תפארת יעקב על חולין חלק א נ

בולע הסכין מן הדם ואסור לחתוך בו רותח מפני שחוזר ופולט בו ע"כ, והשתא אי היה כוונת רש"י דהך דינא דלחתוך רותח תליא בפלוגתא דהכא אי ביה"ש רותח או צונן, הוי ליה לומר קסבר ביה"ש רותח, ומדכתב איידי דביה"ש רותח, ש"מ דלכ"ע הוא רותח לבלוע דבר מועט עד שיאסור הרותח שיחתוך בו, ודוקא לשחוט נחלקו דדבר מועט מתבטל, או שאין חום ביה"ש יכול להפליט כל שאין בו רק דבר מועט, אבל רותח גמור לכ"ע אסור דפולט אותו מועט שבלע, כנ"ל, ודברי הר"ן ז"ל שם בדעת רש"י תמוה מאוד כמ"ש לקמן פרק כל הבשר ע"ש:

בתוס' בד"ה סכין טרפה פליגי משמע דסכין כשרה לכ"ע בצונן וכו' דמלוכלך הסכין וכו'. דבריהם תמוהין לכאורה דכיון שכתבו דלכ"ע בצונן והיינו להדיחו בצונן, ומה זה שכתבו דמלוכלך בדם הרבה, והיה נראה לכאורה לפרש דכוונתם דמ"ד בחמין סובר דצונן אינו מעביר יפה שמנונית שעל הסכין, ולכך קשיא להו אפילו בכשרה כיון שיש דם הרבה על הסכין יש לחוש דצונן לא העביר כל הדם, לזה כתבו דמשום דם לא איכפת לן דלא בלע מחמת טירדא, אבל באמת אי אפשר לומר כן דהא הביאו ראיה מפרק כל הבשר דלחתוך רותח אפילו בכשרה אסור, והם כתבו בדיבור שאחר זה בהדיא דאי לחתוך רותח אסור אפי' הודח, ע"כ משום דביה"ש רותח הוא, אלמא דאי צונן לא איכפת לן מה שמלוכלך בדם הרבה כיון שהודח, רק מחמת דביה"ש רותח בלע ע"י רתיחות ואוסר מה שחתך אפילו הודח דמ"מ פליט מה שבלע, גם אין נראה לפרש דכוונתם משום דמלוכלך בדם הרבה ממילא בולע ממנו ולא מהני שריק, דלא הוי להו לומר דהסכין מלוכלך, רק לפי שיש בבית השחיטה דם הרבה בולע, ועוד דאי כוונתם דמעיקרא מלוכלך, א"כ כל סכין כך הוא ולא הוי להו לומר ואע"פ, רק אע"פ ודו"ק, ועל כולם קשה כיון דבלא"ה יש דם הרבה בבית השחיטה ואינו בולע, ולא ס"ל לחלק בין דם של עצמו לדם ממקום אחר, א"כ למה לי כלל להדיח בצונן, ודוחק לומר דהיכא דיש הרבה דם ידעו לחלק בין דם של עצמו לדם אחר, חבל בהודח דליכא רק בליעה, לא משמע להו לחלק בין דם הרבה של עצמו לדם מועט של פליטה ממקום אחר, זה דוחק, לכן נראה לי לפי דעיקר חילוק זה שחילקו בין לשחוט ללחתוך רותח, נובע ממה דחזינן דלא נחלקו רק בסכין טריפה ולא בכשרה, והרי מצינו דלחתוך רותח אסור אפילו בשחט כשרה, וע"כ צריך לחלק בין לשחוט ללחתוך משום דטריד למיפלט לא בלע, ולכך מעיקרא הקדימו דמשמע דרק בטרפה פליגי, אבל כשרה לכ"ע בצונן, ולא היו יכולין לומר דבכשרה לא בעי כלום, דזה