תפארת יעקב על חולין חלק א רסד

מתירין אבל בעשה בה מעשה רבה דהיינו מעשה נבלה אסרה עכ"פ באכילה, והיינו דקשיא ליה אפילו חטאת בהמה נמי דאף דאוסר באכילה במעשה נבלה מ"מ לאו מחתך בעפר הוא ולא פקע מינה שם קדשים כיון דמשום ע"ז לא נאסרה בהנאה ומשום קדשים אסורה בהנאה ושפיר הוי שחוטי חוץ, וכמו כן ממנסך פריך שפיר דהתם אפילו באכילה לא אסר לה דאיהו לא שרי ליין שנאמר מישרא לא שרי לה וזה היה נראה נכון לכאורה:

אבל באמת נראין לי דברי האית דמפרשי בפשיטות שהוקשה להם קושיית התוס' דר"נ אמר בעצמו בע"ז פוקו אמרו ליה לעולא כבר תרגמא ר"ה לשמעתיך בבבל משמע דסובר כר"ה ולהנ"ל ניחא דדוקא לענין במה שפירש ר"ה הך עשה בה מעשה דעולא לענין כששחט בהמת חבירו לע"ז בהא סובר כר"ה אבל במה דמפרש ר"ה מעשה סימן אחד דהיינו כל דהו בהא חולק ר"נ דמאי מעשה מעשה רבה לא סימן אחד, וכבר כתבתי לפרש דלפי מה שפירש ר"ה עשה בה מעשה דעולא היינו שחיטה ממילא לא מוכח כלל דניסך לה בין קרני' אסרה לגבוה דלא מיירי בהכי ובהא גם ר"נ כוותיה ס"ל אבל לא מעשה כל דהו רק מעשה רבה, ומאי דקשיא ליה לרש"י ז"ל דמאי קושיא ממנסך תמוה לי מאד דלא קשה מידי דאטו אנן אמרינן דמחמת שהדבר נאסר חשיב מעשה רבה אנן הכי קאמרינן דכל דהוי מעשה רבה אפילו אינו אוסר ממילא חשובה אותה מעשה לאסור והיינו כששחט בה ב' סימנים דאפילו לא יאסור ע"כ עשה מעשה רבה שהרי שחטה ואין לך מעשה גדול משחיטה הילכך ממילא אוסר, אבל מנסך אי לא יאסור דבר שאינו שלו אין זו מעשה כלל רק כל דהו ממש דמה עשה במה ששכשך אי אינו אוסר הילכך לא חשובה לאסור וממילא לא עשה כלום והרי היין כמו שהיה ומותר אבל בשחיטה דעכ"פ עשה בה מעשה ששחטה לכך יכול לאסור כנ"ל, ועמ"ש בתוס' בד"ה ר"נ, גם דברי הר"ן הנ"ל יתבארו עוד לקמן בס"ד:

בתוס' בד"ה אי הכי לפי' שני שבקונ' וכו' דאתיא כריה"ג וכו' ולפע"ד אינו מוכרח כלל דאפילו לרבנן דס"ל דאינו יכול לאסור היינו דוקא התם דנעשה נעבד בלי מעשה כלל דהא על השוחט נעבד בחוץ אנו דנין ולא שחטו לע"ז כלל וע"כ שנעבד שהשתחוה לה ובהא ס"ל לרבנן דלא חשיב כשלו לאסור בלי מעשה כלל אבל כאן דשחט לע"ז דעשה מעשה נהי דהיכא דלא הוי שלו כלל לא מהני מעשה כל דהו אבל בקדשים קלים מהני מעשה כל דהו לאסור אפילו לרבנן בצירוף שהן שלו קצת, ואפשר דמהאי טעמא כתבו התוס' משמע דלרבנן אין אדם יכול לאסור אף דמפורש התם להדיא כתבו משמע משום דיש לדחות כמ"ש:

