תפארת יעקב על חולין חלק א סו

כך דוודאי כיון דכתיב ויצא הכהן מן הבית ע"כ מוכח שצריך שיבוא אל תוך הבית לראות הנגע, והשתא אי ילך מן הבית כדרכו אפילו יחזיר פניו אחר שיצא אינו מועיל, דילמא בצר ליה שיעורא וחזר עכשיו לכמות שהיה והרי זה נגע מחדש וצריך שיבוא אל תוך הבית לקיים ויצא מן הבית, ולכך הוצרך ראב"י לומר שיצא דרך אחוריו דאז רואה שאין בנגע שום שינוי, והשתא פריך ליה אביי דלא שמיה יציאה ועוד אחורי הדלת מא"ל ושפיר קאמר וכי תימא דפתח ביה כוותא, והשתא שפיר קאמר ראב"י דיוצא דרך אחוריו ורואה שאין שינוי ואחורי הדלת רואה בכוותא, אבל כוותא בלבד לא מהני כל שיצא כדרכו כנ"ל, ורבא נמי הוצרך לסתור תשובה ראשונה מכה"ג ביוה"כ דלא סגי במה דאיתחזק דכל שילך כדרכו לא מהני מטעם הנ"ל:

שם ומנין שאם הלך לתוך ביתו והסגיר וכו'. פירש"י על ידי חבל ארוך, ולא היה יכול לפרש שחזר והסגיר כדפירש מעיקרא דא"כ אכתי לא מוכח כלל כראב"י דפתח ביה כוותא ורואה שלא נשתנה, ויש לתמוה על מהרש"א שדחק בכוונת רש"י, מיהו לפי מה שהוכחתי מקודם דלא מהני פתח ביה כוותא רק בצירוף דרך אחוריו, דהיינו שיש לחוש דנפחת וחזר כמו שהיה וצריך לבוא אל הבית שנית דנגע חדש הוא א"כ אפילו חזר והסגיר ג"כ מוכח, מיהו בלא"ה יפה פירש"י דוודאי כמו דמהני הסגר תחת המשקוף אף שאינו פתח הבית כמו כן מהני הסגר בבית, וכ"ש דמהני הסגר בחזר, שאם תאמר דהואיל ושהה לא מהני הסגר א"כ ע"י חבל נמי הרי שהה בהליכתו לביתו, ועמ"ש בסמוך:

שם ת"ל והסגיר את הבית מ"מ. נראה לי דהלימוד הוא דקרא כתיב ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים, והשתא הך את הבית האחרון מיותר לגמרי דכיון שכבר זכר הבית ב' פעמים פשיטא דהוי סגי ליה לומר והסגירו שבעת ימים, וכן בפרשת תזריע כתיב וראה הכהן את הנגע והנה לא פשה הנגע והסגירו הכהן ולא כתיב עוד נגע גבי הסגר כיון דבנגע משתעי, והכא נמי את הבית למה לי, וע"כ דבא הכתוב לומר דמה דמיעט מעיקרא אל פתח הבית אין קפידא רק לכתחילה, אבל דיעבד אין קפידא רק שיהא הבית מוסגר וכל שהוא מוסגר הוי הסגר בכל אופן, ובהכי ניחא מה שהקשה הרמב"ן ז"ל דהיכי מייתי דלא כראב"י הא ברייתא וודאי שפיר קאמרה, דהא וודאי אזלינן בתר חזקה אבל מ"מ מכאן לא מוכח דקרא רק לעומד תחת המשקוף אתי ע"ש, ולהנ"ל לק"מ דתיקשי ליה השתא נמי נהי דאזלינן בתר חזקה מ"מ אטו מה שהקפידה תורה היא מחמת דבצר ליה שיעורא אדרבא הא אזלינן בתר חזקה בכל מקום, וע"כ דהקפידא שלא ילך וכן שלא יעמוד תחת המשקוף א"כ מנא לן דתרווייהו לא קפיד קרא דיעבד, וע"כ כיון דגלי קרא והסגיר את הבית דלא קפדינן רק שיהא הבית מוסגר ממילא תרווייהו נפקי דיעבד, ועוד דהי מינייהו מפקת, וכ"ש דהך אל פתח הבית דממעטינן שלא ילך לביתו סמוך להך והסגיר את הבית ופשיטא דעלה וודאי קאי, ואדרבא הא חזינן דעכשיו דאזלינן בתר חזקה דמ"מ מרבינן גם תחת המשקוף ולא אמרינן דרק לילך התירה תורה דיעבד מכח חזקה ולא תחת המשקוף, וע"כ דאין לחלק בהא כלל וזה ברור בתוס' בד"ה ודילמא אין להקשות וכו' דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא וכו'. ולדעתי בלא"ה לא קשיא כלל, חדא דספק נגעים שאני דבעינן נגע וודאי כמפורש בתורת כהנים את הוודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק, תדע דאל"כ אפילו נסתפק הכהן אי יש בה גריס יסגיר מספק וע"כ דהא ליתא, ועוד דהכא אפילו היה נגע גדול ונחסר אח"כ מטהרין והוי לן לטמאות מספק שמא בשעת הסגר בצר ליה שיעורא ומ"מ היה בו כמו שיש בסוף שבוע והרי עמד בעיניו ולא נפחת ובעי הסגר שני כמ"ש התוס' גופייהו בדיבור שאחר זה, ועוד דהיכא דחסר לפנינו אין משגיחין על ספק טומאה בר"ה או ברה"י כמו במקוה דאפילו בר"ה טמא כיון דחסר לפניך, ואי קשיא הא במקוה אפילו חזקה לא מהני, זו היא קושיית התוס' אח"כ, ויש לומר כמ"ש בנדה ד"ב ע"ב בד"ה התם דמקוה רגילה להתחסר מעט מעט לכך לא מהני חזקה, אבל בנגע כיון דרגיל להתחסר פעם אחת שפיר מוקמינן אחזקה, אבל לולא דמוקמינן על חזקה אפילו בנגע לא היה אפשר לטמא וודאי כיון דחסר לפנינו, ובסמוך אבאר דבלא"ה לא קשיא ממקוה:

בא"ד אבל קשה וכו' סכין שנמצאת פגומה וכן אחד משנים שנטמא וודאי בר"ה דמטהרין שניהם מטעם חזקה. לא נתבררו לי דבריהם דמאי קושיא מאחד משנים שנטמא וודאי, שהרי אי היה הספק בינו עם בהמה ושאר ב"ח ניחא להו שהיה טהור בר"ה, והשתא לגבי כל אחד מה לו אצל חבירו הוא טהור מספק בר"ה, והרי אי באו בבת אחת באמת טמאים רק בזה אחר זה הרי הוא שואל על עצמו, ומה נפקא מינה לגביה דידיה אי השני בהמה או אדם דלא ניתוסף סברא לטמאו במה שחבירו הוא אדם, וכן אח"כ כשבא חבירו, ואמת שיש להקשות אפילו באחד דמנא לן לאוקמא אחזקה היכא שנולד דבר להסתפק מחמתו, ורק בנגע שלא נולד שום חידוש מוקמינן אחזקה אבל בספק טומאה בר"ה הרי ע"כ יש כאן דבר דמחמתו ראוי להסתפק אבל גם זה אינו דפשיטא דאין להקשות מספק טומאה בר"ה כלל דגזה"כ היא דבר"ה טהור ולכך לא הקשו התוס' רק משנים, והיינו דבב' דאחד וודאי טמא ליכא למילף מסוטה וע"כ מטעם חזקה, והדר לא דמי לנגע משום דנולד דבר הראוי להסתפק בו ולכל אחד הוי ריעותא מה שהלך באחד מב' מקומות שאחד טמא, או מה שאחד משניהם וודאי טמא הוי ריעותא דהא עכ"פ חזינן דוודאי איתרע בכאן חזקת טהרה, ומה נפקא מינה או דסכין איתרע במה שעכשיו פגום או דאחד משניהם טמא הרי ע"כ איתרע כאן חזקת טהרה ודו"ק, אבל לא ידעתי מאי גריעותא יש בשנים זה אחר זה מאחד, תדע דאפי תימא דאזלינן בתר חזקה אפילו איכא ריעותא אבל פשיטא דלא אזלינן בתר חזקה היכא דוודאי טמא, והרי בשנים אחד וודאי טמא, וע"כ דאין לזה שייכות עם זה כל שבאו בזה אחר זה, ולא נגרע כחו של זה מחמת השני כיון דהוא מצד ספיקו טהור בר"ה, ומ"מ יש לומר דכוונת התוס' דמסוטה אין ללמוד רק דומה ממש, כמו דלא ילפינן ר"ה משום דסוטה רה"י אף שאין סברא לחלק בכך, א"כ היכא דאחד וודאי טמא אין ללמוד מסוטה, וממילא ע"כ מצד חזקה והרי יש לכל אחד ריעותא מצד עצמו במה שהלך באחד מב' המקומות, רק מאחד לא הוי מצי להקשות דילפינן מסוטה לטהר ולא מחמת חזקה, אבל בב' דלא הוי דומיא דסוטה ע"כ מצד חזקה והרי יש בו ריעותא, וזה שתירצו דהכא נמי איכא ריעותא והכל מיושב, אבל מצד דסתרי לא קשיא להו כלל דאין זה ריעותא לכל אחד דמה הפרש יש ובמה נגרע כחו במה שחבירו הלך ג"כ, גם מה שהקשו מסכין פגומה לא קשיא כלל לפע"ד, דכיון דשמענו דאזלינן בתר חזקה והוי כוודאי כדמוכח מנגע, א"כ מסברא אנו אומרין דאין ספק אח"כ מוציא מידי וודאי חזקת בדוק, רק אנן בעינן שיבר עצמות משום חזקת איסור דבהמה ולא ס"ל כר"ח סכין איתרעאי, דריעותא דסכין הוי ריעותא דבהמה ויש לבהמה חזקת איסור לכך בעינן שיבר עצמות דוקא, ולר"ח אפילו לא שיבר משום דסכין איתרעאי ויש לו חזקת בדוק ואין ספק דאח"כ מוציאו מידי וודאי חזקת בדוק:

בא"ד ומיהו קשה וכו'. ולדעתי לק"מ דשאני מקוה דאי אפשר להעמיד המקוה על חזקתה, דהא חזינן אי לא היתה נמדדת עכשיו היתה ג"כ בחזקת שאינה חסרה והרי נמדדה ונמצאת חסר ואנו רואין שיש בכאן דבר ברור שהוא מתנגד לחזקה וודאי, הילכך מה נ"מ לומר דמעיקרא איתרע או עכשיו איתרע, משא"כ בנגע מה שחסרה עכשיו אינו נגד חזקה דוודאי כך היא עשוי' להשתנות בשבעה, דמתחלה כך היה ההסגר על שבעה ימים שאז תשתנה, משא"כ במקוה אין שיעור לחזקת המקוה כלל וכל שאנו רואין שנמדד ואיתרע חזקתה מה נפקא מינה עכשיו או מעיקרא, שאותה חזקה שהיה לה מעיקרא יש לה עכשיו ולא ראינו עכשיו סיבה שחסרה טפי ממעיקרא משא"כ בנגע שעשויה להשתנות בסוף שבוע דלכך מסגירין אותה:

בד"ה אלא לאו ואין לומר דשאני הכא דאזלינן לחומרא דמדאוריי' אין לחלק. לפי מה שכתבו לעיל ריש דיבור הקודם ליישב דלא תיקשי דילמא משום דספק טומאה ברה"י טמא, דבכל ענין טימא הכתוב אפי' הוי ר"ה, והשתא ממילא לא שייך לומר דאזלינן לחומרא דהא ספק טומאה בר"ה טהור ואי הוי לחומרא הוי ספק וטהור בר"ה, וע"כ דהך חזקה כוודאי משוי לה, ומה שכתבו להביא קרבן אם נכנס למקדש, משום דציפרים של נגעי בתים ומצורע אינן כלל בפנים רק בחוץ לכך הוצרכו לומר אם נכנס לעזרה, דלחטא את הבית בחוץ הוא:

בא"ד ועוד דאף לקולא מוקמינן הכא אחזקיה וכו'. לכאורה קשה מנא לן דאזלינן בתר חזקה לקולא דילמא מכח ספק ספיקא שמא לא נחסר בעת הסגר כלל ואת"ל נחסר שמא נחסר עד שלא היה בו כשיעור, ובוודאי לא שייך לומר דהיה נגע גדול כ"כ עד שאי אפשר שיחסר כ"כ שלא ישאר בו כגריס בעת הסגר, דהא כתבו התוס' ריש נדה דנגע רגיל להתחסר בפעם אחת, אבל באמת כוונתם דבטומאה לא מהני ס"ס כדתנן במסכת טהרות פ"ו משנה ד' דברה"י לא מהני ס"ס, והתורה הקילה אפי' ברה"י, ועוד דבר"ה בלא"ה מוכח דאוקמא אחזקיה דלא שייך להחמיר רק בוודאי כמ"ש מקודם, מיהו עדיין אינו מוכרח כלל דשאני נגעים דספק נגעים להקל ולמדו בת"כ מקרא דנגע וודאי ולא נגע ספק, ורק עיקר הלימוד דמהאי טעמא גופא אין להחמיר להסגיר רק בוודאי נגע, וע"כ דחזקה הוי כוודאי:

בד"ה כה"ג ביוה"כ יוכיח תימא דבפרק ידיעות הטומאה וכו' אפי' כולו מבפנים חוץ מחוטמו טהור. דבריהם תמוהין לפע"ד דוודאי לענין יציאה כיון שיצא מן הבית אפי' דרך אחוריו כיון שיצא מן כל הבית הרי ע"כ אינו בבית רק בחוץ, משא"כ בהיפוך דהקפידא היא שלא יבא אל הבית וכל שבא דרך אחוריו לא מיקרי ביאה ואינו בבית, או אף שישנו בבית לא בא לתוכו והתורה לא קפדה רק שלא יבוא דרך ביאה והרי לא בא דרך ביאה, אבל לא שייך לומר שמי שיצא דרך אחוריו שלא יצא מן הבית מ"מ פשיטא שהוא בחוץ ואינו בבית, ועוד דהא דוקא בחוטמו עכ"פ בחוץ אז אכתי לא הוי בבית והוי כמי שכולו בחוץ