תפארת יעקב על חולין חלק א סה

דנגע תולין דנגע במפרקת, והיינו כיון דנמצא פגום תולין בהיתר, דשכיח טפי שיפגום אי נגע במפרקת ג"כ, ותדע שהרי ע"כ עיקר הוכחת הגמרא דר"ח פליג אפילו לא שיבר בה עצמות, הוא מדנקט לעיל השוחט בסכין ונמצאת פגומה אמר ר"ה אפילו שיבר וכו', ואי ס"ד דפליגי דוקא בשיבר למה נקט לה הך אפילו שיבר במילתא דר"ה, מעיקרא בעיקר פלוגתייהו הוי ליה לומר השוחט בסכין ושיבר בה עצמות ונמצאת פגומה ר"ה אמר פסולה ר"ח אמר כשרה, ומדנקט השוחט בסכין ונמצאת פגומה סתם רק בדברי ר"ה אמר אפילו שיבר, ש"מ דר"ח אפילו לא שיבר, וכ"כ הרשב"א ז"ל, א"כ ממילא מהאי טעמא מוכרח דר"ח פליג אפילו לא נגע וודאי, דאל"כ אכתי הוי ליה לומר השוחט בסכין ונגע במפרקת ונמצאת פגומה דר"ה אמר אפילו שיבר בה ור"ח פליג דכשרה אפי' לא שיבר רק בנגיעה במפרקת, ומדלא זכר נגיעה כלל ש"מ דבסתם שחיטה נמי פליג ר"ח דכשרה דתלינן דנגע:

ומעתה כל הנ"ל מיושב לנכון דוודאי ר"י דטרף הני חיותא בדק כל אחת ואחת כדרך שעשה רבינו יב"ק במרדכי, והיינו דקאמר עד תליסר חיותא, שלא טרף אותם בבת אחת רק כל אחת ואחת שבדק ולא מצא חתך במפרקת הטריף, ופשיטא דהבדיקה היתה מן האחרונה ולמעלה, דאי יתחיל מן הראשונה עדיין לא יתברר בבדיקה, דנהי דאי ימצא חתך יטריף השאר אבל אי לא ימצא עדיין תלויה דשמא ימצא באותה שאחריה, משא"כ אי מתחיל בהיפוך מן האחרונה בבדיקה מתברר, דאי ימצא חתך יהיו כולם כשרות ואי לא ימצא חתך בוודאי טרפה וכל אחת ואחת מתבררת בבדיקה אי כשרה היא או טרפה, והיינו דקאמר דהטריף עד תליסר שלא מצא חתך, ואהא נסתפק אי כר"ה ס"ל ואפילו קמייתא בלא חתך, וממילא מוכח כיון דס"ל כר"ה בלא שיבר ומ"מ בדק כל אחת בפשיטות כולם בבת אחת דהא לא שיבר עצמות, וע"כ דחתך במפרקת הוי כשבירת עצמות כדעת ריב"ק ורבינו שמריה הנ"ל, או דילמא כר"ח סובר דאפילו לא שיבר תולין ואפילו אינו יודע ברי דנגע כנ"ל, והשתא ראשונה וודאי כשרה דתולין במפרקת, אבל אחרונים בדק אי ימצא חתך באיזה מהן נתלה באותו חתך, דפשיטא כיון דבמפרקת ראשונה ספק אי נגע ואח"כ בוודאי נגע שהרי יש בו חתך פשיטא דתולין באחרונה ואי לא ימצא חתך כולן טריפות לבר מראשונה, ולפי זה ממילא יש לומר דחתך לא הוי כלל כמו שבירת עצמות, ולר"ה דקי"ל כוותיה בלא שיבר אפילו נמצא חתך טריפה, רק רב יוסף כר"ח ס"ל לכך בדק כל אחת ואחת, ואהא קאמר דע"כ כר"ה ס"ל וחתך הוי כשבירת עצמות, דאי כר"ח אפילו לא מצא שום חתך לא היה לו דכמו דתולין דנגע במפרקת ראשונה כן יש לתלות דנגע באחרונה, ולפי זה מוכח כדעת ריב"ק ורבינו שמריה דכל שחתך במפרקת אנן נמי תלינן דהוי כמו שיבר עצמות, דכן מוכח במסקנא לפי האיבעית אימא כמו שביארנו, ומכל מקום לענין דינא עמ"ש בסמוך בזה, אבל בפירוש סוגיא זו נראה כמ"ש:

שם רב כהנא מצריך בדיקותא בין כל חדא וחדא כמאן כר"ה ולמיפסל קמייתא לא כר"ח ולאכשורי בתרייתא. הרא"ש אחר שכתב דהלכה כר"ה בלא שיבר כתב הילכך צריך לבדוק בין כל אחת ואחת, ויש להבין הא מפורש דבין לר"ה בין לר"ח הוי בדיקה זו, ולכאורה נראה דמפרש הך ולמיפסל קמייתא דהיה מצריך לבדוק כדי לפוסלה תיכף אי ימצא פגום ולא ימתין, דשמא ימצא פגום באחרונה וכולן אסורות ובין כך יאכלו ממנה, משא"כ לר"ח אינו רק עצה טובה כדי להכשיר בתרייתא, דאי לא יבדוק נתלה במפרקת ראשונה והשאר טריפות לכך הוי עצה טובה לבדוק, משא"כ לר"ה חובה, והיינו דנקט למיפסל קמייתא וכי לפוסלה הוא צריך, ולהיפוך היה לו לומר להכשיר קמייתא, דאי לא יבדוק אף קמייתא תהא אסורה, וע"כ דקמ"ל דלר"ה חובה הוא כדי לפוסלה תיכף שלא יאכל ממנה קודם שיבדוק באחרונה, ולפי זה צ"ע על המחבר בש"ע סי' י"ח שכתב ומי שרוצה להכניס עצמו בספק זה וכו' דזהו היפוך דברי הרא"ש הנ"ל, והב"ח השיג על המחבר ותמהו עליו הש"ך ואחרונים ולפי הנ"ל הדבר מוכרח ברא"ש, אבל באמת יש לדחות לפי מה שפירש"י דרק דרך דחיי' בעלמא היא אבל באמת ע"כ כר"ה דלר"ח מיתלא תלינן, א"כ אי נפסוק כר"ח אפילו עצה טובה ליכא, דכל שימצא פגום באחרונה כולם כשרים דתלינן במפרקת אחרונה, לכך כתב כיון דהלכה כר"ה צריך לבדוק בין כל חדא וחדא ושפיר אינו רק עצה טובה, רק משום דלפי איבעית אימא דלעיל אפילו עצה טובה ליכא לר"ח:

אלא שאני תמה בעיקר פירש"י דהך לישנא פליגי אהא דאמר לעיל מיתלא תלינן, דיש לפרש בפשיטות דבמה נפשך אי נפרש הך למיפסל קמייתא דקאמר היינו שאם ימצא פגום יפסלנה, הא אי לא יבדוק רק באחרונה ג"כ תפסל ולהיפוך הוי ליה לומר כמאן כר"ה ולהכשיר קמייתא, והיינו דבלי בדיקה תפסל וע"י בדיקה יכשיר אותה, משא"כ לר"ח לעולם לא תפסל קמייתא, רק לכ"ח להכשיר בתרייתא, ולמה נקט בדברי ר"ה למיפסל הא תרווייהו להכשיר לזה קמייתא ולזה בתרייתא, וע"כ הכוונה דמוכרח לבדוק כדי לפסלה א"כ מוכח דלר"ה בדיקה חובה דלא כהמחבר, אבל באמת יש לפרש בפשיטות דהך כמאן כר"ה ולמיפסל קמייתא הכוונה דהיה מצריך בדיקה היינו