה אז אבל היה אפשר להתברר אז על ידי שחיטה והיתה מותרת בוודאי, ומ"מ גוף היתר זה של הגבינות איני מבין דאפילו אי הוי אזלינן בפרה בתר חזקה היינו דאף עכשיו אמרינן דאינה טרפה כמו אז, אבל בגבינות הרי עכשיו ג"כ יש לה אותה חזקה והרי אנו רואין שיצאה מחזקתה א"כ יש לומר דמעיקרא נמי יצאה מחזקתה, וצ"ע בכל זה:

בד"ה חטאת קריי' רחמנא תימא דלא קאי האי טעמא וכו' מסתמא אקרא לא הוי פליג ר"ש. ולדעתי אין זו קושיא חדא דעיקר הכוונה להקשות דלא מצינו דפליג ר"ש ברביעה כמו דפליג ביוצא דופן וע"כ דברביעה מודה ואי הטעם משום חטאת מ"ש יוצא דופן מרביעה, ומשני דברביעה לא פליג משום כיון דמום פוסל אבל ביוצא דופן פליג, אבל הך קרא דחטאת לית ליה לר"ש אבל ת"ק אית ליה, ועוד נראה דבלא"ה יש לדקדק בלשון זה הקדישה ליוצא דופן ולמה לא קאמר יוצא דופן פסולה ור"ש מכשיר ופשיטא דפרה הקדש היא דמקדישין אותה, וצריך לומר דהכוונה דוקא כשהקדישה בשעת יציאתה מן הדופן פסולה לת"ק, ור"ש מכשיר אפילו בהא, אבל כשהקדישה אחר שנולדה לא איכפת לן לכ"ע דלא מהני קרא דחטאת רק בחסרון שיש בה בשעה שהקדישה לפרה אבל מה שנעשה בה מעיקרא לא, וכמו לאחר פדיון כיון שאין תורת פרה עליה לא קריי' רחמנא חטאת כמו כן קודם שנעשית פרה לא מיקרי חטאת רק טרפה דהוי בשעת שהיא פרה פסולה, והשתא מקשה דאי פוסלין רביעה אף קודם שנעשית חטאת א"כ יוצא