תפארת יעקב על חולין חלק א ו

זרים ה"ה נשים, דהא לא קתני בעלמא אחד אנשים ואחד נשים רק היכא דכל הפרשה בלשון זכר ומ"ש דנקט התם, ומה שכתבו התוס' דנשים פסולות אפי' כהנות לא ניחא לי', דכהנות הוי כמו זרים שאין כהונה רק לזכרים בני אהרן ופסול אישות הוי פסול זרות וכיון דקתני זרים למה לי נשים, וליכא למימר דאשמועינן דלכתחילה לא, משא"כ זרים, זה אינו ענין לקדשים, דאפילו בחולין אסורין לשחוט לכתחילה, וע"כ דכיון דקתני טמאים דבהו צריך לאשמועינן ששחטו דיעבד אין לכתחילה לא בקדשים, נקט נמי נשים דאינהו נמי דיעבד אין לכתחילה לא, ואף דאינהו אפי' בחולין מ"מ נקט להו הכא איידי טמאים, אבל אי נימא דנשים שווין לאנשים בשחיטה ואפי' לכתחילה יכולין לשחוט א"כ למה לי דנקט התם נשים כיון דנקט זרים, והשתא ממילא לא קשיא קושיית התוס' דלימא התם דנקט ששחטו מכח נשים, הא וודאי ליתא דלמה ליה לשבש ששחטו בכולהו משום נשים כיון דנשים לא צריכא ליה כלל לגמרי, דהא קתני התם זרים ואין חידוש באשה יותר מבאיש לענין קדשים, ואי משום דלכתחילה לא הא אפי' בחולין אינה שוחטת לכתחילה, וע"כ דהך ששחטו נקט משום טמאים דלכתחילה לא ורק בקדשים ואיידי טמאים נקט נמי נשים דאינהו נמי דיעבד אין לכתחילה לא, רק משום הא לא הוי איצטריך כיון דנשים לגמרי לא צריכא דלכתחילה אפי' בחולין אסירי ודיעבד אין חידוש באשה יותר מבאיש, ויש לי לומר עוד דהשתא ניחא שפיר הא דקתני התם נשים, משום דבעי למיתני טמאים ולא ניחא ליה למינקט תרתי אטו חדא כדאמרי' ריש קדושין, לכך נקט נמי נשים דאינהו נמי דוקא דיעבד ושפיר הוי תרתי אטו תרתי, ודו"ק:

אמנם כל זה אי חייש ב"ה לשמא יתעלפו, אבל אי החשש שדעתן קלה ואינה חוששת להזהר, בהא וודאי באחרים רואין יריאה וחוששת להזהר, ולפי זה פשיטא דבאחרים רואין מותרין אפי' בקדשים, רק התוס' הוי ס"ל דהחשש שמא יתעלפו והוי משמע להו דמ"מ בחולין אין לחוש כ"כ דכיון דרואין אם תתעלף יהא אסור, רק בקדשים וודאי אסור משום הפסד קדשים, ובהכי ניחא מה שיש לתמוה לכאורה מאי קשיא להו לתוס' דלימא מכח נשים דהיכי ס"ד לשבש ששחטו משום נשים, דאי לאשמועינן הכשר דיעבד לימא בלישנא אחרינא כל הפסולין כשרין בשחיטה ומדנקט ששחטו ע"כ קמ"ל דלכתחילה לא, וליכא למימר משום נשים, דאפי' בחולין אסורין לכתחילה, ולהנ"ל ניחא דנקט ששחטו דאפי' בעומד על גבן אסור לכתחילה דזהו דוקא בקדשים ובחולין מותר וע"כ דאפי' בינן לבין עצמן שוחטות לכתחילה אפי' בקדשים, אבל כבר נתבאר דסובר ב"ה דאפילו בחולין אסורין לשחוט לכתחילה אפי' בעומד על גבן, כנ"ל:

ועוד נראה לי בישוב דברי ב"ה והוא דוודאי אי אפשר לומר דהא דקתני ששחטו להורות דלכתחילה לא, דמהיכן שמענו זה כיון דע"כ איכא נמי בכללה הני שמותרין לכתחילה, ואי דממילא נדע דעל טמאים קאי, אבל היכי יכלול התנא לאשמועינן איסור לכתחילה בכללא הני דמותרין מה שאינו אמת, וע"כ דזה ידעינן מעצמנו דרק היתר דיעבד בא לאשמועינן דס"ד שחיטה בטמאים אסור דאורייתא כדיליף התם מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים ולא הוי אפשר ליה למינקט רק ששחטו, אבל נשים וודאי לא צריך לאשמועינן היתר דיעבד דלא גריעי מזרים ועבדים, רק כיון דחשיב כלהו נקט נמי נשים, אבל לא שייך לומר דנקט ששחטו משום נשים וישבש בכלהו לשון דיעבד מה דלא איצטריך נשים כלל. ובלא"ה נראה לי דב"ה נמי לא קאמר רק בסתם נשים דדעתן קלות, אבל בנשים הידועות לנו שהן מדקדקין ונזהרין, אינם בכלל זה כמ"ש המרדכי בשם הרא"ם דאשה שהוחזקה בכשרות נאמנת אפי' נגד חזקת איסור והביא ראיה מאמו של ר' ישמעאל, והשתא לא מצי למימר משום נשים דהוי מצי למימר שפיר לכתחילה ובנשים המוחזקות לנו, ובלא"ה אין מניחין לשחוט קדשים רק מיוחסין שבישראל אלמא דלאו בסתם מיירי, ועכ"פ אין צורך לשבש המשנה בשביל נשים, אך מכל מקום אין דברי ב"ה נראין מעיקר הגמרא רק חומרא בעלמא הוא כמ"ש הפוסקים וכבר נהגו שאין הנשים שוחטות כלל, רק הרב בעל פר"ח העיד שראה נשים שוחטות. בד"ה שמא יקלקלו בגמרא דייק וכו' וקשה לפירושו וכו' יש לתמוה כיון דחרש וודאי אינו יכול לשחוט לכתחילה משום ברכה, כדמוכיח הרא"ש להדיא מן הירושלמי א"כ נקט דיעבד מכח חרש וה"ה שוטה דברכת שוטה אינו כלום, וראיתי לבעל הפלתי שכתב כיון דהא וודאי אין לומר דקמ"ל דאין לשחוט בלא ברכה דזה מוכח בירושלמי הנ"ל, וע"כ דלא בא להורות רק היתר דיעבד א"כ למה לי דנקט ששחטו הוי ליה לומר וכולן אם אחרים רואין אותן שחיטתן כשרה עכ"ד, ואינו נכון מכמה טעמים חדא שאני אומרה בלשון אחרת ואיני יודע מה צורך לומר מכח חרש הא ברכה בכלהו מעכבת דמועדין הן לקלקל ואפי' יכולין לברך, ואפי' קטן היודע למי מברכין או שאחר מברך עבורו מ"מ אסור כיון דמועד לקלקל, והשתא בסיפא קמ"ל ששחטו דלכתחילה לא משום דמועד לקלקל והוי ברכה לבטלה, אבל ברישא קמ"ל אפי' אחר מברך על בהמה אחרת ומתכוין לפטור גם את זו דאז ליכא חשש ברכה לבטלה כלל מ"מ אסור למסור לכתחילה דמועד לקלקל ולאו אדעתיה דאחרים, או משום בל תשחית כפי מה שכתבו הפוסקים, דלכ"ע וודאי אפי' היכא דליכא משום ברכה אסור וזה מוכח ברישא ולא בסיפא, וכן להיפך מרישא בלבד אי לא הוי קתני בסיפא ששחטו, לא הוי שמעינן רק משום ברכה:

ועוד תמיה לי על דבריו שהרי כתבו התוס' דליכא למימר דנקט משום טמא במוקדשין דבהא נמי פשיטא, דליכא למימר דקמ"ל דלכתחילה לא דכיון דישראל כשר הוא ואינו צריך להעיד עליו רק נאמן בעצמו וכיון דאסור בעצמו דילמא לא מצי ליזהר ויטמא קדשים מה יועיל מה שיראו אחרים, ותדע שהרי טמא פסול לשאר עבודות א"כ ע"כ צריך כהן לקבל הדם תיכף א"כ כיון דקתני רישא שחיטתן כשרה דיעבד והיינו טמא במוקדשין, א"כ מוכח ממילא דאפי' אחר רואה אסור לכתחילה דע"כ בהכי מיירי דאחר עומד עליו לקבל הדם:

ועוד דהא כתבו התוס' או אין מומחין והיינו כפי אוקימתא דרבינא במי שאינו ידוע אצלנו אי יודע הלכות שחיטה, והשתא תיקשי היכי ס"ד לומר דמי שאינו ידוע אי גמיר או לא יהא גרע מחש"ו, דאינהו יהיו מותרין לכתחילה ברואין ואיהו אסור, והרי אנן קי"ל דרוב מומחין הן ואפילו לכתחילה שוחט בינו לבין עצמו ועכ"פ דיעבד מותר, והיכי נימא דלמאן דלית ליה רוב מצויין יהא סברתו הפוכה לגמרי דאפי' ברואין אסור לכתחילה משא"כ בחש"ו, [וליכא למימר דלפי שאינו ידוע חיישינן טפי דיסמכו האחרים דיודע ה"ש ולא ידקדקו, דא"כ היכי דייקי הפוסקים מהא דפריך לר"ה בבודקין סגי ולא פריך דאפילו לכתחילה מותר, דלכתחילה אסור, וכ"ש לדידן בידעינן דלא גמיר, ולהנ"ל נהפוך הוא דבידעינן דלא גמיר י"ל דמותר ובלא ידעינן אסור טפי וע"כ דהא ליתא], ולא מצינו בפוסקים להזכיר מדברי התוס' הללו דס"ל לאסור בידע דלא גמיר לכתחילה ברואין, והרי הכא ס"ל דלמאן דלית לי' רוב מצויין אפי' מי שאינו ידוע גרע מחש"ו וכ"ש לדידן בידעינן דלא גמיר דגרע מחש"ו, וברור דכוונת התוס' דקאי אאין מומחין והיינו בליתיה למיבדקיה דבא להורות דבליתיה למיבדקיה כשר ברואין, א"כ אין מציאות לדין זה לכתחילה דהא ישנו לפנינו לבדקו ואין מציאות לדין זה היכא דליתיה רק כששחט, וקמ"ל דבעינן רואין דוקא, והשתא פשיטא דבהא ליכא למימר דנקט ששחטו להורות דלכתחילה לא, דהיכי ס"ד דלכתחילה לא הא ישנו לפנינו והרי נוכל לבדקו ואין מציאות ליתיה למיבדקיה לכתחילה, רק דמ"מ נקט וכולן לכלול מי שאינו ידוע אצלנו, נקט דיעבד דלא משכחת גביה רק בדיעבד והלך לו וא"כ תיקשי ליתני וכולן אם אחרים רואין שחיטתן כשרה, ועוד דתיקשי ליה בהך דזבחים דקתני כל הפסולין ששחטו ודייק ששחטו דיעבד אין לכתחילה לא ומשני משום דבעי למיתני טמאים וכו', והשתא הא ליכא למימר דבא לאשמועינן איסור לכתחילה דהא אמרינן הכא דהכא עיקר והתם איידי דקתני כל הפסולין נקט נמי טמאים, ובאיסור לכתחילה לא שייך זה דהא כל הפסולין כשרין לכתחילה ולא שייך איידי, וע"כ דרק היתר דיעבד נקט איידי א"כ תיקשי למה נקט ששחטו הוי ליה לומר כל הפסולין שחיטתן כשרה וע"כ דהא ליתא, וכמו כן הכא גופא מוכח בתוס' דהא ליתא שהרי כתבו דנקט ששחטו משום טמא במוקדשין ואין מומחין, והיכי אפשר לומר דבא לומר ששחטו דיעבד דוקא דכיון דקאמר וכולן ששחטו הרי מבואר דכולן דוקא דיעבד והא כולן אפי' לכתחילה וע"כ דעיקר הכוונה ההיתר ולמה נקט ששחטו:

אמנם בגוף דברי התוס' שכתבו לומר דנקט ששחטו משום חד מהנך קשה מאוד, דמאיזה צד נטעה לחלק בלשון ששחטו דלאו אכלהו קאי כיון דחזינן באמת דגם חש"ו אסור לכתחילה למה נחלק ביניהם, ומי יכריח אותנו לומר דוכולן לא קאי רק אאין מומחין או אחרש משום ברכה, אבל לפי מה שכתבתי דבכלהו יש חשש ברכה לבטלה אתי שפיר דאכלהו קאי ומ"מ לא מוכח היכא דליכא חשש ברכה לבטלה דאסור:

ומעתה אבא ליישב עיקר קושית התוס' לפירש"י ויתברר דלא קשה מידי מכמה טעמים, חדא דע"כ הך חוץ מחש"ו דקתני במתניתין היינו אפי' יודעין ה"ש ומוחזקין דאל"כ אפי' אחר פקח שאינו יודע ה"ש אסור לאכול משחיטתו בלי רואין וע"כ דהני אסורין אפי' גמירי ה"ש, וכמו כן הא וודאי דכל שאחרים רואין אפי' חש"ו דלא גמירי מותר דיעבד, א"כ ממילא לא קשה מידי לפירש"י דרישא קמ"ל דאפילו גמירי אין מוסרין להם לכתחילה ברואין וסיפא קמ"ל דכל חש"ו מותר ברואין, ומסיפא לא הוי מוכח היכא דגמירי דנקט ששחטו משום הנך דלא גמירי דבא לאשמועינן דכשר דיעבד ברואין, ומרישא לא מוכח היתר דיעבד ברואין בלא גמירי, ובהכי ניחא דלפירש"י קשה סיפא למה לי לגמרי הא היתר דיעבד נמי שמעינן מרישא כיון דקמ"ל דאין