לפסול קמייתא אי לא יבדוק, לזה היה מצריך בדיקה שאם לא יעשה כן תפסל קמייתא, וקאמר לא כר"ח ולאכשורי בתרייתא שהיה מצריך לבדוק דבלי בדיקה האחרונים כשרים דתלינן, לכך לכתחילה היה מצריך לבדוק דאין סומכין לכתחילה לתלות אח"כ, ולכתחילה יש לבדוק וחובה היא משום דתלינן להכשיר כולם, ושמא ימצא פגום וינצל מאכילת איסור, והשתא שפיר תלינן לר"ח, ולפי זה לר"ה עצה טובה ולר"מ חובה וכיון דקי"ל כר"ה שפיר לא הוי רק עצה טובה, ויש לי לומר עוד בזה דבלא"ה יש להבין דפריך אי הכי תיבעי בדיקת חכם, ויש להבין הא פשיטא דנאבד הסכין כשר לכ"ע וכ"ש לר"ח, דאי טרפה אין מקום להכשיר אפילו שיבר בה עצמות, א"כ היכי מדמה בדיקה זו לבדיקה דעלמא קודם שחיטה, דאותה בדיקה מעכבת דאי שחט ונאבד הסכין טרפה אבל בדיקה זו אינה מעכבת דאפילו נאבד כשר, דכבר בדק קודם ששחט ראשונה וכל שנמצא פגום הרי הוא בחזקתו, הילכך לא בעי בדיקת חכם דאין חוששין כלל שיפגם וממילא אי נמצא פגום סומכין על בדיקתו של השוחט, ולא הוצרכו להראות לחכם רק בדיקה המעכבת דאי נאבד ולא בדק אסורה, אבל בדיקה דאי לא בדק מותרת לא הוצרכו להראות לחכם, ואדרבא אי אין אתה מאמין לשוחט הרי בידו שלא לבדוק כלל אח"כ ואי בדק בעצמו ואומר שמצאו פגום ממילא נאמין לו שבדקו קודם ולא היה פגום, תדע כיון דקי"ל דלכתחילה צריך בדיקה אחר שחיטה למה לא הוצרכו להראות לחכם, ומ"ש קודם או אח"כ, וע"כ דכיון דאינה מעכבת לא הוצרכו להראות א"כ בדיקה זו בין כל אחת ואחת ג"כ אינה מעכבת, לכן נראה לי דמזה ראיה לדעת הראב"ד דסובר דלר"ח הוי חומרא בנאבד הסכין ושחט הרבה דפסולות כל האחרונות, דכיון דסובר דתולין במפרקת ולא בעור הרי מפרקת עשוי לפגום, א"כ כשרוצה לשחוט הרבה בדיקה בין כל חדא וחדא מעכבת דשמא איפגים במפרקת שקדמה, אבל לרב הונא דלא סבירא ליה לתלות במפרקת ממילא אפילו שחט הרבה ונאבד כשר, ואנן דקי"ל כר"ה בלא שיבר דהיינו אינו עשוי לפגום טפי מעור, א"כ אי שחט הרבה ונאבד הסכין כולם כשרות, רק לכתחילה צריך בדיקה אח"כ להחמיר שמא ימצא פגום ויפסלנה, והשתא שפיר קאמר בפשיטות כמאן כר"ה ולמיפסל קמייתא, דבדיקה זו לר"ה אינה רק לחומרא לפסול אותה ששחט כשימצאנה פגום אבל קולא לא יבא מזה דבלי כלל כשר, ולר"ח הוי להיפוך רק להקל על בתרייתא דראשונה בכל אופן כשרה אפילו ימצא פגום רק האחרונות יפסלו כשלא יבדוק, והיה מצריך לבדוק להכשיר מה שישחוט דבלי בדיקה יפסלו, והיינו דפריך אי הכי תיבעי