תפארת יעקב על חולין חלק א רסה

כשיאמר עולה דג"כ אתי לכפרה ולא נוכל לטעות משום דבאין כאחד דעולה בעי ב' סימנים א"כ יותר מורה דחטאת דנקט משום דבאין כאחד בעוף ושפיר קשיא לר"נ והוצרך לתרץ דלא קמ"ל מידי רבותא אפילו לר"נ בחטאת רק דאין מציאות לדינו רק בעוף דבא כאחד דשאר קרבן כדידיה דמי ודו"ק, ועמ"ש בגמרא בד"ה ואוקימנא ולקמן דף מ"א ע"א בד"ה כיון דקניא לכפרה מ"ש בענין זה:

ודע דיש לדקדק עוד במה שכתבו התוס' דקמ"ל אע"ג דקניא לכפרה דמ"מ ליתני עולה ולמה נקט חטאת, ובאמת לק"מ דוודאי אי בא לאשמועינן דלא הוי כדידיה הוי חטאת יותר רבותא מעולה דהוי טפי לכפרה מעולה רק לקמן דמשני לר"נ דבאמת חשיב כדידיה וברייתא רק בחטאת עוף דבא כאחד שפיר אמרינן דאפי' עולה חשיב דידיה, ועוד דאי לאו דאמר ר"ה סימן אחד לא הוי סליק אדעתין כלל לאוקמא ברייתא בחצי קנה פגום א"כ ממילא לא קשיא ליתני עולה דמה נפקא מינה כיון דבא לומר אפילו לכפרה וכ"ש זבח דלאו לכפרה א"כ מה נפקא מינה חטאת או עולה, רק לפי האמת דמחליטין לעולא בחצי קנה פגום וודאי קשיא לר"נ דאי לאשמועינן דלא חשיב כדידיה קשה חדא דלא שמענו מידי דשמא הוי כדידיה רק בחצי קנה פגום וקאמר דאפילו בחטאת משכחת לה חיוב שחוטי חוץ, ועוד דעכ"פ הוי ליה למיתני עולה דבהא הוי ידעינן שפיר דלא חשיב כדידיה ואינו יכול לאסור משא"כ השתא דנקט חטאת לא ידענו דנוכל לפרש מכח חצי קנה פגום כעולא:

בד"ה ר"נ ור"ע ובמסכת עכו"ם וכו'. ולפי מה שפירשתי לעיל דעיקר כוונת ר"נ לומר דאין הכוונה בדברי ר"י שאמר עשה בה מעשה היינו ניסך לה בין קרני' דבהם אסרה אפי' לגבוה רק עשה בם מעשה היינו כמו שפירש ר"ה ששחטה לע"ז וא"כ ממילא יכול ר"נ לחלוק דאפילו מעשה לא מהני להדיוט רק דבהא עכ"פ סבר כר"ה דניסך לה בין קרניה אינו אסור אפילו לגבוה, וכ"ש דאתי שפיר להנך אית דמפרשי שהביא רש"י דמודה ר"נ במעשה גמור דהשתא ר"ה ור"נ תרוייהו שוין דכוונת ר"י עשה בה מעשה היינו ששחטה ולא שניסך לה בין קרניה ור"ה מפרש מעשה כל דהו ור"נ מפרש מעשה רבה כמו שכתבתי בגמרא:

בא"ד וא"ת וכו'. עמ"ש לקמן בגמרא והוכחתי דאפילו למסקנא סובר ר"נ אין אדם אוסר אפילו היכא דלא שייך לצעורי ושכן דעת הרמב"ם, ולפי זה וודאי קשה קושיית התוס' למה אסר ר"נ היין וכתבתי שם והוכחתי דניסך יין שאני דהוא התקרובת הגמור ולא אמרינן בזה אינו אוסר והוי כמו הטיל חלב של חבירו בבשר חבירו משא"כ שחיטה שאינה תקרובת בעצמו רק הוקצה לתקרובת ע"י מעשה עיי"ש כי בזה מיושבין דברי הרמב"ם:

