תפארת יעקב על חולין חלק א כז

דוקא דיעבד, ואפי' איתיה קמן אין צריך בדיקה, אבל לכתחילה צריך בדיקה, דהשתא לא שייך ליתן לו על סמך בדיקה אח"כ, דאח"כ ליכא בדיקה כלל דיעבד, ועל זה באו לסתור זה הדעת, דא"כ לוקמא הכל שוחטין לכתחילה בבדיקה, ואי שחט כשר בלי בדיקה, כמו שהקשה מהרש"א על הב"י ועיטור, הא וודאי ליתא שהרי כתבו אבל אין לפרש דדיעבד הוא דהוי שחיטתן כשרה אע"פ שאין אחרים רואין אותם, והך אחרים רואין לא הוזכר לרבינא רק בליתיה קמן למיבדקיה, ואי נתכוונו לסתור דברי בעל העיטור הוי להו לומר אבל אין לפרש דדיעבד בשחט הוא דשחיטתו כשרה, כיון דלבעל העיטור כך הדין דאפילו איתיה קמן אין צריך בדיקה, ומדכתבו אע"פ שאין אחרים רואין ע"כ בליתי' קמן מיירי, והיינו לסתור זה הדעת שלא אמרו רוב מצויין רק בסיפא בליתיה קמן, דלרבינא בעי רואין, ולדידן לא בעי רואין, אבל באיתי' קמן צריך בדיקה, והרי זה ממש דעת הגאונים, כי מאיזה צד יסברו הנך שאין מוסרין לכתחילה על סמך בדיקה, כיון דבליתיה קמן כשר, וע"כ שהתוס' באו לסתור דלא בעינן בדיקה כלל לא בתחילה ולא בסוף ואפי' איתיה קמן, דאי נימא דבעי בדיקה בתחילה, ובסוף כשלא בדק בתחילה, קשיא לוקמא הכל שוחטין במומחה, ובלי בדיקה לא ישחוט, ואי שחט וליתיה קמן כשר, ואי נימא דלכתחילה שחיט על סמך בדיקה דאח"כ, קשיא לוקמא באינו מומחה ושוחט על סמך בדיקה, ואי שחט וליתיה קמן כשר, ועכ"פ אי אפשר לומר דרק בליתיה קמן ס"ל רוב מצויין, רק ע"כ אפי' איתיה קמן, ולעולם שחיט לכתחילה שלא על סמך בדיקה כלל:

ומה שכתב הרא"ש ליישב דברי הגאונים דעל סמך תיקון לא מיקרי לכתחילה, ולכאורה קשה א"כ נוקמא כרבינא ממש מומחין אע"פ שאין מוחזקין שוחט לכתחילה גמור שלא על סמך שום תיקון, אבל אינו מומחה לא ישחוט רק על סמך תיקון, ואי שחט וליתיה קמן כשר, אבל באמת הא ליתא, דלא שייך לומר שחיטתן כשרה, סוף סוף גם לכתחילה שוחט, ונהי דלא מיקרי לכתחילה, אבל גם שחיטתן כשרה לא שייך בזה, דאפי' לכתחילה שוחט, אלא דלפי זה יש לתמוה מאי קשיא ליה להרא"ש דנפרש הכל שוחטין באינו מומחה על סמך תיקון, דמ"מ שחיטתן כשרה לא אתי שפיר, דלא שייך לומר יעבד רק אי לכתחילה לא, אבל כיון דעכ"פ שוחט בלי בדיקה לכתחילה לא שייך ושחיטתן כשרה, וע"כ דקושיית הרא"ש היתה דלכתחילה שוחט רק על סמך בדיקה, אבל אי רוצה לילך לדרכו תיכף לא ישחוט, ואם שחט והלך לו כשר, א"כ ממילא אפי' לפי מה שתירץ הרא"ש דעל סמך תיקון לא חשיב לכתחילה, ג"כ קשה דלוקמא הכל שוחטין לכתחילה גמור אפילו לילך לדרכו מיד, בד"א במומחה, אבל אינו מומחה לא ישחוט רק על סמך לבדקו אח"כ, ואי עבר ושחט והלך לו שחיטתו כשרה, וכן מוכח להדיא מדברי הרשב"א בחידושיו דלא ס"ל סברת הרא"ש, דעל סמך תיקון לא חשיב לכתחילה, כמו שאבאר בסמוך בשמו:

ועוד דעיקר דברי הרא"ש ז"ל דעל סמך תיקון לא מיקרי לכתחילה, תמוהין מאוד מכמה טעמים, חדא דאטו הכל שוחטין לכתחילה דוקא הוא, הא איכא הכי ואיכא הכי, רק הכא דייקינן דלכתחילה דאי דיעבד תרתי דיעבד למה לי, והשתא אי על סמך תיקון חשיב דיעבד, מ"מ לא הוי תרתי דיעבד, דדיעבד דרישא יכול לשחוט לכתחילה בלי בדיקה על סמך תיקון, ודיעבד דסיפא בליתיה קמן כשר בלי בדיקה כלל, וכיון דלא קשיא תרתי דיעבד למה לי שוב לא קשיא מידי:

ועוד תמוה לי על דברי הרא"ש ז"ל דהא רבינא בל"ב ג"כ, ע"כ משום דס"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, דליכא לפרושי שאין מומחין, הא בוודאי דאסור לאכול משחיטתו, וע"כ דבל"ב ס"ל רוב מומחין הן, א"כ אי ס"ד דבאיתיה קמן בעי בדיקה דילמא לא גמיר ואסור לאכול משחיטתו, א"כ מלבד דקשה שלא זכר רבינא בדיקה זו כלל רק ברי לי, אבל בלא"ה כיון דעל סמך תיקון לא חשיב לכתחילה, א"כ היכי מוקי מתניתין מוחזקין אף שאין מומחין, הא לא הוי לכתחילה, כיון ששוחט רק על סמך תיקון, דדילמא לא גמיר ואסור לאכול משחיטתו אפי' מוחזק, ואפי' אי נימא דרבינא ס"ל הכי בל"ב דאזלינן בתר רובא אפי' איתיה קמן, אבל אנן לית לן לדרבינא בהא רק כל"ק, דרבינא מחמיר אפי' בליתיה קמן ואנן לא מחמרינן רק באיתיה קמן, אבל מ"מ קשיא דהוי ליה לומר כלהו כרבינא בל"ב לא אמרי, דס"ל מוחזקין שאין מומחין אינו שוחט לכתחילה רק על סמך תיקון, דדילמא לא גמיר ואסור לאכול משחיטתו אפי' מוחזק וודאי, כדמוכח מר"י א"ש לקמן דאפי' שחט ג' פעמים לפנינו לא מהני באינו יודע ה"ש, וקושיא זו קשה ביותר על דעת בעל העיטור דלכתחילה צריך בדיקה ממש, רק דיעבד לא בעי בדיקה אפי' איתיה קמן, דפשיטא דלא מצי לפרושי כרבינא בלישנא בתרא, דמוחזקין אף שאין מומחין אינן שוחטין לכתחילה, דילמא לא גמיר ואסור לאכול משחיטתו, ולא סמכינן ארובא לכתחילה:

הן אמת שנראה ני ברור מכח הכרח זה, שמה שנחלקו הפוסקים בהך דרוב מצויין, אי רק דיעבד או אפי' לכתחילה, היינו דוקא לפום ל"ק דרבינא דמיירי באינו מוחזק, ובעי רבינא מומחה ופליגי עליה כלהו דרוב מומחין הן, בהא פליגי הנך פוסקים דרק דיעבד סומכין על הרוב ולא לכתחילה, אבל כשהוא מוחזק וודאי, דבהא שמעינן ליה לרבינא בל"ב דמהני רובא אפי' לכתחילה, דלולא הרוב שהוא מומחה אסור שחיטתו אפי' מוחזקין, כמ"ש התוס' בד"ה אע"פ שאין מוחזקין מהך דר"י א"ש לקמן, פשיטא דאנן אין מחמירין טפי מרבינא, תדע דאי ס"ד דאפי' איכא חדא מהני תרתי בעינן אידך לכתחילה, א"כ לא הוי מצי לפרושי כרבינא, דלכתחילה בעינן תרווייהו מומחין ומוחזקין, ומאי אתי הכל לרבויי, ואפי' להגאונים דיכול לשחוט על סמך תיקון, מ"מ לא חשיב לכתחילה, וע"כ דדוקא היכא דליכא אידך ג"כ בהא בעינן חדא לכתחילה, אבל אי איכא חדא לכ"ע לא בעינן אידך אפילו לכתחילה, ומעתה יש לתמוה על הרא"ש שכתב דלרב אלפס שוה מומחה למוחזק ותרווייהו בעי באיתיה קמן, וזה אי אפשר כמו שבארנו, והוא תמוה לפע"ד:

ועוד נראה לי ראיה דלא ס"ל לתוס' כדעת הגאונים, מדברי התוס' גיטין ד"ב ע"ב בד"ה ע"א, דכתבו להוכיח דבידו הוי כל שהיה בידו פעם אחת דאל"כ מעשים בכל יום שאנו סומכין על ע"א אפילו נחתך כל הראש, ולא שייך רוב מצויין, דאין בית השחיטה ניכר, והשתא פשיטא דלא היה כוונת התוס' דבידו הוי שיכול ללמוד לשחוט, או לשכור אחרים שישחטו, דהא זה למדו אח"כ מנאמנות הנשים, ומעיקרא לא ס"ד זה, והשתא תיקשי כיון דבאמת אין סומכין להגאונים אפילו שחט לפנינו, רק בנבדק ויודע ה"ש, אפילו היכא דשייך רוב מצויין, וכ"ש היכא דלא שייך רוב מצויין, ואי דבדקנוהו א"כ היכי שייך לומר דלא שייך רוב מצויין, דהא נבדק והוא מומחה, וע"כ דס"ל לתוס' דרוב מצויין אצל שחיטה סומכין בלי בדיקה כלל, רק דקשיא להו למה נאמין לו דהוא שחט, ואי הוא לא שחט אינו מצוי אצל שחיטה כלל, וע"כ משום דבידו לשחוט עכ"פ, וממילא נאמן דהוא שחט דבידו לשחוט, וממילא סומכין ששחט יפה מכח רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ויפה שחט, ועמ"ש בחידושי לגיטין שם:

וברור דדעת התוס' דעת שלישית בזה, דלא בעי בדיקה לא בתחילה ולא בסוף, כמ"ש רבינו ירוחם כפי הנראה מדברי הרא"ש עצמו, ובאמת שהב"י לא הביא כלל שום דעה דלא בעי בדיקה כלל, אבל הוא דעת הרא"ה בב"ה דכתב להדיא כך, וכן דעת הרז"ה בספר המאור להדיא, והרב בד"מ הבין מדברי הר"ן בשם הרז"ה דסובר כדעת בעל העיטור, והוא תמוה דבהדיא מוכח בהרז"ה דלא בעי בדיקה כלל, והר"ן שלא זכר דברי הרז"ה לחלוק רק באיתיה קמן, משום דמעיקרא כשמוסרין לו לשחוט אפי' להגאונים יכול לשחוט בלי בדיקה על סמך בדיקה דאח"כ, רק אח"כ מצרכו בדיקה, לזה הביא דברי הרז"ה דאפי' איתיה קמן אין צריך בדיקה, אבל פשיטא דהרז"ה לא מצריך בדיקה כלל וזה ברור:

וגם דעת רש"י וודאי כדעת התוס' דלא בעי בדיקה כלל, לא בתחילה קודם שחיטה ולא אחר שחיטה, ומה שפי' ב"י דסובר כדעת בעל העיטור, והיינו מכח מה שכתב הילכך לא בעי למיבדקיה, והרי לא הוזכר בדיקה בדברי רבינא רק אחר ששחט, דקאמר ואם שחט בודקין אותו, וקודם שחיטה לא כתב רק יודע ה"ש, ש"מ דאבתר שחיטה קאי, אבל באמת הא ליתא, חדא שזה אי אפשר שאם לכתחילה צריך בדיקה קודם שחיטה ואסור לשחוט בלא זה, א"כ וכי בשביל ששחט יאכל בלי בדיקה, דוודאי לא שייך לומר דמעיקרא לא יפסיד ע"י בדיקה דאי לא גמיר ישחוט אחר, אבל אחר שחיטה אי לא גמיר יהא שחיטתו אסורה, הא וודאי ליתא, דמחשש שמא לא גמיר יפטר מבדיקה כששחט, כיון דבאמת אסורה אי לא גמיר, ועוד כיון דאין הכרח דכלהו פליגי על רבינא בהא שיאכל לכתחילה בלי בדיקה, דאי משום דאי צריך בדיקה אחר שחיטה אכתי מצי לפרושי כרבינא, א"כ אפי' אי צריך בדיקה קודם שחיטה ואח"כ לא, ג"כ מצי לפרושי כרבינא, כמו שכתבתי לעיל לפרש דברי מהרש"א עי"ש, וברור דכוונת רש"י דאין צריך בדיקה כלל אפי' קודם שחיטה, ומה שלא זכר רק בדי דאחר שחיטה, היינו משום דבא לשלול דעת הגאונים דס"ל דלא פליגי על רבינא רק בליתיה קמן, וממילא לדידהו ג"כ קודם שחיטה אין צריך בדיקה כלל, רק דנ"מ אחר שחיטה כיון דאיתיה קמן מצרכו בדיקה, וקשיא ליה לרש"י קושיית הרא"ש על הגאונים דנפרש הכל שוחטין אינו מומחה בלי בדיקה, רק על סמך בדיקה דאח"כ, ואי שחט וליתיה קמן כשר, לזה פי' דרוב מצויין ולא בעי למיבדקיה כלל אפילו מצינן למיבדקיה דלא כהגאונים, ולא היה צריך להזכיר בדיקה דקודם שחיטה, דזה אפי' לפי' הגאונים לא צריך, כיון דעכ"פ בליתיה קמן לכ"ע כשר, לא חיישינן דאישתלי, וזה לא עלה על דעתו כלל לפרש דמ"מ קודם שחיטה צריך בדיקה, דא"כ פשיטא דלא נפטר מבדיקה אי שחט קודם שיאכל וזה ברור, והרי נתבאר דעת התוס' והרז"ה והרא"ה ורש"י, דרוב מצויין אצל שחיטה הכוונה דלא בעי בדיקה כלל לא בתחילה ולא בסוף, ואפי' איתיה קמן כמו שבארנו:

ומעתה ניחזי בעיקר הוכחת התוס', והנה אי אפשר לפרש הקושיא רק דנימא כרבינא, הכל שוחטין על סמך תיקון, ואי שחט וליתיה קמן שחיטתו כשרה, ולא ס"ל כתירוץ הרא"ש דעל סמך לא מיקרי לכתחילה, אבל מ"מ עיקר קושיא זו אינה קושיא כלל, חדא דהכל שוחטין לכתחילה ושחיטתן כשרה דיעבד, א"כ מוכח בהדיא דיש