בדיקת חכם, דהוי בדיקה דלפני שחיטה ממש כיון דמעכבת דאי נאבד טרפה, ומשני ע"א נאמן ולפי זה ממילא מוכח ג"כ דאף דקי"ל כר"ה בלא שיבר היינו להחמיר אבל להקל בנאבד לא, דאל"כ מאי ס"ד לחקור דרב כהנא כר"ח או כר"ה כיון דהלכתא כר"ה בלא שיבר, וע"כ דנסתפקו בזה אי כר"ה לקולא נמי קי"ל ולא הצריך בדיקה רק להחמיר לפסול, או דלהחמיר קי"ל כר"ח דנאבד פסולה והיה מצריך בדיקה להקל, וכיון דמסיק לא כר"ח ש"מ דרצו לפסוק להחמיר כר"ח, ובהכי ניחא לי דבמאי פליגי הנך דמר ס"ד כר"ה ומר כר"ח הא פשיטא דיש לומר כך ויש לומר כך, ורחוק לומר דסמיך אהך קושיא דמקשה תיבעי בדיקת חכם, ולהנ"ל יש לומר דוודאי תרווייהו פשיטא להו כיון דהלכה כר"ה מסתמא רב כהנא כר"ה ס"ל כהלכה, רק דזה שאמר כמאן כר"ה ולמיפסל קמייתא היה סובר דר"ח לא ס"ל תולין רק בנגע וודאי כדעת ריב"ק שבמרדכי, וא"כ בלא נגע גם לר"ח בנאבד כשר א"כ ליכא חומרא לר"ח כלל בנאבד רק בנגע, ותכא דלא נגע וודאי ממילא כר"ה אמר דהלכה כר"ה ובדיקה בעי רק להחמיר דבלי בדיקה וודאי כשר, ומר דמדחה ליה סובר דר"ח ס"ל תולין בלא נגע וודאי א"כ בנאבד טרפה בלא נגע לר"ח, הילכך שפיר יש לומר דסובר כר"ח להחמיר ובעי בדיקה להקל דבלי בדיקה כולן אסורות חוץ ראשונה, ולפי זה ממילא ראוי להחמיר בשחט הרבה ונאבד הסכין לאסור האחרונות וכ"ש בנגע בראשונה במפרקת כנ"ל:

שם כגון שיצא דרך אחוריו. כתב הרשב"א ז"ל וז"ל ה"ה דהוי מצי למימר שהחזיר פניו אל הבית אחר שיצא וראה שלא חסר, והוא תמוה דהיכי שייך לומר כה"ג ה"ה, דהשתא מקשה ליה אביי דיציאה דרך אחוריו לא שמה יציאה ולמה לו למימר הכי, וכמו כן יש להקשות דאביי מקשה לי' ב' תשובות חדא דלא שמה יציאה ועוד אחורי הדלת מא"ל, וקאמר וכי תימא דפתח בי' כוותא, והשתא למאן קאמר וכי תימא, דאטו אי נימא כן מתיישבין דברי ראב"י הא איהו לא מקשה הכי כלל רק יציאה דרך אחוריו, ואי נתכוון דפתח ביה כוותא אין צורך שיצא דרך אחוריו, ובוודאי לא שייך לומר שבא אביי להקשות קושיא אחרת וליישבה מה שלא הקשה ראב"י כלל, דלמה לו זה כיון שלא הקשה אותה שום אחד והוא יודע שאינה קושיא ולא בא רק לסתור דברי ראב"י, ועוד קשיא דרבא סותר ב' תשובות של אביי, דמה שאמר דלא הוי יציאה כה"ג ביוה"כ יוכיח, ודקאמרת בית אפל וכו' ה"מ בלא איתחזק, וקשה הא הך דאיתחזק סותר בעצמו ב' התשובות, דאפילו תימא דלא הוי יציאה הא יכול לילך כדרכו ורואה בכוותא כיון דאיתחזק, וברור דהכוונה