תפארת יעקב על חולין חלק א רעה

משום דסובר דלית הלכתא כרב אבל אנן דקי"ל כרב דאפי' בחדרי חדרים אסור כמבואר בא"ח כדעת הרמב"ם פרק כ"ב מהלכות שבת א"כ ממילא אפילו האידנא אסור ועמ"ש בתוס' בד"ה אין שוחטין ובחידושי לי"ד סי' י"ב בזה:

בתוס' בד"ה אין שוחטין לתוך הגומא אומר ר"ת וכו' וקשה וכו' לפיכך טוב ליזהר. דבריהם צריכין ביאור שאם נתכוונו להקשות דלמה לי עושה מקום הא בלא"ה איכא תקנתא לנקר חצירו הי' נראה לי ליישב דברי ר"ת בזה דמה נפקא מינה אי ינקר חצירו באופן שיעשה גומא ויתן לתוכה דבר שאינו נקי וישחוט לתוכה ממש או שישחוט סמוך לגומא ויותר קל לשחוט סמוך לגומא משיתן לתוך הגומא דברים שאינן נקיים אמנם יש לפרש כוונת התוס' כך דכיון דסובר ר"ת דבגומא שאינו נקייה אינו נראה כלל כמקבל דם לכו"ם א"כ בהא ליכא איסורא דשוחט לגומא כלל א"כ למה התירו לנקר חצירו לעשות מקום חוץ לגומא ולשחוט והדם ירד לגומא דבהא אכתי איכא איסורא בשוק הא יכול לנקר חצירו במה שיתן לגומא דבר שאינו נקי והוי היתר גמור אפי' בשוק ולמה התירו לו משום ניקור מה דבשוק אסור, ומ"מ נראה לי דלא קשיא כלל מתרי טעמי חדא דיש לומר דלא קאמר ר"ת להתיר בגומא שאינה נקייה רק בביתו דבהא מיירי רישא אין שוחטין לגומא כל עיקר וקאמר ר"ת דכמו דמתירין בעושה מקום חוץ לגומא כמו כן מתירין בגומא שאינה נקיי' משא"כ בשוק עדיין מי שיראה מרחוק שוחט לגומא יחשוב דמחקה מעשה הצדוקים והשתא ממילא כיון דבין בעושה מקום חוץ לגומא בין באינה נקייה אסור בשוק א"כ אין קושיא שהתירו במקום חוץ לגומא דמה נפקא מינה הא אינה נקייה ג"כ אסור בשוק, ועוד נראה לי דבלא"ה יש לדקדק במה שאמרו לקמן והרוצה לנקר חצירו כיצד עושה וקשה כיון דבשוק אסור הא קי"ל כרב דאפי' בחדרי חדרים אסור וע"כ כמו שכתבו התוס' דבביתו אפי' יש רואה ליכא איסור דיאמר לנקר חצירו עושה והשתא למה לא יוכל לשחוט אפי' לתוך הגומא והרואה יאמר לנקר חצירו עושה כיון דחשש שיחקה הצדוקים שייך אפילו עושה מקום חוץ לגומא רק משום לנקר חצירו עושה א"כ אפילו לגומא נמי, ועוד מה זה שאמר הרוצה לנקר חצירו הוי ליה לומר הרוצה שלא לטנף חצירו כיצד עושה לזה סובר ר"ת דכך הכוונה כשיש לו בחצר מונח דבר שאינו נקי ורוצה לנקר חצירו מזה כיצד עושה יעשה גומא סמוך למקום הטינוף ושוחט שם והדם שותת ויורד לגומא ומחמת חוזק הקילוח והשתיתה מוליך הדם הטינוף לתוך הגומא ונשאר חצירו מנוקה והשתא ליכא תקנה לנקר חצירו רק בכה"ג לא במה שישחוט לגומא שאינה נקייה לא הועיל כלום והשתא ניחא שפיר דלגומא ממש לא התירו דכמו שיש לומר שעושה כדי שלא לטנף חצירו כן יש לומר דעושה לחקות הצדוקים רק בעושה מקום חוץ לגומא ושוחט יש הוכחה דלנקר חצירו עושה דאי לחקות הצדוקים הי' שוחט לגומא עצמה משא"כ בשוק דליכא לנקר השוק ע"כ אפי' בעושה מקום חוץ לגומא יאמרו לחקות הצדוקים עושה, והשתא לא קשיא לרב דאוסר בחדרי חדרים דאפי' לרואה ליכא חשש דע"כ לנקר עושה דאי לחקות היה שוחט לגומא אבל לנקר אין שאלה שלא שחט לגומא דבזה אינו מנקר חצירו כנ"ל, מיהו מה שכתבו לפיכך יש ליזהר צ"ע לכאורה כי מאחר שהקשו קושיא על ר"ת ולא תירצו כלל א"כ איסור גמור הוא לשחוט אפי' לאינה נקייה וכן בש"ג הביא דעת ר"ת להתיר ודעת ר"י לאסור איסור ממש, ונ"ל דס"ל לתוס' כדברי הא"ז הנ"ל דהאידנא דלא שכיחי מינין ליתא להא מילתא כלל ואין בזה רק זהירות בעלמא לכתחילה כמו שכתב בד"מ ובש"ע סי' י"ב וכיון שסתרו דברי ר"ת כתבו דלפיכך יש ליזהר אפי' באינה נקייה והיינו האידנא דהכל אינו רק זהירות בעלמא ואף דהא"ו תצה דינו רק משום דלא קי"ל כרב דאוסר אפי' בחדרי חדרים כמ"ש בכוונתו והתוס' לא ס"ל כוותי' בהא כמ"ש בהדיא בדיבור שאחר זה דהכא שאני דאפי' ברואה אין חשש א"כ ממילא יש לומר כיון דאז אסרו בכל מקום בלי צד היתר כלל א"כ אי אפשר להתיר האידנא ג"כ מ"מ לא קשיא כלל דאדרבא מהאי טעמא ס"ל לתוס' דעכשיו מותר בכל מקום דכיון דגם אז התירו עכ"פ במקום שאפי' ברואה אין חשש א"כ האידנא דבכל מקום אין חשש ברואה הוי כמו אז בבית דהיה מותר לפי שאפילו ברואה אין חשש ה"ה עכשיו בכל מקום כנ"ל:

בד"ה ובשוק לא יעשה כן אע"ג דאמר רב וכו' לנקר חצירו הוא עושה אבל בהג"א בשם א"ז הנ"ל סובר דטעמא דמותר כאן בבית דלית הלכתא כרב ונראה לי דסובר הא"ז דלא שייך לומר דבבית אפי' רואה ליכא חשש כלל דכיון דחזינן בשוק יש חשש וע"כ משום דכל שיש לרואה לתלות בניקור חצירו אינו תולה דעושה לחקות א"כ אפי' לגומא ממש ישחוט דלא יחשדוהו דעושה לנקר חצירו [ולא ס"ל כמ"ש לעיל לפרש ניקור חצר לפיר"ת] וע"כ משום דלית הלכתא כרב, מיהו הא וודאי קשיא למה לא הקשו לרב בש"ס דילן פ"ק דע"ז מהך משנה דליכא לשנויי רק ע"כ פליגא אדרב ומזה נראה וודאי כדברי התוס', מיהו מה שהביאו מן הירושלמי דמקשה כל הני מתניתין אדרב ולא משני להו כלל נראה לי דאין כוונת הירושלמי דרב פליג עלייהו רק דמייתי כל הני מתניתין דפליגי עלי' וע"כ לא יחלוק רב עליהם רק כוונת רב דכל מקום שאסרו חכמים משום מראית עין ולא זכרו תנאי היתר אפי' בחדרי חדרים אסרו רק במקום שהוזכר היתר ממילא תחילת האיסור הי' כך ואין לנו לדמות גזירות חכמים ובמקום שאסרו סתם לא רצו להתיר כלל וזה מוכיח בירושלמי דאל"כ כל הני פליגי אדרב כנ"ל:

בא"ד והא דאמר פרק אע"פ וכו' דהא מדאורייתא שרי למעכו לכתחילה בשבת ביאור דבריהם דשם אמרו דמיעוך ברגל מפרק כלאחר יד הוא ואינו אסור רק מדרבנן ובמקום פסידא מותר לגמרי רק בפרהסי' אסרו רבנן מפני הרואים שלא ידעו שיש בדבר הפסד ויחשבו דעובר באיסור דרבנן ולכך בחדרי חדרים מותר דאפי' הרואה שם לא יחשוב שעובר רק אדרבנן דאפי' ליכא פסידא רק מדרבנן אסור משא"כ היכא דהחשש מראית העין הוא דעובר על איסור דאורייתא בהא אפי' בחדרי חדרים אסור וק"ל:

ע"ב בגמ' לתוך עוגה של מים נמי אמרי לבבואה קא שחיט. הא דלא מקשה למאן דמפרש עוגה אגן דהיינו כלי הא אכתי לתוך כלים קא שחט, ומזה נראה דכל שיש בכלי מים ליכא משום שוחט לכלים, מיהו כבר כתבתי דמדברי הרמב"ם מוכח דוקא כשיש בכלי מלא מים אבל בלא"ה כל דכה"ג בדם קדשים ראוי לזריקה אכתי יש בו משום שוחט לכלים והכא לא מקשה דיש לומר דהכוונה אגן מלא מים, ועוד דלא הוי מצי להקשות מצד כלים דיש לומר דבמים לא חיישינן ולכך מקשה מכח בבואה אבל לפי מה דמשני בעכורים שנו יש לומר באמת דלא נפיק מכלל שוחט לכלים ג"כ רק בעכורים וכן מורה הלשון בעכורים שנו דלאו מכח בבואה גרידא שנו כך רק בלא"ה בעכורים שנו, מיהו למאן דמפרש עוגה גומא יש לומר דמצד כלים ליכא שום תקנה אפי' יש בו מים עכורים ואדרבא מדנקט עוגה ולא נקט כלי והוי כולל תרווייהו ש"מ דכלי ליכא תקנתא כמש"ל באריכות שם והא אמרת רישא אין שוחטין לגומא כלל. כבר כתבתי שיש להקשות מה ס"ד כיון דבהדיא קתני אבל עושה גומא בתוך ביתו כדי שיכנס הדם לתוכו הרי בהדיא דאין הכוונה שישחוט לגומא ממש דהוי ליה לומר אבל שוחט הוא לגומא בתוך ביתו, ומזה הוכחתי דהגירסא העיקרית כמו שהוא לפנינו אין שוחטין לגומא כל עיקר [דלא כנראה מפירש"י ותוס' שלא היו גורסין כל עיקר] וס"ד דמקשה דכלפי שאמר מעיקרא במים ונהרות וכלים דיש אופן היתר כגון בספינה לשחוט על דופני הספינה והדם שותת ויורד למים וכן בכלים עוגה של מים אבל לגומא אין שוחטין כל עיקר, והשתא קשיא היכי קתני מיד אבל עושה גומא בתוך ביתו כדי שיכנס הדם תוכה א"כ הרי יש צד היתר בגומא כמו בהנך דמעיקרא והיינו דמשני אביי בגומא שבשוק והכוונה דבשוק אין שוחטין לגומא כל עיקר וליכא תקנתא אבל בבית איכא תקנתא, ומקשה רבא הא סיפא קתני ובשוק לא יעשה כן ש"מ דרישא לאו בשוק איירי ופריק רבא דה"ק אין שוחטין לגומא עצמה כל עיקר וכלפי שאמר בתר הכי דלעשות מקום חוץ לגומא בבית מותר ובשוק אסור קאמר מעיקרא דלגומא עצמה לא ישחוט כל עיקר בין בבית בין בשוק רק יכול לעשות מקום חוץ לגומא וכו', והיינו דקאמר והא אמרת רישא אין שוחטין לגומא כלל דייק תיבת כלל ורש"י ז"ל לא גרס כלל ולא ידעתי מאי מקום יש להקשות מרישא כיון דמחלק בהדיא דבביתו יכול לעשות גומא כדי שיכנס הדם לתוכה לא שישחוט לתוכה ועמ"ש בזה לעיל במשנה:

שם והרוצה לנקר חצירו וכו' ודם שותת ויורד לגומא ובשוק לא יעשה כן משום שנאמר ובחוקותיהם לא תלכו ואם עשה כן צריך בדיקה אחריו. יש לדקדק דמשמע שיש בזה איסור דאורייתא משום בחוקותיהם לא תלכו ובדברי התוס' לעיל מן הירושלמי מוכח דהאיסור משום מראית העין שהרי הקשו על זה לרב דאמר כל שאסרו משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור, ועוד אי יש בזה משום בחוקותיהם לא תלכו למה יהא מותר בבית אטו דבר שאסרה תורה משום בחוקותיהם יש הפרש בין בפרהסי' לצינעה או אי צריך לנקר חצירו או לא והרי לא התירו לראובן האיצטרובלי לספר קומי רק להצלת כל ישראל וכדומה לא לצורך יחיד לנקר חצירו, לכן ברור דכך הכוונ' דבשוק לא יעשה כן שלא יחקה את הצדוקים והיינו בפרהסי' שיחשבו הרואים ששחט לגומא ויחזיק בעיניהם חק הצדוקים אבל באמת אין בזה משום בחוקותיהם כלל כל שלא שחט לגומא ממש שזהו עיקר חוק הצדוקים אבל בעושה מקום ושוחט חוץ לגומא אין זה חק הצדוקים כלל רק כשעושה כן בשוק בפרהסיא יהא זה חיזוק בעיני הרואים שיחשבו שלגומא שחט ולא ידעו דחוץ לגומא שחט שיש שיראה עושה גומא לשחוט ולא ידע דחוץ למקום הגומא ישחוט, ועוד דיחשבו דעושה דומה למנהגם ובזה יחזק בפני הרואים מנהגם, וכך הכוונה בברייתא משום שנאמר ובחוקותיהם לא תלכו לכך לא יעשה כן בשוק שיחשבו דעושה חוק לצדוקים אף שבאמת ישחוט חוץ לגומא ואין זה חוק הצדוקים כלל והשתא אי שחט לגומא ממש באמת עבר על ובחוקותיהם לא תלכו ואפילו בבית יש איסור דאורייתא, ובהכי ניחא לי מה דיש להבין כיון דאפילו חוץ לגומא אסור בשוק רק בבית מותר משום דלנקר חצירו עושה א"כ אפילו לגומא עצמה