תפארת יעקב על חולין חלק א רעד

לגומא בשוק א"כ מאיזה צד נימא כן בשוחט לכלים, ואי נימא דמ"מ מייתי הרשב"א ראי' כיון דבמתניתין הוזכר שוחט לגומא בשוק שלא יעשה כן שלא יחקה את הצדוקים וע"כ הכוונה דשחיטתו אסורה עד שיבדק א"כ ממילא באינך ג"כ כך הדין דאל"כ לא הוי ליה לתנא למיתני כל הני בהדדי כיון דחלוקין הן בדין, אבל באמת הא נמי ליתא דמשמע להדיא מדברי הרמב"ם דהך בדיקה אינה אלא בשוחט לגומא ממש בשוק אבל בעושה מקום חוץ לגומא ודם שותת ויורד לגומא אין צריך בדיקה כלל אף שאסור לעשות כן שלא יחקה את האפיקורסין שמי שרואה אותו עושה גומא או שיראה הדם בגומא יחשוב ששחט לגומא ממש כדרך הצדוקים אבל פשיטא דאנן דידעינן דלאו לגומא שחט אין לבדוק אחריו, וכמו כן בשחט לגומא ממש בבית אף דעשה איסור ששחט לגומא מ"מ אין חושדין אותו דעשה כן שלא לטנף חצירו ולא חש לעשות מקום חוץ לגומא שלא לטנף אותו מקום ג"כ וזה נוח יותר מלומר שהוא צדוקי לפיכך אין לחוש לבודקו רק בשחט לגומא ממש בשוק דאין מקום להנצל שלא לטנף השוק א"כ בוודאי יש לחוש לבדוק אחריו שמא צדוקי הוא, ולפי דבריו מה שאמרו בברייתא ואם עשה כן היינו שעשה כחק הצדוקים ששחט לגומא בשוק צריך בדיקה אחריו והשתא ממילא בטלה ראיית הרשב"א לגמרי דלא הוזכר במתניתין כלל דין שוחט לגומא בשוק רק גומא בבית ומקום חוץ לגומא בשוק ובהא כלהו שווין דשחיטתו כשרה ובדיקה זו לא הוזכר רק בברייתא ובשחט לגומא בשוק כחק הצדוקים ממש ואז שחיטתו אסורה עד שיבדק כנ"ל:

שם אבל שוחט הוא לתוך עוגה של מים. לא נתבאר לי לכאורה הך אבל שוחט הוא על מה קאי אי אהא דקתני מעיקרא אין שוחטין לתוך ימים ונהרות שהוא מצד שלא יאמרו דלשר ים שוחט ועלה קאמר דשוחט הוא לתוך עוגה של מים והיינו דפריך עלה אכתי ניחוש דילמא לבבואה שוחט או דקאי על תוך הכלים שזכר מעיקרא דהוא מטעם חשש דמקבל הדם בכלי וקאמר דשוחט הוא לתוך כלי של מים, והנה מפירש"י שפי' עוגה גומא משמע דלא קאי אכלים רק על הרישא מכח שוחט לימים ונהרות דגומא של מים מותר דבזה לא שייך לשרו של ים שוחט או של נהר שאין זה לא ים ולא נהר אבל מצד מקבל הדם בכלי לא שייך בזה כלל שאין זה כלי כלל רק גומא כמו רקק של מים, ולפי זה יש לומר דכלי ליכא היתר כלל אפי' יש בו מים ואפי' עכורים שלא הוזכר במתניתין היתר בכלי כלל, ונראה שזו היא דעת המרדכי בשם הראב"ן שכתב וז"ל ונהגו כשרים לתת בכלי מעט מים או טיט שבענין זה אין מקבלין דם לכו"ם וראב"ן כתב דאין שוחטין לתוך הכלי כלל והיינו כמו שכתבתי, אבל הרשב"א ז"ל בתורת הבית בשער השלישי כתב וז"ל ולא לתוך כלים כדי שלא יראה כמקבל הדם לזורקו אבל שוחט הוא לתוך אגן של מים דכיון שיש בו מים מידע ידעינן שאינו מקבלו לזריקה ואוקימנא בגמרא דוקא במים עכורים אבל במים צלולים אסור דנראה כשוחט לבבואה שלו והילכך בשיש בו עפר מותר עכ"ל, מבואר בדבריו דמפרש הך אבל שוחט דקאי על תוך הכלים דלתוך כלי מים מותר ובגמרא הקשו דנהי דמצד כלים ליכא אבל מצד בבואה ניחוש כמו דחיישינן בימים ונהרות לשר ים ומשני בעכורים, ולפי זה מוכח דבכלי שיש בו מים אין חשש לתוך כלים אפי' צלולים רק עכורים בעינן מכח בבואה אלא שיש לדקדק כיון דעכורים מפרש הרשב"א שיש בו עפר א"כ למה לי מים הא כיון שיש בו עפר אינו ראוי לקבל לזריקה [ודוחק לומר דרבותא קאמר מים דמ"מ לא חיישינן לבבואה] ויותר היה נראה לפרש דס"ד באמת דכל שיש בכלי מים שוב אינו ראוי לזריקה וקשיא ליה הא איכא משום בבואה ואהא תירץ רבא דבעכורים שנו דבצלולים עדיין ראוי לזריקה וכיון ששנו בעכורים ממילא ליכא ג"כ מכח בבואה, והשתא שפיר קמ"ל דאפי' אינו עפר רק מים עכורים שוב אין ראוי לקבל בו דם אף דבמים גרידי עדיין לא נפיק מתורת איסור לתוך כלים אבל בעכורים מותר אבל לא משמע כן מדברי הרשב"א רק כל שיש בכלי מים שוב לית ביה מתורת שוחט לכלים ואפי' צלולים ורק לסלק בבואה בעינן עכורים, ויש עוד ראיה להראב"ן דאי ס"ד דהך אבל שוחט קאי על לתוך כלים הוי ליה למיתני אבל שוחט הוא לתוך כלי שיש בו מים ואפי' אי קאי אתרווייהו ה"ל למיתני הכי דכולל היתר בשניהם בין מצד בבואה בין מצד כלי כיון שיש בו מים ומדקתני עונה של מים ש"מ כפירש"י דלא קאי רק על שוחט לתוך ימים והשתא אי ס"ד שיש היתר מצד כלי ג"כ כל שיש בו מים הוי ליה למיתני כלי שיש בו מים והוי כולל היתר בתרווייהו וע"כ דמצד כלי ליכא היתר כלל:

והרמב"ם ז"ל כתב וז"ל ולא ישחוט לכלי מלא מים שמא יאמר לצורה שתראה במים שחט וכו' שוחטין לכלי מים עכורים שאין הצורה נראית בהם וכו', והנה יש להבין במה שכתב לכלי מלא מים שאם כוונתו דאין איסור משום צורה רק במלא מים א"כ מאי מקשה בגמרא אהא דקתני אבל שוחט הוא לתוך עוגה של מים והוצרך לאוקמא בעכורין לוקמא שאינו מלא מים, ועוד דאח"כ כתב שוחטין לכלי מים עכורים ולא זכר מלא א"כ אפי' בצלולים יהא מותר וע"כ דלענין חשש צורה אין חילוק בין מלא לאינו מלא א"כ למה כתב מעיקרא תיבת מלא, ומזה יראה דסובר הרב דוודאי כל שמקבל הדם תוך הכלי אף שיש בו מים מ"מ כל שעדיין נראה הדם שלא נתבטל מראיתו במים עדיין יש בו משום שוחט לכלים וכן הדין בקדשים בדם שנפל למים אם יש בו מראה דם ראוי הוא לזריקה רק ה"מ בצלולים אבל בעכורים שוב אין בו משום שוחט לכלי דכיון דעכורין נינהו אינו ראוי לזריקה הילכך מעיקרא שרצה להזכיר פסול הצורה שבמים כתבו באופן שאין בו משום שוחט לכלים דאל"כ בלא"ה פסול מצד שוחט לתוך כלים לכך כתב לכלי מלא מים דכיון דהכלי מלא מים פשיטא שלא יאמרו דמקבל דם בכלי לע"ז דהיכי שייך שיטול כלי מלא מים לקבל בו דם לזריקה אבל יש בו משום צורה אח"כ דרצה לאשמועינן היתר הצורה בעכורין לא הוצרך לומר מלא דבלא"ה אין בו משום שוחט לכלי מחמת העכירות, ואי קשיא כדפריך בגמרא נימא לבבואה שחט תיקשי ליה בלא"ה הא יש בו משום שוחט לכלים כיון דלא ס"ד בעכורים, לא קשיא חדא דהוי מצי לאוקמא בכלי מלא מים דלית בי' משום שוחט לכלי אבל משום צורה איכא ועוד די"ל דבאמת בס"ד הוי ס"ל דכל שיש בו מים שוב ליכא משום שוחט לכלי ומקשה ליה מבבואה ומתרץ רבא דבעכורים שנו דבלא"ה אכתי יש בו משום שוחט לכלי וממילא בעכורים ליכא משום צורה ג"כ וכן משמע הלשון בעכורים שנו דלאו מהאי טעמא מיירי בעכורים רק בלא"ה בעכורים שנו ודו"ק, ונראה דבכלי מלא מים גם הראב"ן מודה שאין זה כשוחט לתוך כלי כלל ועכ"פ הנך רואה כי בעלי הש"ע שכתבו בפשיטות דכל שיש בכלי מעט מים לית ביה משום שוחט לכלי ואפי' צלולים והא ליתא כמו שבארנו מדברי הרמב"ם וכ"ש דהראב"ן וודאי חולק בזה, גם דברי הטור אינן מוכרחין כפירושו של הב"י שהוא לא כתב תיבת שאז ויש לפרש כוונתו שיש בו כ"כ מים עד שאין הדם ראוי לזריקה אבל מעט מים לא מהני לכ"ע כנ"ל:

שם אין שוחטין לגומא כל עיקר כך הוא הגירסא בכל הספרים וכן הוא במשנה שבמשניות אבל מפירש"י ותוס' משמע בהדיא שלא הי' גירסתם במשנה כל עיקר רק בתר דמקשה רישא לסיפא מפרש רבא דרישא הכוונה כל עיקר אפי' בבית וסיפא קתני דמקום חוץ לגומא מהני בבית ובשוק לא שלא יחקה אבל אי הוי קתני במתני' בהדיא כל עיקר הוי ליה להקשות בס"ד מהו פי' כל עיקר בשלמא למסקנא הכוונה דלגומא עצמה אין שוחטין כל עיקר אפי' בבית אבל במקום חוץ לגומא יש חילוק בין בבית לבשוק אבל בס"ד מהו פי' כל עיקר, ואמת דיש לומר דאדרבא מזה ראי' דגרסינן כל עיקר והוא דוודאי יש להבין מה ס"ד להקשות מה דבהדיא קתני אבל עושה גומא בתוך ביתו כדי שיכנס הדם לתוכה ואי הכוונה לומר דיכול לשחוט לגומא בביתו הוי לי' לומר אבל שוחט הוא לגומא בביתו, וע"כ דאין הכוונה שישחוט לתוך הגומא רק חוץ לגומא כדי שיכנס הדם לתוכה וע"כ דהכי מקשה דמשמע לי' כיון דקתני אין שוחטין לגומא כל עיקר מהו הכוונה כל עיקר לזה ס"ד דקאי אדמעיקרא בשוחט לתוך ימים וכלים דיש בהם צד היתר וקאמר דלגומא אין שוחטין כל עיקר והשתא דבימים יש היתר ששוחט חוץ לים כדי שיזוב הדם לים כדקתני מעיקרא א"כ ע"כ לגומא אין שוחטין כלל והיינו אפי' כדי שיכנס לגומא והדר קתני אבל עושה גומא ואהא משני דהך כל עיקר לא קאי אדמעיקרא רק כלפי דמחלק אח"כ בשוחט חוץ לגומא בין בביתו לבשוק קאמר דלגומא עצמה אין שוחטין כל עיקר אפילו בביתו רק חוץ לגומא יש חילוק דבביתו מותר ובשוק אסור וכן משמע בלשון הגמרא לקמן בקושיא והא אמרת אין שוחטין לגומא כלל הך תיבת כלל הכוונה דמשמע ליה דהך כל עיקר היינו שאין היתר לגומא כלל לא כאותן שהוזכרו מעיקרא שיש להן צד היתר והיכי קתני סיפא צד היתר בגומא ובא אביי לומר דהכוונה בשוק אין כאן היתר כלל ומקשה עלי' רבא דמשמע דרישא לאו בשוק עסקינן לזה מפרש רבא דהכוונה לגומא עצמה אין שוחטין כל עיקר וחוץ לגומא יש חילו בין בביתו בין בשוק, מיהו רש"י ז"ל נראה דלא גריס בגמרא כלל רק והא אמרת אין שוחטין לגומא ובוודאי יש להקשות על זה כנ"ל דמה ס"ד להקשות רישא לסיפא לכן וודאי גרסינן כל עיקר והכוונה כמו שכתבתי כנ"ל:

כתב בהג"א בשם א"ז וז"ל והאידנא דלא שכיחי מינין דעבדי כה"ג ליכא למיגזר ושרי לשחוט אפי' לתוך גומא מנוקה ולית הלכתא כרב דאמר כל שאסרו חכמים משום מראית עין אפי' בחדרי חדרים אסור עכ"ל, ולא נתבאר הכוונה מה ענין הך דרב להכא ונראה לי ברור דכוונתו דאי הלכה כרב א"כ אז כשהיו שכיח מינין הי' אסור אפי' בחדרי חדרים דלא שייך מראית העין א"כ לא הי' באפשר להתיר האידנא כלל דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אפי' אי בטל הטעם, רק כיון דלא קי"ל כרב א"כ אז ג"כ הי' מותר בחדרי חדרים דלא שייך מראית העין א"כ האידנא בכל מקום הוי כמו בחדרי חדרים כיון דלא שייך מראית העין בשום מקום דלא שכיחי מינין כלל, ולפי זה אני תמה על מה שהביאו בש"ע דברי א"ז הללו להלכה דהאידנא דלא שכיחי מינין מותר דהא"ז לא כתב כך רק