תפארת יעקב על חולין חלק א סז

כיון שפניו ומקצת גופו בחוץ, אבל כשכולו בפנים גם שם טמא, א"כ הכא שיצא כולו מן הבית ממילא הוי יציאה כמו שם, דאי אף חוטמו אינו בחוץ הוי ביאה וצ"ע:

דף י"א ע"א בגמ' כגון תשע חנויות וסנהדרין. תמוה לי תשע חנויות היכי ידעינן מאחרי רבים להטות, דשאני סנהדרין דאי אזלינן אחר הרוב ממילא הוי כמאן דליתא ואין סברתם סברא כלל רק האמת עם הרוב, משא"כ בתשע חנויות שיש כאן בשר נבלה בוודאי רק רוב כשר ומנא לן אפי' ברובא דאיתא קמן דאזלינן בתר רובא, וכה"ג כתבו התוס' בהדיא ריש פרק המניח לחלק בין הא דילפינן ריש סנהדרין בק"ו דאזלינן בממון בתר רוב בסנהדרין, ולמה לא נילף הך דהתם דאזלינן בממין בתר רובא מק"ו דנפשות, ותירצו לחלק דשאני סנהדרין ע"ש, ומהאי טעמא גופא ליכא למילף תשע חנויות מסנהדרין, ונראה לי דאין הכוונה דרובא דאיתא קמן לא מיבעי' ליה מכח קרא דאחרי רבים להטות דפשיטא דלא בעי מה דמפורש קרא, רק רובא דאיתא קמן מסברא לא קא מיבעי' ליה דוודאי מיעוט בטל ברוב וכיון דאיתא קמן כיון דהרוב בוודאי עדיף ממיעוט ממילא בטל המיעוט כנגד הרוב, ובסנהדרין גופייהו ג"כ לא היה צריך קרא כלל וקרא לאו לאשמועינן למיזל בתר רובא אתי, רק לפי דכתיב קרא לא תהיה אחרי רבים לרעות דאין מטין לרעה על פי אחד, כך כתיב אחרי רבים להטות דאפי' לרעה מעין כל ביש ב' יותר, אבל גופא דמילתא מסברא ידעינן דרוב עדיף מן המיעוט ומיעוט בטל לגבי רוב, רק ברובא דליתא קמן לא ידע מסבר דכיון דליתא רובא קמן לא שייך ביטול ברוב וכל שלא נתבטל המיעוט חשיב כאילו המיעוט עומד ולא מהני רוב, ובהכי ניחא מה שפירש"י בד"ה וסנהדרין דתנן י"ב מזכין וי"א מחייבין זכאי, וקשה הא לא בעינן קרא כלל דהא אפי' יש אחד יותר לחוב ג"כ פטור רק מפני שלא יהא גנאי לב"ד מוסיפין אבל מדינא פטור, ולהנ"ל ניחא דלאו מקרא קאמר רק מסברא ידעינן דרובא דאיתא קמן ראוי לילך אחר הרוב רק גזה"כ שאין מטין על פי אחד, ונראה לי עוד שבא רש"י ז"ל לבאר דהך סנהדרין דוקא כשנחלקו בדין לחייב או לזכות, אבל כשנחלקו בקבלה שהמיעוט מעיד שהוא מקובל מרוב דהדין כך והרוב מעידין שקבלו בהיפוך ושלהם הוא הרוב, בכהאי גוונא כעדים חשיב והוי תרי ותרי דאפי' מאה מעידין כך ושנים כך הוי תרי ותרי ואין משגיחין על הרוב רק כשדנין בדין לזכות או לחייב מסברתם, וזהו שאמר עקביא בן מהלל בעדיות בשעת מיתתו לבנו חזור בך בארבעה דברים שמוטב שתתפוס דברי המרובים, וקשה למה אמר מוטב הא כך מוכרח לילך אחר הרוב, וע"כ כיון דעקביא וסייעתו היו אומרים שהם שמעו ממרובים אף שהרוב היו אומרים בהיפוך דשלהם היה הרוב מ"מ אין הדין בזה לילך אחר הרוב רק שאמר לו מוטב שיתפוס דברי המרובים, ולא נתבררו לי דברי התוס' פרק לא יחפור בהא דדייק מר"ח דרובא דאורייתא מדם שנמצא בפרוזדור דחייבין עליו דרוב מן המקור, וכתבו התוס' דחשיב ליה רובא דליתא קמן דאי איתא קמן מוכח מקרא אחרי רבים להטות, והוא תמוה לפע"ד דמסנהדרין ליכא למילף כלל בעלמא כמ"ש התוס' גופייהו ריש המניח, וע"כ מסברא ידעינן רובא דאיתא קמן ושפיר קאמר ש"מ רובא דאורייתא, מיהו מה שהקשה מהרש"א ז"ל על דברי התוס' דמאי קשיא להו מעיקרא דמקמ"ל ר"ח הא מוכח מתשע חנויות דר"ח קמ"ל אפי' ליתא קמן אבל תשע חנויות הוי רובא דאיתא קמן, ובאמת לק"מ דעיקר דמחלק הכא בס"ד דלא ידעינן כלל דאזלינן בתר רובא דליתא קמן דמיעוט אינו בטל ברוב דליתא קמן, אבל כיון דכבר שמענו דרובא דליתא קמן מועיל והמיעוט בטל לגבי רובא שוב ממילא אין הפרש בין איתא קמן לליתא קמן, ובתר הכי דרצה לדייק העיקר דרוב דליתא קמן מועיל שפיר כתבו התוס' דחשיב לי' ליתא קמן ודייק דרוב כזה מועיל מדאורייתא אבל איתא קמן לא צריך למידק וזה ברור, ועמ"ש בתוס' בד"ה מנא הא מילתא:

בתוס' בד"ה דקיימי דרא דגברי בלא זה היה יכול לומר כגון שאדם אחד עומד לשם בשעת הסגר וראה שלא חסר וכו' ולפעד"נ דלא היה יכול לומר כן, דא"כ כיון דראב"י מדחה כך למה לו לומר לעיל שיצא דרך אחוריו דאחורי הדלת בלא"ה לא הועיל, א"כ בשעת יציאתו מן הבית יכול אחר לראות אם עומד בעיניו ולא נפחת והכהן יכול לילך כדרכו, ואפי' אי יציאה דרך אחוריו לא חשיב יציאה אתי שפיר בפשיטות, וע"כ דסובר ראב"י דכיון דלא אזלינן בתר חזקה ממילא העיקר הוא בשעת יציאתו מן הבית וצריך שיראה הכהן בעצמו הנגע דכתיב וראה הכהן, ואף דאי הכהן אינו יודע הדין יכול חכם לומר לו הדין והוא יאמר טמא או טהור אבל ראיית הנגע ע"י כהן דוקא, דוודאי אי ילך חכם לבית ויראה הנגע לא מהני במה שיאמר לכהן הילכך בעי דרך אחוריו דוקא כדי שיראה בגמר יציאה ואחורי הדלת דהיינו תחת המשקוף רואה דרך כוותא, ולפי זה יש לומר אפי' יצא מן הבית והלך לביתו מ"מ עכ"פ בעינן שידע הכהן בעצמו בשעת הסגר שעומד בעיניו וראוי להסגיר, כיון דהסגר ג"כ דוקא שהכהן יסגיר א"כ ממילא צריך שיהא לו בירור שראוי להסגיר לא שיסגיר בספק, ומה שאחרים יודעין אז לא מהני כיון דהסגר של אחר לא מהני לא מהני ידיעתו, הילכך בעינן דרא דגברי דוקא והנך דפליגי על ראב"י ס"ל דאפ"ה לא מהני רק בעינן דבעת הסגר יראה הכהן בעצמו, וראב"י סובר דבעת הסגר לא בעינן רק ידיעה לא ראיה דוקא, דאי ס"ד דוקא ראיה אפי' תימא דאזלינן בתר חזקה מ"מ חזקה זו אינה רק ידיעה לא ראיה ולא עדיפי עדים מחזקה, וע"כ דכל שיצא מן הבית כבר נתקיים וראה הכהן רק ידיעה בעינן וע"י אחרים מועיל רק שידע בעת הסגר, כנ"ל:

בד"ה מנא הא מילתא ואית כיון דאמרינן וכו' דרובא וחזקה רובא עדיף. הרשב"א ז"ל כתב ליישב דרק לפי האמת דידעינן רובא מקרא אמרינן דעדיף מחזקה, והוא תמוה לכאורה במה נפשך אי מסברא היא דרובא עדיף א"כ לא בעי קרא, ואי לאו מסברא נהי דידעינן מקרא דאזלינן בתר רובא מנא לן דעדיף מחזקה, ודוחק לומר דכוונת הרשב"א משום דמהך ילפותא מוכח אפי' נגד חזקה אזלינן בתר רובא, כגון משחיטה דיש חזקת איסור וכן מפרה אדומה כדברי רבינו חיים, אבל באמת דבריו נכונים מאוד, דכבר כתבתי דהא דמיבעי' לן ברובא דליתא קמן אף דפשיטא לן ברובא דאיתא קמן, וכן נמי מילתא דפשיטא היא דרוב עדיף ממיעוט, מ"מ מיבעי' לן דכיון דליתא קמן אין המיעוט מתבטל וכל שהמיעוט עומד ואינו מבוטל אפי' יהא הרוב מסברא יותר מחזקה מ"מ בחזקה אין מיעוט עומד כנגדה, אבל ברוב כיון שהמיעוט עומד ואינו מתבטל לא אזלינן בתר רובא שיהא כוודאי, אבל בתר דילפינן דאפי' בליתא קמן אזלינן בתר רובא דמיעוט לא חשיב ובטיל כנגד הרוב, א"כ ממילא הרוב עדיף מחזקה דהוי ככולו ממש, משא"כ חזקה כולה לא אלימא כרוב ועמ"ש בסמוך:

בא"ד לרב אחא בר יעקב דלא קים ליה חזקה מקרא קא בעי. לכאורה קשה דמה בכך מ"מ פשיטא דלא יחלוק ראב"י דלא אזלינן בתר חזקה ואכתי קשיא למה לי קרא לרוב דעדיף מחזקה, ומהרש"א ז"ל כתב דלראב"י הלכה למשה מסיני הוא ואין למידין ק"ו מהלכה, ובאמת כה"ג לא שייך ק"ו רק היכא דדנין מה זה שהוא קל בהא מ"מ חמור בהא זה שהוא חמור בהא אינו דין שיהא חמור בהא אבל הך דהכא לומר דכיון דחזקה מהניא רוב דעדיפא מינה מצד הסברא בוודאי מועיל, גם העיקר חסר בתוס' שאין למידין מהלכה ולראב"י הוי מהלכה ולא מסברא, גם מנא לן להקשות לראב"י דילמא מסברא אזלינן וכ"ש רוב דעדיפא מחזקה:

אבל לדעתי כוונת התוס' פשוט, חדא דמה שחקרו בכאן להוכיח חזקה או רוב מקרא היינו משום דס"ד כיון דכתיב על פי שנים עדים יקום דבר אין לנו לדון משום הוכחה ואומדנא כל שאינה כעדים ממש, וכן חזקה ורוב כיון דעדים נאמנין נגד חזקה ונגד רוב ש"מ שאין חזקה ורוב דבר ברור כעדים, ואין דנין על פיהם לענין או"ה וטומאה וטהרה, וכן דיני נפשות דסוקלין ושורפין על החזקות מנא לן, ולא סליק הוכחה מקרא לחזקה כדדחי ראב"י, ואהא בעי רוב מנ"ל שאם ימצא הוכחה דאזלינן בתר רובא ממילא אף אי ליכא קרא למיזל בתר חזקה יש לומר דמסברא אמרינן זיל בתר חזקה, אבל אי לא הוי ידענו מקרא לא חזקה ולא רוב לא היה באפשר למיזל בתרייהו מסברא רק ע"י עדים, ואף דמצינו ברובא דאיתא קמן מ"מ אכתי לא ידענו רובא דליתא קמן, ואין להקשות סוף סוף ידענו דמועיל רוב אף שאינו כעדים, הא ליתא ואדרבא הא ראיה לפי' זה דבלא"ה כבר הקשיתי היכי קאמר כגון תשע חנויות וסנהדרין והא פשיטא דתשע חנויות לא דמי לסנהדרין כלל כמ"ש התוס' ריש פרק המניח, ולהנ"ל ניחא דההפרש בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן הוא כך דוודאי מוכח מקרא דרוב הוי כעדים ומועיל כמו עדים, אבל ה"מ רוב שהוא לפנינו והוי כעדים לפנינו אבל רוב שאינו לפנינו אינו רק סברא דמסברא אמרינן דרוב הוא כך, כגון רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, ורוב קטנים אינם סריסים, ואין זה לפנינו רק מסברא אמרינן דמסתמא כך הוא וזה מנ"ל דמהני לדון מסברא, והיינו דקאמר תשע חנויות דאף דלא דמי לסנהדרין מ"מ כיון ששמענו דדנין על פי רוב ש"מ דרוב הוי כעדים, ממילא מסברא דנין גם בתשע חנויות דכיון דהרוב לפנינו דנין על פיו כמו אי היו עדים לפנינו, אבל רובא דליתא קמן רק מסברא דנין דרוב כך הוא אכתי לא ידענו, וכיון דשמענו דדנין בתר רובא דליתא קמן ש"מ שיש בנו כח לדון מסברא דנין ג"כ מסברא בתר חזקה אף דלא הוי כרוב, כמו דדנין בתשע חנויות אף דלא הוי כרובא דסנהדרין משום דנתברר לנו דדנין על פי רוב דאיתא קמן והוי כעדים קמן, ה"ה נמי בתר חזקה כל שנתברר דדנין מסברא ברובא דליתא קמן, והשתא שפיר כתבו התוס' דלראב"י דלית ליה חזקה מקרא טרח לאשכוחי רוב עכ"פ כדי שנדע עכ"פ שיש בנו כח לדון מסברא כמו על פי עדים, אבל רובא וודאי עדיף מחזקה, כנ"ל: