תפארת יעקב על חולין חלק א כח

ב' אופנים, אופן אחד דשחיט לכתחילה, ואופן אחד רק דיעבד, ובזה האופן השני דכשר דיעבד אינו כשר לכתחילה, והשתא בשלמא אי נימא דלכתחילה צריך לבודקו, ואי עבר ושחט כשר בלא בדיקה אפילו איתיה קמן כדברי בעל העיטור או בליתיה קמן, א"כ שפיר שייך דשחיטתו כשרה בלי בדיקה, וזהו רק לפי ששחט, אבל לכתחילה אינו שוחט בלי בדיקה, אבל לשיטת הגאונים דלכתחילה שוחט ג"כ בלי בדיקה, היכי שייך שחיטתו כשרה בלי בדיקה בליתיה קמן, דאין מה ששחט גורם זה כלל, דאדרבא לכתחילה שוחט טפי אפילו איתיה קמן בלי בדיקה, (וכבר כתבתי לעיל מה שיש לתמוה בענין זה בתירוצו של הרא"ש ע"ש]:

ועוד דעיקר קושיית התוס' לכל הפירושים תמוה מאוד לפע"ד, דוודאי כל דס"ל להנך דפליגי על רבינא דדיעבד בליתיה קמן כשר, שוב לא מצו לפרושי כרבינא כלל, ובכל אופן שנפרש דסבירא להו בענין לכתחילה ודיעבד באיתיה קמן אתי שפיר, ולא מצו לפרושי כרבינא כלל כמו שאבאר, והוא לפי שאני אומר שאין דמיון לקושיית וכולן דמקשה לאביי ורבא ורב אשי, לאותה קושיא דקשה על רבינא מהך וכולן, אי נימא דבליתי' קמן כשר מכח רוב, והוא דלאביי ורבא ורב אשי דמוקי למתניתין הכל שוחטין בכותי ומומר, א"כ הך קושיא דמקשה מוכולן אינה קושיא רק לישנא דוכולן לא אתי שפיר, דהוי ליה לומר ואם שחטו, אבל אין להקשות היכי נקט התנא וכולן שיש לטעות שהוא כולל כותי או מומר בהכשר אחרים רואין כמו חש"ו ובאמת אינו כן, הא וודאי ליתא דאטו כותי או מומר הוזכר קודם במשנה, רק שנפרש הכל שוחטין על כותי ומומר, א"כ הרי מפורש דאינו נכלל בוכולן, דכותי שוחט לכתחילה בעע"ג, ומומר שחיט לכתחילה, ולא נשאר קושיא רק כיון דע"כ כותי ומומר מפורש ברישא דשוחט לכתחיל', הוי לי' לומר בסיפ' ואם שחטו ולא וכולן, כיון דע"כ אינו כולל כותי ומומר, משא"כ לרבינא דמוקי באינו מומחה, ואי לא אמרינן רוב מומחין הן באמת אתי שפיר וכולן, רק הנך דפליגי עליה לא ניחא להו לפרש מתניתין דיהא מוכח ע"כ דלא אמרינן רוב מומחין הן, והשתא לא מצו לפרושי רישא דהכל שוחטין ושחיטתן כשר' כרבינא, דתיקשי היכי יאמר התנא וכולן, דנטע' דאינו מומחה בכלל, ואף שהוא בכלל הכל שוחטין ושחיטתן כשרה דמעיקרא, מ"מ עדיין יש לכללו בוכולן בליתי' קמן, ואי הוי ס"ל לתנא דרוב מומחין הן ובליתי' קמן כשר, פשיטא דלא הוי נקט וכולן, דנטעה דבליתיה קמן בעי רואין דוקא, וע"כ דבאמת בעי רואין, וכיון דאינהו ס"ל באמת כהך תנא דרוב מומחין, ובליתיה קמן כשר, לא מצו לפרושי כרבינא בשום פנים, דפי' זה יסתור בהכרח דעתם דבליתי' קמן כשר וזה ברור:

ומצאתי און לי לדברי אלה בדברי הרשב"א בחידושיו אשר לכאורה דבריו קשין להולמן ולפי הנ"ל המה ברורים, וז"ל שם כלהו כרבינא לא אמרי רוב מצויין וכו' פי' וניחא להו טפי לאוקמא כל חד וחד כדאית ליה ואע"ג דקשיא להו וכולן ששחטו, משום דלא קשיא להו אלא לישנא בעלמא, ואלו לרבינא קשיא דינא, והנה לפי פשוטו יראה דכוונתו לפרש מה דקשה מה בכך דלא אתיא להו שפיר לישנא דרבינא משום דרוב מצויין וכו' הא לפירושם נמי יש קושיא על וכולן, ועל זה כתב דלדידהו קשיא לישנא, אבל לרבינא קשיא דינא:

אבל באמת כד מעיינת בי' אי אפשר לפרש דבריו כך, חדא דמעיקר' בהא דקאמר כלהו כרב"ע לא אמרי, חולין שנעשו על טהרת הקודש לאו כקודש דמי, הוי ליה לומר אף דלדידהו נמי קשה וכולן מ"מ לרב"ע קשיא דינא, ולמה נטר עד מילתא דרבינא, ועוד הא מבואר שם ברשב"א מעיקרא דס"ל כדברי הגאונים ז"ל דרוב מצויין וכו' רק היכא דליתי' קמן ולא היכא דאיתי', א"כ אפילו אי יפרשו כרבינא ג"כ לא קשיא רק לישנא דוכולן, וליכא למימר דסובר כהרא"ש דעל סמך תיקון לא חשיב לכתחילה, חדא דהא נמי לא קשיא רק לישנא, דהכל שוחטין לא משמע על סמך תיקון, אבל בלא"ה הרי הרשב"א ע"כ דלא ס"ל כסברת הרא"ש בהא, דהא הקשה בתר הכי וז"ל ותמי' לי אמאי לא אוקמא באוקימתא רויחא, הכל שוחטין אפילו לא ידעינן אי גמיר, אבל ידעינן דלא גמיר לא ישחוט, ואי שחט ואמר ברי לי שלא קלקלתי כשר, ואי ס"ד דסבירא ליה כהרא"ש הנ"ל לק"מ, דאי אפשר לפרש הכל שוחטין דלא ידעינן אי גמירי דאין שוחטין רק על סמך תיקון ולא אתי שפיר לישנא דהכל שוחטין, וע"כ דלא ס"ל כהרא"ש הנ"ל, וא"כ קמה קושיית הרא"ש על הגאונים, ולרבינא נמי לא קשיא רק לישנא דוכולן, ואמת דמעיקרא כתבתי ליישב קושיית הרא"ש דשחיטתן כשרה מורה דבאופן זה אינו שוחט לכתחילה רק דיעבד כשר, וכיון דלכתחילה ג"כ שוחט בלי בדיקה, לא שייך הכל שוחטין ושחיטתן כשרה, אבל לפי זה גם כן לא קשיא רק לישנא ולא דינא:

אלא ברור דכוונת הרשב"א ז"ל ליישב באמת קושיית התוס', ואהא קאמר דלא דמי דהך וכולן דקשיא לדידהו אינו רק לישנא, אבל הך וכולן דקשיא לרבינא דינא קשיא ליה, דלפירושו ע"כ מוכח במשנה דבליתי' למיבדקי' אסור בלי אחרים רואין, וזה אינו דרוב מומחין הן, אבל לדידהו כותי ומומר אי אפשר לטעות דוכולן כולל כותי מה דמפורש במשנה עצמה בהיפוך ברישא, רק לישנא דוכולן קשיא וזה ברור:

ומעתה לפי זה ממילא ע"כ שיטת הגאונים ז"ל מוכרחת, דמאיזה צד נימא דחולקין על רבינא אפילו איתי' קמן, כיון דאי פליגי רק בליתי' קמן לא מצו לפרושי כרבינא, וכבר בארנו דאין אנו צריכין לסברת הרא"ש, דעל סמך תיקון לא חשיב לכתחילה, דא"כ היה מוכח מל"ב דרבינא דע"כ לא בעי בדיקה אפילו לכתחילה, דאל"כ נהי דסובר רוב מומחין מ"מ למה לא בעי בדיקה, ואי על סמך בדיקה דאח"כ, מ"מ לא אתי שפיר הכל שוחטין, אבל באמת אין אנו צריכין לזה ושפיר מיקרי לכתחילה, ומ"מ לא מצינן לפרושי הכל שוחטין בהכי, חדא דשחיטתן כשרה לא אתי שפיר רק אי נימא דבאופן זה אינו שוחט לכתחילה, ועוד דוכולן קשיא דינא ולא לישנא, א"כ לרבינא נמי בלישנא קמא באיתי' קמן צריך בדיקה דלא מהני רובא רק להכשיר בליתי' קמן, ואתי שפיר נמי לישנא מומחין אין שאין מומחין לא, דמזה מוכח להדיא דעל לכתחילה קאי, דהא לא הוזכר מומחין בדברי רבינא רק בהכל שוחטין דמעיקרא, לא בליתיה קמן, ולדברי הגאונים ניחא דוודאי שוחט לכתחילה מכת הרוב, רק באיתי' קמן צריך בדיקה ושוחט לכתחילה על סמך בדיקה, דאי אישתלי ולא בדק כשר מכח הרוב, מיהו קצת יש לדקדק שלא הוזכר בל"ב בדברי רבינא בדיקה על הלכות שחיטה, דילמא לא גמיר ולא מהני ברי לי, ואפי' מוחזק גמור לא מהני, ולמה נסמוך על הרוב, וצריך לומר דרק ברי לי מזכיר, דמעכב דיעבד, אבל בדיקה על ה"ש שאין מעכבת ללישנא בתרא לא זכרה כלל, אך מ"מ יצא לנו מהנ"ל דדוקא היכא שאינו ידוע אצלנו כלל, אז ס"ל הגאונים דבאיתי' קמן בעי בדיקה ולהרבה פוסקים צריך בדיקה קודם שחיטה לכתחילה, אבל היכא דהוא מוחזק וודאי לכ"ע לא בעי בדיקה על ה"ש כלל, וכן להיפוך ביודע ה"ש לא בעינן שאלה בעילוף לכ"ע, וזה מוכרח בגמרא בל"ב דרבינא כמו שבארנו:

בד"ה קסבר כותים גירי אריות הן ושחיטתן פסולה וכו' נכרי ואוכל נבלות להכעיס. משמע מדבריהם דאוכל נבלות להכעיס שחיטתו פסולה אפילו אחרים רואין, והנה מהא דרבא דאמר מומר לתיאבון אין ראיה, דלהכעיס בעי אחרים רואין שמא יקלקלו, אבל אין ראיה דאפילו אחרים רואין פסול, ומפירש"י לעיל בד"ה חוץ משמע דכשר ברואין, וכבר כתבתי דמדלא חשיב מומר להכעיס בכללא דחוץ מחש"ו, והוי ליה לומר חוץ ממומר להכעיס, בפרט דרישא מיירי בלתיאבון, והוי ליה לומר חוץ להכעיס, ומזה מוכח דבמשנה לא מיירי רק בהני שיש לחוש מצד קלקול השחיטה, אבל להכעיס דפסול אפילו ידענו שלא קלקל, לא חשיב ליה הכא, כמו דלא חשיב נכרי, והיינו משום דפסול אפי' רואין, מיהו לא הבנתי מה שכתבו וזבחת כלומר אותו שהוא בר זביחה לאפוקי נכרי ואוכל נבלות להכעיס, דבמה נפשך אי וזבחת הכוונה מי שמצווה על הזביחה ונפיק נכרי, א"כ היכי נפיק אוכל נבלות להכעיס, דאטו בשביל שעובר ואוכל אינו מצווה על הזביחה, וכי נעשה לו היתר שיהא מותר לאכול נבלות, ואי הכוונה מי שהוא בר זביחה, ויצא אוכל נבלות שאינו בר זביחה, שאינו שוחט, א"כ נכרי השוחט ולא אכיל נבלות יוכשר שחיטתו, וצריך לומר דוודאי מוזבחת מפקינן נכרי, דקפיד קרא על מי שנצטוה על הזביחה, רק ממה דכתיב וזבחת ואכלת דרשינן דוקא מי שאינו אוכל רק מזביח', לאפוקי אוכל נבלות להכעיס דאכיל מאינו זבוח ג"כ, ועמ"ש לקמן במימרא דרבא ורב ענן עוד בענין זה. בא"ד ומאן דאמר גירי אמת הן קסבר דשוב נתגיירו לגמרי לפי זה אינו מובן מה שאמר קסבר כותים גירי אריות הן, הא לכ"ע גירי אריות הוו גרים גמורים רק מחלקותם אי נתגיירו לגמרי, ונראה לי דמצינו בקרא דהאריות הרגו בהן, ואמר המלך לפי שאינם יודעין משפט אלהי הארץ, וכבר כתבו הרמב"ן וראב"ע בפי' החומש כי מסגולת ארץ ישראל שאינה סובלת התועבות הגדולות מן העריות, וכדומה התועבות הגדולות מע"ג, ולכך כתיב ולא תקיא הארץ אתכם וכו', וכאשר באו הכותים לא"י והיו עושין התועבות הגדולות כמו שהיו עושין בארצם, היו האריות הורגין בהם, וכאשר הניחו תועבותם היו האריות מסתלקין מהם, וממילא כל שאר המצות לא עשו, שלא היו מניחין מלעשות רק מה שהיה כנגד סגולת הארץ, מיראת האריות, ולכך קאמר דרב אשי סובר דכותים גירי אריות הן, היינו שלא עזבו מלעשות רק מה שהיו מוכרחין מפחד האריות, אבל כל שלא היו האריות מקפידין היו עושין, ואידך ס"ל דנתגיירו לגמרי, כנ"ל:

בד"ה מ"ט לא אמר כשמעתי' תימא וכו'. ולדעתי לא קשיא ולא מידי דהא חזינן דלא פריך התם הניחא לרבא דסובר מומר אבל לאביי דלית ליה הא דרבא במומר, א"כ תרתי הכל שוחטין בכותי למה לי, וע"כ דוודאי אביי לא ס"ל הא דרבא, דישראל מומר מותר בבדיקת סכין לכתחילה, אבל מ"מ פשיטא דמודה דמומר מותר לאכול משחיטתו באופן דידעינן דשחט יפה, והשתא דוקא הך דהכא לפרש הכל שוחטין לכתחילה ושחיטתן כשרה דיעבד במומר, לא