בגמ' ואוקימנן בחטאת העוף ובחצי קנה פגום. יש לתמוה תינח ללישנא קמא דהא דפריך מאי אירי' חטאת ליתני זבח לאו לאותביה לר"ה רק למ"ד אינו אוסר פשיטא דקשיא א"כ אתי שפיר דפריך השתא ואוקימנן בחטאת העוף ובחצי קנה פגום, אבל ללישנא בתרא דרק לר"ה פריך מאי אירי' חטאת ליתני זבח א"כ היכי מקשה לר"נ ור"ע דאינהו בר פלוגתייהו דר"ה מכח אותה אוקימתא דמוקמינן לתרץ דברי ר"ה ממה שהקשו עליו, ואם בא להקשות מחדש מאי אירי' חטאת ליתני עולה כפירש"י הוא קושיא מחודשת והיכי שייך לומר ואוקימנן בחטאת וחצי קנה פגום כיון דלא לשיטתם אוקמא בהכי רק להיפוך לר"ה בר פלוגתייהו, ועוד תימה גדולה כיון דבא להקשות למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו א"כ אי היתה כוונתו דהך אוקימתא מוכרחת גם לר"נ ור"ע א"כ הוי ליה לומר בפשיטות ואוקימנא בחצי קנה פגום דכלהו בהדי הדדי קאתי אלמא דהיכא דלא אתי בהדדי לא דכבר נעשה עפרא, ומדדייק וקאמר אבל זבח לא ואי ס"ד אין אדם אוסר מאי אירי' חטאת העוף אפילו חטאת בהמה משמע בהדיא דהא דמוקמינן בחטאת העוף ובחצי קנה פגום לאו משום דהוי קשיא לן למ"ד אינו אוסר שהרי אוקימתא זו אינה מתורצת כלל למ"ד אינו אוסר רק תיובתא הוי למ"ד אינו אוסר ואי מוקמת כך היינו עיקר הקושיא דמוכח דיכול לאסור היכא דלא אתי בהדדי, ועכ"פ הכי הוי ליה להקשות בפשיטות דקתני השוחט חטאת חייב שלש חטאות ואי ס"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מאי אירי' חטאת ליתני זבח וללישנא בתרא ליתני עולה אבל לא שייך להקדים האוקימתא דפשיטא דלר"נ ור"ע לא מוקמינן באוקימתא זו דזהו היפוך דעתם ממש רק שיקשה עלייהו מ"ש חטאת דקתני ולר"נ ור"ע ליכא לתרוצי בחצי קנה פגום דמבואר דאינו אוסר ודבר זה קשה בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא דאפילו ללישנא קמא סוף סוף פשיטא דלר"נ ור"ע לא מוקמינן בהכי דאף דלדידהו נמי קשה מאי אירי' חטאת הא כל קרבן חייב ג' חטאות דמעיקרא לא נעשה עפרא א"כ מה נרויח דנוקמא בחטאת העוף בחצי קנה פגום מ"מ קשה הא בכל קרבן חייב ג' דאינו אוסר דבר שאינו שלו והוא תמוה לכאורה:

ועוד אני תמה במה דקאמר מאי אירי' חטאת העוף אפילו חטאת בהמה נמי והדבר תמוה אטו חטאת העוף הוזכר בברייתא והרי לא הוזכר רק חטאת סתם רק הקושיא מ"ש דקתני חטאת ליתני זבח או ליתני עולה כפי הנך תרתי לישני שהביא רש"י ז"ל לעיל אבל פשיטא דלא שייך להקשות מאי אירי' עוף אפילו חטאת בהמה דאם גם חטאת בהמה לא ניחא מה יתן ומה יוסיף חטאת בהמה ואי חטאת בהמה ניחא נימא דאה"נ חטאת בהמה הוא וצ"ע לכאורה להבין פשוטו של סוגיא זו:

ומה שנראה לי בפי' סוגיא זו הוא דכבר בארנו לעיל דהא דמקשה מאי אירי' חטאת ליתני זבח הקושיא ללישנא קמא לכ"ע כמו שפירש"י, דליכא למימר דקמ"ל אף דהוי לכפרה אינו אוסר דלאו דידיה דהא ליתא דהיכי ס"ד דקמ"ל תנא דאפילו דבר דלכפרה לא הוי דידיה דמנין נדע זה כיון דמוקמינן לעולא באומר בגמר זביחה עובדה א"כ לא נוכל לידע דלא הוי דידיה שמא הוי דידיה רק דקמ"ל דאינו אוסר במחשבתו מתחילה על סופו ולהיפוך קאמר אפילו חטאת דלכפרה דהוי דידיה משכחת ג' חטאות דאין מחשבין מתחילה על סוף, וע"כ לא בא התנא לאשמועינן מידי בחטאת רק בא לאשמועינן דאינו אוסר וחייב ג' א"כ ליתני זבח, ואהא מייתי סייעתא לעולא דמיירי בחצי קנה פגום ודוקא בחטאת יש ג' בחצי קנה פגום בעון אבל שאר קרבן יכול לאסור אפילו לאו דידיה וליכא ג' חטאות, דקמ"ל דבאותו חוט השערה שהוסיף על כל שהו דבזה המשהו מתחייב ועושה עפרא ברגע אחד והעפר והחיוב באין כאחד מ"מ מתחייב ולא נפטר רק אי נעשה עפר קודם חיוב שחוטי חוץ, ואף דלעיל בגמרא כתבתי פי' אחר בהך אי הכי מ"מ על דרך זה מקשה כאן לר"נ ור"ע דכיון דאוקימנא לעולא ור"ה ברייתא בחטאת העוף ובחצי קנה פגום אף דלר"נ ור"ע אין אנו מוכרחין לזה ויש לומר דקמ"ל חטאת אף דהוי לכפרה לא הוי כדידיה מ"מ קשיא כיון דהך רבותא אף דאתיא לכפרה לא חשיב כדידיה משתמע ג"כ בחטאת בהמה א"כ אי בא התנא לאשמועינן דחטאת לא הוי כדידיה הוי ליה למיתני חטאת בהמה דאז הוי שמעינן שפיר אפילו חטאת דאתי לכפרה לאו דידיה הוא ואינו אוסר, אבל השתא דקתני חטאת סתם לא שמענו זה כלל דאיכא למימר דחשיב כדידיה וקמ"ל בחצי קנה פגום דכיון דלר"ה ועולא מוקמינן באמת בהכי ודוקא חטאת העוף אבל קרבן אחר לא והיכי ס"ד דלא חש התנא דנטעה בהכי ולא אמר חטאת בהמה דאז הוי ידעינן בהכרח דחטאת בהמה לרבותא אף דלכפרה לא חשיב כדידיה אבל השתא דנקט חטאת סתם יש לנו לפרש בהיפוך דחטאת הוי כדידיה רק בחצי קנה פגום חייב ג' ובשאר קרבן לא, או דקמ"ל אפילו חטאת דהוי דידיה משכחת לה ג' ושיעור הקושיא ואוקימנא לעיל לר"ה בחטאת העוף ודוקא חטאת אבל זבח אחר לא א"כ למ"ד אין אדם אוסר דע"כ לדידיה הכוונה בהיפוך דקמ"ל חטאת לרבותא א"כ כיון דאותה הרבותא שייך נמי בחטאת בהמה א"כ הוי ליה לתנא למיתני חטאת בהמה שלא נטעה בחטאת העוף ובחצי קנה פגום, דלא שייך לומר מה דלר"ה מוקמינן בהחלט כן ולר"נ לא חש התנא למיתני חטאת בהמה דלא נטעה כאוקימתא דר"ה, ואהא משני דבאמת לא משכחת לה ג' חטאות רק בעוף ובחצי קנה פגום משום דכל לכפרה חשיב באמת כדידיה ור"ה נמי מודה בזה ואין הפרש בין ר"ה לר"נ בפירוש הברייתא כלל דלתרווייהו בכל קרבן ליכא ג' חטאות ולא משכחת רק בחצי קנה פגום בחטאת העון דבאין כאחד ולא בא התנא לאשמועינן כלל דכדידיה דמי דזה וודאי לא מוכח דיש לומר דלאו דידיה יכול לאסור ג"כ ובעינן חצי קנה פגום דוקא רק כיון דהאמת כך הוא לא משכחת לה רק בעוף ולר"ה ג"כ לא משכחת לה רק בעוף ובפגום וקמ"ל דאף דעפרא וחיוב שחוטי חוץ נעשין בבת אחת ובאותו רגע וחתך שעושה עפרא מתחייב משום שחוטי חוץ:

ולפי זה יש מקום לפרש הך אי הכי דלעיל בפשיטות דוודאי קודם שידע מחצי קנה פגום וליכא אוקימתא לר"ה רק באומר בגמר זביחה הוא עובדה שפיר מקשה אי הכי ליתני זבח, בשלמא למ"ד אינו אוסר יש לומר דנקט חטאת דאף דהוי לכפרה לא חשיב כדידיה ואי משום דלא נטעה בחטאת העוף מכח סימן אחד מ"מ כיון דכל היכא דהוי קתני היינו יכולין לטעות בכך מצד באומר בגמר זביחה א"כ כיון דבא לאשמועינן חטאת דלכפרה ג"כ לאו דידיה שמעינן הא מילתא טפי כדקתני חטאת משא"כ בתר דמוקמינן בחצי קנה פגום לעולא דאז אי הוי קתני חטאת בהמה הוי שמעינן בבירור דחטאת דלכפרה מ"מ לא חשיב שלו א"כ פשיטא דהוי ליה למינקט הכי ולא חטאת סתם דנוכל לטעות בחצי קנה פגום כדמוקמינן באמת לעולא, בשלמא אי הך רבותא דאפילו לכפרה לאו דידיה לא שייך רק בעוף א"כ בהכרח נקט חטאת סתם דהיינו עוף אבל כיון דכל רבותא דנימא בחטאת דלא תליא בחצי קנה פגום שייך נמי בחטאת בהמה א"כ אי בא התנא לאשמועינן רבותא הוי ליה למיתני חטאת בהמה דלא נטעה מצד חצי קנה פגום ודוק היטב:

דף מ"א ע"א בגמ' כיון דקניא ליה לכפרה כדידיה דמיא פירש"י הילכך לא מצי למיתני שום זבח דעולה מכפרת על עשה וכו' ושלמים ושאר קדשים קלים דידיה נינהו. לכאורה תמוה דתינח ללישנא בתרא דלעיל אבל ללישנא קמא דס"ל שלמים וקדשים נמי לאו דידיה והנך לא אתיין לכפרה ואכתי קשיא מאי איריא חטאת העוף הא קדשים קלים נמי, ונראה לי דלא קשיא