אינו במשמע כלל, רק דעכ"פ הא וודאי משמע דבצונן סגי ולא בעי הגעלה, והשתא ע"כ צריך לחלק בין לשחוט ללחתוך דאיידי דטריד לפלוט, א"כ ממילא אפי' מלוכלך בדם הרבה מותר לשחוט בו, דבשחיטה אחרת לא בלע דם כיון דבלא"ה יש דם הרבה, אבל מעיקרא קודם שזכרו להכריח חילוק זה, והכרח זה נובע ממה דמשמע דבסכין כשרה לא פליגי, א"כ לא היו יכולין לומר רק דמשמע לכ"ע בצונן עכ"פ ולא בחמין, ובאמת לחתוך שמענו דבעי חמין, וע"כ לחלק וממילא לשחוט מותר אפי' מלוכלך, כנ"ל, מיהו קשיא לי מה שכתבו משמע דסכין כשרה לכ"ע בצונן, והרי הדבר מפורש בגמרא דפריך ולמ"ד בחמין דהיתירא נמי בלעה אבר מן החי וכו' ההוא שעתא היתירא הוי, הרי מפורש דסכין כשרה לכ"ע לא בעי בחמין, והיכי שייך לומר דמשמע מה דמפורש בגמרא, ומדבריהם נראה דמשמעות שלהם ממה דקאמר בסכין טריפה פליגי, משמע בכשרה לא פליגי, דאינו במשמע לומר דנקט טרפה לרבותא דמ"ד בצונן, אבל כיון דמפורש בגמרא אין צריך לזה כלל, ואי נימא דכוונתם לומר דמשמע דכשרה בעי צונן ודלא כהנ"ל, זה אינו במשמע כלל דשפיר יש לומר דכשרה לא בעי מידי כיון דהיתירא הוא, ואפשר דהוי ס"ל לתוס' שיש לדחות דכשרה נמי בעי חמין משום דם, רק דמקשה הש"ס דלעולם יש אבר מן החי קודם גמר שחיטה, א"כ מה מועיל הגעלה אח"כ. מ"מ אותה בהמה עצמה תאסר מכח אבר מן החי שבלע הסכין מעיקרא ובגמר שחיטה אוסר, ומשני דמעיקרא לא חיימא ולא בלע, אבל מדם שבאותה בהמה פשיטא דלא קשיא, דדם דידיה וודאי לא בלע כיון דפולט, רק אבר מן החי דלא פליט יאסור ממה שבלע הסכין קודם גמר שחיטה, והא דלא מקשה מכח אבר מן החי שעל פניו, דיש לומר דכל שלא פירש ניתר הוא בגמר שחיטה עם כל הבהמה, אבל מה שבלע הסכין ופירש שוב אינו ניתר, לכך הוצרכו לומר דמשמע מכאן, והיינו ממה דקאמר בסכין טרפה פליגי ולא בכשרה, כנ"ל:

בא"ד אבל לחתוך בה רותח אפי' שחט בה כשרה אסר ואמר בפ' כל הבשר וכו' אסור לחתוך בה רותח. כתב מהרש"א ז"ל דנראה מדבריהם דאפי' למ"ד בצונן מ"מ לחתוך בה רותח אסור, והיינו דהכא דוקא לשחוט מותר דאיידי דטרידי סימנים לפלוט לא בלעי, משא"כ לחתוך רותח, ולפי זה צריך לומר דאיידי דטרידי לפלוט לא בלעי אפי' שמנונית, דהא בטרפה נמי סובר בצונן דאיכא שמנונית דטרפה, וכל דבריו תמוהין לפע"ד, דאי טעמיה דמ"ד בצונן משום דאין סימנים בולעין אפי' שמנונית משום דטרודין לפלוט, א"כ בהכרח גם לעיל צריך לפסוק מדיח, דלכלהו איבעית אימא עכ"פ אין הסימנים בולעין