בא"ד ומיהו קשה וכו' ושמא מתחילה ניחא ליה וכו' הוי ליה למינקט עולה כדפי' בקונ'. דבריהם צריכין ביאור ולא ידעתי מה בקשו בזה דרש"י ז"ל עצמו כתב בהדיא הכל דעיקר הקושיא לקמן דלא נקט עולה, ואי עיקר קושייתם למה מעיקרא מקשה אי הכי דלמ"ד אינו אוסר ניחא הא לדידיה ג"כ קשיא ליתני עולה ועל זה לא תירצו כלום דלמה מעיקרא ניחא ליה, גם יש להקשות עדיין על מה דאמר ר"פ בתר הכי אי לאו דאמר ר"ה סימן אחד וכו' מאי מעשה מעשה רבה וקשה אכתי תיקשי ליתני עולה והרי התוס' גופייהו בדיבור שאחר זה הקשו כה"ג על לשון ראשון שבקונ' אף דלהך לישנא פירש"י דלא הוי תיובתא מעיקרא כדקס"ד דבבהמה קאי אבל בתר הכי הוי תיובתא ומ"מ קשיא להו על פירושו וכ"ש לפי' שני שבא רש"י ז"ל לומר דלמאן דבעי מעשה רבה לא קשיא דהוי להו להקשות דהיכי קאמר ר"פ לא הוי חטאת תיובתיה הא לקמן פריך עלי' דליתני עולה, ונראה לי דלא קשיא כלל דוודאי לקמן מקשה שפיר דליתני עולה דאי ס"ד דנקט חטאת משום לאפוקי זבח דהיינו שלמים בוודאי הוי ליה למיתני עולה דאז ידעינן בהכרח דאתיא כריה"ג ולאפוקי זבח דדידיה הוא אבל השתא דקתני חטאת אין הכרח דאתיא כריה"ג ולאפוקי זבח רק חטאת דנקט היינו עוף וחצי קנה פגום ואתיא שפיר כרבנן דזבח נמי לאו דידיה ומ"מ ליכא משום שחוטי חוץ דיכול לאסור בכל דהו וכיון דבא התנא לאפוקי זבח משום דדידיה הוא ובקרבן דלאו דידיה אינו יכול לאסור הוי ליה למיתני עולה דאז הוי ידעינן בהכרח דמשום דלאו דידיה ואינו יכול לאסור אבל זבח דידיה יכול לאסור, וע"כ דבאמת ברייתא דוקא בחטאת העוף וחצי קנה פגום ש"מ דחטאת בהמה לא דיכול לאסור אפילו לאו דידיה אבל מעיקרא כדמקשה אי הכי מאי אירי' חטאת דלא ידע מהך אוקימתא דחצי קנה פגום שפיר ניחא ליה למ"ד אין אדם אוסר דנקט חטאת לאפוקי זבח דדידיה ולא קשיא ליתני עולה דמה נפקא מינה כמו דנדע מעולה לאפוקי זבח כן נדע מחטאת לאפוקי זבח דכיון דלא ידע מחצי קנה פגום עולה וחטאת שוין לידע על ידן לאפוקי זבח ודו"ק, והשתא נמי ניחא הא דאמר ר"פ אי לאו דאמר ר"ה סימן אחד לא הוי חטאת תיובתיה דמעשה רבה בעינן ואי קשיא ליתני עולה הא ליתא דדוקא השתא דר"ה קאמר סימן אחד ואנו מוכרחין לאוקמא ברייתא במוחלט בחצי קנה פגום שפיר מקשינן למאן דסובר אינו אוסר דלא שייך לומר מה דר"ה מוקי באמת כך ס"ל לר"נ ור"ע דלא חש התנא אפילו למיטעי בהך אוקימתא עד שלא היה הפרש אצלו בין עולה לחטאת ולא בחר בעולה דלא נטעי בחצי קנה פגום, אבל אי לא הוי נקט ר"ה סימן אחד ולא הי' קשה עליו כלל ליתני זבח ולא הוי מוקמינן כלל בחצי קנה פגום ממילא לא הוי נוכל להקשות ליתני עולה דליכא למיטעי כלל לאוקמא בחצי קנה פגום וחטאת ועולה שוין לאפוקי זבח, וכ"ש דעכ"פ המקשה מעיקרא קודם שידע מחצי קנה פגום לא הוי מקשה עליה כלום דכיון דלא ידע מחצי קנה פגום פשיטא דחטאת ועולה שוין לאפוקי זבח וזה ברור, ועמ"ש בדבור שאחר זה, מיהו כבר כתבתי בגמרא מה שנראה לי בפי' הסוגיא ומיושבין כל אלה הקושיות בפשיטות ע"ש בד"ה כגון שהיה חצי קנה פגום:

. בד"ה לא הוי חטאת תיובתיה תימא לפי' ראשון שבקונ' וכו' לכאורה תמוה דהא רש"י פי' בהדיא דלא הוי חטאת תיובתי' מעיקרא כדקס"ד דבבהמה קאי אבל בתר הכי דמקשה אי הכי מאי אירי' חטאת פירש"י בהדיא דלמ"ד מעשה רבה נמי קשיא מ"ש חטאת ור"פ לא קאמר רק דמעיקרא לא הוי מקשה מחתך בעפר הוא, ובאמת ניחא דכוונת התוס' דסוף סוף כיון דהשתא ידעינן מהך קושיא מאי איריא חטאת וניחא טפי אי אמרינן מעשה כל דהו דמצינן לאוקמא בחצי קנה פגום משא"כ אי מעשה רבה קשיא מאי אירי' חטאת א"כ מה ביקש ר"פ במה שאמר דמעיקרא לא הוי תיובתא כיון דהשתא ידעינן דמוכח מברייתא להיפוך דמעשה היינו כל דהו, ואפילו לפי מה דמשני לקמן ליישב גם למ"ד מעשה רבה דאי קניא לכפרה כדידיה דמי אבל עכ"פ יותר אתי שפיר אי אמרינן כל דהו ודברי ר"פ השתא דברים שאינן כלל, דהוא רצונו לומר דאי לא הוי אמר סימן אחד הוי ניחא טפי מה שבאמת הוא להיפוך ומה יתרון יש לנו השתא דהוי ניחא טפי מעיקרא כשלא ידענו בקושיא דמאי אירי' חטאת, ואהא תירצו דר"פ סובר דמ"מ ניחא טפי אי אמרינן מעשה רבה דיש לומר דנקט חטאת לאשמועינן אף דקניא לכפר' לא חשיב כדידיה ואין צורך לחצי קנה פגום, מיהו דברי התוס' בתירוצם צריכין ביאור ויתבאר בסמוך:

בא"ד ושמא יש לומר וכו' דאע"ג דקניא לכפרה אפ"ה לא חשיב כדידיה. דבריהם תמוהים לכאורה חדא דהיכי מקשה לקמן למ"ד אין אדם אוסר הא יש לומר דנקט חטאת דקמ"ל דאפ"ה לא חשיב שלו, ועוד למה פירש"י בקושיא אי הכי מאי איריא חטאת דכי מדלית ר"ה ג"כ קשה הא יש לפרש בפשיטות דרק לר"ה פריך אבל למ"ד אינו אוסר אלא בגמר מעשה או שאינו אוסר כלל לא קשיא כלל דנקט חטאת לרבותא דאפילו חטאת לא חשיב דידיה, ועמהרש"א ודבריו תמוהין דעיקר קמ"ל דחטאת לא הוי שלו רק אינו שלו הוי, גם נעלם ממנו דברי רש"י דכתב בהדיא דכי מדלית ר"ה ואינו אוסר רק בגמר מעשה ג"כ קשה הרי להדיא דלא כמהרש"א ודו"ק:

אבל באמת דברי התוס' ברורים דמעיקרא כדמקשה אי הכי מאי אירי' דהשתא מוקמינן לעולא ברייתא באומר בגמר זביחה עובדה וקמ"ל דאינו אוסר כה"ג במחשב בתחילת עבודה על סוף עבודה וא"כ ממילא קשיא גם למאן דאמר מעשה רבה או אינו אוסר כלל דליכא למימר דתנא קמ"ל חטאת אף דלכפרה אתי לא חשיב כדידיה דהיכי נשמע זה מדברי התנא הא יש לומר דבאמת חשיב כדידיה וקמ"ל תנא להיפוך דאפילו בחטאת דחשיב כדידיה יש חיוב שחוטי חוץ במחשב בתחילת שחיטה על סופה, דכיון דלר"ה מוקמינן באמת הכי עכ"פ לר"נ קשה דהתנא היה לו לחוש להכי כיון דקתני חטאת שמע מיניה דבא לאשמועינן דאפילו בחטאת יש חיוב שחוטי חוץ ומאיזה צד נימא דלא חשיב כדידי' שמא חשיב כדידי' ומשום דחשב מתחילה על סופה ובשאר קרבן אין חידוש דאינו דידי' ואינו אוסר בלא"ה, וע"כ דלא בא התנא לאשמועינן בחטאת מידי רק דקמ"ל דאינו אוסר ולמה לא קתני זבח, וכמו כן ר"פ שפיר קאמר דאי לא הוי אמר ר"ה סימן אחד ולא הוי מוקמינן כלל לא באומר בגמר זביחה ולא בחצי קנה פגום ושפיר הוי אמרינן דברייתא לא מוקמינן כלל באוקימתא רק סתמא כדקתני דאינו אוסר רק במעשה רבה ואפילו חטאת דלכפרה אינו אוסר רק השתא דמוקמינן לה לעולא באמת באומר בגמר זביחה א"כ ודאי מה דעולא מוקי לה בהכי באמת עכ"פ יש להקשות לר"נ דאין סברא דיחלוק ר"נ על עולא מה דעולא מוקי לה בהכי באמת יסבור הוא דאין סברא אפילו לטעות בהא ולא חש התנא שמא נטעה לאוקמא בהכי מה דלעולא מיירי בהכי באמת, וכמו כן לקמן דפריך לר"נ שפיר פריך כיון דעולא באמת אמר סימן אחד לא ימלט לדידי' רק דברייתא מיירי באמת בחצי קנה פגום א"כ פשיטא דאפילו לר"נ עכ"פ אי אפשר לומר דברייתא קמ"ל דאפי' חטאת לאו דידי' דהיכי מוכח זה כיון דאיכא למיטעי דחטאת היינו בחצי קנה פגום ושפיר הוי דידי' רק דבאין כאחד דהי' פגום, וע"כ דעיקר כוונת התנא לאשמועינן דחייב משום שחוטי חוץ דאינו אוסר שאינו שלו ולא נחית בענין חטאת כלל א"כ ליתני זבח, וע"כ דבאמת חטאת דקתני היינו חטאת העוף הואיל ובאין כאחד אבל שאר קרבן אוסר אפילו לאו דידי' ולא בא התנא לאשמועינן רבותא בענין חטאת מידי רק דנקט חטאת לפי שאין מציאות לדינו רק בחטאת דבעוף בא כאחד אבל אי יש מציאות לדינו גם בשאר קרבן ונקט חטאת לאשמועינן רבותא לא שייך שישמיענו רבותא מה דלא שמענו מידי, ואדרבא אי רבותא דכפרה בא לאשמועינן דאפ"ה לא חשיב כדידי' יותר הוי שמעינן זה