מחמת טירדתן, דלכך גם הכא בסכין טרפה בצונן, והרי לעיל חששו לדעת ריב"ם עד שהוצרכו לדחות דדוקא בצירוף חום ביה"ש, והרי בלא"ה לית הלכתא כהך טעמא דדוחקא, דהא קי"ל כאן בצונן אף דאיכא דוחקא, וע"כ משום טירדת סימנים, א"כ לעיל נמי כך הוא, ונהי דבהא יש לומר דריב"ם נמי ידע דהלכה כמ"ד מדיח משום טירדת סימנים, רק דמ"מ כיון דלולא טירדת סימנים היה הדין קולף משום דוחקא דסכינא, א"כ בסכין שמנקר חלב דליכא טירדא קולף משום דוחקא, ולזה הוצרכו התוס' לדחות דאפי' לולא סברא דטירדא ג"כ לא היה קולף רק בצירוף חום ביה"ש, אבל מ"מ מה יעשה ברא"ש שכתב ממש כדברי התוס' ופסק בהדיא בהך דלעיל קולף, א"כ קשיא הלכתא אהלכתא, וע"כ דאין הטעם דמ"ד בצונן משום טירדת סימנים, דדוקא דם אין בולעין אבל שמנונית בולעין, ועוד דבתוס' ג"כ אי אפשר לומר כן, דלמה טרחו לעיל ליתן טעם למנהג דלא כריב"ם, הוי להו לומר דמנהגנו כמ"ד מדיח, וע"כ דס"ל כיון דלמטה איפסיק הלכה בצונן ולעיל לא פסקו, ש"מ דלעיל יש להחמיר קולף, ואי דאין סימנים בולעין שמנונית ע"כ גם לעיל מדיח, תדע דאי פשיטא לן טעמיה דמ"ד בצונן משום טירדת סימנים דהא איפסקא הלכתא כדבריו, אף דסכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח, א"כ מאיזה צד נסתפקו מעיקרא בהנך איבעית אימא בטעמא דמ"ד מדיח, הא היינו הך מ"ד דסובר בצונן, ומ"ש דלמ"ד בצונן פשיטא לן טעמו עד דפסיק הלכתא בצונן היפוך מה דפסיק דלחתוך רותח אסור אפי' הדיח בצונן, ומעיקרא נסתפק לן טעמא דמ"ד מדיח, כיון דע"כ ג"כ הלכתא כוותיה מהאי טעמא דטרידי סימנים, א"כ פשיטא דמהאי טעמא מדיח, ועוד אי ס"ד דכוונת התוס' דאפי' למ"ד בצונן ע"כ לחתוך רותח אסור, והיינו דמשמע להו דהתם אליבא דכ"ע אסור לחתוך, כיון דהכא איפסקא הלכתא בצונן והך דהתם נמי הלכתא היא, א"כ תיקשי בדיבור שאחר זה דהקשו על ר"ת דרצה לחלק דהיכא דנחתך רותח בעינן נעיצה ולא כששחט דהוי צונן מהך דפרק כל הבשר דאסור לחתוך רותח, ש"מ דביה"ש רותח ומ"מ לצונן לא בעי רק הדחה ולא נעיצה, וקשה הא בלא"ה קשה לר"ת כיון דהכא סגי בצונן משום דחשיב ביה"ש צונן ופסק הלכתא הכי, והתם אסור לחתוך רותח אלמא ביה"ש רותח, והרי הכא קי"ל בצונן ולמה להו להקשות ממה דמוכח דלא בעי נעיצה, וברור דאין להם הכרח, דהך דאסור לחתוך רותח דפרק כל הבשר אזיל להך מ"ד דפסק הכא בצונן, רק דהביאו ראיה דעכ"פ מוכח דאפי' אי ביה"ש רותח לא בעינן לצונן נעיצה, ובהא לא נחלקו מעולם אי בעינן לסכין של איסור רותח נעיצה לחתוך צונן או הדחה, והשתא בדיבור שאחר זה היה פשוט בעיניהם דהך דאסור לחתוך רותח כמ"ד ביה"ש רותח, והך מ"ד הכא בצונן סובר ביה"ש צונן, וכאן בדיבור זה הוכיחו דלחתוך רותח אסור לכ"ע אפי' למ"ד הכא בצונן ועוד שהרי התוס' פתחו לומר דמשמע דסכין כשרה לכ"ע, והיינו דלא פליגי רק בסכין טריפה. ועל זה כתבו דרק לשחוט לא פליגי אלא בסכין טריפה, אבל לחתוך רותח אפי' בכשרה נחלקו דלמ"ד בחמין אסר אפי' שחט כשרה, וכן דייקו התוס' אסר בלא וא"ו, והיינו דהך מ"ד אסר אפי' שחט כשרה לחתוך רותח, אבל למ"ד בצונן לא נחתו התוס' כלל, ושפיר י"ל דמותר לחתוך רותח ג"כ, רק שהביאו מפרק כל הבשר דאי גם למ"ד בחמין בשחט כשרה מותר לחתוך רותח ע"י הדחה, א"כ הך דפרק כל הבשר דלא כמאן:

וביותר אני תמה על הטור בי"ד סי' י' דפסק כמ"ד קולף, והיינו כדעת הרא"ש בשם ר"ת, ופסק ג"כ כמ"ד בצונן, ופסק ג"כ סכין ששחט אסור לחתוך בו רותח ואפי' הודח, והרי שלשה פסקים הללו אי אפשר שיתקיימו לדעת אביו הרא"ש ז"ל, שהרי הוא הביא לחלק חילוקו של רש"י, דכאן איפסקא הלכתא בצונן ולעיל קולף, משום דהבשר רך אבל הסכין קשה לבלוע, א"כ לפי שיטה זו סכין ששחט ג"כ מותר לחתוך בו רותח, דסכין קשה לבלוע ולא בלע כלל בשחיטה, והך מ"ד דס"ל אסור לחתוך בו רותח, היינו דסובר ביה"ש רותח ואפי' קשה בולע, אבל הך מ"ד הכא בצונן סובר ביה"ש צונן ומשום דוחקא אינו בולע בקשה, וכ"כ הרא"ש עצמו פרק כל הבשר דלמ"ד ביה"ש רותח בעי הגעלה לחתוך רותח, ולמ"ד ביה"ש צונן בעי הדחה, ואין כוונתו שם דמספקא ליה אי כוונת שמואל הגעלה או הדחה, דהא כאן הוכיח דע"כ אפי' הודח אוסר שמואל, רק הכוונה דלמ"ד ביה"ש צונן באמת חולק וסובר דבהדחה יכול לחתוך רותח, וא"כ כיון דפסק כאן הלכתא בצונן וכפי חילוקו של רש"י משום דסכין קשה הוא פשיטא דגם לחתוך רותח מותר. בשלמא לפי מה שכתב מהרש"א ז"ל דטעמא דמ"ד בצונן דאין הסימנים בולעין משום דטרודין לפלוט, ואפי' שמנונית אינן בולעין, א"כ לחתוך בו רותח דלא שייך זה אסור, אבל הרא"ש ע"כ לא ס"ל כך, דהא בפירוש כתב חילוקו של רש"י ופסק לעיל קולף, ואי הסימנים אינן בולעין אפי' שמנונית, פשיטא דסגי בהדחה, וכיון שפסקו הרא"ש וטור לעיל קולף וכאן פסקו הלכה בצונן, ע"כ לא ס"ל לחילוק זה של מהרש"א, רק כמו שחילק רש"י, והביאו הרא"ש עצמו והסכים כן, א"כ ממילא מותר לחתוך רותח ג"כ ע"י שידיח קודם, ולמה פסק הטור דאסור לחתוך רותח ואפי' הודח מעיקרא: